מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק א – השכמה בבוקר – נטילת ידיים שחרית

תוכן הספר

שאלה א

זמני חצות היום והלילה לזמן תיקון חצות[1]

שאלה: כיצד מחשבים את חצות היום וחצות הלילה לתיקון חצות וכיו"ב?

 

תשובה: יש לחשב את כל שעות היום לי"ב שעות זמניות[2], וחצות היום הינו מתחילת שעה שביעית זמנית של היום, ואותה שעה בלילה היא גם חצות לילה[3].

שאלה ב

כוונה בתיקון חצות[4]

שאלה: מדברי הרב בספרו "ספר הלכה" חלק א'[5], משמע שראוי לכל אדם לומר תיקון חצות, להצר על גלות השכינה ולקוות לבניין בית-המקדש.

האם גם אדם שאינו יודע לכוון כוונות, אלא רק את פירוש המילים, ראוי שיאמר תיקון חצות?

 

תשובה: גם מי שאינו יודע לכוון כוונות, ראוי שיאמר תיקון חצות, כי כוונת הדברים היא להתאבל על חורבן ביהמ"ק, ועל זה כל אדם מחוייב[6].

 

שאלה ג

עדיפות תיקון חצות או לימוד תורה[7]

 

שאלה: א. האם עדיף לומר תיקון חצות או ללמוד תורה? ב. האם כאשר הזמן דחוק אפשר לומר רק חלק מהתיקון או חייבים לומר דווקא את כל התיקון?

 

תשובה: א. תיקון חצות חשוב לאומרו, ובפרט אם הוא ער באותו הזמן[8]. ב. אפשר לומר רק חלק מהתיקון[9].

 

שאלה ד

ישיבה על הקרקע בתיקון חצות[10]

שאלה: באילו ימים אין נוהגים לשבת על הקרקע בעת אמירת תיקון חצות?

 

תשובה: בכל הימים שאין אומרים בהם "תיקון רחל" (אלא רק "תיקון לאה")[11] אין נוהגים לשבת על הקרקע וכו'[12].

 

שאלה ה

בדיני נט"י שחרית[13]

שאלה: בעת לימודי בספרו החשוב "ספר הלכה" נתעורר לי שאלה מהלכות נט"י שחרית.

בסעי' א'[14] כתב כת"ר, שיש שלושה טעמים לנטילת ידים: א. משום רוח רעה. ב. משום שידיים עסקניות. ג. משום שאדם בבוקר נעשה כבריה חדשה. אמנם נראה מהב"י (סוף סי' ד') שהטעם הראשון שכת"ר הביא הוא באמת שני טעמים, שהב"י הביא דלדעת האורחות חיים רוח רעה שורה דוקא בלילה, וגם אדם שהיה ער כל הלילה שורה עליו הרוח רעה, והביא את דעת הזוה"ק (בפרשת וישלח) על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו", וז"ל: "דהא עת מאן דנאים בלילה בערסיה דלא טעים טעמא דמותא", והיינו שנראה מדבריו שרוח רעה שורה בשעת השינה. ולפי זה יש נפקא-מינה לדינא לענין שני דברים: א. אם נשאר ער כל הלילה,  שלאורחות חיים – צריך נטילת ידיים, ולהזוה"ק – אין צריך נטילת ידיים. ב. אם ישן ביום, שלשיטת האורחות חיים – אין צריך נטילת ידיים, ולשיטת הזוה"ק – צריך נטילת ידיים. וכמובן באופן שישן שיעור שיתין נשמין, דבלאו הכי לא מקרי שינה בשביל שתחול עליו רוח רעה השורה על הידיים בשעת השינה. והנה בשו"ע בסעיף ט"ו כתב, וז"ל: "ישן ביום יש להסתפק אם צריך לערות עליהם מים ג' פעמים", ובהגהות הגר"א שם כתב דלאורחות חיים – אין צריך נטילה, וכן בזוה"ק משמע ג"כ אלא די"ל דלאו דוקא ואורחיה דמילתא נקט, עכ"ל. והמתבאר מדבריו שמסופק לו בשיטת הזוה"ק אי סובר כאורחות חיים, או דלמא שיטה בפני עצמה היא. והב"י נמי כתב להסתפק שם בזה. ואמנם בט"ז שם כתב בס"ק י"א שיש ספק האם רוח רעה באה מכח השינה או מכח הלילה, והמשבצות זהב כתב שזהו הספק אי כהאורחות חיים או כזוה"ק. וכן כתב המלבי"ם ב"המאיר לארץ" סעי' ס"ה שהביא בשם אור החמה משם מהרח"ו שדייק והוכיח מהזוה"ק שרוח רעה שורה ג"כ ביום. וכן כתב מהר"ח דלונזי בדרך החיים ובברכ"י. וכן ראיתי בספר "עצי היער" להגאון ח"ר עזרא יחזקאל רחמים זצ"ל שכתב שישנם ב' שיטות בזה.

תשובה: עיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמ' י"ג סעי' י"ז[15]): "אם היה ניעור כל הלילה – ייטול ידיו בבוקר לאחר עמוד השחר ולא יברך. ויש מחמירים וסוברים שאפילו אם ישן וקם קודם עמוד השחר ונטל ידיו וברך "על נטילת ידיים" – חייב ליטול ידיו שנית כשיעלה עמוד השחר ולא יברך על נטילה זו, וטוב להיזהר בזה"[16], ועוד עיין שם (סעי' י"ט[17]): "אם ישן ביום שנת קבע יותר מחצי שעה[18] – ייטול ידיו ג' פעמים לסירוגין אך לא יברך"[19].

שאלה ו

בנט"י שחרית סמוך למיטה [א][20]

שאלה: א. האם חובה בעת השכמת הבוקר ליטול ידיים ליד המיטה?

ב. האם יש הבדל בדין זה בין גברים לנשים?

 

תשובה: א. נטילת ידיים של הבוקר צריכה להיות סמוכה כמה שיותר למיטה[21]. אם הדבר קשה לו – ילך פחות פחות מארבע אמות, ובשעת הדחק יכול לסמוך על הדעות שכל החדר נחשב כד' אמות[22].

ב. אין חילוק בדין זה בין גברים לנשים[23].

שאלה ז

 

בנט"י שחרית סמוך למיטה [ב][24]

שאלה: האם צריך להניח את כלי הנטילה ליד המיטה, כדי לא ללכת ארבע אמות (כשני מטר) ללא נטילת ידיים, או שאפשר ללכת פחות מארבע אמות בכל פעם עד לכיור ושם ליטול את הידיים?

 

תשובה: לכתחילה צריך אדם ליטול ידיו סמוך למיטתו כאשר קם בבוקר. אם הדבר קשה לו או שאין לו מקום לכך בחדרו – מותר לילך פחות פחות מד' אמות עד למקום בו יטול את ידיו[25].

שאלה ח

לבישת בגדים לפני נט"י בבוקר [א][26]

שאלה: האם אדם יכול ללבוש את בגדיו בבוקר לפני נטילת ידיים?

 

תשובה: יש אומרים, שרוח רעה שורה גם על הבגדים, ולכן לכתחילה לא ילבשם לפני שנטל את ידיו, ובדיעבד אפשר להקל[27].

שאלה ט

לבישת בגדים לפני נט"י בבוקר [ב][28]

שאלה: בעת לימודי בספרו החשוב "ספר הלכה" נתעורר לי שאלה מהלכות נט"י שחרית.

מש"כ שם בסעי' ב': "כאשר מתעורר אדם משנתו תיכף יטול ידיו לפני שיגע במלבושיו", וציין שהמקור לדין זה הוא מהבן איש חי (פרשת תולדות ו'). מתוך דבריו נראה בפשטות שאין איסור לגעת במלבוש קודם נט"י מטעם שרוח רעה תשרה על הבגדים, וכמו שהוכיח הבן איש חי בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת תולדות סעי' י') דלא כמנחת אהרן, וכל מה שכתב כבוד תורתו היינו משום שצריך להקדים ליטול ידיו משום שלא להשהות הרוח רעה על ידיו. ויש להעיר בזה שהנה המג"א הביא (סי' ד' ס"ק א') דברי ספר סדר היום שלא יגע במלבושיו קודם שיטול, וכתב על זה המג"א שמהגמרא בברכות ומפסק השו"ע לקמן סימן מ"ו לא משמע הכי, שכתוב שם שצריך לברך פוקח עיוורים לפני נטילת ידים, כאשר מניח ידו על עיניו, והקשה המג"א שאסור לנגוע בעינים לפני נטילת ידיים, ותירץ, וז"ל: "ויש לומר דכאן מיירי שמניח ידיו על עיניו אחר שישים מלבוש על ידו, ודרך המלבוש הוא מניח ידו", עכ"ל. אם כן מוכח כדברי העוד יוסף חי שאין צורך להקפיד על נגיעה במלבושים לפני נטילת ידים.

תשובה: דברי רי"ח זיע"א בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת תולדות סעי' י') שאין איסור לגעת במלבושיו לפני נטילת ידיים דשחרית, זהו כדי לסנגר על העולם שאין נזהרים בכך. אך לדינא יש לנהוג כמו שכתב בבא"ח (פרשת תולדות הלכה ו'), והובאו דבריו בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמ' י"ח סע' נ'[29]). ואע"פ שאין רוח רעה שורה על בגדים, אם מתכוון ללובשם מיד, משמע ששורה עליהם רוח רעה, לכן מובא בגמ' (ברכות נ"א.): "אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש"[30].

 

שאלה י

בשיעור נט"י[31]

שאלה: בעת לימודי בספרו החשוב "ספר הלכה" נתעורר לי שאלה מהלכות נט"י שחרית.

מה שכתב שם, וז"ל: "אם לא מצא כלי או מים שיספיקו לנטילה כשרה, אלא רק לנטילה עד קשרי אצבעותיו כביום הכיפורים – אם ישנם מים שמצויים לו אלא שצריך ללכת מעט – ייטול בלי ברכה, וכשיגיע למים המספיקים – ייטול שנית ויברך, ילך בכל פעם פחות מארבע אמות, עד שיגיע למים האחרים וייטול כדבעי. אך אם אין לו מים מצויים בכמות מספקת – יברך על נטילה זו", עכ"ל. וקצת קשה לי, כיון שזוהי נטילה גמורה שהרי הוא מברך עליו, מדוע יצטרך שוב להלך פחות פחות מד' אמות כדין מי שלא נטל?

תשובה:  עיין בכה"ח (סי' ד' ס"ק י"ד) משם פרי עץ חיים ובא"ח שצריך ליטול עד פרק הזרוע. ורק ביום הכיפורים (עיין סי' תרי"ג סע' ב') ובתשעה באב (עיין סי' תקנ"ד סע' י') יש טעם מיוחד מדוע מועילה הנטילה עד סוף קשרי האצבעות[32], לפיכך כתבנו שם (עמ' י' סעי' ד'[33]) שאם נטל ביום רגיל עד סוף קשרי אצבעותיו כמו ביום הכיפורים מפני שאין לו מים – יצא ידי חובה ויכול לברך, עם כל זה, אם יש מים בקרבת מקום, מהיות טוב שילך פחות פחות מד' אמות כדי להגיע למים אחרים ושם יטול ויברך[34].

שאלה יא

כיסוי כלי הנטילה[35]

שאלה: האם כלי הנטילה ששמים ליד המיטה צריך להיות מכוסה, והאם בשבת אין בכך אוהל?

 

תשובה: הכלי של נטילת ידיים צריך להיות מכוסה, ובדיעבד אם היו מגולים – יש להקל במקום שאין מצויים נחשים ועקרבים, עי' ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' ט"ו סעי' ל"ג[36]).

לענין אוהל בשבת – מותר לכסות אף בשבת אם זהו הכיסוי שלו, ובכיסוי שאינו שלו אם יש יותר מטפח בין הכיסוי למים – אסור. עי' בן איש חי (שנה שניה שמות סעי' י'-י"א[37]).

שאלה יב

בנט"י לסירוגין[38]

שאלה: כאשר קמים מהשינה – כמה פעמים, ובאיזו צורה, צריך לשפוך מים על כל יד בנטילת ידיים?

 

תשובה: נוהגים ליטול בבוקר ג' פעמים לסרוגין כפי שמובא בזוהר הקדוש, דהיינו: בתחילה ימין מוסרת הכלי לשמאל ושמאל שופכת על ימין, אח"כ שמאל מנחת הכלי על מקום מסוים ומשם נוטלת יד ימין ושופכת על שמאל, וימשיך כך עד שעל כל יד ישפוך שלוש פעמים לסרוגין[39].

שאלה יג

שפשוף ידיים אחר נט"י[40]

שאלה: האם יש חובה לשפשף את ידיו זו בזו לאחר הנטילה, וכיצד יש לעשות שפשוף זה?

 

תשובה: בעניין שפשוף הידיים אחרי נטילת ידיים – עיין בבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ג' ופרשת שמיני סעי' ד'), שצריך לשפשף ג' פעמים, ובזמן השפשוף יש לזקוף את הידיים כלפי מעלה[41].

שאלה יד

זמן נט"י וק"ש בניעור בלילה[42]

שאלה: שומר שישן מספר שעות בלילה, קם לשמירה ועם סיומה חזר לישון בלילה – כיצד עליו לנהוג לעניין קריאת שמע על המיטה, "מודה אני" ונטילת ידיים?

 

תשובה:  יאמר קריאת שמע בתחילת הלילה. כשקם לשמור – יטול ידיים בלא ברכה. כשחוזר לישן לא יאמר שוב קריאת שמע, וכשיקום בבוקר – יטול ידיים בברכה[43], ויאמר אז "מודה אני"[44].

 

שאלה טו

זמן ק"ש על המיטה ונט"י בניעור בלילה[45]

שאלה:  אדם העובד בלילה וישן בבוקר, האם הוא צריך לקרוא קריאת שמע לפני השינה, ובקומו בצהרים ליטול ידיים ולומר "מודה אני"?

 

תשובה: מי שישן ביום אינו אומר קריאת שמע לפני השינה[46], ולא "מודה אני" כאשר קם משנתו. אם ישן שינת קבע – טוב ליטול ידיים בלי ברכה[47].

שאלה טז

נט"י בניעור בלילה[48]

שאלה: אדם שניעור משנתו בלילה ומתהפך במיטתו מצד לצד, האם צריך ליטול את ידיו?

 

תשובה: אם אדם מתהפך מצד לצד בלילה – אינו חייב ליטול ידיים[49].

שאלה יז

ברכה בנט"י בישן אחר חצות[50]

שאלה: אדם הישן רק לאחר חצות, האם הוא צריך ליטול את ידיו בברכה בבוקר מפני הרוח הרעה השורה עליהן?

 

תשובה: אם ברך ברכות השחר ולמד תורה אחר חצות, רוח קדושה שורה עליו ומרחיקה ממנו את הרוח הרעה ואינו מברך על נטילתו בבוקר, עיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' י"ב סעי' ט"ו, י"ח[51]).

שאלה יח

נט"י בישן עם כפפות[52]

שאלה: אדם הישן עם כפפות על ידיו, האם הוא יכול לברך "על נטילת ידיים" לאחר נטילת ידיים של שחרית? הסתפקתי בעניין זה, כי הרב ניסים כדו'רי זצ"ל הביא בספרו "מעשה ניסים" (עמוד נ"ה סימן א') את מה שנאמר בבית יוסף (יורה דעה סימן קט"ז) עפ"י דברי הגמרא (מסכת פסחים דף קי"ב) בדין אוכלין שהונחו תחת המיטה, שאפילו אם הם היו בתוך כלי ברזל עדיין שורה עליהם רוח רעה. מכאן נראה לי להסיק, שכל שכן אם ידיו מכוסות בכפפות, הרוח הרעה לא מסתלקת עד שיטול את ידיו. לעומת זאת, מסופר על חכמים וגאונים שלבשו כפפות לידיהם כדי שיוכלו להרהר בדברי תורה מבלי ליטול ידיים?

 

תשובה: בדין נטילת ידיים בשחרית, עיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' י') שבעינן שלשה טעמים לנטילת ידיים בבוקר עם ברכה[53]. אם אחד מהטעמים הנ"ל אינו קיים, אזי נוטלים ידיים בלא ברכה[54]. וכן מסקנת ה"מעשה נסים" (ח"ב סי' א'). ועיין לרב "שדי חמד" בספרו "מכתב לחזקיהו" (סי' ב') שהאריך בדין זה וכתב שם, שיש לסמוך על הגאון ר' שניאור זלמן מלאדי[55], שהיה לובש בתי ידיים על ידיו בלילה, ולא היה נוטל ידיו בשעת הדחק[56].

