מעלת חיבת ארץ ישראל
שלום למאזינים.
אנחנו נקרא השבוע בפרשת פנחס, שהקדוש ברוך הוא אמר לו למשה על בני ישראל שיוצאים ממצרים שמבן עשרים שנה ומעלה למנות אותם בערבות מואב על ירדן ירחו, בזמן שצריך משה להעביר את עם ישראל ליהושע.
"ראובן בכור ישראל". בני ראובן, חנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי". אומר רש"י: "משפחת החנוכי – למעשה שמו חנוך, לפי שהיו אומות מבזים אותם ואומרים מה אלו מתייחסים על שבטיהם! סבורים שהם שלא שלטו המצרים באמותיהם?! אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקדוש ברוך הוא את שמו עליהם, ה' מצד זה וי' מצד שני, לומר: 'מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם', וזהו שמפורש על ידי דוד המלך 'שבטי י-ה עדות לישראל', השם הזה מעיד עליהם שהם מיוחסים לשבטיהם, לפיכך בכולם כתוב ה'חנוכי', ה'פלואי'".
אז אומר, רש"י שואל, "החנוכי" ה' בתחילה וי' בסוף בשביל מה?
למעשה, לכאורה רש"י סותר את עצמו! הוא אומר, מביא את הפסוק שהיו המצרים מלגלגים עליהם ואומר הקדוש ברוך הוא אני מעיד עליהם שהם מיוחסים. שנאמר: שבטי י-ה עדות לישראל, שבטי י-ה – יו"ד ק"ה, עדות לישראל. אז אם כך היה צריך להיות שכשמזכירים "החנוכי, הפלואי" היה יו"ד בהתחלה ואחר כך ה"א בסוף! כי ככה מזכירים "שבטי י-ה עדות לישראל", ולמה כתוב כאן "החנוכי, הה"א בהתחלה והיו"ד בסוף? מכיון שמביאים את הפסוק "שבטי י-ה" היו"ד בהתחלה והה"א בסוף. אבל "החנוכי" – הה"א בהתחלה והיו"ד בסוף!
אלא, מכאן אנחנו לומדים דבר חשוב מאוד ויסודי. על שרה אמנו נאמר שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", המעלה שלה, החשיבות שלה, הגדלות שלה – הצניעות! "איה שרה אשתך"? "באהל". הכח של האשה הוא בצניעות. ומכיון שכך בדרך הצניעות הם יכולים להגיד לדרגות גבוהות למעלה חשובה.
ועל כן, התחיל "החנוכי", הלוא ההבדל בין איש לאשה הוא שבאיש יש יו"ד ובאשה יש ה"א, אם כן "החנוכי, הפלואי" וכן על זה הדרך. זאת אומרת שהמעלה והחשיבות של הצניעות באשה זה מעלה חשובה.
דרך אגב – אמרו דרך מוסר, "החנוכי, הפלואי" אם אתה רואה ילד פלא שמתנהג בצורה יפה ונאה, זה מפני שחינכו אותו בקטנותו. החנוכי – אז יצא הפלואי. לא יגידו, לא, כשיגדל ניתן לו מוסר, עכשו הוא קטן ואין דבר, כל מיני קולות לעשות, לא, אלא מקטנותו כבר להוכיח ולהדריך אותו על הדרך הישרה והנכונה. ואין הכוונה לייסר אותו בשוטים, אלא לייסר אותו בדברים ולהשפיע עליו ולדבר אתו בצורה הזאת.
ואנחנו מוצאים עוד הפעם בפרשה שלנו שבנות צלפחד באות ואומרות "למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו" והם באו אליו בטענה חזקה, אם אנחנו בנות לא יורשות – אז אנחנו לא חשובות כלום, אבל אם אנחנו אין לו בנים אז אנחנו יורשות, ואם אנחנו יורשות מגיע לנו נחלה בארץ! אז כתוב "ויקרב משה את משפטן לפני ה', ראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה, שוב פעם מה פתאום ואיזה זכות גדולה יש להן! להגיע לדרגה שמשה רבנו לא ידע "במרכאות", הרי משה רבנו ידע אלא שלא היה לו את הרשות לומר להן את זה. אז איזה זכות יש להן לראות דבר כל כך חשוב מאוד, ברור! מכיון שהנשים מחבבות את הארץ והגברים… "נתנה ראש ונשובה מצרימה". הנשים מחבבות את הארץ! וכתוב הרי שלא היה איש כשנגזרה גזרה שימותו במדבר, אז לאיש לא היה, אבל לנשים היו, כי הנשים חיבבו את הארץ והגברים לא חיבבו את הארץ.
