החלטנו בקהילה שלנו בעפולה להקים בית-כנסת ייחודי: "מרוקרליבך" – נוסח יהודי מרוקו, ופעם בחודש אנו משלבים את לחני התפילה של ר' שלמה קרליבך.
הייתי עם אשתי בטבריה, והצעתי לה שנלך לקבר רבי מאיר בעל הנס. הגענו למתחם הקבר, ופתאום אני רואה את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ללא הגלימה, ובלי קהל גדול סביבו. קפצתי על ההזדמנות וניגשתי אליו. אמרתי לו: "כבוד הרב, אנחנו הולכים עכשיו להקים בית-כנסת…". הוא הסתכל עלי לרגע ואמר: "ילך מהר ובקלות". נפרדתי ממנו לשלום, אך עדיין לא הבנתי כמה מהר וכמה בקלות.
חזרתי לעפולה והתחלתי להניע את התהליך. מייד כתבנו מכתב לראש העיר וביקשנו להיפגש אתו, שייתן לנו מבנה שנוכל להתחיל אתו. תוך יומיים הצלחתי, אחרי ניסיונות בדרכים שונות, לתפוס את ראש העיר. "תשמע, אתם מבורכים", אומר לי ראש העיר, "תבוא אלי מהר ללשכה יחד עם כל חברי הוועד של בית-הכנסת". הייתי בהלם. ראיתי שהברכה של הרב אליהו מתחילה לעבוד במהירות. הגענו ללשכה, ומייד ראש העיר קיבל את פנינו. לאחר שהתיישבנו הוא פנה אלי ואמר: "מר אלבז, אני מתפלא עליך. למה אתה לא חולם גדול? למה אתה חולם קטן? תחלום גדול!" לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, קיוויתי שבכלל ייתן לי את המבנה הבסיסי. "תשמע", הוא המשיך, "את המבנה הבסיסי כבר קיבלת לפני כמה ימים, עכשיו תחלום לבנות בית-כנסת גדול, וגם זה יהיה בקלות רבה"!
צריך להבין – לפני הברכה של הרב, פנינו לראש העיר, לגורמים בעירייה. עשינו מה שאפשר, כולל כמובן תפילות, אך אין קול ואין עונה, שום דבר לא עזר, לא הגענו לאף אחד. מרגע שהרב נתן את הברכה "ילך מהר ובקלות" – תוך יומיים כבר ישבנו אצל ראש העיר, תוך שהוא מבטיח להגשים את כל חלומותינו! ברוך ה' בית-הכנסת בבנייה!
(חיים אלבז, עפולה(
