"הבטלה והשעמום מסוכנים הם", היה מעורר את הילדים ומזמין אותם במאור פנים להיכנס לבית הכנסת, שם היה אומר להם דברי תורה וסיפורי צדיקים, מלמדם הלכות ומוסר. לא היה ארגון או עמותה שעמדו מאחורי הפעילות הזו, והיתה זו יוזמה אישית של הרב. הוא היה מתאמץ לחסוך ולגייס כמה פרוטות, בהן היה רוכש ממתקים ופרסים כדי לרתק את הילדים שימשיכו לבוא.
בתקופה מאוחרת – אך עוד בטרם הגיע הרב לגיל עשרים – ארגן דודו, ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל, שילכו בחורים מופלגים בתורה ויראת שמים להרביץ תורה ולהפיצה בישראל. וכך אמר ראש הישיבה לתלמידים: "הגם שאתם יכולים לחשוב שיש בזה ביטול תורה, אבל אין זו האמת. הלא אנו מזרע אברהם אבינו עליו השלום וזו היתה דרכו, לפתוח את ביתו לעוברים ושבים וללמדם שיש בורא ומנהיג לעולם". ועוד אמר להם: "כשם שאדם חייב במעשר כספים, כן הוא חייב להפריש מעשר מזמנו כדי ללמד תורה לאחרים".
כאשר חרבה ישיבת 'פורת יוסף' וגלו היהודים מן העיר העתיקה, היה הרב רגיל לשבת בשעות הלילה בבית הכנסת 'אהל רחל' שבשכונת 'בית ישראל'. גם בשבתות היה הרב רגיל להתפלל וללמוד ב'אהל רחל', ושם הבחין כי הילדים והנערים משוטטים חסרי מעש בצהרי יום שבת קודש. המראה הציק לו וטרד את מנוחתו, ובתוך תקופה קצרה ארגן 'חברת תהלים' לכל ילדי השכונה. היו הילדים מגיעים להגיד פרקי תהלים בנעימה ולקבל מיני טעימה ומתיקה, ואגב כך היו שומעים דברי תורה ומעשיות צדיקים.
משגדלו קשיי הפרנסה והיה הרב צריך לחסוך מעט מעות לצרכי חתונה ופרנסה, בחר הרב לעסוק במלאכת שמים זו ולחנך ילדי ישראל ובלבד שלא יצטרך להקדיש את כל היום למלאכה. נודע הדבר כי מוכן הרב להיות מלמד לתינוקות של בית רבן, ומנהל תלמוד תורה 'מגן דוד' – רבי אהרן הררי-רפול זצ"ל – הזדרז להציע לרב לשמש כמלמד בתלמוד תורה במשך שעתיים ביום. כמה שנים עסק הרב במשרה זו, ודמותו נותרה חקוקה בזכרון תלמידיו מן הימים ההם.
דבר מעניין מספרים על הרב, שבשעת ההפסקה הוא לא היה עוזב את הכתה ותמיד נשאר בין כתליה. באותה שעה, היה הרב נותר במקומו, נכון ופתוח לשיחה עם תלמידיו. ואם לא ניגשו לשוחח עמו, היה מוציא מכיסו ספר משניות והוגה בו בינו לבינו עד שתגיע שעת השיעור הבא.