 

שאלה יט

בל תשקצו בגדולים או קטנים[57]

שאלה: מהו הגדר של "בל תשקצו", והאם לאו זה נוגע לצרכים גדולים או לקטנים?

 

תשובה: עיין בגדריו בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמ' י"ט סעי' ב'[58]).

 

שאלה כ

דרך קינוח בבית הכסא[59]

שאלה: באיזה יד ראוי לקנח?

 

תשובה: יש לקנח ביד שמאל ולא ביד ימין[60], וכמובן עם נייר[61].

 

שאלה כא

שיעור נט"י ביוצא מבית הכסא[62]

שאלה: כמה פעמים, ובאיזו צורה, צריך לשפוך מים על כל יד כשיוצאים מבית הכסא?

תשובה: לאחר יציאה מבית הכסא גם כן נוטלין לסרוגין ג' פעמים כמו בקם משנתו[63].

שאלה כב

נט"י בכלי ליוצא מבית הכסא[64]

שאלה: כתב מרן הרב בספרו "ספר הלכה" ח"א עמ' כ"ה סעי' כ"ט[65], וז"ל: "נטילת ידים של בית הכסא קלה יותר מנט"י של שחרית, כי רוח רעה השורה בלילה קשה יותר מרוח הרעה השורה בבית הכסא, ולכן אין צריך כלי בנטילה זאת", עכ"ל. ומרן הרב ציין שם לעוד יוסף חי פרשת ויצא סעי' ה', ובאמת ראיתי שם כדברי הרב שאינו צריך כלי לנטילת ידיים אחרי שיוצא מבית הכסא. אולם קשה לי, כי מהבא"ח פרשת תולדות סעי' ט"ז נראה לא כך, שכתב שם: "ודע, כי אפילו בנכנס לבית הכסא אין שורה עליו רוח רעה כמו כח רוח רעה ששורה עליו בשינה, דטעם טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נטילת ידים, דאין צורך להזהר בזה אלא רק בשינה, וכן נמי אין צריך להזהר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמו שכתבתי בנטילת ידים דשינה", משמע שרק בשני דברים האלה (הליכה ולתוך כלי) לא צריך להזהר, אבל צריך להזהר ליטול עם כלי!

 

תשובה: קבלתי את מכתבך בקשר למה שכתבתי בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמ' כ"ה סעי' כ"ט[66]), אם צריך ליטול מתוך כלי בנטילת ידים ליוצא מבית הכסא.

אמנם נכון שאת לשון הבא"ח (פר' תולדות [שם]) אפשר לפרש, שרק לתוך כלי אין צורך אבל מכלי נשאר דינו כנטילת ידיים.

אבל זה אינו, כי הרי כתב אחר כך בצורה מפורשת: "אבל צריך להזהר שיטול ג' פעמים סירוגין וגם שיטול שיעור רביעית", משמע אבל שאר דברים לא מעכבים. ואם זה היה מעכב, היה צריך להזכירו, לפיכך זה לא סותר מה שכתב ב"עוד יוסף חי" שאין צריך כלי[67]. אולם העיקר הוא המקור שממנו שאב הרב לחלק בין נטילת ידיים של שינה לשאר נטילות, הרי הוא מזכיר ב"עוד יוסף חי" את "מנחת אהרן". ועיין לכה"ח (סי' ד' ס"ק ס"א) שהביא את הסברות לכאן ולכאן. ובפירוש כותב האליה רבה (סעי' י"ד): "אינה בת מלך ואין צריך כלי"[68]. ועיין להחיד"א במחזיק ברכה (סעי' ו') שמלשונו אפשר לסבור שהוא מצריך כלי, ואינו למי שמעיין בדבריו. וכן מה שכתב הכה"ח משם ה"סולת בלולה". ועיין שם. ועוד עיין ל"מנחת אהרן" (הנ"ל כלל ה'[69]).

שאלה כג

נט"י במניקה בלילה[70]

שאלה: האם יש חובה לנקות ידיים במים באמצע הלילה לפני הנקה, או מספיק לנגב את הידיים בנייר טואלט רטוב או בממחטות לחות? יש לי וויכוח על זה כל הזמן עם בעלי!

 

תשובה: אם כוונת השאלה על נטילה אחרי שיוצאים מבית הכסא – אז צריך מים ממש. אולם, אשה מינקת שצריכה להניק באמצע הלילה כמה פעמים, יכולה לנקות את ידיה במגבונים לחים לפני ההנקה, וברור שבבוקר עליה ליטול ידיים כרגיל[71].

 

שאלה כד

נט"י לאחר הנקה[72]

שאלה: האם אשה מינקת הנוגעת בדדיה בזמן ההנקה, צריכה אחר כך ליטול את ידיה?

 

תשובה: בזמן ההנקה אין זה נחשב כמקום מכוסה, על כן אשה מינקת הנוגעת בדדיה – אין צריכה נטילת ידיים, אך אשה סתם הנוגעת בדדיה – צריכה נטילה[73].

 

[1] תשמ"ה 220-1.

[2] כתב בשו"ע (או"ח סי' רל"ג סעי' א'), וז"ל: "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה – יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. הגה: ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים  שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו", וכתב הרמ"א שם: "ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק – יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים" , וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"א סעי' כ"ט).

וישנה מחלוקת ידועה בחישוב שעות זמניות, שלדעת הגר"א (סי' תנ"ט, ה', וראה בבה"ל שם ד"ה "הוי") והלבוש מחשבים את השעות שבין הזריחה לשקיעה ואותם מחלקים לשתים עשרה שעות, והתוצאה הינה שעה זמנית, אבל לפי המגן אברהם (סי' נ"ח ס"ק א') מחשבים את הזמן שבין עלות השחר לצאת הכוכבים, ואת הזמן הזה מחלקים לשתים עשרה, והתוצאה הינה שעה זמנית (וההבדל בין הדעות הינו כמעט חצי שעה). והבא"ח (שם, ועוד עיין ש"ר פרשת ויקהל סעי' ד', ח', ופרשת צו ש"ר סעי' ח') וכה"ח (סי' רל"ג ס"ק ז') פסקו כדעת המגן אברהם.

וכתב כה"ח (סי' תמ"ג ס"ק כ"א): "כתב הלבוש בסימן רל"ג דשעות הללו חושבין מעת זריחת השמש עד עת השקיעה. וכן כתב בלחם חמודות פרק תפלת השחר אות י"ד. וכן הסכים מנחת כהן בספר מבוא השמש מאמר ב' פרק ט' דבכל דברים של דברי סופרים שהוזכר בהם שעות ראוי לנהוג כדעת הלבוש בין להקל בין להחמיר יעו"ש. וכן כתב הרמ"ע באלפסי זוטא פרק קמא דפסחים והביאו מחזיק ברכה אות ב'. וכן כתב הרב בית יהודה דף ק"ט ע"ד אות ס"ג בשם רבו, רבינו זלמן אות ד'. אבל הב"ח סימן תל"א כתב דאלו השעות התחלתן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים כמבואר בתוספות פסחים דף ב' ע"א ודף י"א ע"ב יעו"ש. וכן כתב בתרומת הדשן סימן א'. וכן נראה דעת העולת שבת אות ב'. וכן כתב הט"ז ס"ק ג' דחלילה לנו לאכול אחר שליש היום מן עלות השחר יעו"ש. וכן כתב הפרי חדש דשעות הללו התחלתן מעמוד השחר. וכן כתב בשו"ת בית יעקב סימן מ"ט, אליה רבה סימן תל"א אות ד'. וכן כתב המטה יהודה בשם מה"ר חיים אבולעפייא. וכן פסק חיי אדם שם. וכן הוא המנהג משום חומרא דחמץ חושבין שליש היום מעלות השחר".

וכן כתב המשנ"ב (סי' תמ"ג ס"ק ח') "עד שליש היום – וחושבין את היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים כ"כ הרבה אחרונים, וי"א דחושבין מהנץ החמה עד עת השקיעה, ועד שליש מזה השיעור יהיה מותר לאכול חמץ, והוא קולא בעניננו, ודעת הגר"א כמותם, ולכתחלה טוב להחמיר כדעה א'". וראה במשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק י"ט) ובבה"ל ד"ה קדם הלילה שנסמך על הגר"א לקולא. אמנם בשו"ע הרב כתב רבנו זלמן כהמג"א, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואילו בסידור שלו כתב כדעת הגאון, מהנץ עד השקיעה (ועיין לוח מעשה ניסים, הוצאת אהבת שלום, כללי הלוח וקיצור דינים עמ' קנ"ו). וע"ע במאמר מרדכי (חלק א' פרק י"א סעי' א') לעניין זמן הדלקת נרות שבת.

[3] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת וישלח סעי' ד'), וז"ל: "זמן תיקון חצות המוסכם ע"פ הקבלה האמיתית הוא אחר י"ב שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום בודאי וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום. וכו' ושמעתי שגם החסידים בעה"ק ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת בית דוד, אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ".

[4] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קל"ז.

[5] מאמר מרדכי (לימות החול פרק א' סעי' כ"ז-כ"ח).

[6] כתב השו"ע (או"ח סי' א' סעי' ב'-ג'), וז"ל: "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה. ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". ובזוהר הק' (פרשת ויחי דף רמ"ג ע"ב), וז"ל: "א"ר חזקיה: האי דאמרינן לעולם יסדר בר נש שבחא דמריה ולבתר יצלי צלותיה, האי מאן דלביה טריד ובעי לצלאה צלותיה ואיהו בעקו דלא יכיל לסדרא שבחא דמריה כדקא יסעי', מאי הוא? א"ל רבי יוסי: אף על גב דלא יכיל לכוונא ליבא ורעותא סדורא ושבחא דמריה אמאי גרע, אלא יסדר שבחא דמריה אף על גב דלא יכיל לכוונא ויצלי צלותיה, הה"ד: תפלה לדוד שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי, שמעה ה' צדק – בקדמיתא בגין דאיהו סידורא דשבחא דמריה ולבתר – הקשיבה רנתי האזינה תפלתי. מאן דיכיל לסדרא שבחא דמריה ולא עביד, עליה כתיב: גם כי תרבו תפלה אינני שומע" וכו'. וראה מה שכתב הרב בא"ח על שאלה זו בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' א') ובעוד יוסף חי (וישלח סעי' א') ובשו"ת תורה לשמה (סי' ט"ז-י"ז), ובמאמר מרדכי (לימות החול פ"א סעי' כ"ז): "יש מצוות שעיקר קיומן הוא המעשה שבהן, וטהרת המחשבה והכוונה למצווה הן רק מצטרפות למעשה אבל אינן מעכבות. ומאידך כוונה לקיום המצוות וטהרת המחשבה בלי שום מעשה – אין בהן שום תועלת. וכו' לכן צריך להתפלל את כל התפילות אפילו כשלא יכול לכוון, וגם יאמר תיקון חצות אעפ"י שאינו מצטער ובוכה ממש על חורבן בית המקדש ושריפת התורה. ולכן טוב שיכוון לפני התפילה ותיקון חצות שהוא מתפלל על דעת רשב"י ז"ל ורבינו האר"י ז"ל".

[7] תשד"מ 1023-1.

[8] כתב האר"י בשער הכוונות (דף נ"ד ע"א): "אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה – תיקון חצות עדיף טפי". והביאו הברכ"י (סי' תקפ"א סעי' ג') ובא"ח (ש"ר פרשת וישלח סעי' ט') ובכה"ח (סי' א' ס"ק ט"ז). וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"א סע' ל"ט) ולכן עדיף לאומרו על פני סליחות. והאם אפשר לדחות את תיקון חצות ולא לאומרו בחצות אלא אחרי כן, ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ב סי' א').

[9] כתב המשנ"ב (סי' א' ס"ק ט'), וז"ל: "ואם הוא קרוב להנץ החמה יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות ואח"כ יאמר שומרים לבוקר", וראה בשו"ת שלמת חיים (סי' ג'), וז"ל: "ענין חצות הוא ג"כ מכלל הדברים שאין להם שיעור, אם ירצה לצאת בזה יאמר מזמור אחד על נהרות בבל ועוד מזמור לאסף וכי לא נמצא בהסליחות הרבה התעוררות על גלות השכינה והצדיקים ובלבד שיכוון ליבו לשמים לא יחסר לו שום דבר", עכ"ל.

[10] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"י.

[11] ראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"א סעי' ל"ג): "בימים אלו אין אומרים בהם תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד. הימים שאין אומרים בהם וידוי: לילי חוה"מ סוכות, עשרת ימי תשובה, כל ימי העומר שהם מפסח עד שבועות, בשנת השמיטה בארץ ישראל (וראה סוד ישרים ח"א סי' י' ד"ה "אמנם כל זה", ועוד עיין בספר "מאמר מרדכי – ושבתה הארץ" עמ' קס"ו), בבית אבל, בבית חתן, וכן אבי הבן בליל המילה, בלילי ר"ח, וכן אם כבר היה מולד הלבנה אפילו שהוא קודם ר"ח", וע"ע בא"ח (ש"ר פרשת וישלח סעי' ה'), כה"ח (סי' א' ס"ק י"א).

[12] ראה עוד בבא"ח (ש"ר פרשת וישלח סעי' י') לעניין שינוי מקומו בזמן התיקון, שבימים שאומרים רק "תיקון לאה" ואין אומרים "תיקון רחל" – אין צריך לשנות את מקומו, וע"ע בכה"ח (סי' א' ס"ק י"ח) וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"א סעי' מ').

[13] תשמ"ה 355.

[14] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' א').

[15] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' י"ט).

[16] ראה שו"ע (סי' ד' סעי' י"ג) כה"ח (שם ס"ק מ"ז). וכל האמור הוא מפני מחלוקת זו אם תלוי הרוח רעה בשינה או בלילה.

[17] מאמר מרדכי לימות החול (פ"ב סעי' כ').

[18] ראה כה"ח (סי' ד' ס"ק נ"ה): "ושיעור שיתין נשמי הוא לערך חצי שעה. קיצור שלחן ערוך שם. והמחזיק ברכה בקונטריס אחרון כתב בשם חכם אחד שהוא יותר מחצי שעה".

[19] ראה בא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' י"ג) כתב, וז"ל: "אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה – צריך נט"י לשפוך ג"פ בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך ענט"י. ואף על גב דהרב מהר"א שרעב"י ז"ל בד"ש כתב בזה דאין צריך נט"י וכן הביא מן מקדש מלך, כבר כתב הרב אל"י ז"ל דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נט"י ג"פ בסירוגין אבל בלא ברכה", וכדבריו כתבנו שם.

[20] תשמ"ו-תשמ"ז סימן צ"ו.

[21] בא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ו'). וכתב כה"ח (סי' ד' ס"ק א'), וז"ל: "כתב בספר תולעת יעקב דבזוהר איתא ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו – חייב מיתה. וכו' ומה שכתב האליה רבה סימן א' סעי' ד' בשם דמשק אליעזר על דברי תולעת יעקב הנ"ל, וז"ל: ושמא דוקא בזמנם כמו לענין גילוי וזוגות, עכ"ל, כתב ברכי יוסף שם דאין דבריו נראים. וכן משמע מדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דגם בזמן הזה איתא, והבאנו דבריו לקמן סעי' י"ב. ולכן יזהר כל אדם להכין הכלי סמוך למטתו באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות". אמנם במשנ"ב (סי' א' ס"ק ב') כתב, וז"ל: "בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב. ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוה"ק מפליג עבור זה בענשו למאד כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ב'-ג').

[22] ראה שערי תשובה (או"ח סי' א' ס"ק ב'). וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ב'), וז"ל: "אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו – נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד"א. וכתב השערי תשובה ע"ז דלא נהירא דעדיף יותר שילכו במרוצה שלא להשהות רוח רעה על ידיו. י"א דלענין זה אמרינן כולא ביתא כד' אמות דמי אבל אין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק".

אמנם לכתחילה היכא דאפשר ילך פחות פחות מד' אמות וכמו שפוסק הבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ז'). וראה עוד בכה"ח (סי' ד' ס"ק ב'), ז"ל: "אם קם ממטתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו, כתב הברכי יוסף שם דשמיע ליה מרבנן קדישי דנהיגי לילך פחות פחות מארבע אמות כאותה שאמרו גבי שבת, וכן כתב במורה באצבע בקונטריס קשר גודל סימן א' סעי' ד', שלמי צבור דף י"ח ע"ג, זכור לאברהם חלק ג' בשם הנזכר, רוח חיים סעי' א', פתח הדביר חלק א' סעי' א' ובקונטריס אחרון חיים שנים ישלם סעי' ב', וכן כתב בן איש חי שם סעי' ז'. ודלא כמו שכתבו בית עובד סעי' ג' ושערי תשובה סימן א' סעי' ב' דאדרבא מצוה לרוץ אל המים כדי למהר להסיר מעליו כח הטומאה וכו', ועיין שם ברוח חיים שדחה דבריהם, וכן הרב פתח הדביר שם דחה דבריהם עי"ש. וסיים שם הרוח חיים דהולך פחות פחות מארבע אמות ויושב קצת ושיעור הישיבה שיושב יהיה כשיעור מה שהלך עי"ש. מיהו מן הפוסקים הנ"ל שלא הזכירו רק לעמוד משמע דאין צריך לישב". וכן העלינו למעשה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ג') שלכתחילה עדיף ללכת פחות פחות מד' אמות.

