מבית דרכי הוראה לרבנים

אלוקים ניצב בעדת א-ל

באחד הימים, לפני שפתחו בדיון בבית הדין, שאל אחד הדיינים את הרב לפשרה של התפילה שהוא אומר מתוך הכתב בכל יום.

מתוך הספר

אביהם של ישראל לילדים

בנושא:

פתח הרב ותיאר את התחושות האופפות אותו מתוך המחשבה על כך ש"אלוקים ניצב בעדת א-ל", שהשכינה הקדושה נמצאת בבית הדין והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מורה לדיינים את דרך האמת ומעניק להם סייעתא דשמיא מיוחדת לבל יכשלו בדין.

למרות שהרב דיבר בצורה מאד ברורה ומשכנעת, הדיינים לא נסחפו אחריו ולא ראו עליהם את אותה התרגשות. כנראה, שאף הם היו וותיקים מאד במלאכת הדיינות והרגשת הרוממות הרוחנית נשחקה עם השנים.

באותו יום, נדרשו הדיינים לעסוק בדין תורה סבוך ומורכב, עם הרבה צדדים ופרטים, והדיון נמשך והתארך. לבסוף התברר, ששני הדיינים האחרים סוברים בדעה אחת ואילו הרב נותר בעמדת מיעוט. עמדו לנעול את הדיון ולהכריע שלא כדעת הרב, אך הרב ביקש שימתינו למחרת ואז יכתבו ויחתמו על פסק הדין.

למחרת, הגיעו שני הדיינים והודו כי הרהרו בנידון ועיינו בהלכה וגילו שטעו והצדק עם הרב בפסיקתו. אזי שאל אחד הדיינים בהשתוממות: "הרי הטעות שלנו היתה בסברה דקה מן הדקה, ואיך כבודו הרגיש בה מיד ואנו נדרשנו לעיון נוסף כדי לעמוד עליה".

נענה הרב והשיב בפשטות: "הלא זהו כוחה של התפילה שאני מתפלל מדי יום ביומו, שאזכה ששכינה תסייעני בדין"…

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
צייץ בטוויטר

אולי יעניין אותך גם:

סיפורים נוספים

רוח הקודש

קום קום, דום דום

אני ואחי הרב מרדכי היינו ישנים בבית. מקלטים כמעט ולא היו. היינו חולקים מיטה אחת כי לא היה יותר. ישנים "ראש ורגל"..קמתי בכבדות לתפילת ותיקין, ורק אחרי התפילה הבנתי את ההתעקשות שלו להעיר אותי מוקדם. המיטה שישנו בה הייתה נקובה מכדורי "דום דום". הלגיונרים הירדנים היו יורים פגזים וכדורים מנשק קל לתוך האוכלוסייה האזרחית, ובאותו בוקר ירו גם על הבית שלנו…

קמרון הנחושת שמעל הציון וארון הספרים מאבן ירושלמית
לאחר פטירתו

לאן שלח הרב את החולים

כשהובאו לפניו חולים במצב קשה, נהג הרב להפנות אותם לציון של צדיק מסוים, שם לדבריו נפתחים שערי הישועה. היום נוספה לכך סיבה אחרת.

בית נאמן בישראל

כך היא דרכה של תורה… וחיי צער תחיה!

הבית שהקימו הרב והרבנית, בית צנוע, חסר אמצעים ומתקיים בקושי, אך בית מלא אורה ושמחה, בית שמעולם לא נשמעה בו תלונה ולא נאחזה בו אנחה.

רוח הקודש

"שלא תעיז לקרוא לו יוחאי"

נוצר ויכוח גדול, ובעקבות כך פנה אבי הבן אל הרב וסיפר לו את שאירע. הרב עצם את עיניו ושקע במחשבות, ופתאום קרא בקול: "שלא תעיז לקרא לו יוחאי"!

קמרון הנחושת שמעל הציון וארון הספרים מאבן ירושלמית
לאחר פטירתו

השכנה שחלמה על הברית

עשר שנות ציפייה הסתיימו בלידה, ולראשונה לא היה לאב שם מוכן מראש. שכנה מקריית ארבע כבר סיפרה להם על חלום ישן, ותאריך הברית עשה את השאר.

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה