מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק טז – תענית חלום בשבת ובחג

תוכן הספר

תענית חלום בשבת ובחג

א – מי שחלם חלום רע (מהחלומות שיפורטו לקמן) בשבת, והוא מצטער ונפשו עגומה עליו – מותר לו להתענות 'תענית חלום' באותה בשבת, כדי שייקרע גזר דינו, וכן משום שהתענית עונג לו[1].

ב – טוב שישב ויעסוק בתורה כל אותה שבת כדי שיתכפר לו[2].

ג – יש אומרים שמותר לאדם להתענות על חלום רע בשבת רק אם חלם את אותו החלום שלוש פעמים, אך אם לא חלם את אותו החלום שלוש פעמים – אינו מתענה עליו בשבת. ויש אומרים שבזמן הזה – אין להתענות 'תענית חלום' בשבת כלל, משום שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות ואיננו יודעים איזהו חלום טוב ואיזה חלום רע[3].

ולמעשה[4], נמצא בספרים קדמונים שיש כמה חלומות רעים שמתענים עליהם בשבת שיפורטו לקמן, גם אם נחלמו רק פעם אחת – מתענה[5]. ואלו הם:

1 – הרואה בחלומו ספר תורה או תפילין נשרפים. ודווקא אם ראה אותם נשרפים, אך אם ראה אותם נופלים מידיו – אינו מתענה בשבת[6].

2 – הרואה בחלומו את יום הכיפורים בשעת הנעילה, ויש אומרים שגם אם ראה את יום הכיפורים שלא בשעת הנעילה. ובתנאי שיחד עם כך שראה את יום הכיפורים, גם ראה את עצמו – מתענה בו[7].

3 – הרואה בחלומו את קורות ביתו שנפלו. ודווקא סתם אדם או אשה שראו את קורות ביתם שנפלו – מתענים בשבת, אך אשה מעוברת שראתה את קורות ביתה שנפלו – אינה מתענה, כיון שזהו סימן טוב לה[8].

וכן הרואה שיניו שנפלו. ודווקא אם ראה את שיניו נופלות – מתענה בשבת, אך אם ראה את לחייו נושרות – אינו מתענה, כיון שזהו חלום טוב וסימן שמתו היועצים עליו רעה[9].

4 – יש אומרים שמותר לאדם להתענות בשבת, אם ראה את עצמו בחלום כשהוא קורא בתורה (ראה פרק ח' סעי' ג').

5 – יש אומרים שמותר לאדם להתענות בשבת, אם ראה את עצמו בחלום כשהוא נושא אשה (חופה)[10].

6 – מותר לאדם להתענות 'תענית חלום' בשבת אם ראה בחלומו את אחד החלומות שאמרו בפרק "הרואה"[11] שהם רעים.

ד – מי שבמשך יום שישי חשב על אחד הדברים שמתענים עליהם בשבת, ובליל שבת חלם את אותו חלום – אינו מתענה בשבת. ולכן, מי שסבל מכאבי שיניים ביום שישי והיה מוטרד מכך מאוד, ובליל שבת חלם שנפלו כל שיניו – אינו מתענה על כך בשבת[12].

ה – לא יתענה אדם מדעתו אלא על פי חכם, כדי שלא יעבור על איסור תענית בשבת, שכן יש בזה כמה חילוקי דינים. ועוד, כיון שיש חלום שנראה רע אך אדרבא הוא טוב וכן להיפך, ועל כן צריך לדקדק הרבה בפתרון החלום[13].

ו – מי שחלם אחד מהחלומות שמתענים עליהם בשבת, ואינו יכול להתענות – לא יתענה בשבת, אלא יתפלל ויקרא תהלים ויתן צדקה ביום ראשון[14].

ז – מי שישן שינת צהרים בשבת וחלם אחד מהחלומות שמתענים עליהם ונפשו עגומה ורוצה להתענות עליו, יש מי שאומר שיתענה עד צאת הכוכבים, ויש מי שאומר שיתענה שתיים עשרה שעות רצופות מהשעה שהתעורר. ולהלכה, יתענה שתים עשרה שעות רצופות משעה שהתעורר, משום שזהו סימן שרוצים לצערו מן השמים. ואם חל יום טוב במוצאי שבת – יתענה רק עד צאת הכוכבים[15].

ח – מי שראה בחלומו שאיש אחר מישראל ימות או יחלה – יתפלל עליו בשבת ואחר השבת ייתן צדקה בעבורו, אך לא יתענה בשבת[16].

ט – חלומות שמותר להתענות עליהם בשבת – מותר להתענות עליהם גם ב'יום טוב' [אם החולם מצטער ונפשו עגומה עליו], אך לא על חלומות אחרים[17].

י – חלומות שמותר להתענות עליהם בשבת – מותר להתענות עליהם גם ב'ראש השנה' [אם החולם מצטער ונפשו עגומה עליו], אך לא על חלומות אחרים[18].

יא – מי שחלם אחד מן החלומות שמתענים עליהם בליל יום א' של 'ראש השנה' – עליו להתענות ביום א' וכן ביום ב' של 'ראש השנה' [אך לא בלילה שביניהם]. ואם חלם את החלום בליל יום ב' של 'ראש השנה' – עליו להתענות ביום ב' של 'ראש השנה' בלבד.

