פרק טו' – בית הכנסת ומקומות ציבורים

פרק טו – בית הכנסת, ומקומות ציבורים

בית הכנסת

הדלקה בבית הכנסת                    

• נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, ומנהג ישראל דין הוא[1].

זמן ההדלקה

• זמן הדלקת נר חנוכה בכל לילה מלילות החנוכה בבית הכנסת, הוא בין מנחה לערבית[2].

הדלקה בפלג

• מדליקים נר חנוכה בבית הכנסת בין מנחה לערבית, גם כאשר מתפללים ערבית מוקדמת [דהיינו, לפני השקיעה], ובלבד שהדלקת הנרות תהיה אחר פלג המנחה[3].

מקום ההדלקה

• בבית הכנסת מניחים את הנרות בכותל שבצד דרום, בין מזרח למערב. ואין זה משנה היכן ממוקם ארון הקודש של בית הכנסת, או לאיזה כיוון מתפללים[4].
• בהדלקה בבית הכנסת המנהג להדליק את נרות החנוכה מעל לעשרה טפחים[5].

עמידת וסדר המדליק

• המדליק בבית הכנסת עומד מול הנרות ופניו לצד דרום וגבו לצפון. ביום הראשון מדליק את הנר שבצד מערב, שהוא לימין המדליק. ביום השני – מדליק תחילה את הנר שמשמאל לנר של אתמול [הקרוב יותר לצד מזרח], ופונה לימין [למערב] להדליק את הנר שמימינו. וכך עושים גם בשאר הימים[6].

• יש נוהגים שהמדליק עומד ופניו לצפון וגבו לדרום, ומדליק ביום הראשון את הנר שבצד מזרח, שהוא לימין המדליק. וביום השני – מדליק תחילה את הנר שמשמאל לנר של אתמול [הקרוב יותר לצד מערב], ופונה לימין [למזרח] להדליק את הנר שמימינו. וכך עושים גם בשאר הימים, שמתחילים להדליק מהנר שלשמאל הנר של אתמול, ופונים לימין ומדליקים את הנרות שמימינו, ונמצא שסדר ההדלקה הוא ממערב למזרח[7].

נרות ביהכ"נ כנרות הבית

• יש להקפיד בדיני נרות ושמנים לחנוכה בבית הכנסת כמו בנרות בבית[8] [דיני השמנים והנרות – ראה בהרחבה פרק יב].

פרסום נרות ביהכ"נ

• טוב להניח את הנרות בבית הכנסת במקום בולט. ובבית כנסת הנמצא ברחוב ראשי – מצוה יעשו הגבאים אם בנוסף לנרות שמדליקים בברכה, יעשו גם מנורה חשמלית גדולה שתראה למרחוק[9].

כיבוד בהדלקה

• יש שנהגו שהחזן או הרב מדליקים את הנרות בבית הכנסת. ויש מקומות שנהגו לכבד את אחד המתפללים להדליק, ובכל מקרה -ידליק בשמחה[10].

כיבוד אחרים בנרות הידור

• לכתחילה נכון שהמברך על הדלקת הנרות בבית הכנסת ידליק את כל הנרות, ולא ידליק את הנר הראשון ויכבד אחרים בנרות ההידור, ומכל מקום בשעת הצורך שרוצים להתחיל בתפילה וכדו' – רשאי לכבד אדם אחר להמשיך את ההדלקה^[11].

הדלקה ע"י אבל

• מנהג האשכנזים האבל תוך ל' יום או האבל על אביו או אמו תוך י"ב חדש – לא ידליק בבית הכנסת בלילה הראשון של חנוכה, כשברך "שהחיינו" יראה הדבר כשמחה בצבור, אך הספרדים לא נהגו כך אלא באבל תוך ימי השבעה. ואפילו במקום שלא נהגו להזמין אבל להדליק בבית הכנסת בלילה הראשון, אם הזמינוהו – לא יורידוהו[12].

ברכה בבית הכנסת

הדלקה בברכה ובמנין

• מברכים על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אם יש שם מנין. אך אם אין שם מנין – מדליקים בלי ברכה. ויש אומרים שמותר לברך אפילו אם אין מנין, אם יודעים שיבואו אחר כך אנשים, ואין נוהגים כן[13].

מנין נשים בהדלקה

• כאשר מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה – צריך שיהיו מנין גברים, ואין לצרף נשים למנין[14].

סדר הברכות

• כאשר יש מנין אנשים בבית הכנסת בזמן ההדלקה – מברכים בלילה הראשון את כל שלש ברכות: 'להדליק', 'שעשה נסים' ו'שהחיינו'. ובשאר הלילות – מברכים שתי ברכות: 'להדליק' ו'שעשה נסים'[15].

המדליק בביתו ובביהכ"נ

• המברך והמדליק נרות חנוכה בבית הכנסת – חוזר ומדליק נרות בביתו ומברך את כל הברכות כולן [ואינו יוצא ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת[16]]. וביום הראשון מברך בביתו גם "שהחיינו" כדי להוציא ידי חובה את בני ביתו. אמנם אם הוא גר לבדו, כשמדליק שוב בביתו גם בלילה הראשון – יברך רק שתי ברכות, ולא יברך "שהחיינו"[17].

השארת הנרות

• כאשר מדליקים נרות חנוכה בבית כנסת, וכן במסיבות וכדו' שהתפללו שם ערבית, יש להשאיר את הנרות במקום בו הדליקו אותן, ולא להזיזן לאחר ההדלקה למקום אחר[18]. וטוב להניחן במקום בולט.
• אין ליהנות מאור נרות חנוכה שהדליקו בבית הכנסת[19].

כיבוי נרות

• ידליק נרות ושמן בבית הכנסת בכדי שידלקו כשיעור חצי שעה[20].

כיבוי במוצ"ש

• במוצאי שבת שמדליקים בבית הכנסת קודם ההבדלה ומיד לאחר ההבדלה הולכים לביתם, כאשר יש חשש שריפה, יכול הגבאי להתנות לפני ההדלקה שהוא מייחד את הנרות עד כיבויים[21], ואז יכול לכבות בצנעה[22] אפילו קודם חצי שעה. ואם לא התנה יש מחלוקת בדבר, ונהגו להחמיר.

הדלקה בער"ש

• יש נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת בערב שבת לפני תפילת מנחה, ולא אחרי מנחה כבשאר ימי החנוכה[23]. ונכון יותר להתפלל מנחה מוקדמת [מנחה גדולה] כדי שיוכלו כל אחד ואחד להדליק נרות חנוכה בביתו אחרי תפילת מנחה, ורק לאחר מכן לבוא לבית הכנסת ולהדליק שם את הנרות לפני קבלת שבת ותפילת ערבית[24].

