הלכות מילה

הקדמה

מצות עשה מן התורה למול את התינוק ביום השמיני ללידתו, כפי שכתוב בתורה: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ועל כן, ככלל יש למול את התינוק ביום השמיני ללידתו ואפילו חל היום השמיני בשבת. ויש לגעור במי שדוחה ומעכב את הברית למועד שנוח לו.

חישוב שמונה ימים

• ככלל מחשבים שמונה ימים מיום הלידה, כולל יום הלידה. ולפי זה יוצא שיום המילה חל ביום הלידה [בשבוע שאחריו]. ולכן אם נולד ביום א' – תהיה הברית ביום א' הבא, נולד ביום ב' – תהיה הברית ביום ב' הבא וכן על זה הדרך.
• מילה בזמנה דוחה את השבת אך מילה שלא בזמנה דהיינו ברית מילה שמתקיימת לאחר היום השמיני לא מלים בשבת.

קביעת זמן הלידה

• זמן בין השמשות הוא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים – והזמן הזה הוא ספק יום ספק לילה. ועל כן תינוק שנולד ב"בין השמשות" שבין יום ראשון ליום שני יש ספק אם נולד ביום (יום ראשון) או בלילה (ליל שני) ולכן יש למולו בשבוע הבא ביום שני שהוא ספק יום שמיני ספק תשיעי ללידה.
• זמן בין השמשות לעניין זה הוא, מן השקיעה ועד עשרים וחמש דקות לאחר השקיעה.
• מילת ספק – אינה דוחה את השבת. לפיכך מי שנולד ב"בין השמשות" של ערב שבת, אין למולו בשבת הבאה אלא ביום ראשון שהוא ספק תשיעי או עשירי ללידה.
• זמן הלידה הקובע לעניין קביעת יום לברית המילה הינו רגע יציאת רוב ראש התינוק, ולא זמן יציאת כל הגוף. ומכיוון שבבתי החולים מציינים את זמן הלידה כזמן יציאת הגוף כולו ולא את זמן יציאת רוב הראש, לכן אין לחשב על פי רישומי בית החולים. אלא, אם יצא רוב הראש לפני שקיעת החמה ביום ראשון יש לחשב שמונה ימים מן היום שעבר (יום ראשון), יצא בצאת הכוכבים יש לחשב שמונה ימים מן היום שנכנס (יום שני).

בירור זמן הלידה על פי ראיה

• תינוק שיציאת רוב ראשו היתה בסוף היום ואין זה ברור האם נולד לפני השקיעה, בין השמשות או לאחר צאת הכוכבים, ניתן לברר את זמן לידתו באופן הבא:

מבררים באיזו שעה בדיוק יצא ראש התינוק, הולכים לבית החולים בו נולד התינוק ביום שאחרי הלידה, מסתכלים לכיוון השמש ורואים אם בזמן זה במקום בית החולים השמש שקעה או לא (ויחשב את ההפרש בין זמן השקיעה היום לאתמול), ועל פי זה ידע מתי לקבוע את הברית מילה.

נולד ונימול במקומות שזמניהם שונים

• תינוק שנולד במקום מסוים בשבת ורוצים למולו במקום אחר, ובמקום המילה היה בזמן הלידה יום חול [כגון: תינוק שנולד בארה"ב בשעה 16:00 אחה"צ בשבת, כאשר בארץ ישראל הייתה השעה 22:00 בערב, של מוצ"ש], מלים אותו ביום השמיני בארץ ישראל בשבת.

לידה אחרי הפריית מבחנה וכדו'

• תינוק שנולד מהפריית מבחנה וכדו' [הפריה מלאכותית] והייתה לידתו בשבת, מלים אותו בשבת, למרות שיש פוסקים אחרונים שאומרים שאינו נימול בשבת.

חולה

• תינוק חולה: אין מלין אותו עד שיבריא, ואחר כך ממתינין שבעה ימים מעת לעת, ואז מלין אותו. במה דברים אמורים שחלצתו חמה וכד' שהוא חולי שבכל הגוף,
• תינוק שחלה באחד מאבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט וכד' ממתינין לו עד שיבריא, ואחר כך מלין אותו מיד. אבל אם כאבו לו עיניו כאב גדול הוי כחולי שבכל הגוף וכדלעיל בסעי' הקודם.

וכל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר, אין מלין אותו עד שיבריא.

מקרים בהם לא מלים בשבת

נולד בניתוח קיסרי

• תינוק שנולד בניתוח קיסרי [בלשון חז"ל: "יוצא דופן"], נימול לשמונה אך אין מילתו דוחה את השבת. דהיינו, חל היום השמיני ללידתו ביום חול, נימול ביום השמיני. חל היום השמיני ללידתו בשבת, אינו נימול בשבת אלא ביום ראשון שאחריה.

נולד מהול

• תינוק שנולד מהול מטיפים דם ברית ביום השמיני, אך אין הטפת הדם דוחה את השבת. דהיינו, חל היום השמיני ללידתו ביום חול, מטיפים דם ברית ביום השמיני. חל היום השמיני ללידתו בשבת, אין מטיפים דם ברית בשבת אלא ביום ראשון שאחריה.

מילה שלא בזמנה בשבת

• אסור למול מילה שלא בזמנה [דהיינו, מילה שאינה ביום השמיני ללידה] בשבת. ולכן, תינוק שלא נימול ביום השמיני ללידתו מכל סיבה שהיא [כגון: שהיה חולה ואי אפשר היה למולו ביום השמיני, ועתה הבריא וכדו'] – אסור למולו בשבת. ועל כן, יש לגעור באותם שעושים ברית שלא בזמנה ביום השבת, ויש להודיעם שהם מחללי שבת בפרהסיא ועונשם חמור ביותר.

מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי

• לספרדים לא נוהגים לקיים ברית מילה שלא בזמנה גם בימים חמישי ושישי בשבוע . אמנם, אם כבר הזמינו אורחים ואולם שמחות וכדו', ובדחיית הברית יגרם הפסד ממון מרובה או צער גדול לקרובי המשפחה שהוזמנו, ניתן להקל ולמול בימים חמישי ושישי. לאשכנזים נוהגים לקיים ברית מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי בשבוע.

מילה שלא בזמנה בערב יו"ט

• בין לאשכנזים ובין לספרדים מקיימים ברית מילה שלא בזמנה בערב יום טוב.

מוהל במילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי

• מוהל שהגיע למקום הברית ביום חמישי או שישי ונודע לו במקום שזו מילה שלא בזמנה, גם למנהג הספרדים ימול את התינוק.

חשש שהמשתתפים יחללו את השבת

• חל היום השמיני ללידה בשבת, ויש חשש שיהיו קרובי משפחה שיחללו את השבת כדי להגיע לברית – יש לעשות כל שניתן כדי למנוע חילול שבת [כפי שיתבאר לקמן] אך אסור בשום פנים ואופן לדחות בשל כך את ברית המילה, כיון שגדול עד למאוד ערכה של ברית המילה בזמנה, שנכרתו עליה י"ג בריתות, ונענש משה רבינו על שנתעכב מלמול את בנו.
• החושש שקרובי משפחתו יחללו את השבת כדי לבא לברית, ינהג באחת מן הדרכים הבאות:

אם הדבר אפשרי, ימנע מלהודיע להם על הברית בתואנה כלשהיא.

לא ניתן להימנע מלהודיעם, יאמר להם שאסור לחלל שבת כדי להשתתף בברית.

יודע שיגיעו בכל אופן, יקיים את ברית המילה בזמנה ביום השבת, ואילו את הסעודה יקיים במוצאי השבת ויודיע להם על הסעודה בלבד.

ועצה טובה שיקבע את זמן המילה מוקדם מאוד – דהיינו מיד אחרי תפילת השבת ב-"הנץ החמה", ואת הסעודה במוצאי השבת. ובאופן טבעי הרבה מן המשתתפים יבחרו להגיע במוצאי שבת ולא בשעה מוקדמת מאוד בשבת עצמה.

חילול שבת במקום הברית

• אבי הבן שהגיע למקום הברית בשבת ורואה שהגיעו משתתפים ומחללים את שבת, כגון: אם רואה שמצלמים בשבת, צריך לגעור בהם שלא יצלמו בשבת.

מכשירי מילה

מכשירי מילה שאפשר להכינם מערב שבת

• מכשירי מילה [דהיינו, כל צרכי המילה שאינם מעשה המילה עצמה] שאפשר היה להכינם לצורך הברית מערב שבת [כגון: להשחיז הסכין או להביא את כלי המילה מחוץ לתחום או לטחון כמון וכדו'] – אסור להכינם לקראת הברית בשבת עצמה אם יש בהכנתם איסור, בין כאשר מדובר באיסור דאורייתא ובין באיסור דרבנן.

אמירה לגוי לצורך הכנת מכשירי מילה

• לא הכינו את מכשירי המילה מערב שבת – מותר לומר לגוי לעשות פעולה האסורה [לישראל] מדרבנן כדי להכין את מכשירי המילה בשבת, אך אסור לומר לגוי לעשות פעולה האסורה [לישראל] מדאורייתא כדי להכין את המכשירי מילה בשבת.

ובשעת הדחק כשאין ברירה אחרת ואם לא יאמרו לגוי להכין את מכשירי המילה בשבת תתבטל המילה, אפשר להקל כשיטת הרמ"א ולומר לגוי לעשות אפילו פעולה האסורה [לישראל] מדאורייתא..

תיקון ציפורן המוהל בשבת על ידי גוי

• מוהל שתיקן את ציפורניו בערב שבת ובשבת מצא שנסדקה הציפורן, ייתן למוהל אחר למול במקומו. אם אין שם מוהל אחר, לא ידחה את המילה אלא יאמר לגוי לתקן את הציפורן, ויזהר שלא יסייע לו.

שיוף סכין שנפגם על ידי גוי

• סכין של מילה שהיה מושחז ומוכן לברית מערב שבת ונפגם בשבת, ואין שם סכין אחר, לא ידחה את המילה אלא יאמר לגוי לשייפו בשבת.

