עשרים ושניים יהודים נרצחו ורק אדם אחד ניצל. הנשים שישבו בבית הכנסת ניצלו, מפני שהמחיצה הסתירה אותם והמחבלים לא ידעו היכן הן נמצאות.
ימים אחדים לאחר הפיגוע, התקיימה עצרת זכרון וחיזוק בבית הכנסת, בנוכחות הרב הראשי של טורקיה – רבי דוד אסאו ז"ל – וראשי הקהילות, ובמעמד נשיא טורקיה, הגנרל קנן אוורן, ושרי הממשלה. הרב התבקש ונסע להשתתף בעצרת החשובה.
לפני שעלה הרב לדרוש, אמר לו הרב הראשי לטורקיה, כי במדינה זו ישנו חוק שלא ללמד דברי תורה ברבים ולכן עליו להימנע מלשאת דברי תורה. נדהם הרב לשמוע על כך ואמר לרבי דוד אסאו: "הנח לי, ובעזרת ה' אצליח גם לשנות משהו בחוק". הלה ניסה להגיד לרב שיזהר מאד, כי יש מתורגמן שמתרגם כל מילה שהוא אומר, אך הרב נותר בשלוותו ואמר: "הנח, בסייעתא דשמיא נוכל לעשות הכל".
עלה הרב לדוכן הנואמים ופתח ואמר: "דעו רבותי, כי אצלנו היהודים כאשר אוכלים פירות הגדלים באדמה, אנו מברכים לקדוש ברוך הוא בברכת 'בורא פרי האדמה', ואילו כאשר אנו אוכלים פירות הגדלים על עצים, אנו מברכים ואומרים 'בורא פרי העץ'. האם יודעים אתם מה ההבדל בין פרי האדמה לפירות העץ?
"אגיד לכם: פירות האדמה נותנים את פריים לשנה אחת בלבד, ובשנה הבאה יש לשתול אותם מחדש. שונים מהם פירות העץ, שהם קיימים לעולם ומאותו עץ שנשתל בתחילה יוצאים פירות מדי שנה בשנה.
"האדם נמשל לעץ השדה, בכך שאי אפשר לכלותו והוא מוסיף לתת פירות עד עולם. ולכן, כאשר נהרגים עשרים ושניים יהודים, לא חייהם בלבד נקטעו, אלא חייהם של בניהם ונכדיהם וניניהם עד סוף כל הדורות. המחבלים המרושעים לא קטלו עשרים ושניים נפש, אלא השמידו אלפי-אלפי יהודים וקצרו חיים של קהילה ענקית שעתידה היתה לצאת מאותם הרוגים. וכאשר טרוריסטים מסוגלים לרצוח אלפי איש בלב איסטנבול, על השלטון לדעת שזו פגיעה בממשלה הטורקית ובסמכותה".
כאשר סיים הרב וירד מהדוכן, קם הנשיא הטורקי והודה לרב על דבריו ואמר: "דברי התורה שלך, כבוד הרב, נפלאים". אזי, פנה אליו הרב ואמר: "עכשיו, כאשר רואה הנשיא את יופייה של תורת ישראל, מן הראוי שתתירו ללמדה ברבים".
הנהן הנשיא בראשו ולמחרת כבר ניתן רישיון להרביץ תורה בגלוי בכל רחבי טורקיה.
