באחד הערבים, הבחין ראש הישיבה רבי עזרא עטייה שהרב נוטל גמרא מהארון ומתחיל ללמוד מסכת מראשיתה. לפנות בוקר, כששב רבי עזרא לישיבה, נכנס להיכל ובלאט פסע למקום מושבו. תדהמה אחזתו כשהבחין שהוא אוחז בדף מ'. אך פליאתו היתה עצומה שבעתיים, כאשר ראה מה עושה הרב ברגע שקלטו אזניו את הד פסיעותיו. הוא הפך במהירות את הדפים לדף ג' והשים עצמו כמי ששקוע בסוגיה שבדף זה.
איש אמת היה רבי עזרא עטייה וגם לרב לא נשא פנים, להתעלם ממה שהוא מנסה להערים עליו. בחיבה בלתי מוסתרת קרא: "חכם מרדכי, אתה מגחך עלי?!"
בתקופה שהרב למד בישיבת 'פורת יוסף' היה חכם זקן ושמו רבי אברהם ענתבי-סקא זצ"ל,
בשקט היה הרב אומר לנו שזוהי "נדבת שבת". איך אתה יכול לתת צדקה בשבת? הרי אין לך אפשרות לתת כסף לעני. הכבוד שאנחנו נותנים להם – זוהי נדבת השבת שלכם…
רב ניגש מייד לצד המעשי של הערכה ואמר לו מה צריך לשפר בה. הוא שיפר, וכך יצאה הערכה אחר כך לשוק. מי שהכיר את הרב ידע כי המעשיות שלו בהלכה הייתה חשובה עד מאוד…
באמצע הדרך הגיע זמן תפילת מנחה, והבבא סאלי שישב מאחורי הנהג הקיש במקלו על הנהג ואמר לו: תעצור! אני צריך להתפלל מנחה. בסדר, השיב לו הבבא סאלי, וירד עם כל המזוודות מהאוטובוס…
בנסיעות רבות של הרב לחוץ לארץ, היה נתקל באותה תופעה עגומה של יהודים המתבוללים ומתחתנים עם גויות ולהיפך. לא תמיד היה בידו להציל את אלו שכבר התבוללו, אך הוא עשה המון כדי להציל את מי שכמעט צללו לשאול התחתית הזו. אחד הסיפורים המרתקים, סיפר הרב בעצמו לאחר שובו מצרפת:
כאשר הגיע מועד הנסיעה ללונדון, לא העלו הוריו על דעתם כי השתנו תוכניותיו מן הקצה אל הקצה.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
