באזכרה על אבי המנוח נהגתי להביא פירות חדשים, כדי שאנשים יברכו עליהם ברכת "שהחיינו" לעילוי נשמת אבי בבית-הכנסת.
שנה אחת חיפשתי ומצאתי אגוזים טריים. קילפתי את האגוזים והבאתי אותם עם הברכות לקידוש בבית-הכנסת בשבת. באתי עם צלחת אגוזים לכבוד הרב ואמרתי לו שיש עליהם ברכת "שהחיינו". שאל אותי הרב: מי אמר שזה "שהחיינו"? הרב הסביר לי שיש בעיה לברך "שהחיינו" על אגוזים, כי מברכים רק על פרי שניכר שהוא חדש, ואילו אגוזים יכולים להיות משנים עברו, ונראים אותו הדבר.
השבתי לרב שאלה אגוזים טריים. שאל הרב: איך אני יודע שזה טרי?
הידיים שלי היו עדיין שחורות מקילוף האגוזים. הושטתי את הידיים לרב, ואמרתי לו שהן מעידות על כך. לאחר שכבוד הרב ראה את הידיים שלי, הוא שמח ובירך בכוונה "שהחיינו".
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
