הרב זצ"ל הנחה אותנו בבית-הכנסת, שאם מישהו בא לשבת על מקומך, אל תעיר לו. שב במקום אחר מבלי לומר מילה. הוא הרי לא יודע שזה המקום שלך. אל תפגע בו. גם כך אורח לא מרגיש כל כך נעים, ואם יזיזו אותו ממקומו הוא ירגיש עוד יותר לא נעים.
כך היינו נוהגים כולנו. אבל פעם אחת היה מתפלל אחד שישבו על מקומו והוא כעס מאוד. ממש היפך ההנהגה של הרב. הסתכלתי על הרב, והוא לא נע ולא זע. אי-אפשר להבין את העוצמה של הענווה שלו. עוצמה של שתיקה.
(עו"ד איתן מלמד, ממתפללי בית-הכנסת "היכל יעקב")
היתה לרב טביעת עין מיוחדת, ומומחיותו נודעה בקרב כל הרבנים בכל הנוגע לשאלות המצריכות חדוּת ראייה
ואז הרב אמר בהתרגשות תוך כדי סערות רגשות :"את הישיבה מנהלים ראש הישיבה והר"מים, ולא מקובלים מבחוץ. תעשו מה שנראה לכם שהוא טובת הישיבה!"
כשישבתי בבית הדין, תבע אדם אחד מוסד גדול. טענתו היתה, שהמוסד שילם לו עבור אמירת קדישים לנפטרים גלמודים,
אותה שבת קרעו את הרקיע תפילותיהם של כלל ישראל מכל הזרמים ומכל העדות, כשכולם זועקים "א-ל נא רפא נא לה", "אַל נא יהי עולם בלי ירח". את התוצאות ראינו מייד בצאת השבת.
הפעם ניגש עוזרו של הרב אל הרב ואמר בשקט: "כבוד הרב, כבר היינו בדרך לברית". "ומה עם לב אלמנה?" – רמז לו הרב. לקיים מה שנאמר: "ולב אלמנה ארנין!".
תמיד ידענו – שאם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג… מרן הרב קיים את הבטחתו – הרב תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
