קללה שנהפכה לברכה | פרשת בלק

בפעם השלישית שמברך בלעם כועס בלק "ויספיק כפיו" ואומר
"והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים" מדוע בפעם השניה לא השתיק
אותו, לא כעס עליו. נכון שבתלתא הוי חזקה אבל בדבר לא טוב,
פסקו הפוסקים שבתרי הוי חזקה. ועוד, אפילו בפעם הראשונה כיצד
מצליח בלק להחזיק מעמד ומתאפק ולא מתפרץ כלפי בלעם.

ויש מפרשים ע"ד הגמרא מס' מועד קטן ט, א : שהיו ר' יונתן בן
עסמיי' ור' יהודה בן גרים נפטרין מרשב"י ואמר רשב"י לר' אלעזר
בנו לך אליהם שיברכוך שהם אנשים של צורה והלך אליהם
ובירכוהו יה"ר שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, יהא –
שולחנך מבולבל וכו', ועוד כהנה וכהנה "ברכות". הלך אצל אביו
ואמר לו לא די שלא ברכוני אלא גם ציערוני בדבריהם. שאלו מה –
אמרו לו ופתר לו את דבריהם כברכה ולא כקללה: תזרע ולא תקצור
תוליד בנים ולא ימותו וכן הלאה. –

ושואל הרב בא"ח בבן יהידע שם למה ציערו אותו כ"כ? ומשיב שאז
היתה שעת דין בשמים על ר"א וע"כ הם "קיללו אותו" כביכול עד
שיצטער וישבר את מידת הדין ואז יכול אביו רשב"י לפתור לו
הברכות לטובה ואמרו לו דברים לבטל הגזירה עליו ועוד טעמים.
וכן גם בבלק. אומר בלק הבנתי שאתה צריך לברך ע"פ ה' אבל –
חשבתי שתאמר בצורה נסתרת המתפרשת גם כקללה אבל בסוף
בירכת בפירוש: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" כ"ד, ט' וע"כ "ברח
לך אל מקומך" כ"ד, י"א עיין להחיד"א בפני דוד אות י"א .

פרוש נוסף: בפעם האחרונה נאמר שבלעם "לא הלך כפעם בפעם
לקראת נחשים" כיון שיודע שטוב בעיני ה' לברך את ישראל ולפתע
מתחיל לשבח ולהלל עצמו ומיד עובר לשבחן של ישראל "מה טובו –
אהליך יעקב משכנותיך ישראל" כ"ד, ה' .

ואומרים חז"ל סנהדרין ק"ה, ב' שמברכתו אתה לומד מה ביקש
לקלל "ביקש לומר שלא מה טובו אהליך יעקב. ביקש שלא תשרה –
עליהם שכינה משכנותיך ישראל וכו'. שירבו בתי כנסיות ובתי –
מדרשות. וכששמע בלק ברכה זו שירבו בתי מדרשות וישיבות
בישראל וירבו ת"ח ובני ישיבות, הרי זה יכול לרומם את עם ישראל
וע"ז הוא לא מתאפק וכועס.

ובמיוחד ע"פ מה שנאמר בזוה"ק שתלמיד חכם הוא בבחינת שבת
ואם ירבו ת"ח בישראל תתקרב גאולתן של ישראל שיחשב להם
כאילו שמרו שתי שבתות.