מדוע נאמרה פרשת טהרת האדם אחרי פרשת טהרת הבהמות והחיות
כתוב בפרשה (ויקרא י"ב, א ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶה לֵּאמֹר. דַבֵּר אֶל בְנֵּי – יִשְרָאֵּל לֵּאמֹר אִשָה כִי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִבְעַת יָמִים כִ ימֵּי נִדַת דְוֹתָהּ תִטְמָא". ומבאר רש"י: "אשה כי תזריע (ויקרא רבה) א"ר שמלאי – כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף". ביאור הדברים, שבבריאת העולם הקב"ה ברא את כל העולם, ברא את העצים וברא את השמש ואת הירח ואת הבהמות ואת החיות ואת העופות, ובסוף ברא את האדם; כך למדנו בפרשת שמיני בשבוע שעבר בדרשה שלנו ביום שבת שעברה, שם כתוב: "זאת הבהמה אשר תאכלו" חיה ועופות מותרים ומה מותר ומה אסור, ואחרי תורת הבהמה החיה העופות והדגים מה מותר ומה אסור, ואחריו בא הדין שקשור לדיני אדם. כלומר, כמו שבריאת העולם היתה שהאדם היה בסוף הנבראים, כך גם התורה הביאה את הדינים הקשורים אליו אחרי הדינים הקשורים לשאר הנבראים.
ואמנם אנחנו בוודאי לא נקשה קושיות, אבל יש להבין מדוע באמת הקב"ה עשה כך את סדר הדברים, כלומר, מה שסדר הפרשיות הוא שקודם כתבה התורה את דיני כל היצור החי ואחריו את דיני האדם זה לא קשה, כיון שזה נכתב כסדר בריאת העולם, אבל על עצם העניין שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת אנחנו צריכים להבין, שהרי האדם הוא נזר הבריאה והיה מן הראוי לבוראו בתחילה ושהוא יהיה הראשון. וקושיה זו הקשתה הגמרא במסכת סנהדרין דף ל"ח, והביאה על כך כמה תירוצים:
תירוץ אחד הוא שאם הקב"ה היה בורא את האם בתחילה היו אומרים שהאדם שותף עם הקב"ה במעשה בראשית ושהוא כביכול עזר לו בבריאת המים והשמש והירח והעצים ובכל שאר הבריאה, על כן ברא אותו בסוף. והקושיה על זה היא, שטענה זו לא מובנת, שכן אף אחד לא יאמין למי שטוען שהאדם היה שותף במעשה הבריאה ולא נמצא מי שמסוגל לברוא היום אפילו נמלה קטנה! וממילא טענה זו לא יכולה להתקבל, ונראה אם יש מי שמסוגל לשנות משהו מן המשהו מסדרי בראשית, האם יש מי שיכול להפוך את סדרי הזריחה במזרח והשקיעה במערב? אלא שככה דרכם של הרשעים, שלמרות שיש טענות שפשוט לא יכולות להתקבל על שום שכל של בר דעת, אבל העיקר שיגידו! ואפילו אם יכחישו אותם לא אכפת להם. וזה כמו שאדם, מסכן, מפרסמים עליו איזה פרסומת בעיתונות ברדיו או בטלויזיה ואחר כך מכחישים, אבל מי ששומע את הפרסום אולי לא ישמע את ההכחשה או שלא יאמין לה! הקב"ה שיודע היטב את נטיות נפשו של בן האנוש רצה שלא לתת פתחון פה לאפשרות הזאת. בחירת האדם אם להיות נזר הבריאה או להיות שפל הנבראים עוד מתרצת הגמרא שם, שהקב"ה ברא את העולם באופן שאת האדם ברא בסוף הבריאה ולא בתחילתה כדי שיכנס לעולם שכולו מוכן ומסודר, – והוא מוכן כבר לקיים מצות שבת וסעודות שבת, והכל מוכן לו, כך שיראה האדם כמה שהקב"ה מעריך ואוהב את האדם, וכמה הוא מחבב את האדם
עד שברא את הכל מוכן ומסודר ולא צריך להתייגע ולהתעייף על שום דבר. ואם, ח"ו, יתגאה האדם ותזוח עליו דעתו בגלל כל האהבה והחיבה המיוחדים שהקב"ה מרעיף עליו ויאמר שהוא נזר הבריאה, ויאמר: "אני, אני, אני!!", יאמרו לו מה לך ולהתגאות בכלל, והרי אפילו בריה קלה כיתוש קדמה אותך! ויש לדעת שביתושים יש שני סוגים שונים, יש יתושים שהקב"ה ברא אותם ויש יתושים שהם מתהוים מלכלוך, מזבל; ואומרים לאדם שאם הוא יתגאה, אומרים לו שאותו יתוש שמתהוה מזבל קדם אותו, הקב"ה ברא כח בזבל שהוא יוציא יתושים, והוא קדם אותך. ולפי זה, האם כדאי לו לאדם להקרא "נזר הבריאה" ושכל העולם כולו נברא בשבילו ושסעודת השבת מוכנה בשבילו, או שבגלל גאווה וזחיחות הדעת יאמרו לו שיתוש שנוצר מהזבל קדם אותו. על כן, אומרים לו לאדם שהוא יכול להגיע לשיא רום מעלתו ולהיות נזר הבריאה שהכל נברא ומוכן בשבילו, ואדם יכול להפך את עצמו לשיא השפלות ולהיות כדבר הגרוע אפילו מיתוש.
וכבר אומרים חז"ל שלדוד המלך היתה קושיה לשם מה הקב"ה ברא יתושים בעולם, והוא ידע הבין לשם מה נבראו כל יצורי עולם, אבל את היתוש הוא לא ידע עד שאמרו לו. כלומר, שהיתוש לא מוציאים בו שום – סיבה להיותו נברא בעולם רק לעקוץ. ועל כן אומרים לו לאדם שיתוש קדם אותו ולא אומרים לו נמלה קדמה אותך, כי לנמלה יש חשיבות ואפילו החכם מכל אדם הורה דברי מוסר על הנמלה ואמר: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם", כך שיש לה כמה מעלות שלומדים ממנה, אבל מהיתוש אין בכלל לכאורה מה ללמוד חוץ ממה שאמר דוד המלך עליו השלום. על כן אומרים לו לאדם שאם הוא מתגאה הוא פחות אפילו מיתוש.
ועל כן בא רבי שמלאי ואומר ברמז, שכמו שאדם נברא בסוף בריאת העולם ויכול להיות נזר הבריאה ויכול להיות שפל הנבראים, כך גם הוא יכול להיות נזר הבריאה ומעלתו הכי חשובה ונעלה יותר מכל הנבראים.
