• צום עשרה בטבת נתקן כבר בבית ראשון. ועניינו של הצום מעבר לצער והאבלות על ענייני החורבן, הוא גם יום של חשבון נפש לאדם ולכן לא יזלזל אדם ביום זה.
• תעניות קצרות מתחילות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. אם רוצה לאכול או לשתות קודם זמן עמוד השחר צריך להתנות שאם יקום ישתה כיוון שאם לא התנה נחשב הדבר כאילו הצום התחיל מהרגע שקם.
• כשאדם עובר ורואה מקום שהיה שייך לישראל וכעת הוא אינו בידם, או אם עובר ורואה את מקום המקדש השומם- צריך לקרוע את בגדול לאבל. והקריעה על מקום המקדש היא כמו קריעה על אב ואם כיוון שהאב על חורבן הבית גדול. ישנם מקרים נוספים בהם אדם צריך להתענות כגון שראה ספר תורה או תפילין שנפלו או שחלם חלום לא טוב וכדו'.
• בתענית עצמה מנהגנו שגם בעלי שמחה צמים אלא שבמקום בו הם מתפללים לא אומרים תחנון. במקרה שיש כהן או לוי שלא צמים – לא יעלו אותם לתורה בשחרית ובמנחה, וכן לא יישא הכהן את כפיו בתפילת המנחה.
