אותה תקופה מכונה 'תקופת הצנע', ובאותן שנים הממשלה קבעה מה וכמה יאכלו האזרחים. חוץ מלחם ומים שניתן היה לקנות ללא הגבלה, ניתן לכל משפחה פנקס עם תלושי מזון, באמצעותם יכלו לרכוש לפי מה שקצבה הממשלה לכל נפש.
כמובן שחתונה באותם ימים היתה רחוקה מפאר והדר, במקום פשוט וללא תפריט עשיר ומגוון. אך חתונה ב'ירושלים של מעלה', זו שהרב ומשפחתו חיו בה, זו שמשפחות עזראן ושלוש נמנו על חשוביה, מעמד קדוש ונשגב היתה, וכל אלו שהשתתפו בה לא שכחוה לשנים רבות.
הזמנות לא רבות נשלחו – כאשר סיפר הרב, שהכין חמישים הזמנות בלבד – אך מי אלו שנקבצו ובאו לשמחת נישואיו של העילוי המובחר: גאונים וצדיקים, חסידים ופרושים, למדנים ומקובלים, מרביצי תורה ומנהיגי עדות, מורי הוראה ויושבי על מדין.
ברחוב קינג ג'ורג' שכן אולם אירועים צנוע, ובעל המקום הסכים להעניק את השימוש במקום תמורת מחיר מוזל במיוחד. אמו של הרב, הרבנית מזל, התאמצה וחסכה פרוטה לפרוטה כדי שתוכל לשלם לחייט שיתפור לו חליפה חדשה לחתונה. אחיו הגדול, רבי נעים שליט"א, רכש עבורו מגבעת יפה. בכך הסתכמו מלבושי הכבוד שבהם צעד החתן אל חופתו.
קודם החתונה עמלו אמו של הרב ואחותו וטרחו לאפות עוגות ועוגיות, וחוץ ממיני מזונות השיג האח רבי שמעון פיצוחים, גרעינים ובוטנים. משקאות הכינו בו ביום – כדי לימונדה, שהוכנו במקום וצוננו בבלוקים של קרח, וכמה עשרות בקבוקי בירה – והשמחה היתה גדולה.
האורחים שהגיעו לחתונת הרב, היו רבים ממה שחשבו שיבואו, וכנראה שהרבה חכמים ובני ישיבה הכירו את הרב וביקשו להשתתף בשמחתו. כשראתה שהאורחים רבים, הצטערה אחות החתן שלא הכינו מספיק כיבוד. אבל האמא הצדקנית אמרה לה: "בתי, זכרי היטב, כי בחתונה אסור לכעוס". במקום להילחץ, היו האם והבת ניצבות ומשקיפות על מספרם הרב של הרבנים. הן לא ידעו ולא שיערו בדעתן כמה קרוב הוא אצל כל אותם חכמים, והיו נרגשות לראות כמה כולם שמחים בשמחתו.
גם הכלה שידעה כי חתנה הוא מהמובחרים שבבחורים, לא שיערה בדעתה כמה קרוב הוא אצל כל גדולי ירושלים, ושמחה הציפה את לבה כשראתה את הנוכחים בחופתם. היו שם הראשון לציון הגאון רבי יצחק נסים זצוק"ל, ולצדו הגאון רבי פנחס אפשטיין זצוק"ל, ראב"ד העדה החרדית, הצדיק רבי אריה לוין זצוק"ל וכן כל ראשי ישיבת 'פורת יוסף', וחכמים רבים נוספים, חלקם נסתרים, שלא הצליחו לכסות את הדרת פניהם ואת עיניהם המפיקות זיו של קדושה וטוהר.
