בכל ליל-שבת כשהיה הרב חוזר מבית-הכנסת לביתו היינו מלווים את הרב זצ"ל. קבוצה גדולה של אנשים שחלקם שואלים שאלות. הוא היה עונה לכל שואל על השאלה שלו. שאלות מנושאים שונים וסוגים שונים.
אמרתי לו פעם שאפשר לעשות ספר מכל השאלות הללו. הרב חייך את החיוך שלו ואמר לי שיש לו כבר שם לספר: "בלכתך בדרך". אני חושב שאפשר לעשות מהשאלות הללו כמה כרכים של שאלות ותשובות.
בכל שבת "בשלח" היינו הולכים לבית-הכנסת "עדס". הרב היה אומר שם דברי תורה לציבור, שהיה מחכה לשמוע בצמא את דבריו. בשביל הרב, ללמד תורה היה מעל הכול. הוא היה הולך ללמד בכל מזג-אוויר, ולאורך כל הדרך היו שואלים אותו שאלות קשות. חלקם היו תלמידי-חכמים גדולים שהיו מחכים לדרך הזאת, שהייתה ארוכה, ושם היו שואלים את הרב את השאלות הקשות שלהם. הרב היה עונה להם על כל שאלה כאילו הוא למד את הנושא שלהם כאן ועכשיו.
הפלא הגדול היה איך שהוא היה מתייחס לילדים קטנים ששואלים שאלות. הוא היה מקשיב לשאלה שלהם בכובד ראש וברצינות. אותו כובד ראש ורצינות שהוא היה מקדיש ללמדנים הגדולים. התייחס אליהם כמו אל בוגרים. גם אם השאלה שלהם הייתה נראית לנו ילדותית.
