אם האיש והאשה לא נמצאים באותה מדינה, הקושי גדול עוד יותר. ואם מדובר במדינות אויב שאין ביניהן קשר בכלל, אזי כמעט בלתי אפשרי להצליח להתיר את האשה מכבלי עגינותה. ואם נוסיף לכך את העובדה שהבעל התאסלם ונטש את דת ישראל והוא לא מוכן כלל להכיר במושג 'גט' ו'גירושין', לכאורה אין מקרה חמור מזה. ובמקרה שכזה, זכה הרב לחלץ אשה אומללה מכבלי עגינותה ולהשיג לה גט כשר. את הסיפור המרתק הבא, סיפר הרב בעצמו בחוג המשפחה:
בשנת תשל"ט, התקוממו הצעירים באיראן נגד השלטון החילוני ששלט במדינה, הדיחו את השליט והמליכו במקומו את השייח' חומייני ימח שמו, מנהיג המהפכה האסלאמית. בעקבות המהפכה, נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לאיראן, וזו הפכה לאויבת הגדולה ביותר של ישראל.
כמה שנים לאחר מכן, התייצבה אשה בבית הדין בארץ ישראל וסיפרה: "נמלטתי מאיראן לאחר שבעלי התאסלם ולא הייתי מסוגלת לחיות במחיצתו. לפני שנפרדתי ממנו, ביקשתי בתחנונים שיתן לי גט, אך הוא הקשה ערפו וסירב בכל תוקף". ישבו דיינים בכמה בתי דין ועסקו בעניינה, אך כולם הרימו ידיים בייאוש ולא הצליחו למצוא קצה חוט של פתרון. היו הדיינים מזילים דמעה ופוכרים ידיהם בעצב, ולבם כואב על האשה הצעירה שלא תוכל לקבל גט.
עד הגיע התיק לבית הדין הגדול והתבקש הרב לעיין בו. הוא לא התמהמה ומיד נטל נייר מכתבים רשמי, עם סמל המדינה בראשו, והריץ מכתב אל הגאון רבי ידידיה שופט זצ"ל, רבה של טהראן. במכתב הרעיף הרב שבחים על ראשו של האייטולה חומייני וכתב שהוא איש נפלא, לוחם דת ומשרתו של אלוקים. הרב ביקש מרבה של טהראן, שיפנה אל חומייני ויבקש את עזרתו בתור איש מאמין באלוקים, שבוודאי לא יניח לעוולה כזו שתתרחש. עשה המכתב דרכו לאיראן וכמובן שנפל לידיהם של אנשי הצנזורה, ואלו דקדקו בכל שורה תיבה ואות ונדהמו למקרא השבחים שקשר הרב לראשו של מנהיג המהפכה הנערץ. עד מהרה הועבר המכתב ליעדו – לא למעונו של רבי ידידיה שופט, כי אם לארמונו של אייטולה מוסאווי חומייני בכבודו ובעצמו.
למחרת, נשלחה פלוגת חיילים להזעיק את רבה של טהראן אל ארמון המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית. נבעת רבי ידידיה שופט, כי הבין שהגיע קצו ומבקשים להוליכו אל הגרדום. הוא ביקש כמה דקות להתארגן והזדרז לחדר הפנימי, שם לבש תכריכים מתחת לבגדיו ויצא מביתו בחרדה בלתי מוסתרת.
כאשר הוכנס הרב של טהראן אל הטרקלין הגדול, פנה אליו המנהיג חומייני ושאל: "האם מכיר אתה את הרב מרדכי אליהו של מדינת ישראל?". לאחר שהשיב בחיוב, התבקש להשיב, האם גדול הוא בעיני החכמים היהודים? וכמובן שהוא השיב שהרב אליהו גדול מאד בעיני כל הרבנים והם מוכנים לפעול עמו בצוותא ולהשתדל בשבילו. אזי, הוציא חומייני את המכתב, נפנף בו בגאווה והכריז: "ראה מה הרב הגדול שלכם כותב עלי"…
שאל חומייני את הרב הראשי לטהראן, מה צריכים לעשות כדי להוציא גט מידיו של אותו בעל, והוא הסביר כי בראש ובראשונה צריכים להביא אותו להסכמה ולרצון לגרש את אשתו בגט כהלכה. הורה חומייני ופלוגת החיילים יצאה לחפש את האיש, ובתוך כמה שעות הביאוהו אל הארמון. כל אותה עת, ישב שם רבי ידידיה שופט והמתין שיביאו את הבעל המתאסלם. כאשר הביאו אותו, הסתגר עמו רבה של טהראן ודיבר על לבו עד שהתרצה לתת גט, שכן הניתן בכפייה אינו גט. בין כה וכה הבין האיש, שאין לו ברירה כי חייו היו תלויים לו מנגד, אבל רבי ידידיה רצה שהוא יבין גם כי דבר נכון הוא שלא יאמלל לחינם את אשתו לכל חייה.
משניתנה הסכמתו של האיש, ביקש רבי ידידיה להתקשר אל הרב בירושלים ושיחה זו התקיימה באמצעות 'שיחת ועידה' דרך צרפת. הרב הבין מיד שיש מאזינים נוספים על הקו והוא נקט בלשון רמזים, כאשר הדריך את רבי ידידיה שופט בכל פרטי ההלכות הנוגעות לשליחת גט ממדינת אויב. הרב פנה אל האשה וצירף אותה אל השיחה, והוא הדריך אותה כיצד למנות את רבה של טהראן ל'שליח קבלה', שיוכל לקבל את הגט מבעלה ובאותו רגע היא תהיה משוחררת מכבלי עגינותה. לאחר כמה ימים, נשלח הגט בדואר לארץ ישראל, כדי שיעמוד לעדות בידי האשה כי מותרת היא להקים מחדש בית נאמן בישראל.
