מבית דרכי הוראה לרבנים

מה הם שיעורי האכילה המחייבים ברכת מעין שלש?

ברכת מעין שלוש על סוגי מאכלים שונים מאיזה כמות מחוייבים בה?

11:47

נמסר בפרשת

בנושא

שיעורי אכילה המחייבים ברכה במזונות

 

שלום למאזינים.

השבוע נקרא בפרשה על שבחים של ארץ ישראל. "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". יש הרים בארץ ישראל, יש בקעות בארץ ישראל, יש נחלי מים, יש מעיינות חמים וקרים, גדולים, טובים.

וכשאנחנו רואים בעיתונות גם הדתית וגם החרדית את המודעות שיש לנסוע לרומא, לבודפסט, ללכת שמה להבראה, לעזוב את הארץ לשם, אז זה בושה וחרפה, מפני שהנביא אומר: "בושנו כי עזבנו ארץ".

אדם רוצה ללכת לחוץ לארץ, יש הלכה ברמב"ם מתי מותר לעזוב את ארץ ישראל לנסוע לחוץ לארץ אם זה לביקור להורים אם זה על מנת לחזור, אבל לא לעזוב את ארץ ישראל בשביל לומר שהאויר של מקום אחר בחוץ לארץ זה יותר טוב, זה הוצאת דיבה על הארץ, וגם זה לא נכון, בארץ ישראל אדם רוצה מקום חם יש מקום חם, רוצה מקום אויר קר – יש אויר קר. יש בה עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, בכל מקום ומקום.

ועוד דבר בשבחה של ארץ ישראל, "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש", אני כרגע לא נכנס לחידוש מה שהגמרא אומרת מדוע כתוב כאן ארץ באמצע, מפסיקים פעמיים, אלא עצם העניין שכתוב "ארץ חיטה ושעורה" ואחר כך כתוב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". האם יעלה על הדעת שיהודי שנמצא בחוץ לארץ אוכל – הוא לא חייב לברך ברכת המזון?! כי חוץ לארץ זה לא "הארץ הטובה אשר נתן לנו" – אלא אדם מברך בחוץ לארץ, אוכל בחוץ לארץ, חיטה ושעורה – ברכת המזון, וגפן ותאנה ורימון, זית שמן ודבש – מעין שלש, אז גם הוא חייב לברך ולהזכיר את השבח של ארץ ישראל וגם מזכיר את הבניין ירושלים ואת מלכות בית דוד ומי שלא הזכיר לא יצא ידי חובה.

אבל צריך לדעת דבר כזה. החיטה היא חיטה מיוחדת. מה שהתורה מזכירה "ארץ חיטה ושעורה" זאת אומרת זה צמח שהוא חשוב מאוד. ולא לחינם כתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כי החיות של האדם זה חיטה, ובחיטה יש בה ברכת "שהכל", יש בה ברכת "בורא פרי האדמה", יש בה ברכת "בורא מיני מזונות" ויש "המוציא לחם מן הארץ". אם אדם לוקח חיטה איך כשהיא חיה ורוצה לאכול אותה, אז מברך על זה: "שהכל נהיה בדברו", ואם אדם קולה חיטה והחיטה בשלמותה, או מבשל חיטה והחיטה בשלמותה, אז מברך על זה: "בורא פרי האדמה", אדם קולה חיטה ואחר כך גורס את זה או מבשל חיטה והחיטה מתנפחת ונחסר ממנה משהו, אז הברכה שלה: "מזונות".

דוגמא, אדם לוקח את ה"שלווה" – חיטה תפוחה, אז אם האדם אוכל חיטה תפוחה איך שהיא, מברך על זה: "בורא פרי האדמה" אבל אם הוא שם את זה במים או בחלב וריסק את זה, מברך ברכת: "מזונות" וברכה אחרונה "על המחיה".

אז בחיטה יש הרבה ברכות: "שהכל", "אדמה", "מזונות" ואחר כך גם כן "המוציא לחם מן הארץ".

אבל יש עוד דבר. אם אדם אוכל למשל עוגת שמרים, בדרך כלל עוגת שמרים שוקלת קרוב לחמישים שישים גרם. אז יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין רש"י. לדעת הרמב"ם, אם אדם אוכל קרוב למאה ששים גרם בסקויטים או עוגות, דהיינו שלושה עוגות שמרים, אז לדעת הרמב"ם צריך לברך ברכת המזון. ולדעת רש"י עד שיאכל בערך מאתיים וארבעים גרם.

זאת אומרת, אם אוכלים עוגת שמרים ששוקלת ששים גרם – אז אם אוכל שלש או ארבע או אכל חמש – נכנס למחלוקת הרמב"ם ורש"י.

זאת אומרת שמעיקר הדין, אדם אסור לו לאכול למשל ביסקויטים מעל מאה שישים גרם ופחות ממאתיים וארבעים גרם, כי נכנס למחלוקת אם יברך ברכת המזון או לא.

אבל אם אוכל פחות ממאה ושישים גרם, או למעלה ממאתיים וארבעים גרם אליבא דכולי עלמא, אז פחות ממאה ושישים הברכה "מזונות" ולבסוף "על המחיה", אבל מ-מאה שישים ועד מאתיים וארבעים – ספק, ומעל מאתיים וארבעים אז חייב לברך "המוציא" וברכת המזון.

לו יצוייר אדם התחיל לאכול עוגה אחת וברך על זה ברכת "בורא מיני מזונות" ואחר כך הרגיש עצמו שהוא רעב ואכל עוד עוגה ועוד עוגה עד מאתיים וארבעים גרם, אז נכון שבהתחלה בירך "מזונות" אבל בסוף חייב לברך ברכת המזון.

ועל כן אדם חייב מאוד להזהר שכשיושב לאכול "בכל דרכיך דעהו", בכל אוכל שאתה אוכל תדע מה אתה רוצה לאכול, מה הכמות שאתה רוצה לאכול, בכדי שלא יכנס אדם לידי ספק.

וטוב מאוד וחשוב מאוד בכלל אדם צריך להיות "בעל מעשים". מה זה "בעל מעשים"? אדם אומר אני אכלתי בננה, אכלתי חצי בננה – על בננה אני מברך "נפשות", אבל חצי בננה – תלוי איזה גודל של בננה שאכלת, על כן צריך אדם פעם בחיים שלו לשקול בננה שהעין שלו תהיה לו טביעות עין מה זה גודל של בננה ומה המשקל של בננה ומה המשקל של חצי בננה, אדם צריך לדעת אם יש ברכה אחרונה או אין ברכה אחרונה.

אותו דבר בבסקויטים, אותו דבר בשקדים, כל דבר ודבר – אדם חייב להיות "בעל מעשים"! מה זאת אומרת "מעשים"? לשקול ולדעת אם יש כאן שיעור או אין כאן שיעור. אדם אוכל בוטנים – בוטן ועוד בוטן ועוד בוטן, אז אם אכל שיעור – חייב לברך.

אבל בבוטנים ושקדים למשל יש בעיה נוספת. אם הוא אכל כזית תוך כדי אכילת פרס. זאת אומרת, אנחנו לוקחים את זה לחומרא אם אכל כזית תוך תשע דקות, וגם לחומרא תוך ארבע דקות. זאת אומרת שחייב אדם להזהר לא לאכול את האוכל מארבע דקות עד תשע דקות.

ובכל אופן, אם אדם אכל לחם ואכל את זה לאט לאט, כזית תוך חמש דקות, אז נכנס לבעיה אם יברך ברכה אחרונה או לא יברך ברכה אחרונה.

ועל כן רצוי שאדם, כשמברך "המוציא לחם מן הארץ" – מיד יאכל כזית, ואחר כך ירצה לאכול לחם או לא ירצה לאכול לחם, יאכל לאט לאט, כזית בכדי עשר דקות או עשרים דקות זה אין זה משנה, העיקר שיאכל.

וכן בשבת – אדם צריך לדעת שהוא צריך לאכול לתאבון. לא אוכלים ביום שישי אחר הצהריים בכדי לאכול בלילה לתאבון. ואדם רוצה בליל שבת לברך "המוציא לחם מן הארץ" יאכל מיד את הלחם הזה עם סלט ועם דגים, לא משנה, העיקר שתחילת האכילה שלך תהיה לחם שיעור לפחות כזית או כביצה כמו שמחמירים, והנה קיימת מצות עונג שבת, מצוה למאן דאמר שאומר שזה חיוב באכילה, אז קיימת את המצוה הזאת בכזית או בכביצה לחם.

והזכרנו כמה פעמים, ואני חוזר ומזכיר, יש דברים שהתקבלו, אף על פי שהם יסודם בקבלה, כתוב שאדם פורס לחם בליל שבת ובכלל כשאדם אוכל יחד עם אשתו והוא פורס את הלחם, אז הוא פורס לעצמו כזית, לא יותר מכזית, כי זה לא מכובד לאדם לפרוס לעצמו הרבה פרוסות כאילו הוא גרגרן ורעבתן, ולאשתו בליל שבת אז הוא חייב לתת לה יותר מה שהוא ממנו, אם הוא כזית – נותן לה כביצה, ויש אומרים בפיוט של האר"י הקדוש שאומרים אותו "אזמר בשבחין" – "כביצה וכביעתא", כמו ביצה וכמו כפליים מביצה, כן, אז זית כמו ביצה, סליחה, כמו זית וכפליים ממנו זה כמו ביצה, אז כזית לעצמו לפחות, וכביעתא – לפחות לאשה.

אדם צריך לזכור. אם אדם רוצה לאכול עוגות, צריך לדעת שלא יאכל ממאה שישים ועד מאתיים ארבעים בכדי שלא יכנס לספקות.

אבל אם אדם רוצה לאכול אטריות, דבר מבושל, או כוסכוס, נכון שהיה בזה מחלוקת עצומה בין הפוסקים, עד כדי כך שרבו של הרב חיד"א לא אכל אטריות, אנו פוסקים הלכה שאם אדם אוכל אטריות, מכיון שזה מבושל – כמה שיאכל, אף על פי שיקבע סעודה על אטריות או על מקרונים או כוסכוס, אז מכיון שזה מבושל – הברכה הראשונה: "מזונות" ובסוף "על המחיה".

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר" הקדוש ברוך הוא נתן לנו. אם הקדוש ברוך הוא מעיד ואומר "ארץ ישראל טובה" – טובה היא, ותשאר ביד עם ישראל לעולם ולעולמי עולמים.

שבת שלום.

שלח במייל
שלח בוואטסאפ
שתף בפייסבוק
שתף בטלגרם

אולי יעניין אותך גם:

יעקב אבינו והארץ המובטחת
אקטואליה

יעקב אבינו והארץ המובטחת

בחלומו של יעקב – המלאכים קינאו ביעקב אבינו בעיקר מכיוון שהקב"ה ייחד את שמו ית' על יעקב אבינו ע"ה בעודו בחיים – חביב היה יעקב אבינו לפני בורא עולם שקיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל תחת יעקב

תפילה

הלכות וענייני ראש השנה התפילות והסימנים

מתי נברא העולם ומדוע בראש השנה לבדו יש שני ימים טובים? – מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת מוסף של ראש השנה – ברכות "שהחיינו" בקידוש בתקיעת שופר – משלוח מנות בראש השנה – היתכן? – סימנם בערב ראש השנה לשנה טובה ומתוקה

שבת

הלכות שבת – ענייני קידוש

על מה יש להקפיד בקידוש שאנחנו עושים מדי שבת קודש? – האם אמירת "לשם ייחוד" קודש הקידוש מעכב? – החובה להקפיד לכוון להוציא ידי חובה את השומעים – וקצת מעניין הפרשת חלה

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה