• הגמ' אומרת במסכת תענית שחמישה דברים ארעו לאבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, זה במדבר. ויחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.
אלו חמישה דברים שארעו לאבותינו, אז הגמ' אומרת מכיוון שארע שהבית חרב בראשונה ובשניה לכן יום תשעה באב חמור יותר מיום יז' בתמוז ושאר צומות שמדרבנן חוץ מיוה"כ. אחרי זה עושה חשבון הגמ', עושה רש"י חשבון שבכט' לחודש סיון נשלחו המרגלים והם חזרו, השאלה מתי חזרו בערב תשעה באב יום ח' באב או חזרו ביום תשעה באב? הגמ' עושה חשבון שתמוז באותה שנה היה מלא שנא' "קרא עלי מועד" אומרת הגמ' ותישא כל העדה קולה ויבכו בלילה ההוא" אמר ר' יוחנן אותו היום ערב תשעה באב היה אמר להם הקב"ה הם בכו בכיה של חינם יקבעו להם בכיה לדורות.
חרב הבית בראשונה שנא' "בחודש החמישי בשבעה לחודש היא שנת 19 למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב הטבחים עבד מלך בבל וישרוף את ירושלים ואת הבית. אז זה היה בשבעה לחודש, כמו הלילה שביעי לחודש אב.
הגמ' אומרת הרי יש פסוק אחר שגם מדבר על אותו הדבר והוא מדבר בעשור לחודש, אז או בעשור לחודש או בשבעה לחודש. אז הגמ' אומרת לומר בשבעה אי אפשר שנא' בעשור, לומר בעשור אי אפשר שנא' בשבעה, הכיצד? בשבעה נכנסו נוכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנא' "אוי לנו כי פנה היום כי נטו צלילי ערב" אומר רבי יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בו ביום. ורבנן- התחלתא דפורענותא עדיפה היא אז לפי הגמ' החשבון יוצא נכנסו בשבעה לחודש אכלו וקלקלו בו שביעי שמיני תשיעי ובתשיעי בערב הציתו בו את האש והיה הולך ודולק כל היום כולו של יום העשירי. אומר רבי יוחנן אם הייתי באותו מקום היתי קובע תענית לא בתשיעי באב אלא בעשירי באב, אז הגמ' אומרת התחלתא דפורענותא עדיפה היא- ההתחלה של הפורענות זה עדיף.
ויש מסבירים התחלתא דפורענותא עדיפה- חורבן הבית נקבע בגלל המרגלים שבה ביזו את א"י זלזלו בא"י הוציאו דיבה עליה והמרגלים האלה באו בח' בערב, בתשעה באב אז זה נקרא התחלתא דפורענותא, למרות שהיו צריכים לקבוע בעשרה באב קבעו בתשעה באב.
• בענין התפילין ביום תשעה באב. בשו"ע כתוב לא מניחין תפילין עד מנחה, יש מקומות שנוהגים שכן מניחים תפילין, נוהגים לא לעלות כוהנים לדוכן יש מקומות שכן ויש שלא עולים, למה? המברך את עמו ישראל באהבה. אם זה ביום תענית איזה באהבה יש פה? אעפ"כ בירושלים נוהגים כמו מנהג בית אל מניחים תפילין בשחרית אבל את הקינות אומרים אחרי התפילה, אחרי עלינו לשבח וממילא מלבד קינה אחת על היכלי שאומרים אותה כשמעבירים ס"ת מההיכל לתיבה אעפ"כ נוהגים להשיר את התפילין במקום ולא מסיירם אותו ויש נוהגים גם במנחה להניח תפילין, אומרים לא תתגודדו, אסור לך להניח תפילין ופה כן מניחים.
פה בירושלים וגם בארץ אין נפקא מינא רוצה להניח בשחרית יניח בשחרית רוצה להניח במנחה יניח במנחה, אין כאן לא תתגודדו כי יודעים שיש מנהגים ככה ויש מנהגים אחרת. הרמב"ם כותב למשל להניח תפילין של יד ולא של ראש, רק של יד ולא של ראש כי תפילין של ראש זה פארך חבוש עליך וידעו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אבל אנחנו לא נוהגים ככה אם מניחים תפילין מניחים את שניהם או לא מניחים את שניהם. כל אחד ואחד יעשה כמנהגו ואין כאן דין של שינוי מנהגים
• כתוב שתלמידי חכמים לא נותנים שלום בתשעה באב, לא אומרים שלום אחד לשני אומר הרמב"ם ואם עם הארץ אמר להם שלום אז מחזירים לו בשפה רפה ובכובד ראש. אם אמר שלא תגידו שלום ויחשוב מה שיחשוב. אומרים גזלת העני בבתיכם.