יב – מי שהתענה בראש השנה תענית חלום, אם היה ביום ראשון – צריך להתענות שני הימים כל ימיו; ואם היה ביום שני – יתענה כל ימיו ביום שני בלבד. ומי שלא רוצה להתענות כל ימיו, וכבר התענה בשנה שלאחרי החלום על מנת להתענות כן תמיד – צריך התרת נדרים, ואם לא התענה בשנה שלאחריו – לא צריך התרה[19].

יג – חלומות שמותר להתענות עליהם בשבת – מותר להתענות עליהם גם בראש חודש, בחנוכה ובפורים [אם החולם מצטער ונפשו עגומה עליו], אך לא על חלומות אחרים[20].

תענית לכפרה

יד – המתענה 'תענית חלום' בשבת – צריך להתענות תענית נוספת כדי לכפר על כך שביטל מצוות אכילה בשבת, ויתענה מיד ביום ראשון שאחרי השבת שהתענה בה[21].

טו – מי שקשה לו להתענות תענית נוספת מיד ביום ראשון שאחרי אותה השבת שהתענה בה – יכול להתענות בימות החול שאחריו[22].

טז – מי שהתענה תענית חלום ב'יום טוב' (מלבד ראש השנה) או ב'חול המועד' – צריך להתענות תענית נוספת כדי לכפר על תעניתו [כיון שביטל מצות 'עונג יום טוב או 'מועד'], ויתענה מיד למחרת אותו החג שהתענה בו[23].

יז – מי שהתענה 'תענית חלום' בראש השנה – אינו צריך להתענות תענית על תעניתו, אפילו אם אותו 'ראש השנה' חל בשבת[24].

יח – מי שהתענה תענית חלום ב'ראש חודש' – צריך להתענות תענית נוספת כדי לכפר על תעניתו [כיון שביטל מצוות עונג 'ראש חודש'], ויתענה מיד למחרת אותו 'ראש חודש' שהתענה בו. אמנם, אם התענה בראש חודש 'אב' או בראש חודש ניסן – אינו מתענה תענית על תעניתו[25].

יט – מי שהתענה תענית חלום ב'חנוכה' או ב'פורים' – צריך להתענות תענית נוספת כדי לכפר על תעניתו, ויתענה מיד למחרת אותם 'חנוכה' או 'פורים' שהתענה בהם[26].

כ – מי שהתענה 'תענית שעות' בשבת – צריך להתענות יום שלם ביום ראשון שאחריו, כדי לכפר על כך שהתענה בשבת[27].

כא – מי שהתענה בשבת וצריך להתענות תענית לכפרה ביום ראשון שאחריה, אך באותו יום ראשון חלה 'תענית ציבור' כמו 'י"ז בתמוז' או 'ט' באב' – אין תענית הציבור עולה לו לתענית כפרה, ועליו להתענות תענית נוספת לכפרה מיד אחרי אותה 'תענית ציבור'. ואם קשה לו להתענות שלושה ימים ברציפות – יתענה באחד מימות החול שאחריו[28].

כב – המתענה תענית חלום בשבת ואחר כך התענה שוב בראש חודש וכדו' – צריך לשבת בתענית פעמיים פעם אחת על שבת ופעם אחת על ראש חודש[29].

כג – המתענה תענית חלום בשבת שחל בו יום טוב, ראש חודש או חנוכה ופורים – טוב להתענות בימי החול שתי תעניות כנגדה, אחת על ביטול מצוות אכילה בשבת, והשניה על ביטול עונג יום טוב או ראש חודש או חנוכה ופורים[30].

הטבת חלום

כד – חלם חלום שאינו אחד מן החלומות שמתענים עליהם, ונפשו עגומה עליו – יכול לעשות "הטבת חלום" בתפילה או בפני שלושה בשבת [למרות שאסור להתענות על חלום כזה בשבת] [31].

כה – אפשר לעשות "הטבת חלום" אחרי השבת, באמצעות טלפון[32].

 


[1] – בגמ' שבת (י"א ע"א): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום – כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת". וכן הוא בגמ' תענית (י"ב ע"ב), ופרש"י (שם): "ואפילו בשבת יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו". ובגמ' ברכות (ל"א ע"ב): "ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת – קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא". וכן פסק השו"ע (סי' רפ"ח סעי' ד'): "מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו. וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת", (עיין רמ"א סי' ר"כ סעי' ב').

וכתב המרדכי (שבת סי' רכ"ט) ביום אפילו בשבת, כלומר מוטב שיתענה ואז לא יהא לבו דואג על החלום ויש לו יותר עונג בתעניתו מבאכילתו. ובברכות [ל"א ע"ב] מסיק ליתיב תעניתא לתעניתא יען כי התענה בשבת", ע"כ.

