הייתה לרב זצ"ל רגישות רבה לאנשים. כשהיינו מלווים אותו לביתו הוא היה עוצר בכל מיני צמתים ואומר לאנשים: הצומת הזה קרוב לביתך. עד כאן אתה מלווה. מכאן אתה הולך לביתך. כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב לביתו.
הוא ידע איפה כולם גרים, ודאג שאנשים לא יאחרו לביתם.
(ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב")
כעבור שנה הוזמנו לחתונתו, ושוב התלבטתי האם לנסוע, מכיוון שהיינו צריכים לשהות אצל חמותי שנישאה לגוי נישואים שניים וחיה עמו כארבע-עשרה שנה. הרב אמר לנסוע ולא לדאוג, כי עוד מעט הם יתגרשו. לאחר כמה חודשים קיבלנו מכתב שבו הודיעה חמותי על כך שהתגרשה…
י נפצע בידו הימנית בעת שירותו הצבאי והיה אמור לעבור ניתוח קשה. פניתי לרב זצ"ל, והוא אמר נחרצות: תפילין של יד ימין פסולות!
הרב נכנס לרכב, נאנח ושאל אותי: "רענן, איך אני יודע שאני צדיק?" הייתי קצת המום מהשאלה, אבל לפני שהספקתי לחשוב ולענות איך עונים לשאלה כזאת הרב כבר ענה לי
באחד הימים, לפני שפתחו בדיון בבית הדין, שאל אחד הדיינים את הרב לפשרה של התפילה שהוא אומר מתוך הכתב בכל יום.
הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".
באחת הפעמים שנסע הרב לארצות הברית ביחד עם רבי אברהם שפירא, נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
