כבוד הרב זצ"ל היה נזהר ולא היה אוכל דבר שהיה בו חשש כשרות. גם כשאני הייתי מכין את האוכל, הרב היה בודק ורק אחר כך מסכים לאכול. יום אחד מישהו הביא לרב תה צמחים תוצרת הולנד ושיבח את מעלותיו. הוא הסביר למה זה יעשה לרב טוב, והוא טרח והביא אותו מחוץ-לארץ.
כבוד הרב הודה לו, לקח את התה המיוחד מידיו, והאיש שמח עד מאוד. לאחר מכן שאלתי את הרב: מה מיוחד בתה שצריך להביא אותו מהולנד? יש לנו תה יותר טוב ממנו בארץ ישראל. מדוע אנחנו צריכים לאכול תוצרת חוץ?
השיב לי כבוד הרב: האיש הזה טרח מאוד, וצריך לתת לו תחושה טובה. אל תדאג, בבית יש לי "משגיח רציני" – אמר הרב והתכוון לרבנית – יש לי במטבח פח אשפה גדול. הרבנית, ה' ישמור אותה, בודקת את הדברים, וכל דבר שלא מוצא חן בעיניה היא שמה בפח האשפה.
שוב הבנתי עד כמה הרב זהיר בענייני מאכלים, אבל גם לא פחות בעניינים של כבוד הבריות.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
