מלבד היותי הנהג של הרב זצ"ל, פעמים רבות גם זכיתי ללוות את הרב לכל מיני מקומות. בכל פעם שהיינו מגיעים למקום כלשהו, היו עושים "לנו" כבוד גדול. לא היה מסובך להבין שהכבוד הוא לא בגללי, אלא בגלל הרב. ובכל פעם הייתי מזכיר לעצמי את מה ששמעתי ממנו באחת השבתות, מעשה בשם הבן איש חי.
הוא סיפר שהיו שני חמורים, שעל אחד מהם העמיסו בשמים להעביר ממקום למקום. אחר כך, כשאותו חמור חזר לאורווה שלו, הוא התגאה באוזני חברו ואמר: היום אנשים כל כך אהבו אותי, כשעברתי כל אחד בא וניסה להידבק בי, הריח אותי וכיבד אותי. אמר החמור השני: חמור חמורותיים, נראה אותך מחר כשתסחב זבל כמו שאתה עושה כל יום. נראה אז אם יכבדו אותך…
למחרת העמיסו על אותו חמור זבל, וכשהוא עבר ברחוב כל האנשים ברחו ממנו. החמור חשב שבורחים ממנו בגלל שהוא גיבור כמו אריה. כשחזר לאורווה, הוא שב והתגאה בפני חברו כי כולם מפחדים ממנו בגלל גבורתו.
נער החמור הזקן ואמר לו: חמור חמורתיים. אתמול שמו עליך בושם עם ריח טוב, לכן כולם התקרבו אליך. היום היית עם משא שאין לו ריח טוב, לכן כולם ברחו ממך. לכן דע לך שלא אתה הקובע, אלא מה ששמו עליך.
כך הייתי חוזר ומזכיר לעצמי בכל פעם שהייתי הולך עם הרב.
פעם אחת הזדעזעתי כששמעתי את הרב מספר את הסיפור הזה על עצמו. הוא אמר לי: אתה חושב שכל הכבוד הזה הוא בגללי? לא ולא. זה בגלל התורה שאני אומר להם. תראה איזה כבוד יש לתורה.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
