דברי מרן הרב זצוק"ל:
מתנות לאביונים
בעניין משלוח מנות ומתנות לאביונים יש במקורות שינויי לשון, האם המצוה לתת לאדם אחד או לכמה אנשים? הנה כתוב: "משלוח מנות איש לרעהו" – בלשון יחיד, ואילו במצות מתנו צדקה כתוב: "ומתנות לאביונים" – בלשון רבים, הרי שיש להרבות בצדקה להרבה עניים.
ועוד יש לדעת, שאת הצדקה לעניים יש לתת כמו מתנה, כלומר בשמחה ובטוב לבב. שהרי כתוב שכשתקנו אסתר המלכה ומרדכי היהודי לקיים מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, היה זה מידה כנגד מידה. כנגד מה שהיהודים שבאותו הדור נהנו מסעודתו של אחשורוש, התיקון היה לעשות סעודת פורים. וכנגד מה שאמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" – תקנו להרבות אהבה ואחוה ונותנים מתנות לאביונים ומשלוחי מנות בשמחה ובאחוה. והרמב"ם כותב שטוב לקיים מצות משלוח מנות איש לרעהו, אבל מצוה יותר גדולה וחשובה היא מצוות "מתנות לאביונים", מפני שזו הזדמנות לתת לעני בסבר פנים יפות.
וזה מה שפשט המנהג לעשות מסכות, משום שהיו עניים בני טובים שהיו מתביישים לבקש כסף ומתנה אלא שהשעה דחקה אותם, ולכן היו חובשים על פניהם מסכה כשדפקו בדלת כדי שלא להתבייש מהנותן מתנה. אשר על כן, הנתינה לעני חשובה ביותר וערכה רב.
