נסענו אתו מייד לבית-החולים "שערי צדק", ובמשך לילה שלם ניסו להחזיר לו את העצם למקומה, כשהוא מורדם, אך ללא הועיל! זאת הייתה אחת הפעמים שראינו בחוש איך ברכותיו של הרב מתקיימות. איך הוא פועל מעבר לזמן ולמקום...

מצוות הסנדקאות היא מצווה עצומה אבל מידות ודרך ארץ וחשיבה על הזולת גבוהה לאין שיעור....

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר לנו לא לחתוך את הרגל. אמא שלי עמדה על כך שלא יחתכו את הרגל שלו, וברוך השם הרגל של אחי חכם נעים ניצלה...

עוד בהיותו כבן חמש עשרה שנים בלבד, היה הרב מקבץ נערים לבית הכנסת 'מוסאיוף' שבשכונת הבוכרים, כדי שלא יסתובבו בשעות הערב ברחובות בחוסר מעש.

חודשים אחדים לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, כבר היתה נתונה ירושלים במצור ומאורעות דמים התחוללו בה.

שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו. הרב ענה לה: "זה בסדר, הוא יעבור את הניתוח". שוב הרב לא בירך...

אלו שהיו קרובים אל הרב, לאורך כל השנים שעסק ברבנות והיה משיב תשובות לשואלים, ראו בחוש, שהפסיקה של הרב אינה רק תוצאה של עיון עמוק ויכולת ניתוח של כל הפרטים והצדדים

בצער הלכנו לבשר את הבשורה הקשה הזאת לרב. שאלנו את הרב מה עלינו לעשות והיכן הם ספרי התורה ואיך נתפלל בלי ספרי תורה. הרב בירך אותנו שהגניבה תחזור. למעשה הוא הבטיח לנו ואמר: "ספרי התורה יחזרו שלמים בלי שום שריטה". הרב הוסיף והבטיח לנו, שעוד יהיו לנו כפליים ספרי תורה!

ומהיכן למד הרב את המומחיות הגדולה לארבעת המינים? - מאותו גאון וקדוש, רבי יעקב מוצפי זצוק"ל, ראב"ד העדה החרדית הספרדית בירושלים, שהיה שריד לדור דעה ונמנה על גדולי חכמי בבל וממנהיגי העדה עוד בבגדאד.

בבחרותו היה הרה"ג רבי אליעזר מלמד שליט"א עוסק בהלכות ארבעת המינים, והתחבבו עליו ההלכות הללו מאד.

לא תכננתי לנסוע לחו"ל. אבל פעם אחת, אשתי ואני היינו חייבים לנסוע. נולד לנו נכד בחו"ל, ולפני רכישת הכרטיס שאלתי את הרב האם אוכל לנסוע לברית המילה…תשובתו של הרב הייתה: אשתך תיסע, ואתה תישאר בארץ !

הרב אמר שההיתר – היתר. אבל מי שהוא בעל נפש – נזהר מכל דבר שיש בו אפילו נדנוד של חילול שבת. כך הרב היה נזהר מכל נדנוד של איסור. אפילו קל שבקלים.

כאשר עלה רבי סלימאן אליהו מבבל לירושלים, הקים את ביתו בירושלים עיר הקודש, עם מחברתו בקודש הרבנית הצדקנית מרת מזל ע"ה,

מספר הגאון רבי משה צדקה שליט"א מזכרונות אותם הימים:

בערב פסח אחד הרב קם באמצע הלילה ואמר לרבנית: יש חמץ בבית. הרבנית זינקה מהמיטה ואמרה: עבדתי כל כך קשה לפסח כדי שיהיה לנו חג כשר, אם יש חמץ אני לא נשארת בבית הזה לדקה אחת. נלך לילדים..

הרב ירד מביתו, ואף אחד לא חשב לומר לו להיכנס למכונית שלי. אבל הרב ניגש מייד למכוניתי, פתח את הדלת, נכנס והתיישב...בדרך חזרה לביתו של הרב הדבר חזר על עצמו. ירד שלג כבד, הכול היה מלא בוץ ומחליק, אבל אני נסעתי עם כבוד הרב כאילו מדובר ביום אביבי נעים....

את הדבר הגדול ביותר למדתי בסוף העבודה. מייד כשסיימתי להרכיב את הדלת,זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי שכר על עבודתי ממש לאחר שסיימתי אותה!

באותה עת, קודם הנסיעה, החלטתי לפנות גם אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל לבקש את ברכתו. "כי מלאכיו יצווה לך", הוא אמר. בדיוק את אותה ברכה שקיבלתי מהרבי!

במהלך חייו מרן שימש כמלמד בתלמוד תורה - כשהמנהל נכנס ומודיע לרב כי יש צורך להחיף רב שנעדר מהכיתה - איך מרן ריתק את התלמידים אליו בלימוד מורכב ומסובך?

הרב היה באמצע סעודת פורים. הוא הסתכל עלי והראה לי בידו את המטבח, מקום בו אוכל ליטול ידיים. זה היה פלא, כי לא אמרתי לו מאומה, והוא לא אמר לאף אחד חוץ ממני ליטול ידיים...