הלכות ומנהגי בשר בחלב

תקציר

• על הפסוק "לא תאכל כל תועבה" כתב רש"י "כל שתעבתי לך כגון צרם אוזן, הרי דבר שתעבתי לך בשול בשר בחלב הרי דבר שתעבתי לך והזהיר כאן על אכילתו" ובגמרא חולין קיד: הסביר רש"י "כל שתעבתי לך, כל שאסרתי לך לתעבו ולהתרחק ממנו, הרי הוא בבל תאכל עולמית בכל עניניו".

• וכאשר אדם יושב לאכול בשר ויושב לידו אדם אחר שמכיר אותו ורוצה לאכול חלב חייבים לעשות סימנים במקום, בלחם, בסכינים, בשולחן וכו' כדי להפריש את האדם שלא יכשל חלילה באיסור – חמור זה. מדין תורה לאכול בשר לבד ואח"כ חלב לבד מותר אבל חכמים אסרו אכילה אפילו זה אחר זה ולא רק בבישול ולמה? "קדש עצמך במותר לך" והזוהר הקדוש הפליג בחומרת האיסור של אכילת בשר וחלב עפ"י הקבלה בגלל ערבוב חסד ורחמים דין וגבורה שיש להשמר מכך מאוד ומובא בזוהר הקדוש שמקבל רוח טומאה אפי' אם אוכל בזה אחר זה ומקבל נשמה טמאה "דלא איהי קדישא"…

• ועל כן צריכים להזהר בקולט אדים לבדוק אם החום של האדים המגיעים לקולט הוא חום. שהיד סולדת בו אסור לחמם על האש מתחת לקולט בשר ולאחריו חלב או להפך וזה חמור ובפרט לסברת – הפרי תואר והדגול מרבבה. וכן יש להזהר אם יש כיריים עם עמה להבות לא ישים שם קדירה בשרית על אחת הלהבות וסיר עך אוכל חלבי על להבה אחרת כי מאחר והכיסוי אינו מהודק ויוצאים אדים שמא יתערבבו האדים.

• ולפי זה אדם שנוסע באוטובוס ושומע שירי עגבים או דבר איסור, או שירי כנסיות, לכאורה, זו לא הנאה שבאה לו בעל כורחו כי אינו חייב לנסוע באוטובוס. אך מאידך לא נוכל לחייב כל אדם לנסוע במונית. לכן אם יכול לאטום אוזניו הנה מה טוב, אם לא יתכוין להנות כי אז יעבור איסור. או אם אדם עובר ברחוב בשבת ושומע מבית אחר רדיו, חדשות, לא יאמר אני שומע בדרך הילוכי – אם מתכוין להנות אסור.

שיעור מלא

"כי עם קדוש"  נאמרו בפרשתנו שני פסוקים בענין אכילת מאכלות אסורות "לא  תאכל כל תועבה" ופסוק שני "לא תאכל כל נבלה, לגר אשר בשעריך  תתננה ואכלה או מכור לנוכרי כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך לא  תבשל גדי בחלב אמו", ובשמות פרשת משפטים כ"ב ל' נאמר  "ואנשי קודש תהיו לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון  אתו". אדם צריך להיות קדוש, ויש החושבים שאת הקדושה  משיגים ע"י צומות, סיגופים ותעניות. אך לא כן! התורה הקדושה  אומרת לאדם לא לאכל טריפה ובזה תקדש. וכבר הסביר הרמב"ן שאיסור אכילת בשר בחלב הוא "להיותינו קדושים במאכלים" כדי  שלא נהיה אכזרים ומטומטמים והסביר רש"י את הפסוק "ואנשי  קדש תהיון לי" אם אתם קדושים ופרושים תהיון לי משקוצי –  נבלות וטרפות הרי אתם שלי".  אפשי ואפשי  בויקרא פרשת קדושים כ' כ"ו נאמר "והייתם לי קדושים כי קדוש  אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" וגם שם הסביר רש"י  "אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי" והוסיף רש"י את דרשת ר'  אליעזר בן עזריה: "מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי  אפשי ללבוש כלאיים?? אבל יאמר אפשי ואפשי, ומה אעשה ואבי  שבשמיים גזר עלי, ת"ל, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא  הבדלתכם מהן לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות  שמים". הרי ע"י פרישה מעבירת מאכל אסור זוכה לקבל עליו עול  מצוות . כלומר אדם חייב לקיים את כל המצות ה"שכליות" ושאינן  "שכליות" בין אם הוא מבין אותן ובין אם אינו מבין. ולא יאמר  אדם איני רוצה לאכול חזיר כי הוא נתעב ונובר באשפתות, איני  רוצה ללבוש כלאיים כי זה נמאס, אלא יאמר אפשי ואפשי אני רוצה  לאכול, אבל הקב"ה אסר עלי, ואינני עושה כן מפני רצוני, אלא כדי  לעשות את רצונו יתעלה ויתברך שמו, שתהא הפרשתכם לשמי.

וכבר  הזכרנו שגם נתינת צדקה אינה בגלל רגש הרחמים כי אז אתה נותן –  בשבילך, לא מפני שה' צוונו. "נתון תתן לו" והסבירו המפרשים ואל  ירע לבבו בתתך לו, היינו אם אתה נותן צדקה לעני מפני שאתה  מרחם עליו שהוא לבוש בגד קרוע ביום קר וכו' זה נותן כדי להשתיק  את מצפונו, כדי שלא ירע לו הלב, א"כ נותן לעצמו. והתורה אמרה  "תתן לו" אלא אדם יתן צדקה מפני שה' צווה.  זהירות מיוחדת במאכלות אסורים  והנה על הפסוק "לא תאכל כל תועבה" כתב רש"י "כל שתעבתי לך  כגון צרם אוזן, הרי דבר שתעבתי לך בשול בשר בחלב הרי דבר  שתעבתי לך והזהיר כאן על אכילתו" ובגמרא חולין קיד: הסביר  רש"י "כל שתעבתי לך, כל שאסרתי לך לתעבו ולהתרחק ממנו, הרי  הוא בבל תאכל עולמית בכל עניניו" ורש"י כתב בפרוש אפ' נצרב –  ע"י גוי משמע מרש"י שאם גוי בשל בשר וחלב אסור הוא  מדאורייתא, ואילו התוספות קטו. ד"ה כל שתעבתי אמרו  שהאיסור מדרבנן, והקשו המפרשים על רש"י ממשנה בבכורות לה.  גוי שצרם אוזן של בכור מהדין מותר וחכמים קנסו ואסרו אם כן  נראה שהאיסור הוא מדרבנן, ועיין רא"ם, צידה לדרך, ובאר בשדה  מה שתרצו בזה. וראה ברמב"ם פ"ב ה"ז מהל' בכורות שמשמע מי  שצרם אוזן בכור, ואפילו יהודי האיסור משום קנסא. והקשו עליו  מהספרי שמשמע ממנו שהאיסור מהתורה, וכן הקשו על רש"י הרי  איסור אכילה ובישול והנאה נלמדו מג' פעמים "לא תבשל גדי" עיין  רש"י שמות כ"ג י"ט.

