שיחות ומאמרים
התורה – חיים לעולם
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (ל"ב, א')
חז"ל (רש"י בשם הספרי) מדגישים את סדר המילים בפסוק: קודם כל "השמים", ואחר כך "הארץ". כך גם בבריאת העולם (בראשית א', א'): "בראשית ברא אלקים את השמים" – תחילה – "ואת הארץ" – לבסוף. השמים רומזים לנשמה, והארץ – לגוף. האדם לא נברא בשביל העולם הזה, אלא כדי לעשות את רצון הבורא יתעלה, כדי לעשות את רצון שמים.
השמים והארץ מתקיימים ע"י לימוד התורה. כך הוא הסבר הפסוק: "האזינו השמים" – ומה מקיים אותם? – "ואדברה", זו התורה כולה, בבחינת: "וידבר ה' אל משה לאמר". השמים אינם מתקיימים בלי התורה. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה ג"ל, כ"ה). ועוד: "האזינו השמים" – כל אדם מישראל צריך להתרומם ולהגיע למדרגת שמים.
ממשיכה התורה וממשילה את התורה למטר ולטל: "יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי" (ל"ב, ב'). המטר נותן חיים לעולם, וברורה חשיבותו; אך מהו הצורך בטל? הסביר רש"י (בשם הספרי): "שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות, כגון: הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין".
והנמשל: יש אנשים שמבינים ומכירים את מעלת התורה. הם יודעים שהתורה, כמו המטר, היא טובה לעולם; אבל יש אנשים שאינם מבינים את ערך התורה – יש אנשים שהם עצובים ברדת המטר. ולמה? א. מפריע להם בדרכם בדרכים. ב. דואגים לפרנסתם, דואגים לבור היין שלהם, ועוסקים אך ורק בפרטיותם, נדמה להם שהמטר – הוא התורה – מקלקל את היין. הם חושבים שהתורה מאבדת את פרנסתו. הם לא יכולים לעבוד בשבת, הם צריכים לבזבז את זמנם על תפילות – כל אלו אינם טובים להם. אבל האמת היא הפוכה – התורה היא חיים לעולם.
מה אפשר לעשות עם אותם האנשים שאינם מכירים את ערכה של תורה? ממשיך הפסוק: "תזל כטל אמרתי"! אותם צריך לקרב בעבותות של אהבה, לקרב אותם בדכי נועם, כמו הטל, שהכל שמחים בו. "אהיה כטל לישראל". יראה האדם הרחוק וירגיש שהתורה טובה לו, אין היא מפריעה לחייו, אין היא מקלקלת את היין. אותם יהודים נידחים שלא טעמו את טעם התורה, שכל דבריה נחמדים מזהב ומפז רב, שחושבים שיש סתירה בין התורה לבין העולם – להם צריך להראות את המאור שבתורה. לאט לאט הם יטעמו את טעמה, והמאור שבה יקרבם להכרת הטוב האמיתי. יכירו וידעו כי התורה היא חיוּת העולם, היא נשמת העולם.
אנו צריכים לדאוג לכך שהנוער ילמד בקטנותו בבית הספר תורה ויראת שמים. תורה היא חיים, תורה היא כגשם וטל. ואפילו אם קשה לאדם, עליו לדעת שאלו רק דמיונות. באמת התורה היא הטובה המושלמת.
אנו צריכים לתת דין וחשבון לעצמנו, ולא רק לאחרים. כל יום ויום אנו אומרים: "השיבנו אבינו לתורתך", אנו מבקשים מה' שיחזיר אותנו בתשובה. ומה אנו עושים לקראת זה? רק מצפצפים בפה ולא בלב. "בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני" (ישעיה כ"ט, י"ג). הלזה תשובה ייקרא? לפחות בימי תשובה נחזור בלב שלם ובנפש חפצה לעשות את רצון הבורא. נגביר את לימוד התורה, נקבע עיתים עם כל בני ישראל, ונקרא ברחוב בשם ה'. או אז נזכה לכל מידי דמיטב.
