לפני שהרב זצ"ל היה לרב הראשי, היינו הולכים יחד לקטוף אתרוגים בכל ערב חג הסוכות, לאחר ראש השנה. היינו הולכים עם שמעון כהן, אגרונום שהיה מתפלל בבית-הכנסת של הרב, ועם הרב יהודה גיאת, תלמיד של הרב, להרי יהודה, אצל התימנים.
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם. אחת המטרות של הרב לכך הייתה למנוע נזק מבעל-הבית. כי אם יקטפו אתרוג ולבסוף הוא לא ימצא חן בעיני הרב – הרי שנגרם הפסד לבעל-הבית. ואם האתרוג היה קטן מדי – הרי את הנקטף אין להשיב. לכן הרב היה בוחן את האתרוג בעצמו לפני שקטף אותו. צריך לזכור כי באותה תקופה היו משקים את העצים בממטרות ולא דרך טפטפות, והכול מסביב היה רטוב ומלא בוץ. אבל זה לא מנע מהרב לעשות זאת בעצמו.
לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה את הרב יהודה גיאת: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
