במסגרת עבודתי כמזכירו של הרב אליהו זצ"ל הייתי עד לסיפורים רבים שהיו אתו, גם סיפורי מופתים וגם סיפורים אחרים שיש בהם אהבת האדם ורגישות. אבל הסיפור הזה הוא בעיני אחד המדהימים שבהם.
יהודי אחד, שהייתה לו עבודה מסודרת, נבחר לכנסת. מכיוון שהחוק אומר שלחבר כנסת אסור לעבוד בעבודה נוספת, התפטר אותו אדם מעבודתו והתמסר לעבודתו כחבר כנסת. אבל דא עקא, אחרי קדנציה אחת בלבד מצא עצמו אותו אדם מחוץ לכנסת, וגם את מקום עבודתו הקודם הפסיד. מכיוון שכיהן קדנציה אחת בלבד, גם הפנסיה שקיבל הייתה זעומה ותוך זמן לא רב הוא הגיע למצב כלכלי קשה מאוד. הוא נשא את התואר המכובד "חבר כנסת לשעבר", אבל עם התואר הזה, כנראה, אי-אפשר לקנות במכולת…
הגיע ערב-פסח, ילדיו של אותו אדם היו אמורים להתארח אצלו בחג, אבל כסף למצרכים אין. הגיע המצב לכך, שאפילו כסף ליין ולמצות לא היה לו, והמצוקה הייתה גדולה. בצר לו החליט אותו אדם לנסוע אל ציונו של הבבא סאלי בנתיבות, שם התפלל ובכה בדמעות שליש שירחמו עליו מן השמים ויהיה לו במה לקבל את החג. והנה, כשהגיע מנתיבות אל ביתו, גילה שהבית עמוס בחבילות מלאות כל טוב, ובהן גם בשר ויין, בכמות שיכלה להספיק עד חג השבועות. הוא שאל את אשתו מנין הגיעו החבילות האלה, ואשתו השיבה לו: לפני רבע שעה היה כאן משה דויטש מ"חסדי יוסף", והוא שהביא את החבילות.
התדהמה של חבר הכנסת לשעבר הייתה רבה. הוא אומנם יודע מה כוחם של צדיקים ומה כוחה של תפילה, אבל עד כדי כך? איך נוצר הקשר בין הבבא סאלי זיע"א למשה דויטש שיחיה? הדבר לא נתן לו מנוחה, והוא התקשר למשה דויטש, אולי הוא יפתור לו את התעלומה. כשהציג את השאלה בפני משה דויטש השיב לו הלה: לפני שעה התקשר אלי הרב אליהו ושאל אם הבאתי לך קמחא דפסחא. שאלתי את הרב מה פתאום, הרי מדובר בחבר כנסת לשעבר והוא בוודאי מקבל פנסיה יפה, והשיב לי הרב: תן לו מנה כפולה ומכופלת, ועכשיו ועתה. עשיתי כמצוות הרב, העמסתי שתי מנות, שמתי ליד ביתך והלכתי.
אותו חבר כנסת לשעבר סיים את סיפורו ואמר לי: המדהים בכל הסיפור הזה, שאני מעולם לא הייתי מקורב לרב אליהו זצ"ל, לא הייתי מבאי ביתו וגם לא מחסידיו, אבל לו כנראה זה לא שינה. אין לי מושג איך הוא ידע על מצבי, אבל אין ספק שבזכותו קיימתי את החג בשמחה גדולה.
(הרב אליהן בן-דהן, ראש לשכת הרב לשעבר ומנהל בתי הדין הרבניים)
