ימים ספורים לפני חג הפורים תש"ח, היו אנשים משיחים בדאגה, שאין מספיק מגילות כשרות בעיר, שכן רבים היו רגילים ללכת לשמוע מקרא מגילה בעיר העתיקה ובימי הלחימה לא העזו אנשים לצאת ולבוא באזורי הקרבות. העיר היתה נצורה ומחוצה לה בקושי הצליחו להביא מזון בשיירות אספקה, ואילו העיר העתיקה היתה מקום סכנה מובהק ומי יעז ללכת לשם.
התגייסו שני האחים – הרב ואחיו הגדול, המקובל רבי נעים בן אליהו זצ"ל- וישבו לכתוב מגילה חדשה, כשכל אחד נוטל על עצמו את כתיבת מחציתה. האח הצעיר, רבי שמעון, עמד לצדם ועקב כיצד הם מתקדמים ומספיקים להשלים את כל המגילה. במשך כמה ימים ישבו וכתבו במרץ ובפורים דמוקפין זיכו רבים מיהודי ירושלים במגילה כשרה ומהודרת.
