כחודש לפני הלידה, בחג הסוכות, היה כנס של "אלפי מנשה" – הקבלת פני רבו לרב מרדכי אליהו זצ"ל באולם "אפיריון" הסמוך למקום מגורינו. בגלל החששות שלי מהניתוח, ביקשתי מבעלי שיפנה אל הרב לקבל ברכה. הרב נתן לבעלי תמר ואמר לו: "תן לאשתך לאכול מהתמר הזה, ולא יהיה ניתוח"...

בשבתו לדון, היה הרב מקפיד על יחס נאות ואנושי כלפי בעלי הדין המתייצבים בפני הדיינים. תמיד זכר והדגיש, כי לכל אדם יש צרכים ורגשות וצריכים להתחשב בהם.

ומהיכן למד הרב את המומחיות הגדולה לארבעת המינים? - מאותו גאון וקדוש, רבי יעקב מוצפי זצוק"ל, ראב"ד העדה החרדית הספרדית בירושלים, שהיה שריד לדור דעה ונמנה על גדולי חכמי בבל וממנהיגי העדה עוד בבגדאד.

אחד התחומים, שהרב ראה חשיבות גדולה לעסוק בו, הוא תחום הכשרות של הרבנות הראשית לישראל.

דקות ספורות לאחר מכן התקשרה אשתו של אותו מלמד והזעיקה אותו הביתה. התחילו לה כאבים לא מוסברים והיא צריכה אותו דחוף. הוא ביקש רשות ללכת באמצע הביקור של הרב מרדכי אליהו, ואני אמרתי בלבי: הנה, הברכה של הרב מתקיימת. טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע!

כאשר פרצה מלחמת השחרור, בתחילת שנת תש"ח, היו יהודי ירושלים שרויים בסכנה ובחרדה.

לאחר שהסתיימה העצרת בבית הכנסת 'נוה שלום', נסע הרב עם ראשי הקהילה לנחם את האבלים המסכנים שיקיריהם נרצחו בפיגוע.

הבן חזר ארצה, והמקום הראשון שהגיע אליו משדה-התעופה היה ציונו של הרב בהר המנוחות בירושלים. הוא הגיע לשם, געה בבכי תמרורים, ומאז רק הלך והתעלה. היום, ברוך ה', הוא מקפיד על קלה כבחמורה, כיפתו יציבה על ראשו וציציותיו מתבדרות ברוח.

באותו יום, קודם הפיגוע, ביקש הרב אליהו זצ"ל להתפלל בכותל המערבי לביטול איזו גזירה שאף אחד לא ידע מה היא, ורק אחר כך התבררה כפיגוע שבו נהרגו שמונת תלמידי הישיבה. על כן רבים היו בכותל באותה תפילה, וכך גם אנחנו...הרב יצא באותו יום מהכותל בפנים חתומות, שלא כדרכו.

כאשר גבר העוני בירושלים, היו צריכים ממש מסירות נפש כדי לשלוח ילדים ללמוד תורה, כי הורים רבים נאלצו להשתמש בילדיהם לעזרה בפרנסה.

בחרנו להביא בפניכם דברים שנאמרו על-ידי המתפללים הקבועים בבית-הכנסת "היכל יעקב", בית-הכנסת של רבנו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אנשים שליוו את הרב עשרות שנים, אנשים שהכירו את הרב יותר מכולנו. שנה שלמה הם כמעט לא דיברו על הרב, וגם עתה לא היה קל להם לדבר. הסיפורים שלהם שזורים בין דפי ספר זה. הנה כמה מהם, כפי שנאמרו, במילותיהם הם

משגמלה ההחלטה בלבו של חכם סלמאן לעלות לארץ ישראל, החל חכם כנוש מסכם את דבריו, "בא לפני רבנו יוסף חיים והרצה בפניו שאלתו – עם מי ילמד קבלה כשיגיע לארץ ישראל?

היתה לרב טביעת עין מיוחדת, ומומחיותו נודעה בקרב כל הרבנים בכל הנוגע לשאלות המצריכות חדוּת ראייה

שעה קלה לאחר שהלכו הרופאים הגיע אלי הרב, מלווה ברב זעפרני. הרב היה לבוש בגלימתו ואמר לי: אני נוסע עכשיו לארצות-הברית לביקור קצר, אבל דע לך שכאשר אחזור אתה תהיה בריא לגמרי. חשבתי לעצמי שהרי הרופאים אמרו לי לפני כשעה משהו אחר, אבל בכל זאת עניתי "אמן". כאשר כבוד הרב חזר מארצות-הברית, מי שהביא אותו לבית-הכנסת הייתי אני בעצמי, תודה לאל, בריא ושלם!

בצער הלכנו לבשר את הבשורה הקשה הזאת לרב. שאלנו את הרב מה עלינו לעשות והיכן הם ספרי התורה ואיך נתפלל בלי ספרי תורה. הרב בירך אותנו שהגניבה תחזור. למעשה הוא הבטיח לנו ואמר: "ספרי התורה יחזרו שלמים בלי שום שריטה". הרב הוסיף והבטיח לנו, שעוד יהיו לנו כפליים ספרי תורה!

שלושה חודשים לאחר הבחירה, ביום ב' לחודש תמוז תשמ"ג נערך מעמד הכתרתו של הרב לכהונת הרב הראשי לישראל והראשון לישראל. כמסורת שנמשכה מאות בשנים.

יהודי קשיש וירא שמיים גדול מתרעם על האנשים ששוכחים להזכיר בראש חודש "יעלה ויבוא" תמיהתו גדולה שבעתיים על כך שאותם יהודים גם אינם מרגישים הארה של ראש חודש... את התשובה לכך קיבל מהרב עוד באותו יום

הצילומים של הילד עם הגידול היו אצלי ביד, והרמתי אותם בזהירות להראות לרב שיש לילד גידול סרטני...סיכם הרב ואמר לילד: אין לך כלום. לך!

בשקט היה הרב אומר לנו שזוהי "נדבת שבת". איך אתה יכול לתת צדקה בשבת? הרי אין לך אפשרות לתת כסף לעני. הכבוד שאנחנו נותנים להם – זוהי נדבת השבת שלכם...

שבוע לאחר מכן נפקדה אשתי וילדה בת. אחר כך היא נפקדה שנית וילדה תאומים, בן ובת, ומאז נולדה, ב"ה, בת נוספת.