• "זכור את יום השבת לקדשו" אומרת הגמרא זכור אותו בלילה וביום. הגמרא אומרת מנין בלילה, אדרבא עיקר קידושא הוא בלילה הוא דקדיש דכי קדיש דתחילת יומא דקדישא. עיקר לקדש את השבת זה בלילה. זה עיקר העיקרים הגמרא אומרת אין נכון. "זכור את יום השבת לקדשו" זכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה. וביום מנין? ת"ל זכור את יום השבת. ז"א הגמרא באה למסקנה שיש שני סוגי קידוש קידוש של לילה וקידוש של יום. קידוש של לילה מיד נראה מה החשיבות ומה המעלה שלו וקידוש של יום.
אבל הגמרא אומרת זכרהו על היין- מה זה זוכרהו על היין? מה זה זוכרהו על היין? אומרים התוספות שני פירושים: פירוש אחד שכתוב "נזכירה דודך מיין" משום שכתוב נזכירה דודך מיין על כן לוקחים יין בקידוש. או אין ישרה אלא על היין. התוספות אומרים שנשים חייבות בקידוש היום מדבר תורה מדאוריתא. ואח"כ אומרים התוספות יכול להיות שהקידוש על היין עצמו זה דאוריתא הלשם יחוד של הרב בעל הבן איש חי שאנחנו עוד נזדקק אליו עוד מעט, שלימד אותנו הרבה הלכות וטוב שאדם ישתדל לומר זאת לפני הקידוש שאם לא כן לדעת הרבה פוסקים אם אדם קידש ולא אמר לשם יחוד שמצוות צריכות כוונה לא יצא ידי חובה.
• אם יש ברית מילה אז המוהל מברך על הכוס או הרב מברך על הכוס. אם הרב לפני כן התפלל מנין ראשון ועשה קידוש וורוצה לקדש על הכוס, מה אכפת לנו. אבל אם הוא עכשיו עם הקהל התפלל ועושה קידוש אז הוא צריך להגיד לקהל רבותי אני עכשיו מקדש ואני לא מכוון להוציא אתכם ידי חובה. אתם למטה בסעודה איפה שיש הלחם איפה שיש המזונות שמה אתם תקדשו. הוא לפני עצמו אם הוא רוצה להיות מחמיר ישים בכיסו עוגה. יקדש על היין יברך כורת הברית, אלוקינו ואלוקי אבותנו קיים את הילד הזה לאביו ולאימו ואחרי זה ישתה שעור מהיין ויוציא מכיסו עוגה ויאכל במקום סעודה ואם לא מספיק בדיעבד לשתות כוס של יין רביעית ויצא ידי חובה.
• בקידוש הנוסח של המקובלים לפי תקוני הזוהר יש בויכולו חוץ מיום השישי יש ל"ה תיבות והקידוש עצמו ל"ה תיבות יחד שבעים תיבות שבעים עיינים. בקידושים אחרים נוסח אחר יש בויכולו אותו דבר זה לא יכלו לשנות אבל בקידוש יש שינוי. כתוב בערב הכוונות שבליל שבת עומדים ומקדשים. עומדים בויכולו ועומדים ומקדשים ואומרים את הקידוש כולו אבל כששותה לא ישתה בעמידה אלא ישב וישתה. ויש מי שאומר עד שתשב אתה עושה הפסק. הפסק. אז על כן המקדש מקדש מועמד יטעם טיפה ישב ישתה שעור ואחרי זה יחלק לאחרים ובזה יצא רבה דכולי עלמא. הרמ"א אומר אם ירצה להגיד ויכולו מעומד יכול אם ירצה לקדש מיושב יקדש מיושב וכתוב בשו"ע של רבנו זלמן יקדשו ביושב אם רוצה אב לכשאומר יום השישי ויכולו השמים שזה ראשי תיבות של השם הקדוש אז ינענע עצמו קצת או יעמוד קצת לכבוד השם ישתבח שמו ויתעלה.
• בענין חלה. מן הדין "ראשית עריסותיכם" צריך להפריש חלה מן העיסה מן הבצק. ומן הדין צריך להפריש (על כל) כשאופים לחם במאפיות על כל סיבוב של לחם על כל לישה צריכים להפריש משם חלה זה עיקר הדין. אבל אם יש אנשים שלא יודעים הלכות חלה או מתעצלים להפריש חלה אם בעל המאפיה ירא שמים או יש לו אחד מהפועלים ירא שמים יכול להגיד לירא שמים הזה מכל לישה מכל עיסה תפריש חלה. אבל אם אין פועל ירא שמים שאפשר לסמוך עליו או שמפרישים חלה הרבה חוששים שמא ישתמשו בחלות האלה ובעל המאפיה לא יכול לממן שהמשגיח ישב כל הלילה וישמור על הפרשת חלה, אז יש למשגיח שתי אפשרויות. אפשרות אחת שהיא קשה, צריך ללמוד הלכות איך לעשות אותה להפריש על החשבון של מה שילושו. זה בעיה צריך למוד הלכות איך עושים את זה.
אפשרות שניה בחוסר ברירה, יבא בבוקר מוקדם לפני שמוציאים את הלחם למכור בשוק, והלחם כל מה שנאפה בלילה נמצא עדיין במאפיה, יפריש חלה לא מן הבצק על הלחם אלא מלחם על הלחם,ישים את כולם בתוך ארגז אחד או יפרוס על כולם מפה. מפה מלמטה ומפה מלמעלה כדי שיהיה הכל בתוך כלי או בתוך ארגז ישים את הכל ואז יפריש מזה חלה לחם על לחם ובזה יצא ידי חובה.
אבל לדעת שאם לא הפרישו חלה אסור לאכול מן הלחם. על כן המשגיח אם מקבל עליו תפקיד להשגיח יזהר שלא יכשיל את האחרים. ואנחנו עכשיו מפרישים חלה ולא נותנים אותה לכהן, אין לנו כהן טהור ואין לנו את החשבונות כמה צריך להפריש אחד מכ"ח אחד ממ"ח. יהי רצון שנזכה שיבא משיח צדקנו יבנה בית המקדש ויהיו כולם טהורים ונפריש לה ונתן את זה לכהן והכהן יאכל את זה בקדושה ובטהרה בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן.
