פרישות הייתה לרב במיוחד בכל מה שקשור לחיים שלו. הרב זצ"ל סיפר, על פעם אחת ביושבו עם המלך במסיבו אצל הבבא סאלי, וקהל הקודש אוכלים שותים ושמחים. וזה היה דרכו של הרב תמיד בחסידותו ובפרישותו, לא לאכול מה שהרבנית בעצמה לא בישלה. פעם אחת ראה הבבא סאלי שהרב אליהו לא אוכל, הביא בעצמו מלפפון, קילפו באולרו והגישו לרב ואכל.
באותה סעודה חשב אחד המשמשים שזה לא כבוד לבבא סאלי שהרב אינו אוכל ממה שהוגש לפניו. גער ברב בתקיפות ואמר לו: "אם הבבא סאלי היה נותן לי ארנבת לאכול – הייתי אוכל! ואתה רגל של תרנגולת לא אוכל?"
מייד סיפר אותו משמש לבבא סאלי שהרב אליהו לא אוכל מהאוכל שלו! אמר הבבא סאלי לרב: אם אתה לא אוכל, לפחות תשתה! ומזג לרב כוס ערק. הרב, שלא היה רגיל לשתות משקאות חריפים כלל, בירך ושתה והיה חריף לו מאוד. רצה להפיג את החריפות, הגישו לפניו פלפלין, בירך וטעם והייתה חריפותן קשה מהערק!
צחק הרב אליהו ואמר כי ברכתן של הפלפלין אינה "בורא פרי האדמה" אלא "דיין האמת". אמר לו הבבא סאלי: מיתקנו אתך את הדינים.
מתוך חוברת "על הצדיקים ועל החסידים", הרב חיים בן שושן, בית-אל
