הסיפור שלי על הרב אליהו זצ"ל הוא לא סיפור מופת או פלא, אבל בעיני הוא סיפור מתוק שנוגע ללב.
בתי הייתה בציון הרב אליהו זצ"ל בערב האזכרה שלו בשנת תשע"ט. בדרך חזור משם, בלכתה ברגל, היא אמרה לעצמה: כל כך בא לי ארטיק קרח בטעם אננס. ואז הוסיפה ואמרה: הרב אליהו, אתה אביהם של ישראל, תמיד שומע ומתפלל עלינו, שלח לי ארטיק בטעם אננס. כך, בתמימות מוחלטת.
היא פסעה ברגל מהציון לכיוון הבית, והנה ברמזור של גינות סחרוב עוצר רכב, הנהג פותח חלון ואומר לה: ילדה, קחי ארטיק מהרב אליהו. נחשו באיזה טעם? אננס!
כשהרב היה חולה, הלל יפה ז"ל גייס ציבור שלם לתפילה תוך רגעים ספורים. שנתיים אחרי הפטירה, כשהוא עצמו עמד לפני ניתוח מסובך בראשו, עלו חבריו לציון והזכירו את זה.
בשלב כלשהו התקשרו אנשיו של בנימין נתניהו אל סבא הרב, והוא אמר להם: "לערב ילין בכי, ולבוקר רינה". הייתי בטוח כי אם סבא אומר כך – כך יהיה. חזרתי לביתי בצפת רגוע ושליו…
אבל הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן להוציא מפיו פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שהמשיח לא יבוא עד תשעה באב, והוא יהיה יום אבל. מי אמר לך שתשעה באב לא יהיה יום של שמחה? שאני אפסוק פסק הלכה שיוצא מתוך הנחה שגם השנה יהיה תשעה באב? לא מוכן!
כשהגיעה לציון הרב לתפילה גילתה שהמילים אינן יוצאות מפיה. היא ביקשה סימן שיפתח לה את השער, ואז שמעה שיחה של שני אנשים מעבר למחיצה.
זוג שנפקד אחרי תפילה בציון לא היה בטוח שהברכה והלידה קשורות זו לזו. הספק נסגר כשנקבע מועד הניתוח הקיסרי, ומישהו טרח לבדוק מה התאריך העברי.
תמיד ידענו – שאם הרב אומר לא לדאוג, אני לא דואג… מרן הרב קיים את הבטחתו – הרב תקע בשופר בעבור אמי ורק לאחר מכן, מלא שמחה, עזב והלך.
מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה
