כתוב במדרש (איכה רבה פרשה א פסקה כט):
"רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ומתנניא דלא ליהוון טעונין ערקתא מינוקייא באילין יומי".
והנה בגמרא כתוב שאמרו לו לרבי יוסי בר שילת, כשאתה מכה תלמיד – תכה אותו בשרוך של נעליים! ואומר על זה רבי יוחנן שבימים אלה גם בסרוך נעליים לא יכה. הפשט, כי מי יודע – אולי השרוך יבוא על העין שלו או יבוא במקום אחר…
היה רב אחד אשכנזי שכתב שמה שאמרו שלא יכו בימים האלה אפילו בסרוך, הכוונה בבטן שלא יתן לו מכות, אבל על הגב יכולים לתת מכות, כי אחרת הרי כולם יודעים שהילדים יפריעו לו… בא רב אשכנזי אחר וטען כנגדו: וזאת מניין לו?! אם לפי הסיפור הזה שיכול להכות בברזל, אין נפקא מינה בדבר הזה.
[ממשיך המדרש (שם)]:
"רבי שמואל בר נחמני הוה מפקד לספרייא ומתנניא דייהוון מפטרין רב טלאי בארבע שעין"
– אמר להם, תזהרו, בימים האלה אל תעברו בין שמש לצל, אם אתם רוצים ללכת בשמם – תלכו בשמש; רוצים ללכת בצל – תלכו בצ; אבל אל תלכו במקום שהוא בין צל לשמש. זה אדם שהולך ברכל – יכול להבדיל, אבל אדם שנוסע באוטובוס, וכי הוא יודע איך האוטובוס נוסע?? הוא נוסע בכביש ויש פה צל ויש פה שמש – זה לא אכפת לנו, כי האוטובוס מגן עליו, כאן אנחנו מדברים על אדם שהולך בכביש, אז שישים לב למקומות האלה כולם.
כנראה מה שאומרים בבג"ץ שאסור להרביץ לילדים מכות, הם חושבים שכל השנה זה "בין המצרים" – לכן הם אומרים שאסור גם ברצועה קטנה…
הרמב"ם כותב – אפילו אומות העולם היו מכבדים אותו, אז בודאי שגם אלה שהולכים היום צריכים ללמוד מדבריו.
אומר הרמב"ם:
"ומכה אותם המלמד להטיל עליהם אימה, ואינו מכה אותם מכת אויב ומכת אכזרי, לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה", זה חינוך של הרמב"ם! לא תכה אותו מכת אויב, לא במקל ולא בזה… אלא ברצועה קטנה בכדי להטיל עליהם אימה ובכדי שמישיכו הלאה לשמוע בקול הדברים האלה כולם.
בגמרא כתוב שפעם אחת היה מישהו שהיה לו בן גדול, והבן הגדול הזה דיבר עם אביו ואביו כעס עליו ונתן לו מכות, באה אמתיה דרבי ונידתה אותו, אמרה