הדלקה בער"ש במנין

• בערב שבת אם אין מנין בעת הדלקת הנרות – לא יתעכבו עבור זה, אלא ידליקו בלי ברכה[25].

הדלקת נר ראשון בער"ש

• כשחל ליל ראשון של חנוכה בליל שבת, וכל הקהל הדליקו כבר בביתם וברכו גם ברכת "שהחיינו", המדליק בבית הכנסת – יברך רק שתי ברכות: "להדליק" ו"שעשה נסים", ולא יברך "שהחיינו", מפני שגם הוא וגם כל הקהל כבר ברכו "שהחיינו" בביתם[26].

שיעור נרות בער"ש

• בערב שבת יש לתת בנרות שבבית הכנסת כמות של שמן או נרות גדולים מספיק, כדי שידלקו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים[27].

הדלקה בבית הכנסת במוצאי שבת

הקדמה הבדלה או הדלקה

• במוצאי שבת בבית הכנסת – מדליקים נר חנוכה אחרי תפילת ערבית ואחר כך מבדילים, כדי שלא יניחו את הנרות מיד אחרי ההדלקה וילכו להם, וכן כדי לאחר את יציאת השבת. ויש אומרים שיבדילו ואחר כך ידליקו נרות חנוכה, והלכה כדעה הראשונה. ומכל מקום, אם טעו והבדילו לפני הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת – יכולים להדליק אחרי ההבדלה בברכה, משום פרסום הנס[28].

הדלקה לפני הבדלה

• אם המדליק שכח לומר: "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית, או שהוא מסופק אם אמר – יאמר בלחש קודם שמדליק: "ברוך המבדיל בין קודש לחול"[29].

"ויתן לך" במוצ"ש חנוכה

• יש נוהגים לומר בבית הכנסת, פסוקי ברכה במוצאי שבת – "ויתן לך", ובמוצאי שבת זו, יאמרו אותם לאחר הדלקת נרות חנוכה שמדליקים בבית הכנסת[30].

הדלקה בשחרית

• בימי חנוכה טוב להדליק בבית הכנסת נרות חנוכה גם ביום בתפילת 'שחרית', זכר לנרות שהיו דולקים בבית המקדש לילה ויום, אבל לא מברכים על הדלקה זו[31]. ונוהגים להדליקן בעת אמירת מזמור "ארוממך ה'". ויש מדליקים לפני תחילת התפילה.

שיעור הדלקה ביום

• המנהג בנרות שמדליקים ביום הוא, שיהיו דולקים כל זמן התפילה ולא חצי שעה בלבד, וכן נוהגים.

הדלקה במסיבה

• מעיקר הדין אין לברך על הדלקת נרות במסיבת חנוכה וכדו', אך אם נוכחים בה אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם – מצוה להדליק שם לפרסום הנס, אך לא יברכו על ההדלקה. אמנם, אם התפללו במקום תפילת ערבית – הרשות בידם להדליק בברכה, וידליקו לפני התפילה או מיד אחרי התפילה[32].

הדלקה בחנויות

• בעלי חנויות אינם מדליקים נרות חנוכה בחנות בברכה, אך רצוי שידליקו נרות או מנורת חשמל ללא ברכה בשביל פרסום הנס. וכשעושים כן עדיף להדליק בלילה הראשון נר אחד, בשני שניים, וכן על זה הדרך. ואם אין אפשרות – יכולים להדליק את כל שמונת הנרות בלילה הראשון, והכל לפרסומי ניסא[33].

הדלקה במסיבה חינוכית

• במסגרת חינוכית, כגון במסיבת בית ספר שמשתתפות ילדות בגיל חינוך וכדו' – מותר למדריכה או למנהלת או לאחת הבנות להדליק נרות חנוכה בברכותיה לשם חינוך, (וידגישו לילדים שאומרים את הברכות לשם לימוד, והקטנים יכולים לענות אמן, אך הגדולים לא יענו אמן)[34].

צירוף גוי בהדלקה

• המדליק נרות חנוכה במקום ציבורי כדין, דהיינו במקום שהתפללו שם ערבית, ומשתתפים שם גויים נושאי תפקיד וכדו' – אין מניעה אם הגוי מצטרף עימו בברכה^[35].

'אמן' על הדלקה שלא כדין

• הנמצא במקום שמדליקים נרות חנוכה בברכה שלא כדין, כגון בצהרי היום וכדו' – לא יענה אמן על ברכתם[36].

[1] בספר המנהיג (הלכות חנוכה סי' קמח) כתב: "ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר שלחנוכה כי אם בבית שאדם דר, מדקאמרינן כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ובית הכנסת פטור ממזוזה, כדאמרינן בפ"ק דיומא (יא ע"ב), אלא אם כן יש בה בית דירה לחזן בבית הכנסת, אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם", וכן כתב הריטב"א (שבת כג ע"א ד"ה הרואה).

כתב הב"י (סי' תרעא): "שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת. נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא (עי' לעיל סי' רסט) וכן כתב הכל בו (סי' מד, ד ע"א). וכתב [עוד] טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול לה' יתברך וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות. וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא): המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ, מפני שיד האומות תקיפה, ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג (ע' לעיל סי' תכב), ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו, עכ"ל", כלומר שישנם מספר טעמים למה מדליקים ומברכים בבית הכנסת, א. משום אורחין שאין להם בית לישון בו. ב. משום פרסומי ניסא. ג. מכח המנהג. [וראה בשבולי הלקט סי' קפ"ה שכתב דאין לברך על הדלקה בבית הכנסת].

והנה הקשו על הטעם אחרון שמברכים מכח המנהג, הרי ערבה שהיא מנהג נביאים כתב השו"ע (סי' תרסד סעי' ב) שלא מברכים משום שהוא מנהג?

כתב בשו"ת הריב"ש (שם): "ואף על פי שאין מברכין על המנהג, זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש ואף על פי שאינו אלא מנהג ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל, וכדעת ר"ת ז"ל",

והכנה"ג (הגב"י סימן תרעא סעי' ז), תירץ: "דהא אין מברכין על הערבה מפני שהמעשה בעצמו הוא מנהג נביאים, ואמנהגא לא מברכינן. אבל בנר חנוכה דאינו מנהג אלא משום מעשה שהיה, ותקנו חכמים שידליקו, אף שההדלקה בבית הכנסת הוא מנהג, כיון שעיקר נר חנוכה אינו מנהג ומברכין עליה, מברכינן גם כן בבית הכנסת. ומטעם זה גם כן מברכין על ההלל בראש חדש, כיון שעיקרו של הלל בשאר ימים הוא חובה ולא מנהג ומברכין עליו, אף בראש חדש שהוא מנהג מברכין עליו".