[23] ראה במשנ"ב (סי' ד' ס"ק י'), ז"ל: "צריך להזהיר לנשים שיזהרו בנט"י ג"פ בסירוגין כמו האנשים, וגם כי הם מתקנות המאכלים שלא יטמאום בידיהם", וע"ע כה"ח (סימן ד' ס"ק כ'), מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ג').

[24] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קכ"ט.

[25] ראה בא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ו'-ז'), כה"ח (סי' ד' ס"ק א'-ב'), וראה לעיל בהרחבה בהערה כ"ב.

[26] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"י.

[27] כתב המגן אברהם (סי' ד' ס"ק א'), וז"ל: "ובסדר היום כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול, ובגמרא לא משמע כן, עיין סימן מ"ו ובברכות דף נ"א אל תיטול חלוקך שחרית ותלבש", עכ"ל. וביאר המחצית השקל שם: "ר"ל דשם מסודרים סדר ברכות השחר וכן הוא בש"ס, וכתוב כשלובש מברך מלביש ערומים וכו' כשנועל מנעליו מברך וכו' כשחוגר וכו' כשמשים כובע וכו' כשיטול ידיו יברך וכו' הרי דנטילת ידים מסודר בסוף אחר לבישת כל בגדיו".

וכתב כה"ח (סי' ד' ס"ק כ"ד), וז"ל: "ועיין נמי בלבושי שרד ריש סימן ח' שכתב דדין זה של סדר היום חומרת אחרונים הוא, ומדברי מרן בסימן מ"ו שהביא דברי הגמרא להלכה מבואר דלא סבירא ליה כסדר היום עי"ש. וה"ר זלמן סימן א' סעי' ז' כתב אף על פי שמדין התלמוד מותר ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים, מכל מקום חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים, וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזוהר. וכן כתב פרי עץ חיים שם ועולת תמיד דף טו"ב ע"א לא יגע במלבושיו כלל קודם נטילת ידים".

וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ו'), וז"ל: "כתב רבינו ז"ל בעולת תמיד דף טו"ב, כאשר מתעורר האדם משנתו, תכף צריך ליטול ידיו קודם שיגע במלבושיו כלל, וגם אסור לילך ארבע אמות בלא נטילה זו של שחרית, כמו שכתוב בזוהר, על פסוק לאשר הביא אלוה בידו, לכן יזהר כל אדם להכין הכלים סמוך למטתו, באופן שלא יצטרך לילך ארבע אמות, ויש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים האנפלאות ברגליהם, בעודם על מטתם קודם שיקומו לעשות נטילת ידים, ולא יפה עושים, וצריך להזהירם על זאת". וראה עוד מש"כ בעוד יוסף חי (פרשת תולדות סעי' י') בדעת המקובלים שהבגדים לא מקבלים טומאה, ולכן למעשה יזהר לא לגעת במלבושיו קודם נטילה, וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ב') שרק בדיעבד ניתן להקל, וע"ע שם (סעי' ס'): "אם נגע בבגד או בכלי קודם שנטל ידיו – אין רוח רעה שורה עליהם, כיון שרוח רעה שורה רק בדבר מאכל או משקה שראויים לאכילה או בגוף האדם. ואף על פי כן לא ילבש בגדיו ואפילו גרביים קודם הנטילה, ואם מוכרח ללובשם כגון בימי החורף וכדו' – ישפשף תחילה את ידיו במטפחת או בבד אחר, ואם יכול – ילבשם בעזרת מטפחת או בד אחר".

[28] תשמ"ה 355.

[29] ראה מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ב').

[30] מובא שם: "אמר רבי ישמעאל בן אלישע: שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים: אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני שתכספית, ואמרי לה: אסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם ואומרים: אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד. אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים סח לי מלאך המות: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל", וראה בהרחבה בהערה כ"ז.

[31] תשמ"ה 355.

[32] כתב כה"ח (סי' ד' ס"ק י"ד), וז"ל: "צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. פרי עץ חיים שער ברכות פרק ג', עולת תמיד דף י"ח ע"ב, בן איש חי שם סעי' ב'. והא דמועיל ביום הכפורים ובתשעה באב עד קשרי אצבעות, כתב מהר"י צמח בעולת תמיד דף י"ז ע"ב ביום הכפורים אינה שולטת וביום תשעה באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה כי כל היום שלה בעונותינו, והביאו בן איש חי בסעי' הנז'".

[33] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' ה').

[34] ראה בא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ז'), ז"ל: "אם קם משנתו, ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו, אלא מונח רחוק הרבה, ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו, אז ילך פחות פחות מארבע אמות, ואם קם ממטתו, והלך אצל כלי הנטילה הקרוב לו, ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול שלש פעמים על כל ידיו, דהיינו עם הכף, ומוכרח לילך רחוק להביא מים, אז יראה, אם יש במים מועטין אלו כדי ספוק נטילה, עד קשרי אצבעותיו, כמו נטילה דיום הכפורים – יטול עד קשרי אצבעותיו, ואחר כך יוליך הכלי וימלאנו מים, ויטול כראוי, ועם כל זה ילך פחות פחות מארבע אמות", וכך כתב כה"ח (סי' ד' ס"ק ג'), וז"ל: "אם קם ממטתו והלך אצל כלי של נטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג' פעמים על כל ידיו דהיינו עד הפרק אלא מעט מים – יטול עד קשרי אצבעותיו כדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידים, דומיא דנטילת ידים דיום הכפורים דהסכימו הפוסקים דאף על גב דאינו נוטל ביום הכפורים רק עד סוף קשרי אצבעותיו נטילה מקרי ומברך על נטילת ידים, וכן יש להקל להולכי דרכים על דרך זה בזמן שהמים לחץ. שלמי צבור דף י"ח ע"ג, שערי תשובה סעי' ה', עיקרי הד"ט סימן א' סעי' י"ב. וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן ב' סעי' ג' דבשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ועיין רבינו זלמן סעי' ז'. ונראה דדוקא אם אין מצויין לו מים אז כלל אף ברחוק יברך על נטילה זו, אבל אם מצויין לו מים ברחוק מקום וכדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילה נטל עד קשרי אצבעותיו, אז ימתין עד שילך למקום המים ויטול עד הפרק ויברך".

[35] תשד"מ 729-1.

[36] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' מ'-מ"א), וז"ל: "טוב שהמים שנוטל בהם ידיו יהיו מכוסים במשך הלילה. ואם היו מגולים במקום שלא מצויים שם נחשים – מותרים בנטילה, כיון שהאיסור במים מגולים הוא לגבי שתייתם. במקום שמצויים שם נחשים ועקרבים יזהר שלא ישתה מים המגולים, ולא ישפכם לרשות הרבים או ישטוף בהם את האדמה בחצרו, ולא ירחץ בהם ידיו ורגליו ואפילו גב ידו, ולא יתנם לבהמתו או לבהמת חברו לשתות". וראה בעוד יוסף חי (תולדות סעי' ב'), ז"ל: "טוב שיהיו המים שנוטל בהם מכוסים, דכתב בספר שלמי צבור, לשאול הגיעו קצת יחידים אם יש להקפיד על מים מגולים לענין נט"י דשחרית, והשבתי להם דאינו מהדברים הפוסלים לנט"י שחרית ואפילו במקום דשכיחי נחשים לא אסרום חכמים אלא לשתיה בלבד, אך את זאת חזיתי ביו"ד סי' קט"ו כתב שם בבאה"ט בשם הגאון מהר"ר שעפטיל ז"ל שכתב לא ירחץ ידים שחרית במים מגולים, קל וחומר הדחת פיו, כי אם במים מכוסים כל הלילה, ע"כ. וכתב הרב המגיה בשלמי צבור דף י"ח ע"ב, כן נמי משמע מתוך דברי הרב כנה"ג שכתב בשם ס"ה, וז"ל: כל ישראל ירא שמים ובעל נפש, צריך שיזמין אצל מטתו שני כלים אחד מלא מים ואחד ריקן, ויתן את המלא בריקן מכוסה ונקי, המלא ברוך והריקן ארור, ואם יהיה שבור ומאוס טוב ויפה, ובספר חס"ל הביא מהרב כסא אליהו ז"ל ס"ק יו"ד שכתב, וז"ל: מים מגולים אסור לרחוץ מהם משום סכנה, ובפרט בעה"ק ירושלים תובב"א, ופוק חזי מאן גברא רבא קא סהיד על האי מלתא הוא הרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קט"ז, שכתב בפירוש דבירושלים נמצאים נחשים ועקרבים, וכתב דמים שנתגלו לא ישפכם לרה"ר, ולא ירבץ בהם, ולא ירחץ בהם ידיו ורגליו ואפילו גב היד וגב הרגל שהם חלקים, ולא ישקה מהם לא לבהמתו ולא לבהמת חבירו בין טהורה בין טמאה, אבל משקה אותם לחתול". וע"ע בכה"ח (סי' ד' ס"ק י"א), ז"ל: "מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם – פסולים לנטילת ידים כיון דמאוסים הם, וכמו שכתב הב"ח בסימן ק"ס והביאו הבאר היטב שם ס"ק ח' דמים ששתו מהם חזיר או כלב – פסולים לנטילת ידים, מטעם דנמאסים משתיה. ואף על גב דהרב מאמר מרדכי שם ס"ק ז' חלק על הב"ח עי"ש מכל מקום יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת אחרי קדושים אות י"ג דמים שהכניסום לבית הכסא – פסולים לנטילת ידים.

[37] בא"ח (ש"ש פרשת שמות סעי' י"א), וז"ל: "חבית שיש בה מים ואינה מלאה כולה אלא יש בה חלל שיעור טפח ריקן מן המים – אסור לשטוח עליה בגד בשבת לכסותה. וה"ה אם היה שטוח עליה בגד – אסור להסירו דהו"ל סותר אהל, אבל אם אינה חסירה טפח שאין בה חלל אויר ריקן שיעור טפח – אין כאן דין אהל ושרי".

ועוד כתב שם (סעי' י'): "תיבה שיש עליה כסוי, אם אינו קבוע בצירים – אסור להניחו עליה בשבת או להסירו ממנה, אף על גב דאינה עשויה אלא לפתח בעלמא. ויש אומרים דכל זה הוא בתיבה שהיא רחבה וכן בכלים כיוצא בה שהם רחבים, דכסויים דומה לאהל, אבל כלים קטנים אף על פי שיש בהם חלל רחב טפח – אין כסויים דומה לאהל ושרי. ויש חולקין לאסור גם בכלים קטנים שיש בהם חלל ריקן טפח. מיהו לא אסרו בזה אלא בהיכא דאין הכסוי מיוחד להם, אבל כסוי המיוחד להם, כיון שדרכו בכך תמיד לא מחזי כעביד אהלא, כיון דאין עושין המחיצות בשבת אלא עומדין מאליהם מקמי שבתא, ומ"מ אם הוא מכסה אותם בבגד אף על גב דמיוחד להם – אסור, משום כי בבגד אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך, ולכן כלים שדרכם להניח בהם מרקחת או דבש וכיוצא, שדרכם לסתום פיהם בחתיכת בגד מפני שלא יכנסו בהם נמלים וכיוצא, צריכין להזהר לעשות להם כסוי מחרס או עץ ויניחו חתיכת הבגד למעלה מאותו כסוי, ולא יכסו בהם בחתיכת הבגד בלבד".

[38] תש"ן-תשנ"ג סימן י'.

[39] ראה שו"ע (סי' ד' סעי' ב', ז'). ובשער הכוונות (דף א' ע"ד): "סדר נטילת ידים של שחרית, הנה בתחלה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית לידו הימנית, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית לידו השמאלית, הרי פעם אחת, וחוזר כסדר הזה פעם שניה ושלישית באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים, ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד השניה בסירוגין, כי על ידי כן רוח הטומאה הנקרא שיבתא בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו – אינה נעתקת, וכן נמצא בזוהר בכתיבת יד". והביאו הבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' א') ובכה"ח (סי' ד' ס"ק י"ב) וביאר שם, וז"ל: "והטעם – שהמים מוליך הטומאה לפי שהטומאה היא מבחינת החיצונים שהם גבורות קשות, כמבואר בדברי האר"י ז"ל, והמים הם חסדים כידוע, ועל כן יבואו החסדים ויבטלו הגבורות". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק ב' סעי' ו'-ז').

[40] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קכ"ט.

[41] וז"ל הבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ג'): "אחר הנטילה שלש פעמים בסירוגין כאמור, תעשה שפשוף לשפשף הידים זו בזו, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואף על גב כי מסתמות דבריו נראה דסגי בשפשוף פעם אחת בלבד, הנה מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל, דמצריך שפשוף שלש פעמים, וסידר כונות לכל פעם מן השלש פעמים, ולכן צריך להזהר לעשות שפשוף שלש פעמים, ונראה לי דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופים לצד מעלה, ולא יהיו כפופים".

וע"ע בבא"ח (ש"ר פרשת שמיני סעי' ד'): "כשנוטל יקח הכלי ביד ימין וימסרנו ליד שמאל כדי להכניע השמאל כעבד הנכנס לשרת את אדונו, ואז תשפוך יד השמאל על הימין ג' פעמים בזה אחר זה, ותניח הכלי בארץ והימין תקחנו מאליה מעל הארץ ותשפוך ממנו ע"י שמאל ג' פעמים בזה אחר זה, ואח"כ ישפשף הימין ג' פעמים בזה אחר זה ויחזור וישפשף השמאל ג"כ ג' פעמים בזה אחר זה, כן הוא הסדר המפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל דבעי לשפוך ג"פ בזא"ז וגם לשפשף ג"פ. ואף על גב דמדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות משמע לשפוך ב"פ ולשפשף פעם אחת, ודאי דבר זה נתברר לרבינו הרש"ש ז"ל מדברי רבינו האר"י ז"ל במקום אחר, כי נאמן רבינו הרש"ש ז"ל שלא יחדש דבר מדעתו אם לא מצא לו גילוי והכריח בדברי רבינו האר"י ז"ל, לכן אין לזוז מדבריו, ובפרט כי בדבר זה אין נזק יוצא מן התוספת, ושמעתי שכך הוא מנהג קהל חסידים בבית אל לשפוך ג"פ בזא"ז ולשפשף ג"פ בזא"ז". ועוד עיין בכה"ח (סי' ד' ס"ק ט"ו), שהזכיר את דיני שפשוף הידיים וכיצד משפשפין, ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק ב' סעי' י"א-י"ב).

[42] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ק"צ.

[43] כתב בשו"ע (סימן ד' סעי' י"ד), וז"ל: "השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים (הגה: ויטלם בלא ברכה)". ובכה"ח (סי' ד' ס"ק נ"ב): "כתב הרב הקדוש מהר"א שרעבי ז"ל בספר דברי שלום שם בשאלה מ"ח דמי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות בשינה – אין צריך נטילת ידים בדילוג, כי אין רוח רעה שורה עליו, אבל צריך נטילת ידים משום נקיות כדרך נטילת ידים לאכילה ויברך, וכן כתב אמת ליעקב שם. אבל הרב בן איש חי (ש"ר תולדות סעי' י"ג) כתב דצריך שיעשה נטילת ידים גמורה כדת וכהלכה ויברך על נטילת ידים. ואף על גב דהגאון רבינו זלמן בסידורו כתב דלא יברך על נטילת ידים אלא מחצות הלילה ואילך כדין שאר ברכות השחר, וכן כתב הרב מסגרת השלחן בשם הנזכר, וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השלחן ערוך סימן ב' אות י"א, מכל מקום כיון דהרב בן איש חי כתב דיברך ודאי כי כן המנהג, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. אכן שמענו מהרב הנזכר דאם הקיץ קודם חצות לשתות מים או לילך לבית הכסא ולחזור ולישן – צריך נטילת ידים גמורה אבל לא יברך, אך אם הקיץ סמוך לחצות וממתין עד שיהיה חצות כדי לברך ברכת השחר ולומר תיקון חצות – אז מברך קודם חצות".

ושם (ס"ק נ"ג): "אם היה ניעור עד אחר חצות לילה הן במשתה הן במלאכה ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשניעור יעשה נטילת ידים גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידים. ואף על גב דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום דף פ"ו ע"ב אם ישן אחר חצות, לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נטילת ידים, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות, וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל בשאלה הנזכרת סמך גם כן על הברכות ועסק התורה, על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן, אז גם לפי דעת רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידים בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן ברך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נטילת ידים ג' פעמים אבל לא יברך על נטילת ידים". ע"כ.

ולכן כאשר קם באמצע הלילה ובדעתו להמשיך לישן – יטול ידיו בלי ברכה ולאחר שקם בשנית בבוקר יטול עם ברכה, וע"ע במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' י"ח).

[44] כתב כה"ח (סי' מ"ו ס"ק א'): "מה טוב ומה נעים אם יוכל עמוד שלא ידבר שום דבר ותהיה תחילת דבורו בעומדו משנתו מתחיל במצוה לברך ליוצר נשמתו הנה טוב מאוד. חסד לאלפים אות ב'. ועיין מורה באצבע אות ס"ג ומה שכתבנו לעיל סימן א' אות מ' יעו"ש".

[45] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ק"צ.

[46] ראה כה"ח (סי' רל"ט ס"ק ח').

[47] שו"ע (או"ח סי' ד' סע' ט"ו), וז"ל: "ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג' פעמים, (ויטלם בלא ברכה)", וראה בבא"ח (פרשת תולדות ש"ר סעי' י"ג). וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"ו): "אבל הרב דברי שלום שם בשאלה מ"ח כתב דאין הרוח רעה שורה ביום, וכן כתב אמת ליעקב שם. ומה שכתב הברכי יוסף אות ו' בשם זקינו מהר"א אזולאי שכתב בשם מהרח"ו זצ"ל שהוכיח מלשון הזוהר דגם הישן ביום רוח רעה שורה עליו, כבר ישבו הרב דברי שלום שם. מיהו סיים שם האמת ליעקב דהטוב והישר הוא דצריך נטילת ידים וגם צריך לשפוך ג' פעמים אבל לא יברך, וכן כתב בן איש חי שם".

[48] תשמ"ו-תשמ"ז סימן י"ח.

[49] ראה בכה"ח (ס"ק ו'), ז"ל: "מיד כשניעור משנתו יטול ידיו כראוי אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב, אליה רבה אות ד' בשם של"ה, עטרת זקנים. וכן כתב ברכי יוסף אות א' בשם דרך חיים", וכ"כ המשנ"ב (סי' א' ס"ק ב'), ז"ל: "ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב, ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים, וצריך מאד ליזהר בזה, ובזוה"ק מפליג עבור זה בענשו למאד כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה", ומכל מקום כל האמור הוא דווקא במי שאינו מתכוון לישן, אך אם מתעורר משנתו באמצע הלילה אף שמתהפך על מיטתו – אינו צריך ליטול ידיו.

[50] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"י.

[51] זה לשון מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' י"ז): "אם ישן לאחר חצות אך קודם שישן אמר ברכות השחר ולמד תורה – כשיקום בבוקר ייטול ידיו כרגיל אך לא יברך. אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה – ספק אם צריך לברך, ומנהג העולם לברך, ולכן יברך, כיון שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל". והמקור לדברים בבא"ח (פרשת תולדות ש"ר סעי' י"ג): "אם היה ניעור עד אחר חצות לילה הן במשתה הן במלאכה ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשניעור יעשה נטילת ידים גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידים. ואף על גב דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום דף פ"ו ע"ב אם ישן אחר חצות, לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נטילת ידים, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות, וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל בשאלה הנזכרת סמך גם כן על הברכות ועסק התורה, על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן, אז גם לפי דעת רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידים בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן ברך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נטילת ידים ג' פעמים אבל לא יברך על נטילת ידים. ומיהו אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה, אני מסתפק בזה אם יברך על נטילת ידים או לא, ומנהג העולם לברך". והביאו כה"ח (סי' ד' ס"ק נ"ג) וראה עוד (ס"ק מ"ח).

ועוד במאמר מרדכי (לימות החול פ"ו סעי' ס"ז): "מי שהיה ער עד אחר חצות ורוצה לישון  – נהגו שלא יברך את ברכות השחר בלכתו לישון אלא ימתין עד הבוקר, ויברך "על נטילת ידיים", ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם ברך ברכות השחר לפני שהלך לישון – כשיקום בבוקר לא יברך ברכות השחר פעם נוספת, וייטול ידיו כדין ולא יברך "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה". והמקור הוא בא"ח (פרשת תולדות סעי' י"ד) שכתב, וז"ל: "אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אף על גב דלפי דעת רבינו הרש"ש ז"ל יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות, מכל מקום כיון שדעתו לישן אחר חצות מנהגינו הוא שלא לברך ברכות השחר, אלא עד אחר קימתו מן השינה, ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תכף אחר חצות, אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה, כמו ליל הושענא רבא וליל חג שבועות, וכיוצא, דאז אנו מברכין ברכות השחר תכף אחר חצות לילה". וראה עוד בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' א').

[52] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ג.

[53] ושלשת הטעמים הובאו בקצרה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סע' א') ואלו הם: א. רוח רעה. ב. משום שידים עסקניות הם ושמא נגעו באחד מהמקומות המכוסים. ג. שאדם בבוקר הוא כבריה חדשה וצריך להודות להקב"ה, וככהן שמתקדש ברחיצת ידיו כן אנו. ועיין לעיל בשאלה ה'.

[54] כתב השו"ע (או"ח סי' ד' סעיפים י"ג-ט"ו), וז"ל: "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו: הגה – ויטלם בלא ברכה (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סי' קכ"ג). השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים: (הגה – ויטלם בלא ברכה) ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג"פ, (ויטלם בלא ברכה)". וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"א), וז"ל: "וכ"כ בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים דיטלם בלא ברכה עי"ש, משמע מזה דבכל ספק ברכה – אינו יכול לברך, דאם לא כן היה לו לומר: ואין צריך לברך, וכן משמע מדברי השלחן ערוך בסימן ס"ז, וז"ל: אבל אם יודע שקראה אלא שהוא מסופק אם ברך לפניה ולאחריה – אינו חוזר ומברך, עכ"ל, דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך, וכן העלה הרב זרע אמת חלק א' סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א' הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל ר"ל דלא מברכינן עי"ש, וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכות ברכות אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד דבפלוגתא דרבוותא בברכות – לא מברכינן מספק כלל אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך עי"ש", וראה מש"כ בסי' רט"ו ס"ק ל"ג ובסי' ד' ס"ק ו' לאחר שהביא את המחלוקת למה נוטלים ידים כתב, וז"ל: "ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף להרא"ש – אין מברך ולהרשב"א – מברך".

[55] כתב שולחן ערוך הרב (סי' ד' סעי' י"ג), וז"ל: "אם היה ניעור כל הלילה – צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום אף על פי שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים, אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר, מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל".

[56] מבואר בגר"ז שם שלא היה נוטל ידיו עם ברכה, אמנם בשדי חמד כתוב שמנהגו היה גם בלי נטילה, וז"ל המכתב לחזקיהו: "איך שיהיה לענין הלכה נלע"ד דשרי ליה לאיניש לסמוך דעתו סמוכים דרבנן על הגאון הר"ז ז"ל דהיה עושה מעשה רב ללבוש בתי ידים ולא היה נוטל ידיו וכאמור, ועמ"ש הרב מחא"ה ז"ל דכשהיד מכוסה אין לו להרו"ר כח לשרות על ידיו", וכו'.

[57] תשד"מ 1023-1.

[58] זה לשון מאמר מרדכי (לימות החול פ"ג סעי' ב'): "בשיעור הזמן שעובר על 'בל תשקצו' יש אומרים: כל שיכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה שהוא ד' מילין, דהיינו 72 דקות, אין בזה משום "בל תשקצו", ולא משום סכנה. ויש אומרים שאפילו לא יכול להחזיק עצמו כשיעור זה, אם כוח הדוחה אינו יכול להיות גובר על הכוח המחזיק את הצואה, דהיינו שכדי לפנות נקביו צריך לדחוק עצמו, אין בזה משום 'בל תשקצו', מפני שהוא ב'שב ואל תעשה', אבל אם אינו צריך לדחוק עצמו כדי להוציא צואתו, הרי זה עובר ב'בל תשקצו'. ובהפחה אין איסור אם אדם משהה את עצמו, ובפרט אם הוא נמצא במקום שיש אחרים, עליו להתאפק". והמקור מדברי הבא"ח (ש"ר פרשת ויצא סעי' ג'), כה"ח (סי' ג' ס"ק ג'), וז"ל: וע"ע בשע"ת (שם ס"ק ט"ז) ומשנ"ב (שם ס"ק ל"א).