ומדוע כתב רש"י כאו "והזהיר כאן על אכילתו" ועיין במפרשי  רש"י הנ"ל ועיין מנחת חינוך סי' תס"ט מה שתירץ ואם לדעת  רמב"ם יש מלקות על הנאה ועוד הקשו מדוע כתב רש"י שג' פעמים  כתוב בתורה פסוק זה לא תבשל וכו' הם ללימוד פרט לבהמה טמאה  חיה ועוף דברים י"א כ"א והלא למדנו מג' פעמים לאיסור אכילה  בשול והנאה? וראה בשפתי חכמים וכמו שכתב רש"י בפרשת  משפטים שמות פרק כ"ג פסוק י"ט אך על דברי רש"י "לא תאכל  כל תועבה כל שתעבתי לך" יש להקשות והלא רש"י עצמו הביא את –  דרשת ראב"ע שאין לומר אי אפשי אלא אפשי ואפשי! ותועבה פרוש  מתועב מאוס וכו' ומסופר בגמרא חולין קט.  על ילתא בתו של ריש גלותא אשתו של ר' נחמן שנכנסה לבית  המדרש פעם ואמרה לבעלה שהיא רוצה לאכול דבר בטעם חזיר,  ושוב בקשה טעם בשר בחלב וביקשה לאכול טעם דם התלמידים –  לא הבינו, והסביר רב נחמן שהיא בקשה יפה שהרי צריך אדם לומר  אפשי ואפשי ולכן הוא הציע לה מאכלים כשרים שטעמם מזכיר את  המאכלים האסורים ועיין בבן יהוידע ומהרש"א על הגמרא וכן יש  להסביר צריך אדם לומר אפשי ואפשי מצד הטעם, אבל למעשה  איסור לאכול את המאכלים כי "כל שתעבתי לך" ה' תעב אותם,  ולפי הרמב"ן יש לבאר אפשי ואפשי מצד הגוף אבל מצד הנשמה "כל  שתעבתי לך". ובלשונו "כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורהו כי  המאכלים האסורים יולידו עובי ואטימות בנפש" עיין להרמב"ן  דברים י"ד ג' ושמות כ"ב ל' .  "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך"  הסביר רש"י "כי עם קדוש אתה לה' קדש עצמך במותר לך, דברים  המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אל תתירם בפניהם" הביטוי  "כי עם קדוש" נאמר דווקא באיסור בשר בחלב ללמדנו כמה חמור  הוא! ויש "חידושים" הלכתיים בבשר וחלב לחומרא שאין נוהגים  בשאר מאכלות למשל אדם יקח בשר נבלה סרוח ויאכל אותו לא –  נלקה אותו, אבל אם יקח בשר וחלב שהסריחו נלקה אותו הגם  שאינו בר אכילה כמו שנזכיר לקמן .  וכאשר אדם יושב לאכול בשר ויושב לידו אדם אחר שמכיר אותו  ורוצה לאכול חלב חייבים לעשות סימנים במקום, בלחם, בסכינים,  בשולחן וכו' כדי להפריש את האדם שלא יכשל חלילה באיסור –  חמור זה. מדין תורה לאכול בשר לבד ואח"כ חלב לבד מותר אבל  חכמים אסרו אכילה אפילו זה אחר זה ולא רק בבישול ולמה? "קדש  עצמך במותר לך" והזוהר הקדוש הפליג בחומרת האיסור של אכילת  בשר וחלב עפ"י הקבלה בגלל ערבוב חסד ורחמים דין וגבורה שיש  להשמר מכך מאוד ועיין בזוה"ק משפטים המובא בב"י סי' קע"ג שמקבל רוח טומאה אפי' אם אוכל בזה אחר זה ומקבל נשמה  טמאה "דלא איהי קדישא" ועיין שם בכה"ח ס"ק ב' כיצד החמיר  האר"י הקדוש על זה.  יש להזהר מאוד לא להקל באיסור זה.

לאחרונה יש רבנים שהתחילו להקל ולהתיר אפיית מוצרי חלב  בתנור שבשלו בו בשר, מדין "היתרא בלע", ולפלא הוא איך באו  להתיר איסור כל כך חמור ועוד נכתוב להלן מהם ארבעת התנאים  ההכרחיים להתרת אפיית מאכלי חלב בתנור בשרי בזה אחר זה  ולהפך.  בימינו אין לסמוך על טעימת עכו"ם  נאמר במשנה חולין קח. "טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה  בנותן טעם באתה חתיכה, אסור. ניער את הקדרה, אם יש בה בנותן  טעם באותה קדרה, אסור." איך יודעים אם יש בחתיכה בנותן טעם?

פעם היתה מחלוקת מר"ן ומור"ם יורה דעה צ"ב סעיף א' לפי מר"ן  סומכים על עובד כוכבים שיטעם, ולפי הרמ"א אין סומכין על  טעימת עכו"ם ולכן צריך שיהא בטל בשישים. והזבחי צדק סי' צח  ס"א כתב שהיום הגויים לא נאמנים, לכן לכולי עלמא בימינו אין  לסמוך על טעית גוי אלא צריך לבדוק אם בטל בשישים אם לאו.  ועיין שם ס"ק צג שאם למרות שיש שישים ניכר טעם החלב פשיטא  שאסור.  ביטול בשישים  בהסבר המשנה יש מחלוקת רש"י ותוס', לפי רשי היה סיר ובו  חתיכות בשר והיתה חתיכת בשר חלקה במים וחלקה מעל המים  ונפלה טיפת חלב על החתיכה "ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה  חתיכה בלבד", והתוס' הסבירו אחרת, שהיתה חתיכת בשר שחלקה  במים וחלקה מחוץ למים ועליה חתיכת בשר נוספת ועל חתיכה זו  נפלה טיפת החלב ועיין זבחי צדק סימן צ"ב ס"ק ה' מה נפקא מינא  בין רש"י לר"י לענין הלכה .  כסוי סיר כניעור  המשנה הסבירה שאם נער את הקדירה אם יש בה בנותן טעם –  אסורה כל הקדירה, אך הגמרא הוסיפה שלא רק ניעור אלא גם כסוי  הסיר. דהיינו אם אדם בשל בשר ונפלה טיפת חלב וכיסה מיד את  הסיר הרי זה כאילו ניער, לשני הצדדים, מצד אחד הכל מצטרף ואז  הטיפה בטלה בשישים, ומאידך אם אין שישים כנגד טיפת החלב –  הכל נאסר!  מה ענין הכסוי?  הסביר רש"י מדוע הניעור והכיסוי דומים חולין קח: "ניער הגיס –  בה במגיס המנער את הקדרה מתפשט הטעם בכולה, וכן המכסה  אותה מפני שמי השוליים עולין עד פיה ויורדין".

והתוס' הסבירו  שהכיסוי גורם לכל התבשיל להיות כתבשיל אחד וראה חולין צו:  באורך במחלוקת הנ"ל בין רש"י לתוס' ד"ה "אם יש בה בנ"ט . וזו  לשון התוס' בכסוי הקדרה "עולות הרתיחה משוליה לפיה ומוליכות  הטיפה בכל הקדירה", ברמב"ם פרק ט' הלכה י' מהלכות מאכלות  אסורות כתב דין זה וע"ש השגת הראב"ד וכס"מ אם צריך לנער  מתחילה ועד סוף או מספיק שינער מיד ועיין שו"ע צב' ב' .  מכאן למדנו שאם יש אוכל בתוך סיר ונפלה טיפת חלב על חתיכה  אחת ומיד כיסה רואים את כל התבשיל כגוש אחד. ואם יש שישים  בכל הסיר נגד הטיפה מותר ואם אין שישים נאסר כל התבשיל  שבסיר ולא רק אותה חתיכה.  מה הדין בתנור  דין תנור לפחות כדין סיר ויותר חמור ממנו. מדין כיסוי קדירה –  הנ"ל למד הגאון להסביר את דברי השו"ע צ"ב ח' מדברי הרא"ש  בכלל כ' אות כ"ד ,

וזו לשון השו"ע "מחבת של חלב שנתנו בכירה  תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלעת בקדירה ואוסרתה" וע"ש  בב"י ובדרכי משה ובהגהה שמדובר שהזיעה כשמגיעה לקדירה היד  סולדת בה. או שהקדרה חמה בפני עצמה, עיין תרומת הדשן ק"ג  והרא"ש היה צריך להביא הוכחה שזיעה דינה כדין מאכל, והמענין  שגם לריב"ש היתה שאלה אם לוקחים יין נסך ומרתיחים אותו  והאדים יוצרים קוניאק אם דין ה"זיעה" כדין יין נסך וכלשון  השו"ע קכ"ג כ"ד "אגוא"ה אדיינט"י של עובדי כוכבים אסור  בהנאה כיין עצמו, הגה, ופרוש דבריו יין שרוף שעושים מיין נסך  אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו" ומקורו  בריב"ש רנה .  ושניהם הריב"ש והרא"ש "מקרא אחד דרשו" דהיינו, המקור – –  שזיעה כמו אוכל ממסכת מכשירין פ"ב מ"ב ששם כתוב שמרחץ של  מים שאובים שהמים טמאים גם הזיעה, ההבל שיוצא מהמרחץ  טמא, ולא רק שמכשיר את הפרות לקבל טומאה, אלא גם מטמא  אותם. ועיין לרע"ב ולתוי"ט . דהיינו, זיעת מים טמאין גם הם –  טמאים. וכן בפרק ה' אשה שהיא טהורה, ואוכל שבסיר טמא מדין  טומאה וטהרה ולקחה כף להגיס את הקדרה והאדים שבסיר הגיעו  לידה, והזיעו ידיה מהאדים שבסיר. אעפ"י שלא נגעה באוכל –  מאחר שנגעה בזיעה נטמאו ידיה. וכן אם היתה אישה טמאה –  בטומאת טומאה וטהרה והגיסה בקדרה, והסיר היה טהור, אם  הזיעו ידיה מהאדים של הסיר, האוכל נטמא. והסביר רע"ב שם  הטעם שאם היא טמאה והאוכל טהור הוא, "נטמית הזיעה מחמת  ידיה ונטמית הקדירה, לפי שההבל כאילו חלק מהאוכל ונגע בזה נגע  ביד נטמא האוכל". –  ועל זה חולק ר' יוסי שם שהאדים לשיטתו אינם מחברים אלא "אם  נטפו מהזיעה שבידה לתוך האוכל".

