מרן הרב נסע לרוסיה כדי להשתתף בכנס חשוב, כשנכנס הרב לאולם בו התקיים האירוע לאחר שכל המשתתפים תפסו את מקומותיהם והתיישבו. היו שם הרבה רבנים וכולם המתינו לכניסתו של הרב.
בכניסתו, הביאו לרב כסא גדול ומרופד, אך הוא נותר לעמוד ולא ישב. הוא נזכר, שלפני שנים רבות הוא למד באחד מספרי השאלות ותשובות, כי הרבנים ברוסיה היו נזהרים שלא לנסוע עם עגלונים גויים, מפני שהיו רגילים ברוסיה לעשות כרים וכסתות משעטנז. וגם כשהיו נוסעים ברכבת, לא היו יושבים במחלקה הראשונה, שם היו כסאות מרופדים, אלא במחלקה השלישית והצפופה, שהיו הכסאות מעץ וללא ריפוד. לפיכך, חשש לשבת על כסא מרופד שמייצרים אותו ברוסיה.
ראה האיש האחראי על כללי הטקס שהרב ממאן לשבת, והוא סבר לתומו שהרב חושש שהכסא אינו מספיק חזק. ניגש הפקיד הרוסי לשכנעו ואמר: "אל ידאג כבוד הרב, שכן הכסאות שלנו ידועים באיכותם ובחוסנם. אנחנו מחזקים את הקצוות של הריפודים בפשתן עם צמר, וזה מעניק יציבות לכסא כולו". כאשר שמע הרב מפי המתורגמן את שאמר האחראי, הורה לכל הרבנים שיקומו מכסאותיהם והמתינו עד שהכניסו כסאות ללא ריפוד עבור כולם.
