כאשר נודע לחכמים כמה גדול הוא הצער שעובר על רבי סלימאן, ניגשו וסיפרו את כל הדברים למרן ה'בן איש חי',והוא יעץ לרבי סלימאן שיעזוב את בגדאד ויקבע מקומו בארץ ישראל. היות והיה קשה להגיע לארץ ישראל ומאחר וכבר היתה בידו תעודת מסע ללונדון, קם ונסע לאנגליה, משם המשיך לארץ ישראל.
בעירום ובחוסר כל הגיע רבי סלימאן אליהו לארץ ישראל ומיד עלה לירושלים עיר הקודש, שם מקום מגוריהם של כמה מחכמי בבל שקדמו ועלו לארץ האבות. באותם ימים, הגדול שבחכמי הקבלה בעיר הקודש היה הגה"ק רבי חיים שאול דוויק הכהן זי"ע, ורבי סלימאן הפך להיות תלמידו הקרוב והנאמן. לפני פטירתו של רבי חיים שאול דוויק, נכנס אצלו הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל (לימים, ראש ישיבת 'פורת יוסף') ושאלו: "אם יתעוררו לי ספקות בקבלה, את מי אוכל לשאול?". "אפשר לשאול כל אחד מהחכמים" – אמר המקובל הישיש – "אבל אם רצונך בתשובה אמיתית ומבוססת, אין מוסמך מרבי סלימאן אליהו". וקודם פטירתו, כשסבבו התלמידים את מיטתו ומעיניהם נשקפה חרדה מפני העתיד, פסק רבי חיים שאול ואמר: "שלמה בני ימלוך אחרי"
