גם תיקים שהיו הדיינים יושבים עליהם זמן רב, אשר עברו לילות עם נדודי שינה וימים עם ספקות מנקרים בלב, הגיעו לחדרו של מרן הרב, וכשיצאו מחדרו היו נדהמים ומתארים את המהירות בה הקיף הרב את כל התיק, סקר את הפרטים ושקל את הצדדים והטענות, וביחד הגיעו לפסיקה ברורה ומכרעת.
אחד מאבות בתי הדין שהגיעו אליו עם תיק מורכב במיוחד, סיפר לאברכים בטרם נכנס אל הרב, כי הוא יושב על המדוכה בתיק זה חודשיים תמימים ואינו מצליח להכריע. הוא פינה יום שלם לדיון עם הרב, והיה מסופק אם יספיק יום אחד כדי להגיע להכרעה. לא יצאה שעה והדיין היה בחוץ, נפעם ונדהם. הוא סיפר, כי הרב נטל את כל הדפים שהביא עמו, עבר עליהם במהירות עצומה, סיכם את השיטות העיקריות ובאיזו צורה כל שיטה נוגעת לצדדים שבתיק – והכריע. במשך שעה ארוכה עוד עמד אותו דיין מחוץ לחדרו של הרב ולא פסק להלל את הגאונות העצומה שראה במו עיניו. "איך מסוגל הוא לראות את כל השיטות ולא להתבלבל מריבוי הפרטים?" – קרא בהתפעלות – "איך הוא מבקיע ומפלס דרך בין כל הנקודות ומגיע מיד ובמהירות להכרעת הדין".
מרחיב ומתאר הגאון רבי אליהו אברג'יל שליט"א, אב בית הדין הרבני בבאר שבע ורב שכונת בקעה בירושלים, שבמשך עשרות שנים נהג להגיע אל הרב כדי שיצטרף עמו לדון בתיקים קשים מאד. "למרות שידעתי שהוא עסוק עד מאד, לא היה פעם שהוא דחה אותי ואמר שאין לו זמן. כשהיו צריכים אותו, תמיד היה פנוי ומצא זמן. התקשרו רבנים מכל העולם, ותמיד מצאו את הרב שהוא מוכן ומזומן לסייע ולעזור. דיני התורה שביקשתי בהם את עזרתו היו התיקים הסבוכים והמורכבים ביותר, בנושאים מאד לא פשוטים. והרב היה יושב עמי על כל תיק ותיק, ובתוך כמה שעות, במהירות עצומה, היה פושט את כל ספקותיי".
כל אותן שעות רבות וארוכות שהיה הרב יושב עם דיינים ופותר להם את ספקותיהם, לא בשעות העבודה השגרתיות היו. גם לא בלשכתו, עם העוזרים והמזכירים ולפי היומן. דיונים אלו נעשו בשעת לילה מאוחרת, לאחר שהרב היה שב מדרשות ושיעורים ולאחר שהספיק לסיים עם הבאים לקבל ברכה ועצה. אז, מתוך השעות הבודדות שנותרו לו למנוחה, היה מקדיש כמה שעות ועובר ביעף על פסק דין ארוך שיש בו עשרות מקורות ומראי מקומות, והיה דן בכל פרט ופרט ומכריע הלכה פסוקה.
מוסיף ומתאר רבי אליהו אברג'יל, שלא פעם קרה שהוא היה מבחין שהשעה מתאחרת וכבר לא היה לו נעים לנצל את הרב ולגזול משעות השינה שלו. אבל אם היה מציע לרב להפסיק ולהמשיך בפעם אחרת. היה הרב מבטל את חששותיו ואומר: "איך אפשר להשאיר בן אדם במתח נפשי כה קשה אפילו רגע אחד"
