הרב זצ"ל הנחה אותנו בבית-הכנסת, שאם מישהו בא לשבת על מקומך, אל תעיר לו. שב במקום אחר מבלי לומר מילה. הוא הרי לא יודע שזה המקום שלך. אל תפגע בו. גם כך אורח לא מרגיש כל כך נעים, ואם יזיזו אותו ממקומו הוא ירגיש עוד יותר לא נעים.
כך היינו נוהגים כולנו. אבל פעם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה.
(עו"ד איתן מלמד, ממתפללי בית-הכנסת "היכל יעקב")
שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו. הרב ענה לה: "זה בסדר, הוא יעבור את הניתוח". שוב הרב לא בירך…
כשמדברים על הפסיקה של הרב בארבעת המינים, מעניין מאד להתייחס גם לצורה בה התבטא ובאיזו צורה חילק והגדיר את רמות הכשרות וההידור.
הרב חזר ואמר: אף-על-פי-כן לבדוק את התפילין. עשינו כדבריו והלכנו לבודק מומחה, והוא בדק ומצא שבאמת חסרות בתפילין המילים "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". מילים כל כך משמעותיות לנו בעת ההיא בדיוק.
פעם שוחח הרב עם נכדו על דרכי הלימוד, איך לומדים תורה? ובאיזו שיטה קונים ידיעות נרחבות בה?
סיפר הרב, שבצעירותו נסע פעם לנפוש עם בני המשפחה בעיר נתניה ובאחד הימים לקח את הילדים לחוף הים הסמוך לקרית צאנז. בהגיעם אל החוף,
לאישה הזאת יש חתול, וכבר כמה ימים שהוא לא אוכל. היא חוששת שהוא עלול למות, והיא באה לשאול מה לעשות לו.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