וכתבו אחרונים (חכם צבי סי' פח, שו"ת פרי הארץ ח"ג סי' ב) שטעם זה הוא לכאורה רק לסוברים שמברכים על הלל בראש חודש, אבל לדעת  הב"י (סי' תכב) שהביא מחלוקת ראשונים בין הרמב"ם והרא"ש, אם מברכים על מנהג כגון: הלל של ראש חודש, לדעת הרמב"ם לא מברכים ולדעת הרא"ש מברכים, וכתב השו"ע (שם סעי' ב') שמנהג ארץ ישראל הוא כמו הרמב"ם שלא מברכים על הלל, אם כן למה מברכים בהדלקה בבית הכנסת?

וכתב בשו"ת חכם צבי (סימן פח): "ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים, והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסום, כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד, מכל מקום קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה, ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נוחם עדן לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ, וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש, והכל בו, ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם, ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דסבירא ליה דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל, אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם".

ותירץ בנו במור וקציעה (סימן תרעב) "ונ"ל ליישב קצת דעת הטור דמצוה זו דנרות חנוכה שאני ודאי דברכתה מעכבת, לפי שכל עיקרה לפרסומי ניסא, וכי מדליק בלא ברכה לא מידי עביד, דהרואה סבר לצרכו הוא דמדליק, ולא מינכרא מילתא כלל דלשם מצוה קעביד,.. והיינו טעמא דמברכינן עלה בבית הכנסת אף על פי שאין החיוב מדין התלמוד, והיה די להדליק בבית הכנסת בלא ברכה, דהא נמי לספיקא דמיא (עם כל מה שהרבו המחברים לתת טעם להדלקה דבבה"כ, כמ"ש בב"י משם הריב"ש והכלבו, מידי ספיקא דדינא לא נפקא) ואעפ"כ לא חששו לברכה שאינה צריכה מספק, כי חשבוה צורך המצוה לעשותה כהוגן, שאם ידליקוהו בלא ברכה, אין בו פרסום הנס, שיהיו סבורים שהדליקו נרות לצורך בה"כ, וכיון שראו שהלכה רופפת, אמרו שלא לזוז ממנהגן של ישראל, שתורה היא בכל כיוצא בזה", וכתב בשו"ת זבחי צדק (ח"ב סי' כ"ט), ולכן השו"ע דקדק בלשונו וכתב (סעי' ז'): "ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא", כלומר שעיקר הטעם אינו משום מנהג או אורחים אלא משום פרסומי ניסא, וכן מבואר בפר"ח שכתב, וז"ל: "ואפילו לאותם מקומות שנהגו שלא לקדש בבית הכנסת וכמו שכתוב בסימן רס"ט הכא מודו משום פרסומי ניסא", וכן כתב בשו"ת זרע אמת סי' צ"ו, עכ"ד. וראה עוד בערוך השולחן (סעי' כ"ו).

[2]  כתב הרמ"א (סי' תרעא סעי' ז): "ונוהגין להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק מו): "רוצה לומר אפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצאת הכוכבים, בבית הכנסת נוהגים אחר מנחה בשעה שהעולם מקובצים, וגם דלאחר מעריב אין נכון לעכב העולם לזה דצריך כל אחד למהר לילך לביתו ולהדליק נרות חנוכה". ובכה"ח (שם ס"ק עז) כתב: "שהוא תחילת הכנסת היום הבא, שתפילת ערבית היא מן היום הבא. לבוש".

אמנם, יש מקומות שנהגו להדליק אחרי קדיש תתקבל של ערבית, כך כתב ברית כהונה עמ' ס"ג סעי' ט"ז שהמנהג ברוב בתי הכנסת בגרב'א. וטוב יותר שידליקו בין מנחה לערבית משום פירסום הנס.

[3] פסק השו"ע (סי' תרעב סעי' א): "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד – יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק".

ראה כה"ח (סי' תרעב ס"ק ז) שכתב: "לא מאחרין ולא מקדימין – ודוקא לכתחילה, אבל אם הדליק מפלג המנחה האחרון ואילך – יצא בדיעבד, וכן השליח ציבור מדליק בבית הכנסת בעוד היום גדול, דכיון דאי אפשר כדיעבד דמי, וכן בערב שבת לכל אדם. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות א".

[4] והטעם שמדליקים בבית הכנסת באותו כיוון שהיה מונח המנורה במקדש, כמובא בגמ' מנחות (צח ע"ב): "תנו רבנן: מזרח ומערב היו מונחין, דברי רבי; רבי אלעזר בר' שמעון אומר: צפון ודרום. מ"ט דרבי? גמר ממנורה, מה מנורה מזרח ומערב, אף הני נמי מזרח ומערב. ומנורה גופה מנלן? מדכתיב בנר מערבי: 'יערוך אותו [אהרן וגו'] לפני ה' '… ור' אלעזר בר' שמעון ליגמר ממנורה! אמר לך: מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה".

וכתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"ג הי"ב): "וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום", והשיג הראב"ד: "אמר אברהם: זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיות דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים".

ועל פי מחלוקת זו הביא הב"י (סי' תרע"א) את דברי "תרומת הדשן (סי' קד) כתב שיש מקומות שמסדרים אותם בין מזרח למערב, ובמקומות אחרים מסדרים אותם בין צפון לדרום, והא מילתא תליא בפלוגתא דתנאי בפרק שתי הלחם (מנחות צח ע"ב) נרות המנורה היאך היו מונחים, והיה נראה דהלכתא כרבי מחבירו (עירובין מו ע"ב), וכן פירש רש"י אליביה בפירוש החומש (במדבר ח ב), אמנם הרמב"ם (בית הבחירה פ"ג הי"ב), וסמ"ג (עשין קסג רט ע"ד) כתבו דמצפון לדרום היו מונחים, וצריכין אנו לסדר הנרות כמו שהיו מסודרים במנורה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונהרא נהרא ופשטיה. אמנם אם הייתי במקום שאין מנהג הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות וכרבי מחבירו, עכ"ל. והמנהג הפשוט לקבעם בכותל דרום, ונמצאו מסודרים בין מזרח למערב", וכתב הדרכי משה (ס"ק ז') שכן המנהג באשכנז. וכתב בשו"ע (סי' תרעא סעי' ז): "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום (ומסדרן ממזרח למערב)", וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק מ) ובכה"ח (שם ס"ק סו).

[5]  כתב כה"ח (סי' תרעא ס"ק מט): ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים, ומשמע דאף בנרות בית הכנסת להניח בפחות מעשרה טפחים. ואנו אין נוהגין בפחות מעשרה טפחים בבית הכנסת ואיני יודע למה מאחר דמצוה איכא, ומכל מקום המנהג שהמנורה במקום גבוה. אשל אברהם סימן תרעה אות ב", וכן כתב במשנ"ב (סי' תרעא ס"ק כז), וראה באליה רבה (ס"ק יא).

[6]  כתב כה"ח (סי' תרע"א ס"ק סט): "והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש, ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה לימינו. תשובת חתם סופר סימן קפ"ו. וכן כתב בתשובת מהר"י מברונא סימן ט"ל שהחזן המדליק בבית הכנסת – יעמוד בדרום בין הכותל והמנורה ויהפוך פניו לצפון ומדליק, יעו"ש, והביא דבריו עיקרי הד"ט סימן ל"ה אות ל"ז. ומיהו, מנהג הספרדים – המדליק בבית הכנסת עומד כנגד המנורה ופניו לדרום ומדליק דרך ימין ממזרח למערב".

[7]  שו"ת חתם סופר (או"ח סי' קפו): "והנה בכל קהלות גדולות שעברתי שהי' יסודתם בהררי קודש על ידי גאוני קדמאי ראיתי שמנורות בית הכנסת שלהם אינם עשויים כמנורות בעלי בתים עם פי נרות כפיות לאמפ"ן, אלא הנרות מתמרות ועולות כמקל ורובם מדליקים בבהכ"נ בנרות שעוה, וגם המדליקים בשמן זית עשויים הבזיכים זקופים והלהב עולה, והמנורה עומדת בדרום בהכ"נ והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה לימינו, משא"כ אי הי' עומד על המדרגה שעולים לארון הקודש ומדליק ופניו לצפון ואחוריו לדרום והי' מתחיל מימינו, הא הנר הראשון אותו שרחוק מארון הקודש, ולא הי' מגיע להסמוך לארון הקודש אלא ביום השמיני, ומצינו בזה קפידא במקדש שהרי למאי שאנו נוהגים כמ"ד מזרח ומערב ונקרא לפני ה' היותר סמוך לקדש קדשים מאותו שלפניו והמזרחי הראשון אינו נקרא לפני ה', א"כ הוא הדין בשלנו היותר סמוך לארון הקדש נקרא טפי לפני ה', כנ"ל טעם המנהג". ובמשנ"ב (סי' תרעא ס"ק מג): "למערב – והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון, ומתחיל מימינו שהוא הנר הסמוך לארון הקודש, ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה לימינו [תשו' ח"ס סי' קפ"ו], ועיין לקמן בסוף סימן תרע"ו מה שנכתוב בזה", היינו ששם הביא מחלוקת מה נקרא לפנות לימין, וראה בבה"ל ד"ה כדי, וראה בפרק ז סעי' כא.

 [8] כתב במור וקציעה (סי' תרעה): "ואם יסכים השי"ת על ידי, אתקן בבתי כנסיות נרות חנוכה להדליקן בשמן, מטעם הנ"ל, [שידעו שזה נרות של חנוכה] נוסף על שהוא מצוה מן המובחר כמ"ש לעיל בס"ד. שוב זיכני השי"ת ברוב רחמיו, לתקן בביתי בית תפלה, מנורה של מתכת מן שמנה קנים ביתידות משופים חדים בראשיהן, לתחוב בהן נרות שעוה לצורך בית הכנסת כל ימי השנה. ועל גביהם תוחבים בימי חנוכה נרות נפרדות מיוחדות לשימוש נ"ח להדליקן בשמן כדינן וכהלכתן. ולזכרון השנה נחרת עליה בית יעקב באור ה' לכו ונלכה, להעלות נר לפני ה' ששון ושמחה ולברכה. יאירו הנרות כמצות שמונת ימי חנוכה. והוא יתהלל יראנו בנחמה. ונזכה לקיים כל מצות רצונו כהלכה".

וכן כתב בעטרת זקנים (סי' תער"ג ס"ק א'): "ויותר היה ראוי להדליק בבית הכנסת עצמה מקום מקדשינו מעט מקום שבו נעשה לנו נס ע"י שמן", וכן כתב כה"ח (סי' תער"ג ס"ק יג): "ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר, והוא הדין לנר בית הכנסת שמן זית מצוה מן המובחר כמו שכתבתי בתשובה בסה"ק באר מים חיים, יעו"ש".

[9] ראה בהערה א ול"ב.

[10]  כתב מהרי"ל (מנהגים) בהלכות חנוכה: "ש"צ מדליק נר חנוכה בבית הכנסת (בעוד) ביום טרם שאמר והוא רחום דערבית. ובערב שבת שמש העיר הדליקה טרם באו העם לבית הכנסת, אולי שליח ציבור קיבל השבת בביתו", וכתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' מג): "וכן זכרני בהיותי במענץ שהיה מהר"ר זוילין ז"ל, אבל על אביו והתפלל בערב חנוכה, והיינו נושאים ונותנים בדבר אם האבל ידליק ג"כ הנירות, או אחר שאינו אבל, ונשאר המסקנה שראוי ונכון שאחר ידליק הנרות. וכן ניהגתי אח"כ בכל מקום, מתוך אגודת חברים ורבותיי", משמע שהשליח ציבור הוא מדליק ומברך, וכן משמע מהרמ"א (סי' תרעא סעי' ז'): "ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן – יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל", משמע שהשליח ציבור הוא המדליק, וכן כתב בכתר שם טוב (גאגין) עמ' תקי"ט.

וכתב הברכי יוסף (סימן תרעא סעי' ו): "ומדליקין ומברכין בבית הכנסת וכו'. אין לחוש למה שכתב בספר תניא (סי' לה) שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה. וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואח"כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם". ובבגדד היו נוהגים לכבד את הבן איש חי בהדלקה (ראה חלק האגדה מעשה רב).

[11]  כתב הרמ"א (סי' תרעא סעי' ז): "אם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן – יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל (מהרי"ל)". וכתב על זה המשנ"ב (שם ס"ק מח): "ודוקא באופן זה, אבל בלא"ה טוב יותר שיגמור בעצמו המצוה שהתחיל בה". ועוד כתב (שם ס"ק מט): "וה"ה בביתו, כשמזדמן לו איזה דבר נחוץ לאחר שהדליק אחד מהן, יוכל אחר להשלים בשבילו את שארי הנרות". ועיין כה"ח (שם ס"ק פב) שלדבריו בביתו יש לחוש לסברת הלבוש שמי שמתחיל להדליק ממשיך, וז"ל: "והרב מור וקציעה כתב דבעל נפש יחוש לעצמו דהוא רוצה להיות מהמהדרין ואינו בדין דעול מצוה יהיה עליו כמשאוי, יעו"ש. מחזיק ברכה אות יב, שערי תשובה אות יג, בן איש חי פרשת וישב – חנוכה אות יח".

[12]  ראה בפרק ה סעי' ט"ז ובהערות שם.

[13] כתב מהרי"ל (מנהגים) בהלכות חנוכה: "ש"צ מדליק נר חנוכה בבית הכנסת (בעוד) ביום טרם שאמר והוא רחום דערבית. ובערב שבת שמש העיר הדליקה טרם באו העם לבית הכנסת".

וכתב המג"א (סי' תרעא ס"ק י):" ונראה לי דאם הוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לבית הכנסת יתקדש היום – יברך וידליק מיד, דמכל מקום איכא פרסומא ניסא כשבאים אחר כך לבית הכנסת. ודמי למדליק ברחוב בשעה שאין שם איש ואחר כך באו אנשים, וכן הוא במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבית הכנסת".

אולם המור וקציעה (שם) כתב: "ולא דמי, דכי מדליק לעצמו, תו לא צריך. אטו לא סגי דלא ליתו אינשי, ויחיד מי מיפטר. מה שאין כן בבית הכנסת, שכל עצמו של נר אינו אלא לפרסם הנס ברבים, לקדש שמו יתברך בקהל רב, ודאי צריך קהל ממש ואין עדה פחותה מעשרה, שהיחידים יוצאין לעצמם בביתם כל אחד ואחד, ולא נתקנו הנרות לשנותן בבית הכנסת אלא בצבור בלבד, וזה פשוט וברור. אמנם אם השעה דחוקה כנ"ל, מ"מ אין לבטל ההדלקה, מפני הנכנסין, ואז ידליק ש"ץ בלי ברכה. ונראה לי שגם מה שכתב במהרי"ל הכי הוה עובדא, ולא נזכר שם שבירך ג"כ". והביאו המחזיק ברכה (ס"ק ז).

וראה בביאור הלכה (שם ד"ה ויש נוהגים) לאחר שהביא דברי המור וקציעה, כתב: "ולענ"ד פרסומי ניסא דחנוכה אינו תלוי כל כך בזה, דעצם הדלקה הוא בכלל פרסום הנס, ודומיא דמאי דאמרינן בגמרא: נר חנוכה וקידוש היום – נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, ולא אשכחן חד דאמר דוקא כשיש בי עשרה בשעת הדלקה, אלא ודאי דעצם הדלקה שצוו חכמים על כלל ישראל הוא נקרא פרסום הנס. ונהי דהדלקה זו של בית הכנסת הוא אינו מצד תקנת חכמים רק ההנהגה שהנהיגו כל ישראל כדי לפרסם הנס ברבים, כמו שכתבו הפוסקים, הרי על ידי זה גם כן יתפרסם הנס כשיבואו אחר כך כל הקהל בבית הכנסת ויראו נרות המנורה דלוקין, כמו שכתב המג"א וכו' וגם במהרי"ל איתא בהדיא שהדליק שמש העיר בערב שבת טרם בוא הקהל לבית הכנסת, וכן מאבודרהם ומכל בו ומהרש"ל, שכולם דעתם שידליקו קודם מנחה, ולא אישתמיט אחד מהם לומר דוקא כשנתקבץ שם עדה. ומה שכתב המור וקציעה דאפשר שהדליק השמש בלא ברכה, זהו דחק, דאם כן היה לו לפרש דבאופן זה דוקא בלי ברכה. ועל כן נראה לענ"ד דהמדליק בברכה יש לו על מי לסמוך, וכן העתיק החיי אדם דצריך להדליק בברכה. ואם בנקל לו להשיג מנין בשעת ברכה – מה טוב".

אבל כה"ח (שם ס"ק עב, עח) כתב: "ומה שכתב משנה ברורה בביאור הלכה דהמדליק בברכה יש לו על מה לסמוך, יעו"ש, אין לסמוך על זה, משום דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב".

[14] ראה בשו"ת רב פעלים (ח"ב אור"ח סי' סב) שכתב: "ועוד אני אומר, שספק זה יש להסתפק בו בדין אחר, והוא דאיתא בש"ע או"ח סי' תרעא בדין נח, דמדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, וכתב המג"א ס"ק יו"ד דאם הוא סמוך לחשיכה בליל שבת, וטרם שיבואו מנין לבית הכנסת יתקדש היום – יברך וידליק מיד, דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לבית הכנסת וכו', וכתב הרב שערי תשובה בשם מור וקציעה, כיון שהוא משום פרסומי ניסא צריך שיהיה עדה בשעת מעשה, ורק אם השעה דחוקה – לא יבטל ההדלקה, אלא ידליק בלא ברכה. וגם בזה יש להסתפק אם נמצא עשרה נשים ידליק בברכה, ואפילו דאין השעה דחוקה, אלא ודאי אין מועיל פרסום אשר בפני נשים, דאין נחשבים עדה, כמ"ש רז"ל בדין הקדושה, דכתיב: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ולא בנות ישראל.

ונ"ל בס"ד להוכיח דגם בנשים חשיב פרסום, דאיתא בש"ע סי' תרצ סעי' יח מגילה בי"ד וט"ו צריך לחזור אחר עשרה, וכתב רמ"א דיש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה, ועיין מג"א ס"ק כד, ומצינו שם דאיכא פלוגתא די"א מצטרפות וי"א אין מצטרפות משום פריצותא, וכמ"ש הטור סי' תרפט. ועיין פר"ח דכל דאיכא היכר צירוף אינם מצטרפים משום פריצותא, ע"ש, הרי התם טעמא דבעינן עשרה הוא משום פרסומי ניסא, ועכ"ז אי לאו משום דניכר היכר צירוף דחשיב פריצותא דדמי לזימון הנז"ל הוה אמרינן איכא פרסוי בנשים, ובזה נפשט הספק אשר נסתפקנו בנירות חנוכה, די"ל מהני צירוף נשים בעבור פרסום הנס".

וראה בספר ברכת יוסף להגאון רבי יוסף ידיד הלוי זצ"ל (ח"ג אות ח סי' לג) שכתב: "ובודאי דעשרה גדולים בעינן ואין מצטרפים בזה לא עבדין ולא נשים ולא קטנים, ואפילו אם היו תשעה גדולים ואחד קטן – אין מצטרף לזה לברך ברכת חנוכה בבית הכנסת, ואם מברך – הויא ברכתו לבטלה וכו'. ואף דגם נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, דאף הן היו באותו הנס, עכ"ז עיקר הדלקה בבית הכנסת לא נתקנה אלא משום פירסומי ניסא דאנשים המתפללים שם בבית הכנסת, ועל כן אם ליכא עשרה אנשים – אין לברך ולא מהני בזה צירוף לא נשים ולא קטנים". ומ"מ אע"פ שיש להקל ולהדליק כאשר יש מניין עם הנשים למעשה אנו לא מקילים בזה, שלא יבואו אחר כך לצרפם למנין לתפילה.

[15] ראה לעיל בהערה א.

[16] כתב הרמ"א (סי' תרעא סעי' ז): "ואין אדם יוצא בנרות של בבית הכנסת, וצריך לחזור ולהדליק בביתו".

[17]  כתב בשו"ת זרע אמת (ח"א סי' צ"ו): "נשאלתי באחד שהדליק נר חנוכה בליל א' בבית הכנסת ובירך שהחיינו אם יחזור ויברך שהחיינו כשמדליק בביתו, תשובה: הנה לכאורה היה דעתי נוטה לומר שלא יברך שהחיינו בביתו אף על גב דקיי"ל דהמדליק בבית הכנסת יחזור וידליק בביתו, דאינו יוצא בנרות בית הכנסת, כמ"ש הריב"ש סי' קי"א, וכן פסק השו"ע סי' תרע"א סעי' ז', ע"ש. מכל מקום לגבי שהחיינו, נראה לכאורה דיוצא בשל בית הכנסת דהא קי"ל בעלמא זמן אומרו אפילו בשוק וכיון שאמרו פעם אחת תו לא צריך…, אבל בנידון דידן נראה לעניות דעתי דלא יברך זמן בביתו אם לא דמדליק להוציא גם כן אשתו ובני ביתו דאז יכול לחזור ולברך זמן להוציאם", והביאו המחזיק ברכה (סי' תרע"א ס"ק ח), וראה לעיל (פרק ט הערה ל"א). הבא"ח (ש"ר וישב חנוכה סעי' יא): "מדליקין בבית הכנסת ומברכים. אך צריך זה המדליק להדליק בביתו ג"כ ולברך. והמדליק בליל א' בבית הכנסת שבירך שהחיינו ג"כ, אם הוא אכסנאי – אינו מברך בביתו שהחיינו, מפני שכבר בירך בבית הכנסת, דקי"ל ספק ברכות להקל".

[18]  שו"ע (סי' תרעה סעי' א): "הדלקה עושה מצוה, ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה – מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה… ומ"מ צריך שידליקנה במקום  הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ – לא יצא, שהרואה אומר: לצורכו הוא מדליקה; וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה – לא יצא, שהרואה אומר: לצרכו הוא אוחזה". ולטלטל נרות ביהכ"נ כתב המשנ"ב (סי' תרעה ס"ק ו): "ואפילו בנרות חנוכה שמדליקין בבית הכנסת ג"כ נכון ליזהר לכתחלה שלא לטלטלן ממקומן עד שיעור חצי שעה". וראה לעיל פרק ו סעי' כט.

[19] כתב המשנ"ב (סי' תרעג ס"ק יג): "אסור – וכן בנרות בית הכנסת – אין משתמשין לאורן אף תשמישי קדושה כמו בבית, דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם, כל זמן שלא דלקו חצי שעה – אסור".

[20] כתב המג"א (סי' עת"ר ס"ק א) שיש להדליק בבית הכנסת נרות שידלקו זמן רב. אמנם המשנ"ב (סימן תרעג ס"ק יג) כתב: "אסור – וכן בנרות בית הכנסת אין משתמשין לאורן אף תשמישי קדושה כמו בבית, דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם, כל זמן שלא דלקו חצי שעה אסור", משמע ששיעור זמן הוא חצי שעה כמו בבית, וכן כתב (סי' תרעה ס"ק ו): "ואפילו בנרות חנוכה שמדליקין בבית הכנסת ג"כ נכון ליזהר לכתחלה שלא לטלטלן ממקומן עד שיעור חצי שעה". וכן משמע בזבחי צדק (ח"ב חאו"ח סי' ל) שמנהגם להניחה דולקת חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

[21] כתב המקור חיים (פסקי הלכות סי' תער"ב סעי' ב'): "מנהג הישובים מכבין בערב אחר בית הכנסת וחוזרים ומדליקים בבוקר עמ"ש בסמוך שהב"ח אוסר", וכוונתו לב"ח שס"ל שגם לאחר שעבר זמן ההדלקה אם הדליק בלי תנאי אסור לכבות.

והנה כתב בשו"ת מלמד להועיל (ח"א סי' קכא): "ומצאתי בספר שדה חמד בסוף ערך חנוכה שהביא תשובת בנין שלמה (ספר זה אינו בידי וכנראה מחברו מוהר"ש מ"ץ דק"ק ווילנא) שחקר טעם על מה שנוהגין בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות גם בעת תפלת שחרית על מה הוטבע מנהג זה, ועיי"ש מה שכתב.

ולי נראה דהמנהג נתיסד לפי שברוב פעמים לא דלק בערב כשיעור והשלימו זה בשחרית, ואף שבבית אין להדליק נרות חנוכה בשחרית היינו דשם לא נתקנה כלל בלילה דשרגי בטיהרא מאי מהני, ואף דמנורה דלקה (לכל הפחות נר מערבי) גם ביום, מקדש שאני (וע' שו"ת הרשב"א סי' ש"ט ולח"מ פ"ג מה' תמידין ומוספין הי"ב). ומכל מקום בבית הכנסת דעיקר טעם הדלקה לפרסם הנס גם ביום מדליקין. ומכש"כ דאתי שפיר לדעת הרמב"ם שם דבהטבת הנרות דשחרית היתה ג"כ הדלקה וכמו שהביא השדה חמד בשם בנין שלמה, והשתא מיושב ג"כ המנהג שאין ממתינין בערב בבית הכנסת עד שדלקו חצי שעה, דהא שיעור חצי שעה היינו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ושיעור זה לא שייך כלל לבית הכנסת, אלא דלא פלוג בין בית הכנסת לבית היחידים, אך במקום שנהגו להדליק בבית הכנסת גם בשחרית, שפיר יש לצרף הדלקת שחרית להדלקת ערבית. וזה עדיף דהעם מתאספין בשחרית מלהניח דולק בערבית ואין איש שם, וביותר שקשה להנהיג שידלקו בבית הכנסת חצי שעה דהיכי נעביד, ימתין השמש אחר תפלת ערבית עד חצי שעה אם כן יאחר הדלקתו בביתו יותר מן הראוי, ואם יקדימו להדליק בבית הכנסת קודם הלילה, הא תינח בחול, במוצאי שבת מאי איכא למימר, ומעתה נצטרך להטריח את השמש לילך אחר חצי שעה לבית הכנסת ולכבות את הנרות, כדי שידליקו גם בבוקר, או לבטל המנהג של הדלקת בוקר ולהניח הנרות דולקות עד כלה. ובשני האופנים האלו אין דעתי נוחה, ועל כן במקום שאין עושין כמנהג פפד"מ לעשות נרות גדולות כל כך שידליקו עד הבוקר, אין למחות לכבות הנרות אחר תפלת ערבית ולהדליקן שוב בבוקר".

ולהלכה – יש להחמיר לשים שמן שידלקו חצי שעה, אך אם יש חשש לדליקה, מותר לכבות אף לפני שעבר חצי שעה, ובלבד שיתנה שמקצה את הנרות להדלקה עד זמן הכיבוי, והטעם הוא ע"פ מה שכתוב בגמ' שבת (כא ע"ב): "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה! – לא, דאי לא אדליק – מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, – ועד כמה? – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי". מדברי הגמרא מבואר שיש שיעור של זמן בהדלקת נרות חנוכה, שהוא – "עד שתכלה רגל מהשוק", ויש שני תירוצים בגמ': א. שיעור זמן של עד שתכלה רגל מן השוק, הוא לומר שאם לא הדליק נרות חנוכה בזמנם – יכול להדליק עד סוף זמן זה. ותירוץ ב. צריך לשים בנר שמן בכמות שידלק עד סוף שיעור זמן זה.

ונחלקו הראשונים האם התירוצים חולקים (ראה בפרק ח הערה י). ויש הסוברים שהלכה כדעה הראשונה שאין שיעור לזמן שצריך נרות חנוכה לדלוק, ודעת הריטב"א (הובא בפרק ז הערה כ"ה), שלתירוץ השני תלוי הדבר במקום שבו מדליקים מתי כלתה רגל מן השוק בו. וא"כ יש לצרף גם את סברת המלמד להועיל, ולכן במקום הצורך היכא שהתנה יכול לכבות.

[22] שהרואים לא יאמרו שמותר לכבות נרות חנוכה והם לא יודעים מהתנאי שעשה הגבאי, ראה בהרחבה בפרק יג סעי' כד.

[23]  כתב הרמ"א (סי' תרעא סעי' ז): "ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה". ובמשנ"ב (שם ס"ק מז): "וכ"כ רש"ל, אבל בדרכי משה כתב שאין אנו נוהגין כן אלא אף בערב שבת מדליקין בבית הכנסת בין מנחה למעריב בשעה שהעולם מתחילין להתקבץ ואיכא פרסומי נסא".

וכתב כה"ח (ס"ק ע"ח): "ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה. וכן פסק רש"ל בתשובה סימן פ"ה. אמנם בדרכי משה אות ה' כתב דאין אנו נוהגין כן, אלא אף בערב שבת מדליקין בין מנחה למעריב. וכן משמע מדברי הלבוש וחיי אדם שלא כתבו ויש נוהגין וכו' שכתוב כאן בהגה, משמע דסבירא להו כדברי מור"ם בדרכי משה דאף בערב שבת מדליקין בין מנחה למעריב".

[24] ראה פרק יד סעי' ב ובהערה שם.

[25] ראה לעיל סעי' י"ג ובהערה שם.

[26]  כתב בזרע אמת (סי' צ"ו): "ואיברא ודאי דאם מדליק כבר בביתו בליל א' ובירך זמן ובא אחר כך לבית הכנסת – נראה לעניות דעתי דיברך זמן בשביל הציבור, דומיא דמי שבירך ברכת התורה לעצמו ותיכף קראהו לקרות בתורה דיחזור ומברך, כמ"ש בסי' קל"ט, הנ"ל סעי' ח', עיי"ש".

וכאשר כל הקהל הדליק בביתו כתב הבא"ח (ש"ר וישב-חנוכה סעי' יא): "וכן אם חל ליל א' של חנוכה בליל שבת דמברכין בו שהחיינו, וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו, ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם – לא יברך שהחיינו בהדלקת בית הכנסת, מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם, דמספקא לן בדבר זה בסה"ק מקבציאל ולא איפשיט לן, וספק ברכות להקל. ועיין להרב זרע אמת סי' צ"ו והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל". והביא דברי הבא"ח כה"ח (שם ס"ק עה).

[27] ראה לעיל בהערה כ.

[28]  כתב הב"י (סי' תרפ"א): "כתוב בתרומת הדשן סימן ס' דמדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם הבדלה, כדי לאחר אפוקי יומא. והרב ר' דוד אבודרהם (סדר הדלקת נ"ח עמ' רא) כתב שיש מדליקין אותה אחר שמבדילין על הכוס, ואחר כך יאמר: 'יפתח ה' לך' וגו' (דברים כח, יב)". וכדברי התרומת הדשן כתב הדרכי משה (שם ס"ק א'): "ומהרי"ל (הל' חנוכה עמ' תו אות ז) ואגור (סי' אלף מ) וכל בו (סי' מד ג ע"ד) כתבו כדברי תרומת הדשן וכן נוהגים להדליק קודם הבדלה".

ופסק השו"ע (סי' תרפא סעי' ב), כדברי תרומת הדשן: "מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם ההבדלה", וביאר המשנ"ב (שם ס"ק ב): "קודם ההבדלה – דאף דמצות הבדלה תדירה, מכל מקום כל מה דנוכל לאחר לצאת מן השבת עדיף טפי, וגם בהדלקה יש פרסומי ניסא". וכ"כ כה"ח (שם ס"ק ב'). וכתב הבא"ח (ש"ר וישב-חנוכה סעי' כ"א): "במוצאי שבת בבית הכנסת – מדליקין נרות חנוכה ואח"כ מבדילין, אבל בבית – מבדיל ואח"כ מדליק נרות חנוכה, וזו הדרך הנכונה יותר".

[29]  כתב המג"א (סי' תרפא ס"ק א): "ונראה לי דמי ששכח אתה חוננתנו – יבדיל ואח"כ ידליק, דהא נהיגי עכשיו האנשים שלא להדליק קודם הבדלה שבתפלה כמ"ש סי' רצ"ט, א"כ אסור להדליק כיון שלא הבדיל. ואף על גב שיכול לומר המבדיל וכו', מכל מקום כיון שי"א שלעולם מבדילין תחלה, אם כן בכי האי גוונא יש לעשות כוותייהו. ומכל מקום בצבור לא יעשה כן, רק יאמר המבדיל וידליק ואחר כך יבדיל". וכתב המשנ"ב (סי' תרפא ס"ק ב): "ואם שכח אתה חוננתנו – יאמר המבדיל בין קודש לחול ואח"כ ידליק ואח"כ אומרים ויתן לך ואח"כ מבדילין". וכ"כ כה"ח (שם ס"ק ג).

[30]  ראה במג"א (סי' תרפא ס"ק א') שכתב לגבי הדלקת נ"ח בבית הכנסת: "ובמעגלי צדק כתב שמדליקין קודם ויתן לך". משמע שאומרים ויתן לך לפני ההדלקה בבית, וכן כתב המשנ"ב (סי' תרפא ס"ק ב): "ואם שכח אתה חוננתנו – יאמר המבדיל בין קודש לחול ואח"כ ידליק ואח"כ אומרים ויתן לך ואח"כ מבדילין".

אמנם בספר מעשה רב (סי' רל"ז) כתב: "ואין אומרים ויתן לך קודם הבדלה, כדי להקדים הדלקת נרות חנוכה בזמנה", וראה בסעי' הבא שכתב שנר חנוכה קודם להבדלה, וכ"כ הגרימ"ט בלוח א"י שיש לומר 'ויתן לך' אחרי הדלקת נר חנוכה בבית, כדי להקדים נר חנוכה ככל האפשר, וכן ההלכה.

[31] ראה במג"א (סי' עת"ר ס"ק ב) על דברי השו"ע (שם סעי' א): "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם". כתב: "כתב במעגלי צדק פירוש כל זמן שנרות של בית הכנסת דולקות והוא עד כחצות, עכ"ל". וכתב הפמ"ג (א"א ס"ק ב): "עיין מ"א. כחצות הלילה, כן משמע, אף שדולקין בתפלת שחרית ג"כ, מכל מקום כוונתו בלילה עד חצות".

וכתב המקור חיים (קיצורי הלכות סי' תער"ב סעי' ב'): "מנהג ישובים מכבין בערב אחר בית הכנסת וחוזרים ומדליקים בבוקר".

וכתב הרב נהר מצרים (הלכות חנוכה סעי' יב): "פשט המנהג בירושלם ובמצרים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם ביום בתפלת שחרית. ופשוט דבלא ברכה הוא. וטעם המנהג לפרסומי ניסא. ומנהג יפה אף נעים כי יותר מתפרסם הנס בהיות מדליק הנרות ביום שאין להם צורך רק להודיע הנס, מלהדליק בלילה אשר זה דרכנו להדליק נר להאיר בחשך. וגם יהיה מזה תועלת למי שלא הדליק בליל העובר כי היה בדרך ונאנס שידע בליל הבא כמה נרות הוא מדליק כדי שיברך על הנר הנוסף, ודו"ק.

וכן זכר לנרות בבית המקדש שהיו דלוקים לילה ויום. וראה בשדי חמד (אסיפת דינים סוף הלכות חנוכה) שכתב בשם שו"ת בנין שלמה (מוילנא, סי' נג): "ושם חקר הגאון יצ"ו במה שנוהגים בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות חנוכה גם בבוקר בעת תפילת שחרית, על מה הוטבע מנהג זה שהרי כל הטעמים שנאמרו בפוסקים על מה שתיקנו להדליק בלילה בבית הכנסת לא שייכי בהדלקה בבוקר. וישנו בנותן טעם לשבח כדי לצאת ידי דעת הרמב"ם בשלישי מהלכות תמידין ומוספין דבהטבת המנורה דשחרית הייתה גם הדלקה אם מצא שכבו הנרות" וכו'.

כתב המור וקציעה (סי' תרעה): "וצריך להיזהר א"כ לפרוש מהן שלא ליהנות מאורן אז בבוקר בעת התפלה, ולא ישתמשו כנגדן אם לא לאור נר השמש בלבד". וזה חידוש מיוחד שאינו אלא בחג החנוכה, שלא מצאנו מצוה אחרת שחוזרים עליה בבוקר אחרי שהתקיימה בערב.

[32]  כתב המשנ"ב (סי' תרע"א ס"ק ל"ט): "בבית הכנסת – או בבית המדרש", ובכה"ח (ס"ק ס"ה), הוסיף שבבית המדרש הכוונה "שמתפללין בו", ולגבי רחבת הכותל יש לו דין בית הכנסת, כמבואר בשו"ע (סי' קנ"ד סעי' א) שאם מתפללים בקביעות יש לו קדושה.

ולגבי מקום שמתפללין בו עראי, ראה לעיל (הערה א) שנחלקו הראשונים למה מדליקים בבית הכנסת עם ברכה, וכתב בשו"ע שהטעם משום פרסומי ניסא, וביאר המור וקציעה (הובא בהערה א) שהברכה היא חלק מפרסום הנס, וכיון שהתקנה הוא משום פרסום הנס אם כן היה צריך להדליק גם במסיבה, אמנם נראה שכיון שנהגו כן רק במניין שמתפללים או על כל פנים במקום שעתיד להיות בו מניין שיתפללו כמבואר בהערה סעי' י"ג ובהערה, אין לך בו אלא חידושו שתיקנו דווקא במקום שבו מתפללים, ולכן הייתי מורה לאנשי חב"ד שנוהגים להדליק ברחובות העיר וכאשר היו מבקשים ממני להדליק את הנרות בברכה הורתי להם לקיים תפילת ערבית במנין שם.

[33] ראה במשפטי עוזיאל (ח"א או"ח סימן ז): שאלה: "אם ראוי לברך על הדלקת נר חנוכה במנורות החשמל שמעמידים בביהכ"נ הגדול ובמגדל המים שבעיר תל – אביב שהן נדלקות בחגיגיות מרובה ובהמון עם רב לשם פרסומא ניסא".ובתשובתו כתב שאין יוצאים ידי חובה ע"י הדלקת נרות חשמל וסיים: "ולענין ההדלקה שעושים בבית הכנסת יפה הם עושים להדליק נרות ולברך עליהם והמנורה חשמלית אינה אלא לפרסומי ניסא ברבים וכן ראוי לעשות ומינה לא תזוע", וראה בהערה א הקודמת שהטעם ההדלקה בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא וא"כ יש עניין להדליק במקום כזה, ומכל מקום ידליקו בלי ברכה.

[34]  שו"ע (סי' רטו סעי' ג) כתב: "והא דאין עונין אמן אחר תינוק, דוקא בשעה שלומד הברכות לפני רבו, שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד". ועיין משנ"ב (ס"ק יד) שכתב: "לבטלה – ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן אפ"ה מותר להזכיר שם השם ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו')" וראה בכה"ח (ס"ק י"ח), ולמעשה הלכה כדברי המשנ"ב.

[35] כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק י הלכה י):  "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר – אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה", ואם הגוי מברך ראה ברמ"א (סי' רט"ו סעי' ב): " ועונין אמן אחר עכו"ם, אם שמע כל הברכה מפיו", וראה בבה"ל (ד"ה אם שמע), ובכה"ח (ס"ק י"ד) שלדעת השו"ע אין לענות אחריו אמן, וע"ע כה"ח (ס"ק ט"ו).

[36] ראה לעיל בהערה לב וכיון שלא מצינו שתיקנו להדליק כך אין לברך והמברך אין לענות אחריו אמן.