מה זה גזלת העני בבתיכם? זה שלא אומרים שלום לעני. מה אפשר לגזול מהעני? אין לו כסף מה תגזול ממנו אז גוזל ממנו שלום. מה אכפת לך העשיר תגיד שלום לעני? מה כואב לך עד שחז"ל צריכים להגיד גזלן. אומר אם העני יגיד לי שלום ואני יענה לו שלום העני יגיד לי מה שלומך? ב"ה מרגיש טוב, אולי יש לך הלואה לתת לי, אז השלום הראשון אומר אותו בשביל ההלואה. אז העשיר אומר אני לא אגיד לו שלום. זה גזלת העני, לא אגיד לו שלום בכדי שאח"כ לא אלוה לו, ידע לו אם יש לאדם כסף והעני בא ומבקש כסף להלואה חייב לתת וכבר הזכרנו כמה פעמים מה שאומר האור החיים הקדוש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" הגמ' אומרת אמר ר' ישמעאל, אם- רשות. האם כאן הוא חובה. אם כסף תלוה את עמי- חייב להלוות.
האור החיים הקדוש פרוש הפס' ככה: אם יש לך בכיס כסף תלווה את עמי, מי שצריך לו תלוה לו. איך אמר מישהו, פעם אחד ביקש כסף, אמר לו אני לא מכיר אותך מה אני אתן לך, הלך לשני אמר תלוה לי כסף, אמר אהה, אני מכיר אותך לא מלוה לך. אומר אני הולך לאחד אומר לי לא מכיר אותך לא נותן לך, השני מכיר אותך לא נותן לך, מה אני יעשה? אז אמר כנראה אתה לווה רשע ולא ישלם אז ההוא מכיר אותך לא נותן לך, השני לא מכיר אותך אז מה פתאום ילוה לך את הדבר הזה כולו? והגמ' אומרת בודקים ללבוש ולא בודקים למזונות. אומר תביא כסף אתה יכול לא לתת לו. אומר אני רעב רוצה לאכול לחם- לא תבדוק עני או לא עני, תן לו. היתה אישה אחת צדקת היתה רגילה כל שבת היתה מכינה אוכל לליל שבת פי 3 או 4 וכשהיה בא עני בשבת לבקש צדקה היתה מכינה צלחת ונותנת לו שיקח ויאכל, היה אוכל והיה הולך.
• "כי תראה ערום וכיסיתו" הפשט הוא אין לו בגד, תן לו בגד ללבוש. יש למשל אדם יש לו כסף, אוהב לאסוף בבתים, תנו לי כסף. אז זה ערום, אין לו שכל. תן לו לכסות אותו מי יודע אולי אין לו. אבל אם שי אדם מסתובב מבקש צדקה תן לו. אדם הולך מבקש תלוה לי כסף, אדם מלוה לו אח"כ הוא לא מחזיר לו הוא מוציא שם רע על עצמו ועל אחרים, מזיק לאחרים. הדבר הזה הוא חמור מאד. אדם רוצה צדקה יגיד אני רוצה צדקה. אדם רוצה הלוה יגיד אני רוצה הלואה בתנאי שיחזיר או מן הדין אחד לוה מחברו כסף ואמר אני אשלם לך כשה' ירחיב לי, אחרי חודש חודשיים, אחרי שנה לא שילם פתאום הרויח איזה כסף בבנק או בפיס או ירושה, אז אומר נו אז תביא, אומר לא. עדיין לא הרחיב לי ,מה לא הרחיב הנה שי לך הרבה? אומר אדם שנפלה לו ירושה ומשנה באוכל שלו ואל משלם את החוב, זה נקרא והרחיב ה' את גבולך.
• אומרת הגמ' שבגלל שלא למדו תורה לשמה, לא ברכן בתורה תחילה לשמה, כשיש שנאת חינם אז אין לימוד תורה לשמה ג"כ. חורבן בית המקדש היה שלא העריכו אחד את השני לא ברכו בתורה תחילה לא כיבדו את התורה לא למדו תורה לשמה.
עכשיו בימין האלה שיש לנו עד ערב תשעה באב בצהריים חייב למוד תורה, יאמר אדם עכשיו ערב תשעה באב אסור ללמוד תורה, תשעה באב אסור ללומד תורה אז על מה העולם מתקיים?, הרי העולם לא מתקיים אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" אז היום אין קושיה, באמריקה מתקיים, באוסטרליה מתקיים בשפה לילה שם יום כך יש לימוד תורה. לפני שהיה אוסטרליה איך היה מתקיים? אז איכה זה ג"כ לימוד תורה אז באיכה מתקיים.
• יהי רצון שנזכה אנחנו שהימים האלה יהפכו לנו לששון ולשמחה ולימים טובים והאמת והשלום אהבו בעגלה בזמן קריב ואמרו אמן.