כל אדם יחפש לעצמו דרך סלולה ובטוחה כיצד ללכת בה. אם אין הוא יודע דרך כזאת, יעשה כדברי חז"ל: ילך אצל חכם ללמדו דרכי התשובה (ראה ברכות ל"ה ע"א). ילמד בספרי מוסר וידע נתיבות האמונה. ובעיקר – "טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר ממאה מלקיות" (ברכות ז' ע"א). יתרחק לא רק מעבירות מובהקות שבין אדם לחבירו ולמקום, אלא כדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה ה"ג), גם מן המידות המקולקלות ומדעות רעות. כל החוזר בתשובה בלב שלם הוא מודבק בשכינה, כלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ז): "צועק ונענה". ובהלכה ו': "אהוב, ונחמד, קרוב וידיד". שבחים רבים נאמרו על בעלי תשובה. גם אותם שחוזרים ממידות רעות ומדעות רעות גם הם נקראים בעלי תשובה.
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלימה לפניו, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. נזכה לגדל את בנינו לתורה ויראת שמים. תהא השנה הבאה עלינו לטובה שנת ברכה, רווחה והצלחה, ברוחניות ובגשמיות, ונתברך בכל מידי דמיטב ובחתימה טובה, אכי"ר.
חשיבות הזכרת שם ה'
"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ" (ל"ב, ג')
מפסוק זה למדו חז"ל (ברכות כ"א ע"א) את חיוב הברכה הראשונה שלפני קריאת התורה. עוד נלמד מכאן, שכאשר אדם מזכיר את שם ה', אומרים השומעים: "ברוך הוא וברוך שמו". כך היו הכהנים והעם עושים, כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול ביום הכיפורים, היו אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכך מובנו של הפסוק: "כי שם ה' אקרא" – מיד אחריו – "הבו גודל לאלוקינו".
אילו לא חששתי מחילול השם ומביזוי שם ה', הייתי מציע שעל כל מעטפה יכתבו: 'ב"ה' ו'בעזהי"ת'. כך היה מתפרסם שם ה'. אולם אני חושש שיזלזלו במעטפה ויזרקו אותה לפח. לפיכך אני מציע דבר אחר: כשאדם פוגש את חבירו ירבה בהזכרת שם שמים: "אם ירצה ה' ", "בעזרת ה' ", "ברוך ה' ", "ה' יעזור", "הודו לה' כי טוב" וכדו'. כך תתנהל השיחה עם שם שמים.
כשהיה יוסף הצדיק במצרים, היה שגור שם שמים בפיו. "וירא אדוניו כי ה' איתו" – אמרו על כך בזוהר הקדוש: שם שמים שגור בפיו. ידע יוסף שרק כך יוכל לקדש את עצמו מטומאת המצרים, "והיה מחניך קדוש" (כ"ג, ט"ו).
פרפראות
החיבור בין שמים וארץ
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (ל"ב, א')
השמים והארץ הם בבחינת רוחניות וגשמיות כמו שכתב בעל 'אור החיים' הקדוש. ובא משה רבנו ללמדנו שכל אדם צריך לחבר את הגשמיות עם הרוחניות. כמו שהתורה הקדושה פתחה ואמרה (בראשית א', א'): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ואחר כך אמרה (שם ב, ד): "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". יש המחברים שמים עם ארץ, ויש המחברים ארץ עם שמים, ושניהם טובים כי העיקר לחבר את הגשמיות והרוחניות. וכפי שכתב הרמ"א (או"ח ו', ב') על ברכת אשר יצר: "ומפליא לעשות" – "שקושר רוחני בגשמי", וכל זאת לעבודת הבורא יתעלה ויתברך שמו לעד.
חיי בניו של מקום
"שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (ל"ב, ה')
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ד' ובהלכה א'): "הנקמה (=העונש) שאין נקמה גדולה ממנה, שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר (במדבר ט"ו, ל"א): 'היכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה' ".
וכך פירש רבינו בעל 'אור החיים' הקדוש את פסוקנו: "שיחת לו" – ומה ההשחתה שגורם החוטא לעצמו? – "לא בניו!", פירוש: שאינם נקראים בני א-ל חי. אין לך השחתה גדולה ונקמה גדולה מכך שהאדם אינו נקרא יותר בנו של ה' ואינו קשור להקב"ה, רח"ל.
חובת התנהגות בנו של מקום
"שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (ל"ב, ה')
"'בנים אתם לה' אלהיכם', בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר (ירמיה ד', כ"ב): 'בנים סכלים המה', ואומר (דברים ל"ב, כ'): 'בנים לא אמון בם', ואומר (ישעיהו א', ד'): 'זרע מרעים בנים משחיתים', ואומר (הושע ב', א'): 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי'" (קידושין ל"ו ע"א)
ידועה המחלוקת בין ר' יהודה לר' מאיר האם ישראל שחטא יש לו דין של בן או של עבד. אנו אומרים בפיוט הנפלא: "יען על כל פנים לנו דין בנים". זו מעלה חשובה ביותר שאנו בנים, אמנם בנים שובבים – אבל בנים. ולכן רומז הכתוב: "לא בניו מומם"! אין לך מום יותר גדול מזה שאתם לא בנים. והגם שישראל שחטא יש לו דין של בן, צריך כל אחד להשתדל להתנהג כמו בן לפני אביו – כבן אהוב, כבן נחמד.
מיהו נבל
"הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (ל"ב, ו')
"'עם נבל' – ששכחו את העשוי להם. 'ולא חכם' להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע" (רש"י)
ותרגם יונתן בן עוזיאל: "האפשר דלשום מימרא דה' אתון גמלין דא עמא דהוון טפשין וקבילו אורייתא ולא חכימו" (תרגום: האפשר שלשם מאמר ה' אתם גומלים זאת, עם אשר היו טפשים וקבלו התורה ולא חכמו, הלא הוא אביכם אשר קנה אתכם, הוא ברא ושכלל אתכם). יש המתחכמים ופוגעים בה' ובתורתו מתוך "חכמה" שלהם, והם חושבים שהם חכמים ומשכילים בכך שהם כופרים.
באה התורה ואומרת: "עם נבל" – מי שכופר בה' ובתורתו, ממאן לקיים מצוות – הוא נבל. ואל תחשוב שהוא חכם אלא באמת – "לא חכם"!
חבל נחלתו
"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (ל"ב, ח'-ט')
"'כי חלק ה' עמו' – למה כל זאת? לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו? 'עמו'; ומי הוא עמו? – 'יעקב חבל נחלתו', והוא השלישי באבות, המשולש בג' זכויות: זכות אבי אביו, וזכות אביו וזכותו – הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי ב-ג' גדילים. הוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בנו של יצחק" (רש"י)
כך יש לפרש את דברי רש"י: בשעה שהציב הקב"ה גבולות לכל אומה, הציב לעם ישראל את נחלתם בארץ ישראל. את ארץ ישראל נתן הקב"ה ליעקב. ומדוע המתין ולא נתן אותה כבר לאברהם? כדי שיהיו שלושת האבות כרוכים עליה כחבל, ולא יהיה אפשר לנתק את ישראל מעל נחלתם.
תורה, בינה וענני הכבוד
"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (ל"ב, י')
"'יסבבנהו' – שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות, וסבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגיגית. 'יבוננהו' – שם בתורה ובינה" (רש"י)
לפי פירוש רש"י: "יסובבנהו" – בענני כבוד; "יבוננהו" – בינה בתורה, בבחינת (אבות ג', י"ז) "אם אין דעת אין בינה". הרי שהתורה והבינה קשורות לענני הכבוד.
ואכן בחג הסוכות אנו יושבים בסוכה, שהיא כנגד ענני כבוד שהיו לעם ישראל (עיין סוכה י"א ע"ב), ומובא בחז"ל (פסיקתא דרב כהנא, נספחים ב') שבזכות מצות הסוכה נזכה שה' יפרוש עלינו את סוכת שלומו, ונזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן.
ויש לשאול: הרי עורו של לויתן אינו כשר לסוכה, שכן עור אינו כשר לסכך! על כרחנו צריך לומר, שסוכת הלויתן לא תהיה בחג הסוכות. האם משתמע מכאן שהגאולה תידחה, ולא תוכל להיות בחג הסוכות עצמו?!
צריך לומר, שאם הגאולה תבוא בחג הסוכות ממש, אזי יפרוש ה' עלינו מחדש את ענני הכבוד בתור סוכה. את סוכת עורו של לויתן נקבל אחרי החג…
כל הדברים – לבנים
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (ל"ב, מ"ו)
בראש ובראשונה מזהיר משה: "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם". בראש מעיניו – חינוך הבנים, לצוות את הבנים.
עוד מצווה אותם משה, שיש לקיים את "כל הדברים". אסור לאדם לבחור לעצמו רק את המצוות שהוא מבין ושהוא מעוניין בהן. עליו לקיים את כל המצוות, מהקלות ביותר ועד החמורות שבהן, כי אם אתה תזלזל במקצת מהמצוות, בניך ילמדו לזלזל יותר. ומשום כך אנו מדגישים בתפילה לשמור ולעשות את כל, כי ה'כל' הוא העיקר בחינוך למצוות (וראה עוד בהרחבה על נושא החינוך ב'דברי מרדכי' 'ירח האיתנים').
כי לא דבר רק הוא מכם
"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (ל"ב, מ"ו–מ"ז)
"'כי לא דבר ריק הוא מכם' – לא לחינם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה 'כי היא חייכם'" (רש"י)
ביאור נוסף: "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא – מִכֶּם", אם אתה מרגיש שהתורה היא דבר ריק – "מכם", הפגם הוא בך! שכן התורה היא החיוּת של האדם.
אמרו על כך חז"ל: "משל למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"
– והנמשל: "אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב (ל', כ') בה: 'כי הוא חייך ואורך ימיך' כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה" (עיין ברכות ס"א ע"ב).
זהו שאמר הכתוב: "כי לא דבר רק הוא מכם, כי הוא חייכם".
מעשה רב
חיקוי של הזקנים
"שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ל"ב, ז')
היה מספר מרן הרב זצ"ל: חכם מנשה שלו היה רגיל להוציא באמצע דרשותיו מטפחת אדומה לנגב בה את פניו, מה שהוא לעצמו דבר שבשיגרה ומקובל. הוא היה רגיל לדרוש את אותה הדרשה במספר מקומות, וכך היה דורש בצהריים בבית הכנסת "שושנים לדוד", לפני מנחה בבית הכנסת "שאול צדקה" ולפני ערבית בבית הכנסת "בית אהרן", ובכולם את אותה הדרשה. פעם אחת עקבתי אחריו, ואני מבחין שהוא דורש ומנגב את פניו במטפחת, וגם שמתי לב שהוא דרש את אותה הדרשה. שאלתי אותו: מדוע נוהג מר לחזור על דרשותיו, ומדוע הוא מנגב את פניו גם כשאין נראה על פניו שהוא מזיע במיוחד? הוא הקפיד עלי, ואמר לי: "שתוק! מה שאני עושה אינו אלא 'חיקוי' כמו שחכם יוסף חיים היה עושה! הוא היה מנגב את פניו במטפחת אדומה בדרשותיו, כך גם אני עושה כמוהו!" גם בדרשותיו בהלכה הוא היה מבטל את עצמו לחלוטין ותולה את ידיעותיו ב'בן איש חי' ולא בעצמו. כשהוא היה דורש בהלכות פסח, הוא היה מצטט בעל פה ממש סעיף אחרי סעיף מה'בן איש חי' ומהשולחן ערוך. פעם שאלתי אותו הלכה בשעה מאוחרת – אחת עשרה או שתים עשרה בלילה, והוא הקפיד עלי, ואמר לי: "מה אתה שואל אותי, וכי אני חכם!? אני כמו 'הקלטה', וכל מה שאמר חכם בעל ה'בן איש חי' אני אומר! אם אתה רוצה לדעת הלכות, לך תפתח את ספרו של ה'בן איש חי' בעצמך ותלמד, וזה אותו הדבר!".
ראו איזה הבדל בין דורו לבין דורנו, שכן היום, אם אחד יודע פרשה אחת ב'בן איש חי' או סימן אחד בלבד בשולחן ערוך, אם לא תפנה אליו בתוארים של "הרב הגאון הגדול" לא ידבר אתך…
תורה אינה כ"דבש"
"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" (ל"ב, י"ג)
היה אומר מרן הרב זצ"ל: יום אחד היה אצלי רב אחד, הוא הביא ספר וביקש הסכמה, ולחץ עליי מאוד. כתבתי: "הספר הזה – כל עמוד ועמוד מלא דבש". הוא שמח מאוד על התיאור הזה. רב אחד שהכירו, ביקש ממנו לראות את ההסכמה שלי, והתפלא על הנוסח שכתבתי לו. הוא שאל אותו: "מה זה, כך כתב הרב עליך?". אותו רב הזדמן אליי ושאל אותי על הדבר. אמרתי לו: יש הבדל בין החלב שמייצרת הבהמה מאכילת עשב, לבין הדבורה שלוקטת צוף מהפרחים ומוציאה דבש, שלא מוציאה כלום מגופה אלא מעבדת בגופה את מה שהיא לוקטת [וכדברי התוספות בחולין ??? שמשום כך הדבש טהור למרות שקי"ל "היוצא מן הטמא – טמא"]. פעם היה מפעל לגלידות שהחשמל התקלקל בלילה ללא ידיעת בעלי המפעל. בבוקר גילו שכל הגלידות נמסו, והיו שם הרבה דבורים שאכלו ממנו. וראה זה פלא, שהדבש שהוציאו היה בצבע לבן. שאלו אותי: כיצד מסבירים תופעה שכזו? אמרתי להם: תדעו, שהדבש הזה חלבי, כי אין בדבש שום תוצרת מגופה של הדבורה. מה שאין כן החלב, הוא נוצר מגופה של הבהמה ממה שאוכלת עשב, והיא מייצרת את החלב מגופה ממש. (ומשום כך, אומר ה'בן איש חי' (פרשת צו שנה ראשונה סי' מ"ב), שאדם לא יקנה חלב מגוי בפסח. ויש מחמירים שבערב פסח קונים חלב לכל החג ומקפיאים אותו, כי שמא הרפת לא נוקתה, אבל העיקר להלכה – אנו מחזיקים את כולם בחזקת כשרות). כך עלינו לדעת, שהתורה אינה כ"דבש" אלא צריכים "לייצר" את חידושיה ולהתאמץ בכך.
הלכה בפרשה
הזכרת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ" (ל"ב , ג')
"כשאקרא ואזכור שם ה' – אתם, הבו גודל לאלהינו וברכו שמו, מכאן אמרו שעונין 'ברוך שם כבוד מלכותו' אחר ברכה שבמקדש" (רש"י)
אדם שטעה ובירך ברכה שאינה צריכה, כגון שבירך 'הגפן' על כוס משקה שבידו, והתברר שזה מים, יכול לתקן זאת על ידי שיאמר מיד: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. ולדעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"א הט"ו) המברך ברכה שאינה צריכה עובר על לאו דאורייתא של "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא". ואם התחיל לברך בא"ה, והעירו לו שטועה בברכה – ימשיך ויאמר: 'למדני חוקיך' (כדרך הפסוק בתהלים קי"ט, ב').
אדם ביום תענית לקח מים והתחיל לברך עליהם 'שהכל', או לקח פרי עץ ובירך עליו 'בורא פרי העץ', ונזכר שהוא בתענית, מה יעשה? יש מי שאומר שיטעם מעט מהפרי, ויש מי שאומר שלא יאכל אלא יאמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכן נוהגים (וע"ע כה"ח סי' תקס"ח ס"ק טו"ב).
אדם שבבין המיצרים לקח פרי חדש ובירך עליו 'בורא פרי העץ', מה יעשה? האם יאכל בלי לברך 'שהחיינו' או שיברך 'שהחיינו' ויאכל?
יש מי שאומר שיאמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ולא יאכל מפרי זה, ויש מי שאומר, שהזכרת שם שמים לבטלה חמורה יותר מאכילת פרי בימי בין המיצרים (עיין לרמב"ם פ"א מהל' ברכות הל' ט"ו), ועל כן יאכל בלי לברך 'שהחיינו' – וכן נוהגים (עיין שו"ע סי' תקנ"א סע' י"ז ולכה"ח שם ס"ק ר"ד ורי"ד, ולמשנ"ב שם ס"ק צ"ח).
נישואי בני עדות שונות נגד רצון ההורים
"שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ל"ב, ז')
שאלה: ישנן משפחות בימינו שאינן מסייעות ואפילו מפריעות לבניהן ולבנותיהן להנשא לבן עדה אחרת, ודבר זה גורם סכסוכים רבים ואי נעימויות. השאלה כפולה היא: האם הבן או הבת חייבים לשמוע להורים מדין כבוד אב ואם, והאם צודקים ההורים שרוצים חתן או כלה דווקא מבני עדתם?
תשובה: בענין הבנים המצווים לשמוע להוריהם, כבר פסק הרמ"א (בשו"ע יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ה), וזו לשונו:
"וכן אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב", עכ"ל.
ואמנם צריך הבן לעשות הכל ולשכנע את הוריו שלא יאלץ לעשות בניגוד לרצונם, וכן ההורים צריכים לייעץ רק לטובת בנם.
ברור הוא, שאם רואים ההורים שהבן או הבת משתדכים בשדוך שאינו הגון, חובתם המליאה לייעץ ולומר את דעתם. ועל הבנים להתיחס בכובד ראש, בבחינת: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".
אולם, בשום פנים ואופן אין מקום – בפרט בימינו – להתנגד לנישואי הבן או הבת עם בני עדה אחרת, וכבר נרמז על כך (סוף מסכת תענית) כי עניינו של יום ט"ו באב הוא שהותרו שבטים לבוא זה בזה. ובדרך רמז נאמר שאם כל שבט ושבט יסתגר בעצמו לא תהיה אחדות ולא תהיה שלימות בעם ישראל.
ולפיכך אין שום מקום להתנגד לנישואין בין העדות, ואדרבה, תרבה בזה האהבה והאחוה, השלום והרעות.
שימוש בתרופות באלכוהול יין נסך
"אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (ל"ב, ל"ח)
שאלה: האם מותר להשתמש בתרופות המיוצרות בחו"ל שיש בהן כהל ענבים?
תשובה: קבלתי את מכתבך בענין תרופות המורכבות מפרחי בר שונים, ומשתמשים בהכנת התרופה בכוהל ענבים שיש בו חשש יין נסך.
בשאלה אם מותר להשתמש ביין נסך כתרופה אם לאו, כתב הרמ"א (יו"ד קנ"ה ס"ג): "בכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה, ואפילו יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אף על פי שהוא כדרך הנאתן, ובלבד שלא יאכל וישתה האסור הואיל ואין בו סכנה" (וראה ב'דרכי תשובה' שהרמ"א התיר אפילו לשתות, וראה בפמ"ג שהשיג על כך).
והיתר זה הוא דווקא לשיטת הרמ"א שפסק בשו"ע (קכ"ג, א') שבזמן הזה סתם יינם מותר בהנאה אך לא לפי מר"ן (וראה שם בביאור הגר"א שחיזק דברי מרן שם משם 'תרומת הדשן' שנהגו איסור בכל הארצות האלו, ואפילו בהנאה).
בענין אלכוהול שעשוי מסתם יינם, פסק מרן בסימן קכ"ג (סעיף כ"ד) בשם תשובת הריב"ש, שהם אסורים בהנאה כיין עצמו, וכפי שפירש את דבריו הרמ"א: "ופירוש דבריו: יין שרוף שעושין מיין נסך, אף על פי שאינו רק זיעה מן הנסך – הרי זה כאיסור עצמו".
וגם בזה חזרנו למחלוקת מר"ן והרמ"א, האם מותר להשתמש בו להנאה, וכן הוא בשו"ע קכ"ג ס"ב שפסק: "אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה" (וזה שלא כדברי הרמ"א קנ"א, ג'). ולפיכך למעשה יש להמנע משימוש בתרופות אלו שאינן למקרה של פיקוח נפש אלא להקלת הכאבים, וכפי דעת מרן וביאור הגר"א. וכמובן בפיקוח נפש הדבר מותר (ועיין עוד מש"כ באריכות בשו"ת 'מאמר מרדכי' ח"ב יו"ד סימן ו').
לסיכום:
א. יין נסך גם בזמן הזה אסור בהנאה, ולדעת הרמ"א מותר אך לא בהנאת שתייה.
ב. גם אלכוהול שיש בו כוהל ענבים נחשב ליין נסך.
ג. שימוש בתרופות שיש בהן כוהל ענבים של "סתם יינם" מותר רק בפיקוח נפש.
יה"ר שיקוים בכל חולי עמו ישראל: "והסירותי מחלה מקרבך", "וישלח דברו וירפאם".
