תמצית דברי מרן הרב זצוק"ל –
מדוע הזכיר יציאת מצרים בדברה הראשונה
בדברה הראשונה כתוב:
"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
הקשה האבן עזרא את הקושיה המפורסמת שכל המפרשים שואלים: לכאורה היה צריך לומר: "אנכי ה' אלקיך אשר בראתי אותך" או "אשר יצרתי אותך", למה הזכיר את יציאת מצרים דוקא? גם ה"אור החיים" הקדוש מקשה, שהיה די לומר "אשר הוצאתיך ממצרים", ולמה הוסיף "מארץ מצרים מבית עבדים"? ה"אבן עזרא" מתרץ, שאם היה כתוב "אשר בראתי אותך" היו שואלים מי אמר את זה? הרי אף אדם לא היה בעולם שעה שברא הקב"ה את אדם הראשון. אמר הקב"ה, אני אקבע את יציאת מצרים כיסוד לאמונה של "אנכי ה' אלקיך", והרי כל עם ישראל היו במצרים, ראו נסים ונפלאות, ראו בחוש: "מי כה' אלקינו בכל קוראנו אליו", וכן "כי אני ה' בקרב הארץ", "כי לי הארץ" – הרי את הכל ראו עם ישראל! הרגישו הכל! מעתה זה מחייב אותם לשמוע את כל המצוות כולן. מיציאת מצרים למדו עם ישראל שיש אלקים בשמים.
מדוע הזכיר הקב"ה יציאת מצרים ולא בריאת העולם?
פירוש שני מובא במדרש בצורה אחרת. כשהקב"ה אמר "אנכי ה' אלקיך" נשמעו הדברים בכל העולם כולו, והקב"ה, במילה אחת שלו אותה אמר בלשון הקודש, תורגמו בשבעים לשונות, וכל העולם כולו שמע את הדברים והבין אותם. והנה, כשנאמרו הדברים בשבעים לשון והבינו כל האומות את הדברים, אמרו שהקב"ה אמר את זה גם בשבילם! אמר הקב"ה, אם אומר "אשר בראתי אותך" אז טענתם היתה נכונה, שכן גם אותם הוא ברא ויצר, אבל כשאמר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", מוכח שהקב"ה דיבר רק עם עם ישראל ושום טענה לא תקפה בקרב שאר אומות העולם.