והחיבה שיש לנשים לארץ ישראל למרות שהן כשבאות לארץ התחייבו ביותר מצוות כשהן באו לארץ, אמנם המצוות עשה שהזמן גרמא זה דבר אחר, ושאין הזמן גרמא דבר אחר. ידוע מה שכותב גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" שגם מצוות שאשה פטורה מהן כגון מצות עשה שהזמן גרמא, היא מקיימת ועושה מצוה, אבל לא חייבת! אבל היא מקבלת על זה שכר.
לדוגמא, בסוכה למשל, אז אם היא יושבת בסוכה היא מקבלת שכר, היא לא חייבת אבל היא מקבלת על זה שכר.
וידוע שאמו של ראש הישיבה הרב יהודה צדקה היתה עושה לעצמה סוכה, היתה אלמנה הרבה שנים, והיתה מקיימת מצות סוכה אבל לא היתה מברכת. הברכה היחידה שנהגו הספרדים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא זה לולב. כמו שכתב בשו"ת החיד"א למרות שבהתחלה הוא פקפק בזה, אבל בסוף הוא כן הסכים לזה.
אז נחזור.
החיבה שמחבבים את ארץ ישראל – יש לזה חשיבות מיוחדת. זלזול בארץ ישראל, אז זה זלזול באדם עצמו, אדם מזלזל בעצמו כשהוא מזלזל בארץ ישראל. כשנסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים, אז כתוב שלא למדו מוסר, מרים דיברה באחיה והם דיברו על אבנים של ארץ ישראל, אבל זה מוסר, הם צריכים ללמוד מוסר שהאבנים של ארץ ישראל יש להם קדושה, העפר של ארץ ישראל יש בו קדושה, ומה שגדל בארץ ישראל יש בו קדושה.
ידוע מה שאומר ה"בית חדש" – הב"ח, אנחנו פוסקים נגד הרמב"ם, שבשבעת המינים זה קודם לפירות, להקדים אותם בברכה. הרמב"ם פוסק – מה שחביב. אומר הרב הב"ח, נגיד לדוגמא תפוח עץ, תפוח עץ שגדל בארץ ישראל ותפוח עץ שגדל בחוץ לארץ, מקדימים את התפוח עץ שגדל בארץ ישראל. מפני שיש בו מצוות ערלה וכלאיים ומעשרות ותרומות, יש בו ריבוי מצוות וחשיבות. אז מה שגדל בארץ יש בו חשיבות, ומי שנמצא בארץ – על אחת כמה וכמה.
עם ישראל היום, ברוך ה', הרבה משתוקקים לבוא לארץ, הרבה עולים לארץ, והרבה לא הגיע זמנם לזכות לעלות לארץ. אז כל אלה שנמצאים בחוץ לארץ, אז לפחות שיקנו יין של ארץ ישראל ויקדשו עליו ויבדילו במוצאי שבת, יקנו טליתות של ארץ ישראל, יקנו ספרים שהודפסו בארץ ישראל, לפרנס את אנשי ארץ ישראל.
כמו שגאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי", כל ספריו הודפסו לא בטורקיה אלא בארץ. הוא שלח את כתב ידו לגאון רב בן ציון חזן עליו השלום, והוא הפך את כתב ידו – חצי קולמוס – לכתב רש"י, ואלה מדפיסים בארץ יכלו לקרוא את הכתב יד ולהדפיס, וציוה אותו שלא ימכרו שום ספר אחד בארץ עד שהכל יישלח לחוץ לארץ, ומשמה הוא יחזיר לארץ ישראל. אז החיבה שלו של הרב "בן איש חי" לארץ ישראל היתה חיבה גדולה.
אחת הדוגמאות לחיבה שלו, שהיתה לו שאלה אם הוא יכול לקנות, לעשות שליח בארץ ישראל, שיקנה קרקע הזה ויוציאו תרומות ומעשרות וזה ייזקף לזכותו של הרב "בן איש חי" ולמרות שהוא נמצא בחוץ לארץ אז הוא לא יכול למנות שליח, אז הוא כתב בתשובה: "כל היכא דמצי עביד משוי שליח", מצי עביד לבוא לארץ. אז הוא יכול למנות שליח. כמה שהחיבה שלו היתה לארץ ישראל.
אז ארץ ישראל קדושה ומקוואותיה טהורים.
