בבית הכנסת של הרב זצ"ל היו נוהגים לזרוק סוכריות על חתנים כמו בכל בית כנסת אחר, וכמו בכל מקום זריקת הסוכריות היא השמחה של הילדים שאוספים אותם בשמחה.
פעם אחת זרקו סוכריות על החתן שעמד ליד הרב ואחד הילדים רץ לאסוף את הסוכריות ובמרוצתו דרך על סוכריה ומעד וכמעט הפיל את הרב.
כשהוא שם לב לכך שהוא כמעט הפיל את הרב הוא נסוג אחורה בחשש, מבוהל ממה שהוא עשה. הרב הרים את הסוכרייה מהרצפה. סימן לילד שיתקרב אליו, נתן לו את הסוכרייה ואמר לו: זה שלך. שכחת לקחת את הסוכרייה.
קמתי בבוקר עם זיכרון החלום והייתי מאוד מרוגש. הרגשתי שזהו ממש חלום אמת. ממשי ביותר. שלושה חודשים לפני הלידה המשוערת שלנו ילדה גיסתי בן וקראו לו "אליהו". הבנתי למה הרב לא רצה שנקרא לו אליהו…
אם הרב יכול לצחוק ולנשום בעוצמה כזאת שקרעה את המסכה מעל פניו, נראה כי התפילות כבר עשו את שלהן והרב אינו נצרך עוד לטיפולינו…
כבר למחרת בבוקר, התקשר אליי גיסי ואמר שקהילה קדושה באחד המקומות בארץ מחפשת רב ושאל האם אני מעוניין. אמרתי שאשאל את מורי ורבי. הרב חשב ושאל האם נסעתי לקבר של הרב זצ"ל, והשבתי שכן. הוא אמר לי לקבל את ההצעה
פעם נשאלה הרבנית צביה אליהו שתחיה: מה הייתה תגובתו של בעלך הרב זצ"ל לאחר שהיה פועל מופתים או אחרי שהיה רואה את תגובת הסובבים לאותו מופת?
כאשר היה הרב ילד רך בשנים, בגיל בו רגילים ילדים להשתובב ולשחק ברוב מרץ, הוא לא השתתף במשחקם ולא נענה לקריאתם להצטרף אליהם.
כבר בהיותו ילד קטן, ראו אצל הרב את הנטייה לחנך ולהדריך אחרים. הוא דאג תמיד לילדים אחרים שלא למדו והיו עתידים לגדול בורים ועמי הארץ.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