מכאן הוכחה: שזיעת משקין  כמשקין ומזה למדו הרא"ש והריב"ש הנ"ל והוסיף הגאון להסביר  את דברי הרא"ש, שאם יש מחבת חולבת למטה ולמעלה ממנה יש  סיר בשרי כנ"ל והזיעה החמה עולה לסיר הבשרי נהפכים החלב  והסיר כסיר שמכוסה וכולו נאסר מדין בשר בחלב. עיין בדגול  מרבבה שם במקום וכן הפרי תואר ס"ק ט"ז שלדעתם לא רק הסיר  הבשרי נאסר אלא גם המחבת החלבית נאסרה כי האדים מחברים  את העליון ואת התחתון. ועיין זבחי צדק שם ס"ק ע', שדעתו להתיר  את המחבת .  קולט אדים  ועל כן צריכים להזהר בקולט אדים לבדוק אם החום של האדים  המגיעים לקולט הוא חום. שהיד סולדת בו אסור לחמם על האש  מתחת לקולט בשר ולאחריו חלב או להפך וזה חמור ובפרט לסברת –  הפרי תואר והדגול מרבבה. וכן יש להזהר אם יש כיריים עם עמה  להבות לא ישים שם קדירה בשרית על אחת הלהבות וסיר עך אוכל  חלבי על להבה אחרת כי מאחר והכיסוי אינו מהודק ויוצאים אדים  שמא יתערבבו האדים.  יש מחלקים בין זיעת נוזל לזיעת מוצק  עיין בפתחי תשובה צ"ב סק"ו ובדרכי תשובה שם ס"ק קס"ד  ובשדה חמד כללים אות כא וצ"צ החדש או"ח סי' מ"ג ובמאמ"ר  ס"ק כ"א שיש אומרים שרק זיעת משקה דינה כמשקה ולא זיעת  אוכל, אבל לסברה זו יש סתירה מהטור ושו"ע או"ח סימן תנא  הטור כתב: "כסוי של ברזל שמשימים אותו על חררה שנאפית על  הכירה יש אומרים שאפי' הגעלה איננו צריך, כיוון שאינו עשוי אלא  לכסות ואין החררה נוגעת בו, ונראה לי שצריך ליבון כי ברוב  הפעמים נוגעת בו ועוד, הוא מזיע מהבל החררה שמתחתיו".  עכ"ל הטור

. הב"ח רצה להסביר מכיוון שזו אפיה וזיעת אפייה  כאפייה עצמה, וזה מצריך ליבון ואפילו שהכיסוי אינו נוגע בחררה.  וכתב הב"י שם שרוב הפוסקים פוסקים שצריך ללבן ואין נפקא  מינא אם בלע איסור או בלע היתר "וכתבתי שם הכשר ליבון היאך  הוא" כלומר, שהניצוצות יצאו מהכיסוי. וזה לשון השו"ע שם ס"טו  "כסוי של ברזל שמשימים אותו על החררה כשנאפית על הכירה,  צריך לבון" עיין פרי מגדים שמסביר ליבון ממש, דהיינו ניצוצות  והסביר במגן אברהם מדוע צריך לבון, הביא את דברי הטור, לפי  שנוגעת רוב הפעמים בחררה ועוד שמזיעה מפני הבל החררה. היינו,  שהבל של גוש דינו כגוש ועל כן צריך ליבון.  וכן משמע מהגאון שם ס"ק מ"ז וזו לשונו: "בתשמיש ע"י האור,  ועיין מג"א" כלומר, כוונתו לומר, למה צריך ליבון הרי זו זיעה? אלא  זו זיעת מאכל מוצק ונמצא על האש. אזי כשם שהמאכל כלי שנגע בו  חייב ליבון כך גם זיעה של אוכל מוצק מחייבת ליבון. ואע"פ  שהמשנה ברורה שם ס"ק פ"ה לא הביא הדעה השניה של הטור  אבל כה"ח אות קעו הביא סברה זו. ועיין מאמר מרדכי שיש לו  הסבר אחר.  בכל אופן, ממה שהשו"ע סתם את דבריו "ומחייב ליבון" ולא הוסיף  הסבר על הטור משמע שסובר כדעת הטור. יוצא שגם מאפה  שהכניסו לתנור, אע"פ שהתנור בולע מהזיעה "מנוזל" לא מועילה לו  הגעלה אלא צריך ליבון, ולבון חמור. כי דין זיעה כדין אוכל. וכשם  שאם המכסה היה נוגע באוכל היינו מחייבים ליבון, כן בזיעה של  אוכל מחייבים ליבון. ומכאן כשמכניסים מוצק לתנור אעפ"י  שהמוצק לא נוגע בדפנות ולא בגג התנור זה נהפך לסיר עם מכסה  כדברי הגאון לעיל וכדברי הטור שצריך ליבון, ואיזה ליבון? ליבון  חמור. כסברת הב"י והפרמ"ג בס"ק ל' וכתב שם הפרמ"ג ס"ק י"א  אם המכסה אינו בן יומו ועשו לו ליבון קל אם יש הפסד מרובה יש  להקל ועיין למש"ב שם בשער הציון .  ארבעת התנאים להתיר שימוש בבשר אחר חלב ולהיפך  לפיכך, לכאורה כשאופים בתנור בשר או עוגות חלביות נהפך התנור  למכסה של סיר שבלע מוצק שצריך ליבון וליבון חמור ואי אפשר  ללבן תנורים שלנו בליבון חמור וברור הוא שלא מספיקה הגעלה  כנ"ל ולא ליבון קל. אולם בהקדמה שבשר וחלב חידוש הוא כי כל  אחד לבדו מותר וזה נקרא "היתרא בלע" וכן "זיעת משקה כמשקה"  ו"זיעת אוכל כאוכל", וכלי שבלע מזיעת משקה מספיק הגעלה, וכלי  שבלע מזיעת אוכל צריך ליבון חמור.  וכמו כן ב"נותן טען לפגם" בליבון קל אחר מעת לעת בדיעבד מותר  כנ"ל, ויש אומרים שכלי שאי אפשר להכשירו אפשר לסמוך בדיעבד  על "מעת לעת". לכן צריך להקפיד על ארבעה תנאים לשימוש בתנור  גם לבשר וגם לחלב בזה אחר זה.  שיהיו תבניות מיוחדות לבשר ומיוחדות לחלב ורצוי בצבעים  שונים או לסמן את החלביות וסימנך "חריצי חלב" .

להמתין מעת לעת משמוש אחרון שבתנור.  לנקות את התנור בבד רטוב, להסיר שאריות אם יש.  לחמם את התנור בחום גבוה וכשמגיע לחום הגבוה די להשהות  דקה.  אם לא הקפיד על אחד מהתנאים הנ"ל יעשה שאלת חכם. בתנורים –  של שני תאים נפרדים אפילו אם יש להם "הכשר" צריך לבדוק  כשתא אחד פועל אם אין היד סולדת בתא השני, שאם לא כן דינם  כדין תא אחד.  וכל זה בתנור לענין חלבי ובשרי אבל תנור שקנה אותו משומש או  ממי שלא שומר כשרות כדבעי דהיינו אוכל טרף או מאינו יהודי –  אף על פי שמחליף תבניות צריך לשאול רב כיצד להשתמש בתנור.

  ומכאן אזהרה: למי שמשכיר את דירתו לאחרים שצריך לדעת למי  הוא משכיר וכן השוכר צריך לדעת ממי הוא שוכר. לדעת אם מותר –  להשתמש בתנור אפ' דבר "פרווה".  דין מיקרוגל  יש לציין שמיקרוגל חמור יותר מתנור והתנאים הם:  שתהינה צלחות נפרדות לחלב ולבשר.  להמתין 42 שעות.  לנקות את המיקרוגל כמו בתנור.  להכניס כוס עם מים שיתאדו קצת מים.  ה.לעטוף את המאכל בעטיפה אטומה.  הנאה מאיסור הבאה לאדם בעל כורחו  הזכרנו שדין בשר בחלב חידוש הוא, והוא חמור מאוד, וכתב  הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד הלכה י', י"א "כל האוכלין  האסורים אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר  בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור  אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו  שלא בדרך הנייה, כיצד הרי שהמחה את החֵלב וגמעו כשהוא חם עד  שנכווה גרונו ממנו, או שאכל חֵלב חי, או שערב דברים מרים כגון  ראש ולענה לתוך היין נסך או לתוך קדירה של נבלה ואכלן כשהן  מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל  אדם, הרי זה פטור ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או  ביין כלאי הכרם ואכלו חייב".  והטעם הפשוט הוא של כתוב "אכילה" יותר נכון למדנו מדין לא  תבשל על איסור אכילה. ומשמע מזה כל סוגי אכילה אפילו שלא  כדרך אכילה. וטעם שני מתוך שזה חמור מאוד התורה מנעה מאתנו  לאכולו אפילו לא בדרך אכילה. ואע"פ שנאמר לא "תאכל" כל  תועבה מאחר והפסוק הזה אינו מיועד רק לבשר וחלב לא לומדים  ממנו לאסור רק דרך אכילה ועיין לספר החינוך מצוה תסט ולמנחת  חינוך שם .  וכתב הרמב"ם שם בהלכה י"ב וזו לשונו: "האוכל מאכל ממאכלות  האסורות דרך שחוק או המתעסק אע"פ שלא ניתכוין לגוף האכילה  הואיל ונהנה חייב כמי שמתכוין לעצמה של אכילה והנאה, הבאה לו  לאדם בעל כורחו באיסור מכל האיסורין, אם נתכוין אסור, ואם לא  נתכוין מותר"

הגמרא בפסחים כה: בענין הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו לדעת  אביי מותר, ולדעת רבא אסור. והגמרא ממשיכה לפי גרסת רש"י – –  "אפשר וקא מכוון לא אפשר וקא מכוון כולי עלמא לא פליגי – –  דאסור" ומסביר רש"י שאם אפשר לו להבדל ומתכוין להתקרב כדי  להנות כגון ריח של ע"ז, או אפילו א"א לו להבדל אלי מתכוין הוא  וחביב לו להנות לכל הדעות אסור. –  לא אפשר ומתכוין אין לו דרך אחרת ולא מתכוין שיש תרתי –  לטיבותו כולם מודים שמותר. במה נחלקו אביי ורבא? אפשר ללכת  בדרך אחרת. ולא מתכוין. לדעת אביי מותר ולדעת רבא אסור. – –  ולפי הרמב"ם, הנאה שבאה לאדם בעל כורחו אם מתכוין להנות  אסור, לא יתכוין מותר ועיין לכס"מ ולרדב"ז שם כיצד הרמב"ם  מסביר את הגמרא כי לדעת העיקר אם מתכוון ליהנות או לא. ולא  מזכיר אם אפשר או אי אפשר ועי"ש.  ולפי זה אדם שנוסע באוטובוס ושומע שירי עגבים או דבר איסור, או  שירי כנסיות, לכאורה, זו לא הנאה שבאה לו בעל כורחו כי אינו  חייב לנסוע באוטובוס. אך מאידך לא נוכל לחייב כל אדם לנסוע  במונית. לכן אם יכול לאטום אוזניו הנה מה טוב, אם לא לא – – –  יתכוין להנות כי אז יעבור איסור. או אם אדם עובר ברחוב בשבת  ושומע מבית אחר רדיו, חדשות, לא יאמר אני שומע בדרך הילוכי –  אם מתכוין להנות אסור.  אולם עיין בשו"ע סימן רע"ו סע' א' בענין גוי שמדליק אור ליהודי,  שאסור לו להשתמש בו, וכתב שם הרמ"א "אם עשה אינו יהודי  בבית ישראל מדעתו של גוי אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה  מן הנר או מן המדורה" ועיין למשנ"ב ס"ק י"א י"ב י"ג ופרי מגדים  ס"ק ד' וכה"ח ס"ק כ' וכ"ג שבכל אופן אסור לו להתקרב לאור  הנר להנות או להתקרב למדורה להתחמם בה. ולדעת הב"י מידת  חסידות להפוך פניו. –  לפיכך ויש אומרים שכל זה מדובר כשגוי הדליק ליהודי, אבל אם  יהודי הדליק בבית יהודי אחר אסור לו להנות מזה וצריך לצאת. –  כגון אם אדם הדליק הסקה משותפת בשבת או נכנס לבית יהודי  והדליק לו את המזגן או אור בחדר המדרגות לדעתם אסור לו לעלות  בחדר המדרגות ולא להשאר בדירה. ויש אומרים לא לתת פרס  בלשון נקיה "למקטרגים" מותר ליהודי להשאר בדירתי ובלבד שלא  יתקרב להסקה, למיזוג ולא יהנה מהאור. ויעלה במדרגות ולא  יתכוון ליהנות מהאור ולמשל כל הזמן יחזיק במעקה וכדומה.  הזכרנו, שיש היום תנורים ומקרוגל שמבשלים מהר, והיום גם דרכי  הגישה מעיר לעיר ברכבים מהירים, וממדינה למדינה מעטים  הנוסעים בספינות ועל כן דורנו דורש דברים מהירים.

אנחנו רוצים שהקב"ה יחיש גאולתנו במהרה בבחינת זכו  "אחישנה" וכמאמר חז"ל בסנהדרין צ"ח ע"א. וכדברי אוה"ח  הקדוש במדבר פרק כ"ד פסוק י"ז על פסוק אראנו ולא עתה  כשתהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל "והיה הדבר מופלא  במעלה" כדברי זוה"ק בראשית דף קי"ט וכדברי הנביא מלאכי  ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך  הברית אשר אתם חפצים מלאכי ג' פסוק א' . ועיין רד"ק  שמדבר על המשיח ועל אליהו הנביא מלאך הברית שיגלה  ויראה בעגלה ובזמן קריב ונאמר אמן.  תשובות לשואלים  שאלה: מהי חשיבות הטיול בארץ ישראל?  תשובה: חשיבות ארץ ישראל גדולה מאוד. ובעל בא"ח תיקן "לשם  יחוד" מיוחד למטיילים ובפרט אם זה בארץ ישראל שאמרו חז"ל כל  המהלך בה ארבע אמות מוחלין לו על כל עוונותיו אם הרהר  בתשובה .  שאלה: האם מותר לבנות בית כנסת בקומה ראשונה שגרים  מעליו או מתחתיו?  תשובה: פעם היו בונים ביכנ"ס במקום הגבוה בעיר. היום בונים  לפעמים במקלט וכד' ואומרים להצדיק עצמם "ממעמקים  קראתיך". אך האמת שצריך להיות במקום הגבוה ביותר. ובענין  דומה אמרו פעם על עשירים שאמרו לעניים לשם מה לכם צדקה הרי  כתוב "פת במלח תאכל"? ענו להם העניים "אם אתה עושה כן?  אשריך" אבל אם אתה אוכל ברבורים אבוסים אינך יכול לומר כן  לאחרים.  כך בענין בית כנסת, מי שגר בדירה מרווחת לא יבנה בית כנסת  ב"מעמקים". ובכלל לבנות בית כנסת בקומה שניה, זה בעיה כי יכול  לעשות בעיה רוחנית למי שגר תחתיו. ויש בעיה במיוחד למי שנמצא  ליד ההיכל. ועל כן ישאלו שאלת חכם.

שאלה: מתי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. האם מותר  לעבור על איסור רבנן, תקנה או מנהג על מנת לקרב יהודים לתורה.  ולמשל להעלות לתורה מומר לתאבון שיכול להיות פעם אחת בחייו  שיעלה לתורה. וכן משגיח בבית מלון האם יכול לותר על תפילה  בציבור כדי שאורחי המלון יאכלו אוכל כשר.  תשובה: עתידים כל עם ישראל שיחזרו בתשובה. ויתן לנו לב בשר  ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. וכתוב בזוהר  "מזכה לחייביה" מעלתו גדולה. ולכן המלמד לחילוני תורה זכותו  גדולה מאוד. אך להעלותו לתורה שכתוב "זכור את יום השבת  לקדשו" והעולה הזה בא ברכב לבית הכנסת זה בזיון לתורה. אך  יכול להעלותו בחמישי ושני ולא בשבת, או שיכינו לו מקום אירוח  ליד בית הכנסת. וטוב שהעולה הראשון יאמר "חטאתי עוויתי  פשעתי" לפני שמברך על התורה וכך ינהגו אחריו כולם וזה יהיה  וידוי וחזרה בתשובה שלהם וזה מותר אפילו בשבת. וטוב להסביר  שבר מצוה לא מתחילים בעוונות.  משגיח שמקבל משכורת חייב להשגיח בשבת שמא אחר כך יבואו  העובדים וידליקו אש ויחממו האוכל. ויכול שימנה מישהו אחר שישגיח במקומו בזמן שהוא מתפלל או  שיעשה מנין בבית המלון.