אנשים יודעים לספר הרבה על כוחו של הבבא סאלי. הרב אליהו היה תמיד אומר ללמוד מה המקור של הכוח המיוחד הזה. איך לומדים ממנו. כך עשה הרב בעצמו. שמע סיפור על הבבא סאלי, וביקש לברר את נכונותו עם הבבא סאלי בעצמו. ומעשה שהיה כך היה:
כינוס גדול שנערך בביתו של הבבא סאלי, משך עשרות רבות מחסידיו ושומעי לקחו. היה שם כיבוד רב, אוכל ושתייה לכל דורש. אך פרט אחד קטן נשכח מלב המארגנים, "מַחְיָה". בכל אירוע המכבד את עצמו, דואגים יוצאי מרוקו להביא עראק לשתייה, "מַחְיָה", כלשונם. הפעם, לא רק שלא זכרו, אלא שאף כל בקבוקי הערק בביתו של הבבא סאלי אזלו. מה יעשו? והלא בלי "מַחְיָה" השמחה חסרה.
הגיעה השמועה לאוזניו של הבבא סאלי, ומייד קרא לאחד מעוזריו כי יביא לפניו בקבוק עראק. משזה שב ובקבוק בידו, לקח הבבא סאלי את הבקבוק ועטף אותו במפית שהייתה בהישג ידו. "עתה", ביקש, "הגישו לפני את כוסותיהם של אורחינו ואמלא אותן".
עוזריו של הבבא סאלי לא הבינו מה בדעתו של רבם לעשות, אך משהביאו כוסות כמצוותו, עמדו נדהמים וראו כיצד יושב רבם ומוזג כוס אחר כוס בערק, עד שמילא את כוסותיהם של כל באי הכינוס. לפחות מאה משתתפים היו שם, וכולם זכו לשתות מן הבקבוק ה"ריק".
סיפר הרב אליהו, כי הסיפור הזה נראה לו סיפור פלא מיוחד מאוד. הוא שמע אותו מכמה אנשים שסיפרו כי ראו את המעשה הזה במו עיניהם, והחליט לשאול את הבבא סאלי האם זה נכון.
באתי אל הרב ושאלתי אותו: האם זה נכון? אמר לי הבבא סאלי: לא הייתה לי ברירה. באו הרבה אנשים לשמוע דברי תורה ולא היה לי במה לכבד אותם. אז עטפתי את הבקבוק והתפללתי שתשרה הברכה בדבר הסמוי מן העין.
כך אישר הבבא סאלי בפני הרב אליהו את נכונותו של הסיפור, והסביר כי הכול נבע לא משמות קודש או מהשבעת מלאכים. הכל נבע מאהבת ישראל פשוטה.
(עו"ד איתן מלמד, ממתפללי בית-הכנסת "היכל יעקב")
