• עשרה בטבת הוא יום שנקבע לצום על כמה גזירות שהיו לעם ישראל ביום הזה ובחודש הזה. התענית ביום זה חשבוה מאוד עד שאם יום התענית הוא ביום שישי – שבדרך כלל מאחרים או מקדימים- אנחנו מתענים ביום זה עד כניסת שבת.
• צריך לדעת שעיקר התענית היא חזרה בתשובה ולכן אדם צריך ביום זה לפשפש במעשיו. האבלות שנקבע היא על ענייני חורבן הבית וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו ולכן צריך לחזור בתשובה כיוון שהבית עוד לא נבנה.
• תעניות אלה שקבעו חז"ל הם חובה על כלל הציבור. מעבר לתעניות אלה לא קובעים תענית לציבור כיוון שלא כולם יכולים להתענות כל כך הרבה. אמנם, בדורות האחרונים, גילו לנו את עניין תענית הדיבור שמעלתה גדולה ונחשבת כאילו התענה כמה וכמה צומות.
• בתפילות ביום התענית מוספים בתפילת שמונה עשרה את הנוסח של "עננו" (היחיד בשמע קולינו והחזן לפני ברכת רפאינו) ישנם דעות שאעפ"י שהתענית מתחילה רק מהבוקר- מתחילים לומר ענינו כבר מהלילה. אמנם מנהגינו לומר עננו רק מתפילת הלחש של שחרית. בתענית עצמה כדי שיוכלו להוציא ספר תורה צריך שיהיו עשרה מתענים, ורק מי שמתענה יכול לעלות לתורה.
• אחד הדברים עליהם אמרו חז"ל שיתענה הוא מי שחלם חלום ונפשו עגומה עליו בגלל החלום. בשיעור ישנם כמה דינים שנוגעים לתענית זו. אך כדי שלא יבאו לאדם חלומות שאינם טובים- יקרא קריאת שמע בדיקדוק לפני שהולך לישון. אמנם אם חלם חלום רע- יכול לומר את נוסח ה"רבונו של עולם" שבברכת כהנים ובכך יתהפך החלום.