אבקה לחיטוי

• כאשר מלים בשבת מותר לתת על הגיד אבקה לעצירת הדם בתנאי שנשחקה מערב שבת, אך אסור לשחוק את האבקה לפני המילה כדי לתתה על הגיד בשבת [כדלעיל].

טבילת צמר גפן ביין

• יזהר שלא להטביל צמר גפן ביין כדי להטעימו לתינוק, אלא יטביל את המוצץ או אצבעו ביין ויתן לפי התינוק.

חיתוך צמר גפן סופג

• מעיקר הדין צריך לחתוך צמר גפן לעצירת הדם וחבישת התינוק כבר מערב שבת. לא הכינו צמר גפן חתוך מערב שבת, מותר לחתוך צמר גפן וכדו' בשבת – כלאחר יד [כגון, על ידי משיכה במזלג].

נתינת מים או שמן בצמר גפן

• אסור לתת מים או שמן על גבי צמר גפן ולנקות בו את התינוק, משום איסור "סוחט".

רחיצת התינוק לפני ואחרי הברית

• למנהג הספרדים לא רוחצים תינוק שנימול בשבת לא לפני הברית מילה ולא אחריה. למנהג האשכנזים רוחצים את התינוק לפני הברית במים שהוחמו מערב שבת [ואחרי הברית רק במוצאי שבת].

אמנם, בין לספרדים ובין לאשכנזים אם רופא אומר שהתינוק יסתכן אם לא ירחצו אותו – מותר לרחצו ולחמם מים בשבילו בשבת כדין חולה שיש בו סכנה.

חימום מים על ידי גוי

• גם למנהג האשכנזים אסור לומר לגוי לחמם מים בשבת בין לפני המילה ובין לאחר המילה כדי לרחוץ את התינוק, אך מותר לרחצו במים שהוחמו בשבת בשביל גוי.

דגשים למוהל בברית הנעשית בשבת

שביתת מוהל במקום הברית

• מוהל שהוזמן למול מילה בזמנה בשבת והוא גר במקום מרוחק, מצוה עליו לשבות במקום המילה ולמול את התינוק בשבת על מנת שלא תדחה המילה.

מוהל תושב חו"ל ביו"ט שני של גלויות

• מוהל שגר בחו"ל והגיע לארץ כדי למול והמילה חלה ביו"ט שני של גלויות, יש אומרים שמותר לו למול כיון דהוי מילה בזמנה שדוחה יום טוב, ויש אומרים שכיון שלבני ארץ ישראל זהו יום חול יש לתת לבני ארץ ישראל למול, וכן הלכה.

מוהל שלא מל מעולם

• מוהל שלא מל מעולם לא ימול לראשונה בחייו בשבת. ואפילו אבי הבן שרוצה למול את בנו [כיון שמצוה על האב למול את בנו ורוצה לעשותה בעצמו ולא על ידי שליח] אם לא מל מעולם, לא ימול בעצמו לראשונה בשבת.

שימוש במגן צר בשבת

• במילה הנעשית בשבת טוב לקחת מוהל שיודע למול בלא מגן צר מאוד, כיון שכאשר מניח את המגן נגרמת צרירות דם או הוצאת דם.

וכן טוב לקחת מוהל שיודע להפריד את העור, באופן שלא בהכרח יצא דם.

עשיית כל צרכי המילה בשבת

• מוהל שמל בשבת מוהל ופורע ומוצץ.  

ציצין המעכבין

• מוהל שמל בשבת ורואה שנשארו על הגיד ציצין המעכבין את המילה [רוב גובהה של העטרה ואפילו במקום אחד וכל שכן רוב הקיפה של עטרה], חוזר ומסירן אפילו לאחר שסיים את הפריעה, כיון שלא השלים את מצוות המילה.

ציצין שאינם מעכבין

• מל בשבת ורואה שנשארו ציצין שאינם מעכבין את המילה, כל זמן שלא סיים למול – יכול להסירן. ואפילו אם גמר להסיר את העורלה אך עדיין לא פרע חוזר ומסיר ציצין שאינם מעכבין, כיון שמילה ופריעה דבר אחד הם. אמנם, אם סיים למול ולפרוע אינו חוזר להסיר ציצין שאינם מעכבין את המילה.

טלטול סכין של מילה

• סכין של מילה הינו "מוקצה מחמת חסרון כיס", כיון שמקפידים לא לעשות בו שימוש אחר.

טלטול סכין של מילה לפני המילה

• מוהל שהוזמן למול בשבת מותר לו לטלטל את הסכין למקום הברית. וכן, מוהל שהוזמן לכמה בריתות מותר לו לטלטל את סכין המילה ממקום הברית הראשונה למקום הברית הבאה וכן הלאה.

טלטול הסכין אחרי הברית

• מוהל שסיים להשתמש בסכין המילה [בין אם מל תינוק אחד ובין אם כמה תינוקות כדלעיל] מעיקר הדין מותר לו לטלטל את הסכין גם בתום המילה ולהניחו היכן שירצה, אמנם נהגו המוהלים להחמיר בזה:
• יש מוהלים שמניחים לסכין ליפול על הארץ מיד בסוף המילה ואומרים לקטן להצניע את הסכין.
• יש מוהלים שמניחים לסכין ליפול על הארץ מיד בסוף המילה ומשאירים אותו שם עד מוצאי שבת.

על כן, עצה טובה למוהל שמל בשבת, להניח מערב שבת שעון יקר [או חפץ יקר ערך אחר] בקופסת הסכין כדי שיחול עליה דין של "בסיס לדבר האסור והמותר", ובתום המילה יניח שם את הסכין ויטלטל את הקופסא.

ניקיון הסכין אחרי המילה

• יש להיזהר לא לנקות את הסכין אחרי המילה [אם אין לו עוד מילה בשבת], כיון שזו הכנה משבת לחול.

זמן המילה

מילה אחרי הנץ החמה

• מלים ביום ואין מלים בלילה.
• לכתחילה אין מלים לפני הנץ החמה ביום השמיני ללידתו. אמנם, אם עבר ומל משעלה עמוד השחר מילתו כשרה.
• כל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימין למצוות ומלים מוקדם בבוקר, ויש נוהגים למול בחצות יום.
• מילה שלא בזמנה כגון חולה וכיוצא בו אינה נערכת אלא ביום.

ברוב עם או מוקדם

• כאשר צריך לבחור בין האפשרות למול ברוב עם לבין האפשרות למול מוקדם, יש לבחור באפשרות למול מוקדם.

כתב בספר אור הצדיקים שאין לעשות מחלוקת בבית היולדת, לכן כאשר עריכת הברית מוקדם כנ"ל תגרום למחלוקת בבית היולדת, עדיף למול מאוחר יותר.

זמן המילה בשבת וברגלים

• תינוק הנימול בשבת וברגל, הטוב ביותר הוא למולו אחרי תפילת "מוסף".

זמן המילה בראש השנה

חל ראש השנה ביום חול

• חל היום השמיני ללידה בראש השנה והיה יום חול (שתוקעים בשופר), מלים את התינוק אחרי קריאת ה"הפטרה" לפני תקיעות שופר. ועושים כן כדי להזכיר ברית אברהם לפני "עקידת יצחק" כיון שכך היה, שקודם נימול אברהם ורק לאחר מכן קיבל את הציווי לעקוד את יצחק.

אך אם רוצים למול את התינוק במקום אחר ולא בבית הכנסת, לא מפסיקים את התפילה, אלא מסיימים את התפילה כרגיל ומלים אחרי התפילה.

קידוש בברית בראש השנה

• ערכו את המילה בראש השנה לפני התקיעות כנ"ל, המברך על הכוס שותה רביעית מן היין ואין אחרים טועמים או אוכלים כלל, כיון שאסור לאכול ולשתות לפני תקיעות שופר. ולאחר תפילת מוסף יעשו "קידוש".

חל ראש השנה בשבת

• חל היום השמיני ללידה בראש השנה והוא שבת [שאין תוקעים בו בשופר] מלים את התינוק אחרי קריאת ה"הפטרה" לפני "אשרי יושבי ביתך".

ברית ביום כיפור

• אם יש ברית מילה ביום כיפור לספרדים מלים אחרי קריאת התורה ואחרי הברית אומרים "אשרי", אשכנזים נוהגים למול אחרי "אשרי" כיוון שהשכינה נמצאת בזמן קריאת התורה. ואחרי ברית המילה אומרים "אשרי".

אמנם אם צריכים לבוא אנשים מבתי כנסת אחרים מלים את התינוק אחרי תפילת מוסף.

• כשיש ברית מילה ביום כיפור אין למוהל לעשות "מציצה" עם יין וכדו', אלא ימצוץ בפה בלא משקה. ויש מקילין בחומץ חזק. ובכל אופן אם אחר המציצה פיו או שפתיו מלוכלכים בדם – מותר לרוחצם.
• מברכין ברכת המילה על הכוס ונותנין ממנו מעט לילד בן שש או שבע. ואם היולדת חולה באופן שהיא אוכלת ביום כיפור, עדיף לתת לה את היין ולא לילד בן שש או שבע, וצריכים היולדת או הילד לשמוע ברכת הגפן, לכוון לצאת ידי חובה, ולא לדבר עד ששותים מהיין. ויש לתת מהיין גם לתינוק הנימול כשאומרים "בדמייך חיי".
• מותר להריח בשמים ביום הכיפורים וטוב לעשות כן כדי להשלים מאה ברכות.

ברית בתענית

ברית בתענית יחיד

• מי שמתענה תענית שני חמישי ושני שלאחר פסח ושלאחר סוכות, וכן בעשרת ימי תשובה, או ערב ראש חודש, ולא קבלו בשעת מנחה אלא שהוא מתענה מכוח המנהג, ואפילו כיוון בשעת עניית אמן על "מי שברך" ואירע ברית מילה או שאר סעודת מצווה – מצווה עליו לאכול ואין צריך התרה, כי כל המתענה בימים אלו ולא קיבל עליו תענית במפורש על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתייסד להתענות במקום סעודת מצווה.
• כאשר מותר למתענה לאכול בסעודת מצווה, נפסקת התענית לגמרי ומותר לאכול אחר כך גם בביתו, אבל קודם הסעודה אסור לאכול. אמנם, אבי הבן והסנדק יכולים לאכול ביום המילה גם לפני הסעודה, כיוון שהוא יום טוב שלהם.

ברית בתענית ציבור

• ברית מילה שזמנה באחת מתעניות לא נדחית ומלים את התינוק בזמנו. ומברכים ברכת המילה על הכוס ונותנים ליולדת או לקטן לשתות.
• צום שנדחה ליום א' – יש אומרים שאבי הבן לא מתענה ויש אומרים שיתענה, וכן נוהגים. ואת הסעודה עושים במוצאי הצום.
• בתענית אסתר בין בזמנה ובין שלא בזמנה אין מתענים בעלי הברית (אב, אם, מוהל, סנדק, ואשה שמביאה את התינוק).

ברית בתשעה באב

ברית מילה בתשעה באב

• מנהג האשכנזים למול בתשעה באב אחרי שגמרו את הקינות. וספרדים נהגו למול אחר חצות או אחר מנחה.
• מותר לאבי הבן ולאמו לסנדק ולמוהל ללבוש בגדי שבת לכבוד המילה, ואחר המילה פושטים אותן. ומקפידים שלא יהיו הבגדים לבנים, ונשארים עם נעלי הגומי ולא מחליפים אותם.
• עדיף שיברך על היין מי שאינו צם כדי שברכתו לא תהיה ברכה לבטלה. ויברך על מיץ ענבים וכדו'

ואם היולדת מצויה במקום המילה, תשתה היולדת מכוס הקידוש שלאחר הברית. וצריכה היולדת לשמוע את הברכה ולכווין לצאת ידי חובה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתות הכוס. ויש סוברים שאם אין היולדת זקוקה לשתיית היין לא יתנו לה לשתות, ולכן טוב לתת לילד כבן תשע שנים שהגיע לחינוך, לשתות מן הכוס, והמברך יכוין לפטור את הילד בברכת הגפן.

• ברית שחלה בט' באב שנדחה (היינו ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון), בעלי הברית שהם אבי הבן המוהל והסנדק, מתפללים מנחה קטנה, וכשיש להם צורך יכולים להתפלל מנחה גם בעוד היום גדול, ורוחצים (ואחר הברית אוכלים) ואינם משלימים התענית, לפי שיו"ט שלהם הוא. ודוקא כאשר המילה בזמנה, דהיינו ביום השמיני, אבל אם המילה אינה בזמנה, אפילו שהוא ט' באב שנדחה, צריכין להשלים תעניתם. וכל זה מעיקר הדין, אבל כבר נהגו שאפילו כשהמילה בזמנה וט' באב דחוי, צמים את כל הצום.
• לא מברכים על בשמים בתשעה באב.

ברית מילה בספירת העומר

• הסנדק, המוהל ואבי הבן מותרין להסתפר ולהתגלח ביום שלפני הברית סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת, אמנם מנהג האריז"ל שלא להסתפר כלל.

אבל

אבי הבן אבל

• מותר לאבי הבן שהינו אבל תוך השבעה להשתתף בברית מילה של בנו, וכן מותר לו להחליף בגדים וללבוש בגדי שבת, אך אם הבגדים מכובסים יתן לאחר ללובשם תחילה. אמנם, אסור לו לנעול מנעלי עור ולהשתתף בסעודה.
• מותר לאבי הבן שהינו אבל על אביו או על אמו בתוך י"ב חודש, להשתתף בברית ובסעודה של בנו כרגיל וכן מותר לו להזמין אליה את קרוביו וחבריו.

סב התינוק אבל

• מותר לסבא שהינו אבל בתוך שבעה להשתתף בברית מילה של נכדו, אבל אסור לו להשתתף בסעודה, ומכל מקום אסור לו להחליף בגדיו ומנעליו.
• מותר לסבא שהינו אבל בתוך שלושים להשתתף בברית מילה של נכדו, אבל אסור לו להשתתף בסעודה.
• מותר לסבא שהינו אבל על אביו או אמו בתוך י"ב חודש להשתתף בברית מילה של נכדו אבל אסור לו להשתתף בסעודה.

כל אדם שהינו אבל

• מותר לכל אדם שהינו אבל על אביו או על אמו בתוך י"ב חודש וכן לאבל על אחד משבעת קרובים בתוך השלושים להשתתף בברית מילה, אך אסור לו להשתתף בסעודה.
• אם נערכת ברית מילה בשבת – מותר לאבל להשתתף בסעודה כי אין אבלות בפרהסיא בשבת.

סנדק אבל

• מותר לאבל להיות סנדק או מוהל אפילו בתוך שבעה כשאין מישהו אחר. אך אסור לו לנעול נעלים, וללבוש בגדי שבת.

סנדק

ירא שמים

• נוהגים לכבד בסנדקאות אדם שהוא ירא שמים ואפי' אם הוא צעיר בשנים. ויש לדעת שלסנדק יש השפעה גדולה על התינוק.

מעלת סנדק

• נוהגין להדר אחר מצווה זו להחזיק התינוק על ברכיו בשעת המילה. ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה וכדו', דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת.

מעלת סנדק שובבי"ם

• יש להשתדל להיות סנדק, ובמיוחד בימי השובבי"ם, והוא תיקון לפגם הברית.

שני תינוקות לסנדק אחד

• נוהגים שלא ליתן שני ילדיו לסנדק אחד כדאמרינן גבי קטורת "חדשים לקטורת'. ודוקא שני בניו של איש אחד לסנדק אחד, אבל כמה בני אדם, אם ירצו יכולים לתת בניהם לסנדק אחד.

טבילה במקווה

• ראוי שהסנדק יטבול במקווה לפני הברית כדי להכניס התינוק לברית בטהרה, ובודאי שאם הוא בלתי טהור צריך הוא לטבול, וראוי לטבול סמוך לברית ככל האפשר.

כסא אליהו

• נוהגין לעשות כסא לאליהו הנביא הנקרא "מלאך הברית", וכשמניח התינוק עליו יאמר בפיו: "זה הכסא של אליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב" (שו"ע רס"ה י"א).
• המנהג הנכון הוא שהסנדק אינו יושב על כסא של אליהו, אלא במקום אחר.

מוהל

מצווה על האב למול

• הטוב ביותר הוא שהאב ימול את בנו אפילו אם הברית חלה בשבת (וראה לעייל סעי' ל"ג).

טבילה במקווה

• טוב שהמוהל יטבול במקווה ביום הברית.

ברור מצב התינוק

• מוהל לא ימול עד שידע את מצב בריאותו של התינוק.

בדיקת איידס

• כל מוהל צריך להיבדק לפחות פעם אחת בשנה על מנת לוודא שהוא לא נגוע במחלת איידס.

מוהל שחושש למצוץ בפיו

• מוהל שמכיר את המשפחה, יכול למול ולמצוץ בפה כרגיל. אך אם יש לו ספקות, וחושש שמא ידבק מהתינוק, מותר למצוץ באמצעות שפופרת של זכוכית שמכניסים בה צמר גפן, ומצד אחד היא מכסה את כל העטרה או את כל האבר ומצד שני המוהל מוצץ.

שכר מילה

• בעבר נהגו המוהלים שלא לקבל שכר עבור עריכת ברית מילה, אך בימינו נהגו לקבל שכר כיון שזו פרנסתם. ומכל מקום, עליהם ליטול שכר כדמי בטלה עבור זמנם ולא כתשלום עבור עריכת הברית. בחישוב שכר המוהל יש להתחשב גם במרחק שצריך המוהל לנסוע/ללכת כדי להגיע למקום הברית.

שכר מילה בשבת

• מוהל שמל בשבת ורוצה ליטול שכר, צריך להבליע את התשלום עבור המילה בתשלום עבור מעשה אחר שעושה בחול, משום שכר שבת. ועל כן, יבדוק את התינוק בערב שבת או אחרי השבת.

אבי הבן

• טוב שהאבי הבן יטבול במקוה ביום הברית.

מינוי המוהל כשליח

• אבי הבן צריך לעמוד ליד המוהל בעת שעושה המילה, ויאמר למוהל שעושה אותו שליח למול את בנו.

חלוקת המילה והפריעה לשני מוהלים

• מילה הנעשית ביום חול יש שנהגו לחלק את המילה לשני אנשים אחד שימול ואחד יפרע ואין מנהגינו כן.
• במילה הנעשית בשבת יש להיזהר שלא לקחת שני מוהלים לעשות את המילה, אלא מוהל אחד ימול, יפרע וימצוץ. אמנם, למנהג חלק מן האשכנזים לוקחים מוהל אחד למול ומוהל שני לפרוע.

חלוקת המילה והמציצה לשני מוהלים

• לכל השיטות לכתחילה אין לתת את המציצה לאדם נוסף בשבת. ולכן, כאשר המילה נעשית בשבת ולמוהל יש מחלה בפה והוא עלול להדביק את התינוק במציצה, עדיף שימול מוהל אחר. אמנם, כאשר אין מוהל אחר שיכול למול וגם למצוץ, יכול המוהל למול וימצוץ אדם אחר.

טלית ותפילין בברית

• נוהגין שאבי הבן והסנדק מתעטפים בטלית.
• כשיש ברית מילה בבית הכנסת, טוב שהציבור המתפללים ישארו עם התפילין עד לאחר המילה. ויש אומרים שרשאים להניחם במיוחד לצורך כך – ואין נוהגים כן. אבל אבי הבן או הסנדק רשאים להניחם.
• אם יש ברית מילה ביום ר"ח שחולצים את התפילין קודם תפילת מוסף – לא יחזור אבי הבן או הסנדק להניחם קודם הברית, אמנם ניתן להתעטף שוב בטלית.

ברכות המילה

מנין

• כשאפשר, יש לעשות את ברית המילה ב"מנין", ואם אי אפשר עושים ברית גם בלי "מנין".

עמידה בברכות

• האב, המוהל וכל העם הנמצאים במקום הברית צריכים לעמוד בשעת אמירת הברכות, ורק הסנדק יושב.

מילת תאומים

• בברית מילה לתאומים מנהג ירושלים למול את התינוק שנולד ראשון תחילה ולברך את כל הברכות. לחלק מיני מזונות וכו' כדי שיהיה הפסק בין הבריתות ואח"כ למול את התינוק השני ולברך את כל הברכות שנית. ועושים כן בין בחול ובין בשבת.

ברכת המילה כנגד הערווה

• ככלל אסור לקרוא דברי תורה או לברך אסור לקרוא אפילו כנגד ערוות קטן בן יומו, ואעפ"י שיש מתירים בקטן אם אינו ראוי לביאה – צריך לחוש לדברי האוסרים. ובשעת ברית מילה מותר לברך כנגד הערוות תינוק, אך ראוי להחמיר גם בזה ולכסות את ערוות התינוק או לעצום את עיניו כשמברך על המילה ועל הכוס.סדר ברכות המילה
  • מנהג ירושלים הוא, שאבי הבן מברך תחילה ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואחר כך לפני המילה מברך המוהל ברכת "על המילה". גם כאשר אבי הבן הוא המוהל יברך "על המילה" ולא "למול את הבן"

  יש נוהגים שקודם המילה מברך המוהל "על המילה", ובין מילה לפריעה מברך אבי הבן שתי ברכות, "להכניסו" ו"שהחיינו".

  • לאחר שאבי הבן מברך להכניסו בבריתו אומרים המוהל והקהל "כשם שהכנסתו לברית כך תזכה להכניסו לתורה, לחופה, למצוות ולמעשים טובים".
  • מיד לאחר המילה יברך אבי הבן "שהחיינו" (ויזהר אבי הבן שלא ידבר עד אחר שיברך "שהחיינו").

  ברכת "שהחיינו" בברית מילה

  • למנהג הספרדים מברכים "שהחיינו" בברית מילה, ולמנהג האשכנזים יש שלא מברכים ברכת "שהחיינו" כדעת הרמ"א, ויש שמברכים כדעת הגר"א.

  ברכת "שהחיינו" בבין המצרים

  • למנהג הספרדים ככלל לא מברכים ברכת "שהחיינו" בתקופת בין המצרים אפילו בשבת. למנהג האשכנזים מברכים ברכת "שהחיינו" בשבת.

  ומכל מקום הנוהגים לברך "שהחיינו" בברית מילה, מברכים גם בברית מילה הנערכת בתקופת בין המצרים אפילו ביום חול.

  י"ג מידות

  אמירת י"ג מידות

  • כאשר הציבור נמצא בצער מכל סיבה שהיא, ויש באותו זמן ברית (ביום חול), סגולה טובה לומר בכוונה בין מילה לפריעה "י"ג מידות", ואחריהם פסוקי "מי אל כמוך" שהם כנגד י"ג מידות, ויראו נפלאות בעזרת ה'.
  • נחלקו הדעות אם מותר לומר י"ג מידות בברית הנערכת בשבת כנ"ל, יש אוסרים ויש מתירים ומנהגינו לאומרו וכל אחד יעשה כמנהגו.

  ברכות שלאחר הברית

  ברכת "הגפן"

  • לאחר הברית מברך אבי הבן או המוהל, הרב או אדם אחר, יברך על הכוס "בורא פרי הגפן",

  ברכת הבשמים

  • למנהג הספרדים אחר ברכת הגפן נוטלים אח"כ הדס, ומברך עליו "בורא עצי בשמים" ומותר לשפשף את עליו בשבת כדי להריחו. ומנהג האשכנזים שאין מברכים על בשמים בברית מילה.
  • למנהג הספרדים כשאין שם הדס, נוטלים בושם אחר ומברכים עליו את ברכת הריח הראויה לו.
  • ברכו ברכת הריח על הדס [שהיה בצנצנת מים], מותר להחזירו למים בשבת, אם אין בהדס פרחים שלא נפתחו עדיין.
  • לא מברכים על בשמים בתשעה באב. אך מותר להריח בשמים ביום הכיפורים וטוב לעשות כן כדי להשלים מאה ברכות.
  • אחרי ברכת הבשמים מברך "אשר קדש ידיד מבטן" וכו', ומסיים "כורת הברית", וישתה המברך מעט מהיין, ואח"כ יאמר "אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה" וכו'.
  • אומר שיר המעלות אשרי כל ירא ה' (תהילים פרק קכ"ח), וקדיש יהא שלמא.

  ברכת כהנים

  • יש שנהגו לאסוף הכהנים אצל הנימול ולברכו ברכת כהנים.

  המלאך הגואל

  • מנהג נפוץ הוא לברך את הרך הנימול בברכת (בראשית פרק מ"ח פסוק ט"ז) "המלאך הגואל אותי" (בראשית שם פסוק כ') "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". ויסודתו בהררי קודש, וכך כותב בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הנ"ל, וז"ל: "וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר (ויברכם ביום ההוא לאמור) בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא (בך יוסף בני יברכו בית ישראל את התינוק ביום ברית המילה) לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ ה' כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה (לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה) וּבְמִנְיַן שִׁבְטַיָא יִתְמַנֵי רַבָּא דְאֶפְרַיִם קֳדָם רַבָּא דִמְנַשֶׁה וּמַנֵי יַת אֶפְרַיִם דִיהֵי קֳדָם מְנַשֶׁה (ובמנין השבטים יתמנה נשיא של אפרים לפני נשיא של מנשה ומינה את אפרים שיהיה לפני מנשה)".

  הטמנת הערלה

  • בברית שנערכת ביום חול מטמין אבי הבן את העורלה בעפר אחרי הברית, ואומר: "נחש עפר לחמו". אולם בברית שנערכת בשבת אסור לטלטל עפר כדי להטמין את העורלה כיון שעפר הינו "מוקצה". אמנם, ניתן לייחד עפר מערב שבת כדי להטמין בו את העורלה, וכך יוכל להטמין בו את העורלה בשבת.

  זריקת סוכריות בשבת

  • מותר לזרוק סוכריות בברית המילה וכן מותר לאוספם, גם כאשר הברית נערכת בשבת.

  סעודת הברית

  • נהגו לעשות סעודה ביום המילה עם עשרה אנשים וסעודה זו היא "סעודת מצוה".
  • נהגו להודיע על כך שתתקיים סעודת ברית, אך לא נהגו להזמין לסעודת הברית.
  • מותר לאכול סעודת מצוה ביום שישי כולו אפילו אם סעודה זו תביא לכך שלא יוכל לאכול את סעודת השבת בלילה לתיאבון. ומכל מקום ראוי להקדים ולעשותה לפני חצות היום או לכל הפחות לפני שעה עשירית. ואם אינו יכול להקדימה – יזמין מספר מצומצם של אנשים לסעודת המצוה, כדי שהשאר יאכלו את סעודת השבת לתיאבון.
  • מי שהוזמן לסעודת מצווה ביום שישי – ישתדל לא למלאות את כרסו בסעודה זו, כדי שיוכל לאכול בשבת לתיאבון.
  • מותר לשיר שירים אפילו ששותים יין בסעודה זו כיון שזו סעודת מצוה.

  חול המועד

  • מותר לעשות סעודה לברית מילה אפילו אם הברית אינה בזמנה (אינה ביום השמיני) בחול המועד.

  שלושת השבועות

  • בסעודת ברית הנערכת בתשעת הימים (הינה סעודת מצווה) – מותר לכל הקרובים לשמחה לאכול בשר ולשתות יין. והקרובים הם אבותיו ואחיו ובניו ועוד עשרה חברים שרגילים לבוא לשמחותיו. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום. אבל לא אחר כך.
  • בעל הבן איש חי )דברים טו) מביא מנהג שלא לאכול בשר בסעודת מצווה שנערכת בתשעת הימים אפילו בסעודת ברית מילה וכד' כיון שקשה לצמצם במוזמנים, ואפשר לעשותה בדגים וכד'.

  תקון רחל בערב הברית

  • בבית שיש בו ברית מילה אומר היחיד "תיקון רחל" בצנעה ובלחש ואבי הבן לא אומרו.

  תחנון

  • בעניין אמירת תחנון ביום המילה ישנן כמה דעות:
  • יש שאומרים שאם יש בעיר ברית מילה כל בתי הכנסת באותה העיר אינם אומרים תחנון (וכבר כתבו האחרונים שזה מנהג גרוע).
  • יש אומרים שאין אומרים תחנון רק בבית הכנסת שבו תיערך הברית, אך בבתי כנסת אחר אומרים תחנון אפילו אם אבי הבן נמצא שם.
  • יש אומרים שבכל מקום בו נמצאים בעלי הברית אין אומרים תחנון (ובעלי הברית הם: הסנדק ואבי הבן אך לא המוהל).

   

  המנהג למעשה הוא שבמקום בו מתקיים הברית אין אומרים תחנון, וכן בכל מקום שנמצא המוהל, הסנדק או אבי הבן – אין אומרים תחנון.

  • התקיימה ברית בבית הכנסת ומתפללים שם לאחר הברית – אומרים תחנון. אולם אם אבי הבן או סנדק נמצאים במקום – אין אומרים תחנון.

  סליחות

  • מותר לאבי הבן לסנדק לומר סליחות לפני עמוד השחר ביום הברית וכל שכן לכל הציבור המתפלל איתם. וכשעלה עמוד השחר לא יאמרו וידוי, תחנון ונפילת אפים וכד' לא הם ולא הציבור המתפלל איתם. ויש נוהגים לא לומר י"ג מידות אבל אומרים את כל שאר הסליחות.

  נפטר לפני שנימול

  • תינוק שנפטר קודם שנימול בין אם נפטר תוך שמונה ימים ללידתו ובין לאחר מכן, מלים אותו על קברו כדי שלא יקבר עם ערלתו כי חרפה הוא לו ואין מברכים על המילה.
  • כאשר מלין על הקבר מלין באבן או בקנה ולא בסכין של מוהלים.

  נקבר בערלתו

  • אם שכחו למולו וקברו בערלתו אם נזכרו מיד ועדיין אין לחוש שנתנול בקבר צריכין לפתוח את הקבר ולמולו, אבל אם נזכרו לאחר כמה ימים אין לפתוח את הקבר.

  קריאת שם לנפל

  • קוראים לנפל שם לזכר שירחמו מן השמים ויחיה בתחיית המתים ויהיה בו דעת להכיר אביו ואמו.