[2] – כתב הבית יוסף (סי' רפ"ח): "ובהגהות אשיר"י פ"ק דתעניות (סוף סי' ט"ז) הביא דברים הללו, ואחר כך כתב: ומנהג בזמן הזה שמתענין בשבת תענית חלום, וכן היו נוהגין רבותינו. ואם הוא תלמיד חכם – ישב כל היום וילמוד בתעניתו ויתכפר לו", עכ"ל. והביאו כה"ח (שם ס"ק ט"ז).

[3] – כתב המרדכי (שם): "ור"מ פי' אין להתענות אלא על חלום שראה תלת זימני". וע"ע בפתח הדביר (סי' רפ"ח אות ו').

וראה בבית יוסף (סי' רפ"ח סעי' ה'): "ורבינו (=הטור) כתב בסימן תקס"ח (רצ.) בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה טוב, ואין מתענין מספק, וכן כתב אבי העזרי", עכ"ל. וכתב השו"ע (שם סעי' ה'): "י"א שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני. וי"א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת".

[4] – ע"פ השו"ע (סי' רפ"ח סעי' ה'), הובא בהערה ב'.

[5] – כתב כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק נ"א): "כתב בשל"ה דף קל"ד שאף באלו השלשה אסור להתענות בשבת, אלא אם כן התענית עונג לו כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח. ואני רגיל לפסוק שיקבל עליו להתענות שני ימים בחול, עכ"ל. וכן כתב הריב"ש סימן תקי"ג דאם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע או שהתענית רע לו ומצטער הרבה בו יותר ממה שמצטער בפחד החלום – אסור להתענות בשבת, ואפילו בחול אינה מצוה, עכ"ל. מיהו הב"ח כתב דאם נפשו עגומה עליו – יש להתענות בכל החלומות ובאלו השלשה יתענה אפילו אין נפשו עגומה יעו"ש. וכן כתב הט"ז ס"ק ג'. אמנם המגן אברהם ס"ק ז' כתב דיש להקל שלא להתענות דהא איסור דאורייתא הוא להתענות בשבת כמו שכתב הרב בית יוסף בשם הרשב"א, עכ"ל. וכן כתב המחזיק ברכה אות י"ד שיש להקל אף בשלשה חלומות אם לא שנפשו עגומה עליו". וכן כתב המשנ"ב שם (ס"ק ט"ו). וכתב בשער הציון שם (ס"ק ט"ו) בדעת השל"ה: "נראה שטעמו היה דשמא אין נפשו עגומה עליו, אבל בודאי נפשו עגומה – מודה, וכן משמע בשולחן עצי שטים, ובחיי אדם לא כתב כן, עיין שם".

[6] – כתב המגיד מישרים (פרשת ויקהל מהדו"ב): "ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס"ת מידו, שאין להתענות אלא על אותם בלבד", עכ"ל. וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם ס"ק נ').

[7] – כתב המג"א (סי' רפ"ח ס"ק ז'): "וכן כתב במגיד מישרים פרשת ויקהל דאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא על אותם שלשה בלבד, ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ספר תורה מידו שאין להתענות אלא על אותם בלבד, ואף על פי שיש מחלוקת באחת מהם גם בו מתענים, דשלשה שהם ארבעה הם, ועוד תדע סודם". וכתב כה"ח שם (ס"ק נ'): "וכתב הלבושי שרד דמה שכתב שיש מחלוקת באחת מהם וכו' ר"ל יום הכפורים, דיש אומרים בשעת נעילה ויש אומרים שאפילו שלא בשעת נעילה. וכן כתב המטה יהודה אות ו' יעו"ש, אשל אברהם אות ז'", וראה עוד בכה"ח (שם ס"ק נ"ז), שהביא מחלוקת אם בעינן שרואה דווקא יום כיפור או שרואה שמתענה, ומסיק: "כתב המטה יהודה אות ז' דנקטינן מילתא מציעתא ובעינן תרתי – יום הכפורים וגם יראה עצמו שהוא מתענה יעו"ש".

ובטעם הדבר כתב האליה רבה (שם אות י"ד): "כתב ראש יוסף [למהר"י אישקאפה על שו"ע] (בסי' תקס"ח) שהרואה יום כיפור בעת נעילה, הראו לו שצריך כפרה", הביאו כה"ח (שם ס"ק ג"ן).

[8] – כתב כה"ח (שם ס"ק ג"ן) טעם הדבר: "קורות ביתו ראוי למות דהקורות סימן לסתירה והבית סמוכה עליו כמו בקורות". ועי' ביאור הלכה (סי' רפ"ח ד"ה "או שיניו"), אליה רבה (שם) והביאו כה"ח (שם). ולענין מעוברת, כתב המג"א (סי' רפ"ח ס"ק ט'): "ובמדרש רבה פרשת מקץ פרשה פ"ט אות ח' איתא שפתרו לאשה שתלד זכר, וכן הות לה", עכ"ל. והביאו המשנ"ב (שם ס"ק י"ז). וע"ע בעניין מעוברת, פרק ח' הערה ט'.

[9] – ראה ביאור הלכה (סי' רפ"ח ד"ה או שיניו): "או שיניו – והנה לפי המבואר בגמרא דבר הדיא פתר דבנך ובנתך שכבן, מסתברא דמי שאין לו בנים ובנות – אין להחמיר בו להתענות בשבת, וגם אולי פתר לרע מפני שלא נתן לו רבא מעות כדמוכח שם ועיין בד"מ מה שכתב בשם בנימין זאב", ובטעם הדבר כתב כה"ח (שם ס"ק ג"ן): "ונפילת השינים כאילו לא יאכל עוד". ונהגו להתענות.

[10] – ראה בפרק ח' הערה י"ב.

[11] – בגמ' ברכות (נ"ד ע"א). וע"ע מה שכתב כה"ח (שם ס"ק ס"ה) לגבי חלומות שהובאו בגמ': "אבל יש אומרים שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם. אליה רבה אות י"ב, רבינו זלמן אות ז'", עכ"ל.

[12] – עיין פרק ח' הערה י"ז.

[13] – עיין לעיל פרק ח' הערה י"ז, ועוד כתב כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ס"ג): "וכתב בספר אגדת אליהו בפרק ד' דמעשר שני סימן א', וז"ל: ובהיות שראיתי כמה חילוקים בענין תענית שבת, יען שאין עתה בקיאין בחלומות ויש חלומות שנראים רעים ואדרבא הם טובים והדבר בהופכו כמ"ש לעיל, ולכן כל הבא אלי לשאול ממני על תענית חלום בשבת אני אומר לו שלא יתענה אלא יתענג בשבת באכילה ושתיה, ובתנאי שלא ידבר כל היום עם שום אדם בעולם, כי ברוב דברים לא יחדל פשע, וישב ויקרא כל ספר תהלים מתחלה ועד סוף ולמחר יתענה אם ירצה, דמה שאמרו: ובו ביום, זהו כשהיו בקיאין בחלומות כדפירשנו, גם יתן צדקה כפי השגת ידו וזה כדי שאם החלום טוב שיתקיים ואם רע ח"ו כדאי שבזכות כל זה שעושה יתבטל יעו"ש. והביאו הרוח חיים אות א'. וכן כתב בספרו כף החיים סימן ל"ו אות ח"ן דהשואל עצה מחבירו אם יתענה או לא – טוב שישיא לו עצה שיפדה התענית ולא יתענה בשבת, והפדיון הוא לפי כחו, יעו"ש. וכעין זה כתב החסד לאלפים אות ד', יעו"ש", עכ"ל.

[14] – ראה בהערה הקודמת.

[15] – עיין לעיל פרק ח' הערה י"ט, וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ויש מקילין שלא יתענה רק עד הלילה ויש לסמוך על זה כשהיה יום טוב במוצאי שבת [א"ר]", עכ"ל. וכתב כה"ח (שם ס"ק ל"ו), וז"ל: "בדרשות מהר"ש לא כתב אלא עד הלילה, וכתב דצריך להתענות יום אחד, דאיכא מאן דאמר דבעי למיתב תענית מי שמשלים בערב שבת עד הלילה, מלבושי יום טוב, ונראה לסמוך עליו ביום טוב ראשון או בשבת שחל יום טוב אחר כך ביום ראשון או ביום טוב שני שחל ביום ששי, דאין צריך להתענות אלא עד הלילה", עכ"ל. וע"כ ביום טוב שחל במוצאי שבת – יתענה עד הלילה, ובשבת שאין אחריה יום טוב – יתענה שתים עשרה שעות.

[16] – עיין כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק מ"ח). ובמשנ"ב (שם ס"ק ו'): "ואם חבירו ראה עליו חלום רע בשבת וסיפר לו – לא יתענה, אבל אם אירע כן בחול – יתענה", וראה בכה"ח שם (ס"ק י"ח) שהביא מחלוקת, והסיק: "אמנם נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה – יש להקל משום כבוד שבת ולא יתענה. וכן אם ראה חלום על אחרים – לא יתענה עליהם בשבת כמו שכתבנו לעיל סימן ר"ך אות ט"ז יעו"ש". עיין לעיל פרק ח' הערה כ'.

[17] – שו"ע (סי' תקס"ח סעי' ה'): "המתענה תענית חלום ביו"ט, או בחולו של מועד, או בראש חדש, או בחנוכה ופורים, או בערב יום הכפורים – צריך למיתב תעניתא לתעניתיה, כדין המתענה תענית חלום בשבת". ולענין ערב יום הכיפורים, ראה עוד בפרק י"ד סעי' כ'.

[18] – עי' שו"ע (סי' תקצ"ז סעי' ב')

[19] – כתב השו"ע (סי' תקצ"ז סעי' ג'): "המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום; אם היה ביום ראשון – צריך להתענות שני הימים כל ימיו; ואם היה ביום שני – יתענה כל ימיו יום שני בלבד". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "תענית חלום – ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת -אין להתענות".

וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ח): "ומכל מקום בלילה של ר"ה – אסור להתענות כמו בשאר יו"ט דבחלום לא הראוהו אלא ביום ולא בלילה". וכתב עוד שם (ס"ק ל"א): "ואם התענה בשנה שאח"כ ושוב לשנים הבאות אינו רוצה להתענות – צריך התרה שהוא ג"כ כמו נדר, אבל אם תיכף בשנה שאחריו אינו רוצה להתענות – אין כאן נדר ואין צריך התרה". ועוד שם (ס"ק כ"ב): "ועיין ביו"ד סי' רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה בנדר הוא רק כשהורגל בה או פעם אחת וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם, אבל בלאו הכי – אין נעשה כנדר ע"י שעשאו פעם אחת יעו"ש. משנ"ב או' ו' ות"א כלל קל"ט או' י"ג כתב דאם התנה מתחלה שאינו מקבל עליו בנדר ושאין דעתו להתענות רק היום – א"צ התרה, אבל סתם – צריך התרה עכ"ל. ונראה דמה שכתב אבל סתם צריך התרה, היינו כגון שהתענה פעמים שלוש בסתמא, אבל בפעם אחת – לא הוי כנדר כנז'".

[20] – כתב השו"ע (סי' תי"ח סעי' ה'): "המתענה בר"ח או בחנוכה ופורים תענית חלום – צריך למיתב תענית לתעניתיה", עכ"ל, וביאר המשנ"ב שם (ס"ק י"ג) שמדובר בתענית שמותר להתענות בשבת, וז"ל: "תענית חלום – שמותר להתענות אפילו בשבת ויו"ט וכדלעיל בסימן רפ"ח", וראה בשו"ע סי' תקס"ח סעי' ה' הובא בהערה כ"ג.

[21] – בגמ' תענית (י"ב ע"ב): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום – כאש לנעורת. אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. מאי תקנתיה – ליתיב תעניתא לתעניתא", עכ"ל. וכן בגמ' בברכות (ל"א ע"ב).

כתב הטור (סי' רפ"ח): "ומכל מקום צריך להתענות יום אחר שיתכפר על שביטל עיקר עונג שבת, וא"צ שיהא התענית מיד ביום ראשון של אחריו אלא לכשירצה", וכתב הבית יוסף (סעי' ד'), וז"ל: "ומה שכתב: ואין צריך שיהיה התענית מיד ביום ראשון, כן כתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכ"ט) והרב המגיד בפ"א מהלכות תענית (הי"ב), אבל בספר הזוהר כתוב בפרשת ויקהל (ר"ז ע"ב) שצריך להתענות מיד ביום המחרת כדי לתקן את אשר עיות בביטול עונג שבת. וגם בשם הרשב"א (חי' הרשב"א ברכות ל"א ע"ב ד"ה "מאי תקנתיה", ושו"ת ח"ג סי' רכ"ב) מצאתי כתוב דהא דאין צריך שיהיה התענית מיד ביום א' דוקא מי שתשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים, שאם לא כן ראוי לו שלא יתעכב לבקש סליחה וכפרה, ע"כ". ופסק השו"ע (שם סעי' ד'): "וצריך להתענות ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת".

ובכה"ח (שם ס"ק ל"ב) כתב: "ובפסקי ראקנטי סימן קע"ח כתב דמצוה מן המובחר ביום ראשון, שאז נראה וניכר שלכבוד שבת יושב בתענית", עכ"ל. וכן הביא כה"ח (סי' ר"כ ס"ק כ"ד), ובסי' רפ"ח (ס"ק ל"ג) כתב (לגבי מי שתש כחו): "אבל לפי ספרי הקבלה כמו התולעת יעקב וכיוצא בזה, צריך דוקא למיתב תענית לתעניתיה ביום ראשון דלאחר שבת אף על גב דהתענית צער הוא לו, עי"ש הטעם. קיצור של"ה דף פ"ט ע"ב, יפה ללב אות ח'", עכ"ל.

[22] – כתב השו"ע (סי' פר"ח סעי' ד'): "ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים – לא יתענה ביום א' ויתענה אחר כך".

[23] – כתב השו"ע (סי' תקס"ח סעי' ה'): "המתענה תענית חלום ביו"ט, או בחולו של מועד, או בראש חדש, או בחנוכה ופורים, או בערב יום הכפורים – צריך למיתב תעניתא לתעניתיה, כדין המתענה תענית חלום בשבת (וע"ל סימן רפ"ח סעיף ד')".

[24] – כתב בתרומת הדשן (סי' רמ"ח), דהמתענה תענית חלום בראש השנה – אין צריך למיתב תענית לתעניתיה, משום די"א דמצוה להתענות בראש השנה. וכתב הרמ"א (סי' תקצ"ז סעי' ג'): "ואין צריך למיתב תענית לתעניתו, דהא יש אומרים דמצוה להתענות בר"ה", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "דהא י"א דמצוה להתענות בר"ה – ואף דאין הלכה כן וכדלעיל בס"א מ"מ עכ"פ לא נחזיק זה לעבירה שיצטרך אח"כ להתענות ע"ז בחול", וראה בכה"ח שם (ס"ק ל"ג-ל"ד).

[25] – כתב השו"ע סי' תי"ח (סעי' ה'): "המתענה בר"ח או בחנוכה ופורים תענית חלום – צריך למיתב תעניתא לתעניתיה". כתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ד): "תענית לתעניתו – כדי לכפר עליו על שביטל עונג ר"ח וכמו לעיל סימן רפ"ח לענין שבת. וכתב המ"א שאם מתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב – א"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות בהם וכמבואר לקמן בסימן תק"פ", וכן כתב כה"ח שם (ס"ק כ"ג).

[26] – כתב הלקט יושר (ח"א, או"ח, עמוד מב): "פעם אחת הייתי מתענה תענית חלום בחנוכה, ולערב אני רוצה לאכול רק כנגד פת שחרית ולא הסעודה, ואמר לי: צריך אתה להדליק קודם שתטעום, ואמר: צריך אתה להתענות מיד אחר חנוכה תענית אחר, עיין בפ"ק דשבת בסימ' אשירי בחדושיו דר' מענדלין זצ"ל".

כתב הב"י (סי' תקס"ח): "וכתב בתרומת הדשן סימן רע"ח: כתוב במנהגים (מהר"א קלויזנר סי' פ"ו): המתענה בשבת – לא יתענה באחד בשבת בחנוכה אלא ימתין עד לאחר חנוכה. אבל המתענה ביום טוב ראשון משום חלום – יתענה ביום טוב שני, עכ"ל. ודבר תימה הוא לומר שיתענה ביום טוב שני, דאע"ג דבקיאים בקבעא דירחא מכל מקום הרי אנן נוהגים בו קודש ואסור לזלזל בו, הילכך לא יתענה עד מוצאי יום טוב. אח"כ מצאתי בשבלי הלקט (סי' קצ"א) וזה לשונו: נמצא בספר החסידים (סי' רכ"ט) אדם שהתענה תענית חלום בשבת וחנוכה – לא יתענה באחד בשבת בחנוכה, אלא ימתין עד לאחר חנוכה ויתענה, אבל אם התענה ביום טוב בשביל חלום – יתענה ביום טוב האחרון. ונראה לי דהכא שבקוה לחסידותייהו, שאין להקל ולבטל עונג יום טוב, דלא גרע יום טוב שני של גליות מחנוכה ופורים, עכ"ל".

וכן פסק השו"ע (סי' תי"ח סעי' ה'): "המתענה בר"ח או בחנוכה ופורים תענית חלום – צריך למיתב תענית לתעניתה", עכ"ל, וביאר המשנ"ב שם (ס"ק י"ג) שמדובר בתענית שמותר להתענות בשבת, וז"ל: "תענית חלום – שמותר להתענות אפילו בשבת ויו"ט וכדלעיל בסימן רפ"ח". וכתב המשנ"ב עוד שם (ס"ק י"ד) שלמרות זה צריך להתענות "תענית לתעניתו" כדי לכפר עליו על שביטל עונג ראש חודש וכמו לעיל סימן רפ"ח לענין שבת.

וכתב במועד לכל חי (סי' כ"ז סעי' ע"ב): "מתענין תענית חלום בחנוכה וצריך למיתב תענית לתעניתיה, כנסת הגדולה ממרן בית יוסף, והגהות מיימוניות. ועיין בקונטרס כף החיים סימן ל' אות נ"ח מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא, ועיין עמודי שמים, ואשל אברהם בפריו סימן תר"ם, והמתענה תענית חלום בשבת מה שצריך למיתב תענית לתעניתיה יניחנו עד אחר חנוכה, לבוש, וכנסת הגדולה", וה"ה בפורים.

[27] – כתב הרמ"א (סי' רפ"ח סעי' ד'): "וי"א מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע – יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת", ובמשנ"ב (שם ס"ק י"ד) כתב, וז"ל: "ואפילו אם חלם לו אחר שכבר קיים סעודה ג' אחר חצי היום, וא"כ אפילו בלא החלום אי בעי שלא לאכול עוד הרשות בידו, מכל מקום כיון שהתענה לשם תענית – עבירה היא בידו, וצריך למיתב תענית על זה", וכן כתב כה"ח (שם ס"ק מ"ד), ועיי"ש עוד.

[28] – נשאל בשו"ת משאת בנימין (סימן צ"ג) לגבי תענית חלום בשבת שלמחרתו י"ז בתמוז אם עולה לו הצום של י"ז בתמוז במקום תענית לתעניתו, וכתב: "יראה לפי הסברא דצריך להתענות תענית אחר בי"ח בתמוז ואינו יוצא בתענית זה שבי"ז בתמוז, דמידי טעמא שצריך למיתב תענית לתעניתו אלא משום כפרה על שביטל עונג שבת, ותענית זה שבי"ז אינו מכפר כלל על עונג שבת, שהרי תענית זה כבר הוא חוב גמור עליו להתענות כאשר דרשו חז"ל מקרא: צום הרביעי וצום החמישי וגומר, ואי אפשר לקרבן אחד שיכפר על שתי חטאות רק כשאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, וכן קצר וחזר וקצר בהעלם אחד אבל בשתי העלמות – לא, ובהעלם אחד נמי לא מתכפר בקרבן אחד אלא כשאוכל חלב וחלב או קוצר וחוזר וקוצר אבל חלב ודם או קוצר וטוחן אפילו בהעלם אחד מביא שתי חטאות. ופשוט הוא בפרק כלל גדול ובכריתות, וכ"ש בנדון דידן שהן כשני חטאות ושתי העלמות ואי אפשר שיתכפר לו בתענית אחד. הביאו הכנה"ג בהגהות הטור וכתב דהוא הדין לשאר תעניות ציבור דאינו עולה לכאן ולכאן.

וכן הביאו המג"א (סי' רפ"ח ס"ק ג'), וכתב: "ובשלטי גיבורים פ"ג דשבועות כתב דאין צריך תענית אחר, ומדמי לה למ"ש סי' תקס"ח סי"א ע"ש. ולא דמי, דהכא צריך כפרה, וכפרה בכדי לא אשכחן. וכן מוכח שם ס"ה דהמתענה ערב יום כיפור צריך תענית אחר אף על גב דיום כיפור סמוך לו, וכן מוכח ססי' תקס"ז ע"ש, וכן יש להורות כמו שכתב משאת בנימין. ונ"ל דאם יום א' הוא יום א' של סליחות – עולה לו אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ"ש סי' תקפ"א, אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום א' – צריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר כנ"ל דלא כע"ש", עכ"ל.

ועוד ראיה שהלכה כדינו של בעל המשאת בנימין מתרומת הדשן סימן רע"ח שכתב: המתענה תענית חלום בראש השנה – אין צריך למיתב תענית לתעניתו, וטעמו משום דיש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה. הרי שבעל תרומת הדשן כתב שאין צריך בר"ה למיתב תענית לתעניתו משום דמצוה להתענות בראש השנה הא לאו הכי הוה צריך למיתב תענית לתעניתו ולא סגי ליה בתענית שבצום גדליה שהוא למחרתו. וכן מצאתי בחיבור ב"י בטור א"ח סימן תקס"ח שכתב דהמתענה בערב יום כיפור תענית חלום שצריך להתענות תענית אחר לתעניתו שהרי היא מצוה לאכול בו, עכ"ל. הרי לך שאפי' יום כיפור שיום סליחה וכפרה הוא ואפי' הכי צריך למיתב תענית אחר. קל וחומר בנידון דידן בי"ז בתמוז שהתענית הזה אינו משום סליחה וכפרה שאין לומר שיעלה לו התענית הזה גם לכפרה".

ראיה נוספת לדינו של המשאת בנימין כתב בשו"ת רב פעלים (או"ח סימן ל"ג): "וכן מצאתי בס"ד בהדיא בגמרא דכריתות דף כ"ו ע"א, דאמרו: חייבי מלקיות שעבר עליהם יום הכיפורים – חייב, ומקשי פשיטא, ומשני סד"א התם ממונא הוא, אבל הכא דגופיה הוא אימא לא, קמ"ל ע"ש. נמצא כל היכא דהושת עליו איזה עונש, אפילו שהוא עונש בגופו, כיון דאפשר לשלומי אין יום הכיפורים פוטרו, אלא בעי לשלומי ולא יהיה חוטא נשכר. וה"ה בתענית חלום בשבת, כיון דגזרו עליו חז"ל תענית צריך לשלם, ואין יום הכיפורים פוטרו". בדומה לזה מצינו, באשה שיולדת שצריכה להביא קרבן, וכתב הרמב"ם (הל' מחוסרי כפרה פ"א, ה"י), שאם נולדו לה עשרה ילדים ולא הביאה קרבן וכעת נולד לה, היא צריכה להביא אחד עשר קרבנות עבור כל ילדיה, ולא קרבן אחד עבור כולם כי אין החוב שלה מתבטל, וראה שם עוד.

[וע"ע משנ"ב (שם ס"ק ח'), וראה שם דמסיק שאם הוא אדם בריא יתענה עוד יום, אבל אם הוא אדם חלש יכול לסמוך על המקלין, והוסיף כה"ח (שם ס"ק כ"ד): "ומכל מקום יפדה תעניתו בממון"].

[29] – כתב כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק כ"ח): "ואם התענה תענית חלום בשבת ולא התענה תענית לתעניתיה, ובשבת שאחריו התענה עוד על חלום אחר, אם די לו בתענית אחד על שתי שבתות, עיין בית דוד סימן קי"ב שנסתפק בזה, וכתב דאם תמצי לומר דבזה צריך שתי תעניות לפי שהיו שתי שבתות נפרדים, היכא דהתענה תרי יומי בלא הפסק בנתיים, כגון בשני ימים של חנוכה או בשני ימים טובים של גלויות או ביום טוב ושבת הסמוכים זה לזה, אם די בתענית אחד לשניהם או לא. וסיים דכל זה יתבאר במה שכתב משאת בנימין סימן צ"ג בטעם המתענה תענית חלום בשבת ולמחרתו תענית צבור שאין עולה לו אותו תענית במקום תענית לתעניתיה, כמו שאין קרבן אחד מכפר שתי חטאות יעו"ש. והביאו המטה יהודה אות ה' וכתב דבספיקות אלו נראה להקל, אלא שאחר כך כתב בשם השלטי הגבורים אשר סביב המרדכי פרק קמא דשבת דהמתענה שתי שבתות צריך שתי תעניות יעו"ש. והביאו הערך השלחן אות ב' וכתב דכן מי שהתענה תענית חלום שני ימים בחנוכה בהפסק ימים בנתיים, דצריך נמי להתענות שני ימים, אבל מי שהתענה בשבת ויום טוב הסמוך לו תענית אחת עולה לשניהם יעו"ש", והעלה ברב פעלים ח"א סי' כ"ט שצריך לישב בתענית שני ימים, וראה בהערה הבאה.

[30] – ראה בהערה הקודמת. וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויקרא אות ט'): "ובסה"ק רב פעלים (ח"א סי' כ"ט) נשאלתי אם התענה תענית חלום בראש חודש שחל בשבת או ביו"ט שחל בשבת דיש כאן שתי קדושות אם די לו בתענית יום אחד או אם צריך להתענות שני ימים כנגד ב' קדושות, והבאתי ראיות לדבר זה ופלפלתי בהם. ושוב הבאתי דברי הגאון משבצות זהב בסי' רפ"ח סק"ג דפשיטא ליה מסברא דנפשיה ביו"ט שחל בשבת והתענה תענית חלום דדי לו בתענית אחד לתעניתיה יע"ש. ושוב הבאתי דברי הרב לקט הקמח בהלכות שבת דף ט"ל ע"א דפשיטא ליה אם התענה תענית חלום בשבת שיש בו ב' קדושות, כגון שבת וראש חודש או שבת ויו"ט, דדי לו בתענית אחד. אך חכם אחד היה דעתו דיתענה ב' ימים ע"ש, וראיתי להרב תוספת שבת שהביא דברי הרב לקט הקמח הנז' ודעתו היא דלא יספיק לו תענית יום אחד לדעת הסוברים דתענית ציבור אינו עולה וכו' יע"ש ואנא עבדא הבאתי בס"ד ראיה ברורה דלא יועיל תענית יום אחד אלא צריך שני ימים מפני שחילל ב' קדושות, והוא משנה ערוכה בכריתות פ"ג יש אוכל אכילה אחת וכו', ומסיק שם בגמרא דף י"ד דלעולם יש עירוב והוצאה ליום כיפור והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ומשום יום כיפור, ששניהם באים כאחד, שבשעה שקדש היום לשבת קדש ליום הכיפורים ע"ש [וברב פעלים הוסיף: "הרי לך ראיה גמורה לנ"ד, דדמי לנידון דכריתות הנז' ממש, דהא התם עביד הוצאה אחת בשבת ויום הכיפורים בבת אחת דחייב שתי חטאות על שתיהם, וכן ה"ה בנ"ד דהתענה תענית אחד בשתי קדושות הבאים בבת אחת, דצריך לזה החילול שתי כפרות שהם שתי תעניות לכפר עליו"], הרי לך נידון זה דמי לנ"ד וכמו דהרב משאת בנימין סי' צ"ג והרב ב"ד א"ח סי' קי"ב הביא ראיה לספק דילהון מדין הקרבן, כן יש להוכיח לנ"ד מדין כריתות הנז' דדמי ממש שצריך להתענות שני ימים בעבור שתי קדושות, וכאשר הארכתי בזה שם בס"ד", עכ"ל.

אמנם ראה בביאור הלכה (סי' פר"ח סעי' ד' ד"ה מה) שהביא דברי הפמ"ג שכתב, וזה לשונו: "וה"ה אם היה יום טוב שחל בשבת והתענה בו תענית חלום די ביום אחד לבד", עד כאן, ואם כן הוא הדין הכא שיספיק לו תענית אחת.

וכתב כה"ח (שם ס"ק כ"ח) "וכן מי שהתענה ביום טוב שחל להיות בשבת די בתענית יום אחד. משבצות זהב אות ג'. וכן כתב רוח יעקב סימן ך', והביאו הזכור לאברהם הלכות שבת אות ת'. וכן כתב הרב לקט הקמח הלכות שבת דף ט"ל ע"א, והביאו התוספת שבת אות ו'. אמנם מסיק שם התוספת שבת באפשר לומר דיום אחד אינו עולה לשתי קדושות של שבת ויום טוב יעו"ש. וכן העלה הרב רי"ח טוב ז"ל בשו"ת רב פעלים חלק א' סימן כ"ט יעו"ש".

[31] – משנ"ב (סי' ר"כ ס"ק ג'): "מצוה להמצא עם הג' להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום [א"ר]", עכ"ל. וכתב כה"ח (סי' ר"כ ס"ק ח'): "מותר לעשות הטבת חלום בשבת, כנה"ג בהגהות הטור סימן רפח בשם סדר היום, א"ר בזה הסימן אות א', א"א אות ב', חסד לאלפים אות ג' ומה שכתב הפתח הדביר אות ב' שמעולם לא ראינו מי שהיטיב חלומו בשבת, כתב עליו היפה ללב אות ד' דאין לא ראינו ראיה ובעינינו ראינו אבותינו ורבותינו וחסידים ואנשי מעשה שנוהגים לעשות הטבת חלום בשבת ויו"ט", עכ"ל. וראה עוד במש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ד) שאין בזה בעיה של בקשה בשבת, עיי"ש.

[32] – בשונה מהתרת נדרים.

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה