הסיפור שלנו קשור לבתנו עטרה יהודית שתחיה, בתנו השנייה. כשאשתי הייתה בתחילת החודש התשיעי, נתבקשנו לבצע בדיקת אולטרסאונד שגרתית להערכת משקל.
בבדיקה נאמר לנו שעצם הירך של העובר קצרה, והילד יצא גמד. מיותר לציין שהיינו בשוק, לא ציפינו לזה. בסקירת המערכות לא נאמר לנו דבר בכיוון זה.
מנהל קופת-החולים סידר לנו למחרת בבוקר בדיקת אולטרסאונד דחופה בבית-חולים "הדסה" הר-הצופים. בשעה 04:00 לפנות בוקר נסענו עם בתנו הראשונה, שהייתה בת שנה, לרב מרדכי אליהו זצ"ל. היה זה ערב ראש השנה, והעומס היה אדיר. היינו בספק רב אם נוכל בכלל להתקרב לרב.
כיוון שהמקרה שלנו היה מסוג פיקוח נפש, זכינו להיכנס לרב בלי תור. הרב קרא את הדוח הרפואי ושאל אותנו לאן אנחנו הולכים עכשיו, והשבנו שאנחנו בדרכנו לסקירה חוזרת ב"הדסה" הר-הצופים.
הרב אמר: אני מבקש שפרופסור יגל יבדוק אותך, ושיתקשר אלי. שנה טובה. זהו! קיווינו שהרב יאמר שזה לא נכון, שזה שטויות או שיהיה בסדר, אבל הוא לא האריך ולא אמר דבר.
ב"הדסה" אמרו שהכול תקין ב"ה. מששאלנו אותם האם יכולים להיות הבדלים בין מכשירי הבדיקה, הם אמרו שלא ולא יכלו להסביר מה קרה. אבל אנחנו ידענו. היום, ב"ה, הילדה כבר בת 13 שנים והיא כבר יותר גבוהה מאמה.
(גלית וגלעד תאנה, פני-חבר)