[59] תשמ"ח-תשמ"ט סימן י"ב.

[60] כתב השו"ע (או"ח סי' ג' סע' י'), וז"ל: "לא יקנח ביד ימין". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק י"ז), וז"ל: "מפני שקושר בה תפילין על זרוע השמאלי, ועוד טעמים אחרים עיין בגמרא. וטוב ליזהר מלקנח באצבע האמצעי שכורך עליו הרצועה. וכתבו האחרונים דאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל – מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין כל אדם, ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין או להיפך, עיין בבה"ל", וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ג סעי' כ"ב-כ"ג), שאם יש הרבה לכלוך – יכול לקנח עם האמה, ולגבי איטר יד – יקנח ביד ימין דעלמא, ראה כה"ח (שם ס"ק כ') ומאמר מרדכי (שם סעי' כ"ד), ואשה גם לא תקנח ביד ימין כיון שיש בדבר עוד טעמים, ראה בבא"ח (ש"ר פרשת ויצא סעי' י"ד) ובכה"ח (שם ס"ק כ"ד) ובמאמר מרדכי (שם סעי' כ"ה). וע"ע בכה"ח (שם ס"ק כ"ב), וז"ל: "ואפילו כשמקנח בנייר וכדומה – לא יקנח בימין. פאת השלחן על קיצור השלחן ערוך שם בשולי היריעה. ודלא כדמשמע מרבינו זלמן שם בסעי' הנז'".

[61] והטעם – כיון שצריך להקפיד לקנח את עצמו היטב, כיון שצואה שנמצאת ב"פי הטבעת" מעכבת את התפילה, ויש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל (בא"ח ש"ר פרשת ויצא סעי' י"א כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ה). ולכן לא יקנח בדבר  קשה או בנייר קשה או עבה כיון שזה מזיק לאדם (שו"ע או"ח סי' ג' סעי' י"א), אלא יקנח בדבר רך. ויקנח היטב שלא יישאר אפילו כל שהוא. ועיקר הרחיצה היא במים ויש להיזהר בזה מאוד (בא"ח ש"ר פרשת ויצא סעי' י"א, כמו שנאמר: 'ומצואתו לא רוחץ', כה"ח שם ס"ק ל"ו). וטוב לקנח במגבונים לחים (ובשבת ייזהר שלא יסחטם), ראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ג סעי' כ"א).

[62] תש"ן-תשנ"ג סימן י'.

[63] שו"ע (סי' ד' סעי' י"ח): "אלו דברים צריכין נטילה במים: הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא". וראה בכה"ח (סי' ד' ס"ק ס"א) מה שהאריך במחלוקת האם צריך ג' פעמים ביוצא מבית הכסא וכתב, וז"ל: "נמצינו למידין שלדעת הסדר היום והכנסת הגדולה והמגן אברהם ורבינו זלמן אין צריך ג' פעמים בכולהו, ולדעת היכל הקודש והיד אהרן בהגהות בית יוסף צריך ג' פעמים ביוצא מבית הכסא, ולדעת המקור חיים שהביאו דבריו האליה רבה והסולת בלולה והכרם שלמה צריך ליטול ג' פעמים ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו, אמנם הסולת בלולה פליג עליה ביוצא מבית הכסא דאין צריך ג' פעמים, וכן נראה דעת האליה רבה והכרם שלמה, ולפי דברי המחזיק ברכה הנז' גם המקור חיים סבירא ליה דביוצא מבית הכסא – אין צריך ג' פעמים, אלא שרבנן קשישאי היו מחמירים, ולפי דברי השל"ה בשער האותיות סעי' ט' וה"ר חיים פאלאג'י ז"ל בלב חיים חלק א' סימן ס"ג ובכף החיים סימן ח' סעי' כ"ו וברוח חיים סעי' ג' והחסד לאלפים בכולהו צריך ליטול ג' פעמים. והוסיפו עוד הכף החיים והחסד לאלפים דבעינן נמי בכולהו שיעור רביעית ושלא ילך ד' אמות. ולענין הלכה נראה דיש להחמיר ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו ליטול ג' פעמים, והמחמיר בכולהו ליטול ג' פעמים קדוש יאמר לו". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פרק ב' סעי' כ"ד) שהיוצא מבית הכסא צריך ליטול את ידיו ג' פעמים לסרוגין. [ולענין מה שכתב החסד לאלפים וכף החיים (פלאג'י) שיש ליזהר לא ללכת ד' אמות אחרי יציאה מבית הכסא, למעשה כתב הבא"ח (ש"ר תולדות אות ט"ז) שאין צריך ליזהר בזה, וכן כתב בכף החיים (ס"ק ס"ג) שהמנהג להקל בזה].

[64] תשמ"ה 617-18.

[65] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ג סעי' מ"ב).

[66] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ג סעי' מ"ב).

[67] ראה בעוד יוסף חי (ויצא סעי' ה') שכתב, וז"ל: "אע"ג דאמרו בזהר הקדוש (ח"א דף י' ע"ב) אית רוחא חדא בבית הכסא וכו' אין רוח רעה זו דבית הכסא כחה חזק כרוח רעה דשנת הלילה ולכך הקלו בה דאין צריך כלי ועוד בשאר דברים, וכנזכר במנחת אהרן (דף י"ג ע"א כלל ה' סעי' ד')".

[68] וכתב כה"ח (שם) על דברי האליה רבא, וז"ל: "משמע מדבריו דביוצא מבית הכסא – צריך ג' פעמים אבל לא כלי, וכן כתב הרב אשל אברהם ס"ק י"ז והמחצית השקל שם והכרם שלמה בשם הנז' עי"ש. וכו' וכן כתב הגאון חיד"א במחזיק ברכה אות ו', וז"ל: הני מילי שעלו מן הרחצה לאו כולהו מטעמא חד נינהו, דקם מן המטה והיוצא מבית הכסא והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידים, ומיהו לא שוו בשיעורייהו, דהקם מהמטה – צריך ג' פעמים אל כלי, אבל יוצא מבית הכסא ומרחץ והנוטל צפרניו – אין צריך ג' פעמים וכלי כי רוח הטומאה מעט, והולך בין המתים ונוגע במת – צריך ג' פעמים וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה, אבל חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו הוא משום נקיות, מקור חיים להרב מהר"ח הכהן עי"ש באורך, וביציאת בית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים וגם רחצו פעם אחת אם חלצו בתי רגלים מעור שנוהגים בטורקיא"ה, עכ"ל. והביאו דבריו שערי תשובה אות כ' וזכור לאברהם חלק א' אות נו"ן" וכו'.

[69] מנחת אהרן (שם אות א') כתב, וז"ל: "ומיהו לא הושוו בשיעוריהן, דהקם מהמטה – צריך ג' פעמים אל כלי, אבל היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ ונוטל צפורניו – אין צריך ג' פעמים ולא כלי כי רוח הטומאה מעט", משמע שזה אותו דין לתוך כלי ומכלי.

[70] תש"ן-תשנ"ג סימן נ'.

[71] ראה עוד שו"ע (או"ח סי' ד' סע' י"ח, כ"ב-כ"ג) ובמשנ"ב שם (ס"ק נ"ו).

[72] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קנ"ב.

[73] ראה בא"ח (פרשת תולדות ש"ר סעי' י"ז), וז"ל: "כן עוד נמי צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות אם נגע ברגליו או בשאר מקומות המכוסים שבגופו, אבל במקומות המגולים כגון פנים ועורף וצואר וכן הידים עד סוף הזרוע אין צריך רחיצה. וכו' וכן הדדין בזמן שמנקת את בנה שדרכן להיות מגולין תמיד, אם נגעה בהם אין צריכה רחיצה. אבל אם אינה מנקת שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי, אז הם בכלל מקומות המכוסים וצריכה רחיצה עם נגעה בהם", והביאו כה"ח (סי' ד' ס"ק צ"ט).

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה