חינוך קטן לתפילה
א – חובה על האב לחנך את בנו להתפלל, ומצוה להביא ילדים קטנים לבית-הכנסת כדי לחנכם להתפלל בבית הכנסת לפחות בשבת[1].
קטנים בבית הכנסת בחול ובשבת
ב – בעבר נהגו להביא את הבנים לבית הכנסת גם בימות החול, אך משום שכיום נהוג לקיים תפילה בבתי הספר בימות החול, אין חובה להביאם לבית הכנסת ביום חול, אך יש להביאם לבית הכנסת בשבת.
קטן המפריע לתפילה
ג – ילדים קטנים שיש חשש שיפריעו לתפילה – מותר ליתן להם שקיות של ממתקים כדי שלא יפריעו. אמנם, ילדים קטנים שבוכים או מסתובבים בבית הכנסת ומפריעים לתפילה – אסור להביאם לבית הכנסת[2].
תפילת מנחה של ערב שבת
תפילין במנחת ער"ש
ד – בתפילת מנחה של ערב שבת – אין להניח תפילין כלל, וגם הנוהגים להניח תפילין של "שימושא רבא"[3] בימות החול – לא יניחום בתפילת מנחה של ערב שבת[4].
וידוי וי"ג מידות
ה – אין אומרים וידוי וי"ג מידות בתפילת מנחה של ערב שבת[5].
"ה' מלך גאות לבש"
ו – אומרים את מזמור התהילים: "ה' מלך גאות לבש"[6] לפני קדיש "יהא שלמא" במקום מזמור: "למנצח בנגינות מזמור שיר"[7] שנהוג לומר בימות החול.
מנחה של חול אחרי שהציבור קיבלו שבת
ז – המגיע לבית הכנסת ומצא שהציבור קיבלו עליהם את השבת מוקדם[8] ורוצה להתפלל מנחה ביחיד – יתפלל מחוץ לבית הכנסת. אבל אם התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ורק אז קיבלו הציבור שבת עליהם – אינו חייב לצאת תוך כדי תפילה וימשיך בתפילתו בתוך בית הכנסת[9] [וראה עוד מש"כ בפרק י"ד סעי' כ"ח].
ח – לגבי תפילת מנחה בערב שבת לנשים – עיין לעיל פרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ו-כ"ט.
תפילת מנחה בערב שבת בימים מיוחדים
עשרה בטבת
ט – עשרה בטבת בחל ביום שישי – יש להתפלל מנחה מוקדם מספיק כדי להספיק לקרוא בתורה ולברך "ברכת כהנים" לפני השקיעה[10].
נשיאת כפיים
י – מותר לכהנים לשאת כפיהם לכתחילה אם מתפללים כחצי שעה או ארבעים דקות לפני השקיעה, ובמקום הצורך יכול להקדים לפני כן, ובלבד שהגיע זמן פלג המנחה[11].
מנחה בפלג
יא – הרוצה להתפלל מנחה מוקדם לפני פלג המנחה – יכול להתפלל מנחה, אבל אין נושאים הכהנים כפיים לפני פלג המנחה[12].
זריזות לאחר ערבית
יב – אחרי תפילת ערבית ימהרו ללכת לביתם, כדי שהצמים יוכלו לאכול מיד כשמותר[13], ולא יאריכו את התענית ללא צורך.
ערבית לפני צאת הכוכבים
יג – אם מסיימים ערבית לפני צאת הכוכבים יש להזכיר למתפללים שלא לאכול לפני "צאת הכוכבים", ויזכרו לומר "קריאת שמע" בשלמותה אחרי צאת הכוכבים שזהו זמנה. ובכל מקרה טוב להזכיר לציבור שלא לשתות אחרי הקידוש לפני המוציא יותר מרביעית מים, כדי לא להכנס לספק ברכה אחרונה. ואחרי המוציא ישתו כרצונם[14].
ערב שבת חנוכה
יד – בערב שבת חנוכה יש להקפיד להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, וכמה טעמים לדבר[15] ראה פרק י"ד סעי' ל"ט ואילך.
ערב "שבת שובה"
טו – בתפילת מנחה בערב "שבת שובה" אומרים "אבינו מלכנו" אחרי חזרת הש"ץ לפני קדיש תתקבל[16].
"שיר השירים" בשמחה ובקול נעים
טז – נוהגים לומר בערב שבת "שיר השירים" שהוא קודש קדשים[17]. ויש נוהגים לאומרו רק בערבי שבתות בימי ספירת העומר[18]. "וטוב לומר כל ערב שבת בשמחה ובקול נעים"[19].
זמן אמירת "שיר השירים"
יז – טוב לאמר "שיר השירים" לפני "קבלת שבת", ובתנאי שיספיקו לקבל שבת בזמנה לפני השקיעה. אם לא יספיקו לקבל שבת לפני השקיעה – יקבלו שבת באמירת "לכה דודי" או באמירת: "הרינו מקבלים עלינו תוספת שבת" ואחר כך יאמרו "שיר השירים"[20].
סדר קבלת שבת
מזמורים לפני "לכה דודי"
יח – מנהג ירושלים להתחיל "קבלת שבת" באמירת "מזמור לדוד"[21], שיש בו ז' קולות והוא כנגד יום השבת[22].
מזמורים כנגד ימי בראשית
יט – יש נוהגים לומר לפני "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" שבעה פרקי תהלים ["לכו נרננה" וכו'][23] כנגד שבעת ימי בראשית. אמנם אם רואים שהשקיעה מתקרבת או שכבר עברה – יאמרו מיד קבלת שבת, כיון שאדם חייב להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות קודם השקיעה[24].
"מזמור שיר ליום השבת"
כ – אחרי "לכה דודי" אומרים: "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור: "ה' מלך גאות לבש". ואומרים "כל ישראל" ו"במה מדליקין" ואחריו קדיש "על ישראל".
"מזמור שיר" פעמיים
כא – יש נוהגים לומר: "מזמור שיר" פעמיים – פעם אחת אחרי "לכה דודי" ופעם נוספת אחרי "במה מדליקין", ומנהג טוב הוא[25].
אמירת "במה מדליקין"
כב – אומרים "במה מדליקין" לפני ערבית, ויש נוהגים לומר "במה מדליקין" לפני קבלת שבת[26].
"מזמור שיר" לאחר "כל ישראל"
כג – יש נוהגים להקדים לומר "כל ישראל", "במה מדליקין", "אמר רבי אלעזר" וקדיש, ואח"כ אומרים: "מזמור שיר ליום השבת". והנוהגים כן כשאומרים "בואי כלה" בפעם השלישית, פונים לצד מזרח[27].
פסוקים לפני "מזמור שיר ליום השבת"
כד – יש מוסיפים מספר פסוקים לפני "מזמור שיר", אשר ראשי התיבות שבתחילת כל פסוק הוא המילה: "יעקב". הפסוקים הם: יִ'שָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן; ע'וּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: ק'וֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: בָּ'אָתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים[28]. ויש מוספים לפני "מזמור שיר" את הפסוק: "ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה".
קבלת שבת בזמנה
כה – יש לומר "קבלת שבת" לפחות כמה דקות לפני שקיעה, משום שמצוה להוסיף מחול על הקודש. וע"כ אם לא קיבלו שבת ורואים שהשקיעה מתקרבת – יקבלו שבת מיד, כדי להוסיף מן החול על הקודש ולקבל שבת לפחות כמה דקות לפני השקיעה[29]. וכן יעשו כאשר כבר עברה שקיעה [וכן ינהג אדם שמתפלל במנין סמוך מאוד לשקיעה ובאמצע חזרת הש"ץ רואה שתיכף זמן השקיעה, יאמר שהוא מקבל עליו שבת].
לימוד כשהציבור אומרים את פרקי התהילים
כו – מותר לאדם לעיין בספר בשעה שהציבור אומרים שבעה פרקי תהילים אלה ["לכו נרננה" וכו'] עד שיגיעו "למזמור לדוד". ומכל מקום, צריך לעיין בספר שגודלו כגודל סידור כדי שלא יראה כפורש מן הציבור[30].
קבלת שבת בשדה
כז – מצווה מן המובחר לומר "קבלת שבת" בשדה[31], ואין בכך יהירות. והעושים כן – תבוא עליהם ברכת טוב[32].
רוב ומיעוט בקבלת שבת בשדה
כח – כאשר רוב הציבור מעוניין לקבל שבת בשדה ומיעוטו מתנגד – יכול הרוב לכפות דעתו על המיעוט ולומר "קבלת שבת" בשדה[33].
סדר העמידה ב"קבלת שבת"
כט – בעת שאומר "קבלת שבת" יעמוד עם הפנים למערב[34] ויסגור עיניו[35], וישים יד שמאל על החזה ויד ימין על יד שמאל, ויכוון באימה ויראה כאילו עומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת, ובעודו עומד כשפניו למערב ועיניו עצומות יאמר: "מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך גאות לבש", ואחר כך יפתח עיניו ויסתובב לצד מזרח[36].
פניה לצדדים ב"בואי כלה"
ל – הפיוט "לכה דודי" מסתיים באמירת: "בואי כלה" שלוש פעמים[37]. כשאומר בפעם הראשונה: "בּוֹאִי כַלָּה" – יפנה לימין. וכשאומר בפעם השנייה: "בּוֹאִי כַלָּה" -יפנה לשמאל. ואח"כ יפנה למרכז ויאמר בלחש: "בואי כלה שבת מלכתא" פעם שלישית, ויכוון לקבל תוספת הנפש[38].
קבלת שבת בשמחה
לא – כשאומר הפיוט: "לכה דודי", יהא שרוי בשמחה כמי שהולך לקראת חתן וכלה[39].
פניה למזרח
לב – הנוהגים לומר "מזמור שיר ליום השבת" אחרי "במה מדליקין" – אינם פונים למזרח אחרי "ה' מלך גאות לבש", אלא אומרים "מזמור לדוד" ו"לכה דודי", ובסיומו פונים לצד מזרח כשאומרים: "בואי כלה" בפעם השלישית[40].
תפילה עם ציבור שאינו פונה למערב
לג – המתפלל עם ציבור שאינו פונה למערב בקבלת שבת – לא יפנה למערב, משום שנראה כשתי רשויות, אבל יכול לכוון את לבו למערב, כשם שהמתפלל שמונה עשרה ואינו יכול לכוון את פניו למזרח, מכוון את לבו למזרח ודיו[41].
עמידה ב"קבלת שבת"
לד – בעת אמירת: "בואי כלה" ב"לכה דודי" – יכוון[42] לקבל תוספת נפש יתירה. בעת אמירת "ברכו" שלפני קריאת שמע – יכוון לקבל תוספת רוח יתירה. ובעת אמירת "ופרושׂ עלינו" שבברכת "השכיבנו" – יכוון לקבל תוספת נשמה יתירה. ובעת אמירת שלושתם – טוב לעמוד. ולכן נהגו לעמוד גם בעת אמירת הקדיש שקודם תפילת ערבית[43].
"קבלת שבת" ו"במה מדליקין" בימים מיוחדים
יום טוב שחל בשבת
לה – יום טוב חל בשבת או בערב שבת [כגון: פסח, ר"ה וכדו'] – אומרים "קבלת שבת" כסדרה אך אין אומרים "במה מדליקין", לא ביום טוב שחל בערב שבת[44] ולא ביום טוב שחל בשבת[45].
יום הכיפורים
לו – יום הכיפורים שחל בשבת – אומרים "קבלת שבת" ("מזמור לדוד", "לכה דודי", "מזמור שיר", "אמר רבי אלעזר")[46] אחרי החזרת ספרי התורה שהוצאו לאמירת "כל נדרי"[47], אך אין אומרים "במה מדליקין"[48] ושאר מזמורים.
שבת חול המועד
לז – אומרים "קבלת שבת" בשבת חול המועד, אך אין אומרים "במה מדליקין"[49].
שבת חנוכה
לח – אומרים "קבלת שבת" בערב שבת שחל בחנוכה או בערב חנוכה, אך אין אומרים "במה מדליקין"[50].
ראש חודש
לט – בשבת ראש חודש – אומרים "קבלת שבת" וכן "במה מדליקין" כסדרן. ויש מוסיפין לומר [גם בשבת] מזמור: "ברכי נפשי"[51] לפני תפילת ערבית של שבת. ומנהג האר"י שלא לאומרו בראש חודש שחל בשבת[52].
בית האבל
מ – אומרים "קבלת שבת" בבית האבל, אך אין אומרים "במה מדליקין"[53].
כשאין אומרים "במה מדליקין"
מא – כאשר אין אומרים "במה מדליקין" – אומרים: "כל ישראל" וכו' "אמר רבי אלעזר" וכו' וקדיש "על ישראל".
זמן ערבית של שבת
זמנה
מב – מותר לכתחילה להתפלל ערבית של שבת מ"פלג המנחה"[54] [אך יאחר מעט להתפלל ע"מ שאשתו תוכל להדליק נרות שבת אחר "פלג המנחה" לפני שקיבל עליו שבת][55], אך אין להקל ולהקדים תפילת "ערבית" לפני "פלג המנחה", ולכל הדיעות אינו יוצא ידי חובת ערבית קודם "פלג המנחה"[56].
ערבית לפני שקיעה
מג – יש נוהגים להתפלל ערבית של שבת לפני השקיעה. אמנם, כאשר מתפללים ערבית לפני השקיעה – לכתחילה יש להקדים גם את תפילת המנחה ולהתפלל מנחה לפני "פלג המנחה", כדי שלא יהיה תרתי דסתרי. אמנם, בשעת הדחק – מותר להתפלל גם מנחה וגם ערבית אחרי "פלג המנחה" [ולפני השקיעה], וכל שכן שמותר להתפלל מנחה אחרי "פלג המנחה" וערבית אחרי השקיעה[57], אך ביחיד – לא יעשה כן[58].
זמן אמירת "קבלת שבת" כשמתפללים ערבית מוקדמת
מד – יש להקפיד לומר "קבלת שבת" אחרי "פלג המנחה" גם כאשר מתפללים ערבית של שבת ב"פלג המנחה", משום שאדם שקיבל שבת לפני "פלג המנחה" אין בקבלתו כלום, וכפי שכתב הרב כף החיים[59]: "המקדימים להתפלל ערבית בליל שבת מ'פלג המנחה' צריך להיות גם 'קבלת שבת' אחר 'פלג המנחה', דקודם לכן אינה כלום".
מה – אדם שקיבל שבת מוקדם אם יכול לבקש מאחר שיעשה מלאכה – ראה לעיל פרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ'.
מו – בעניין עשיית מלאכה לנשים אחרי שהציבור קיבלו שבת ראה בהרחבה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ג-כ"ה.
חישוב זמן "פלג המנחה"
שעות זמניות
מז – חישוב הזמנים[60] המקובל בידינו הוא חישוב של שעות זמניות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, דהיינו עד עשרים דקות אחר השקיעה. ו"פלג המנחה" הינו שעה ורבע זמניות לפני "צאת הכוכבים"[61].
שעות זמניות בשעת הדחק
מח – בשעת הדחק יש מקום להקל בשיטת חישוב השעות הזמניות כדי להקדים את זמן "פלג המנחה" לעניין קבלת שבת כדעת הלבוש, דהיינו מהזריחה ועד השקיעה[62].
חישוב לפי המקום בו נמצאים
מט – זמן תחילת היום וסיום היום משתנים ממקום למקום, ועל כן יש לחשב את זמן "פלג המנחה" בכל מקום על פי תחילת היום וסיום היום במקום בו נמצאים[63].
תפילת ערבית של שבת
אמירת "והוא רחום"
נ – אין אומרים "והוא רחום" לפני תפילת ערבית של שבת, וכן לא בערב יום טוב. ובערב יום הכיפורים – אין אומרים "והוא רחום" אפילו אם חל בחול[64].
"ברכו את ה' המבורך"
נא – מקבלים שבת בענייה על "ברכו". ולכן, מי שלא התפלל מנחה בערב שבת ושמע "ברכו" מהחזן וענה עם הקהל – יש אומרים שאינו יכול להתפלל מנחה, משום שכבר קיבל שבת. אמנם יש אומרים שרק בזמנם היו מקבלים שבת ב"ברכו" אך היום מקבלים שבת ב"בואי כלה". לדעה זו אם ענה "ברכו" בלא כוונה לקבל את השבת, יכול להתפלל מנחה[65]. וכן ההלכה, וכשמתפלל מנחה מחוץ לבית הכנסת[66]. מיהו אם כבר התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ואז קיבלו הציבור שבת – אינו חייב לצאת וימשיך בתפילתו.
ברכת "השכיבנו"
נב – בברכת "השכיבנו" – אין חותמין כמו בחול: "שומר עמו ישראל", כיון שברכה זו היא על כללות עם ישראל, וכללות עם ישראל אינם צריכים שמירה בשבת כי השבת מגין עלינו, אלא אומרים: "ופרוס", וחותמין: "ברוך אתה ה' הפורס" וכו', וכן ביום טוב[67].
טעה בחתימת "השכיבנו"
נג – טעה וחתם את ברכת "השכיבנו" במילים: "שומר עמו ישראל לעד. אמן" במקום: "הפורש סוכת שלום … ועל ירושלים, אמן" – יאמר: "ופרושׂ עלינו ועל ירושלים" וכו' עד סוף הברכה בלי שם ומלכות[68], ויש אומרים דאם נזכר מיד לאחר תיבת לעד – יאמר מיד: "הפורס סכת שלום" וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – אין צריך לאמרו עוד[69].
"ושמרו"
נד – אחר ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' מוסיפים שני פסוקי שבת מפרשת "כי תשא"[70]: "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו' "וביום השביעי שבת וינפש"[71].
פסוקי יו"ט ויו"ט שחל בשבת
נה – ביו"ט אומרים אחרי ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' שני פסוקי המועדות מפרשת "אמור"[72], פסוק: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" ופסוק: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל"[73]. ובשבת ויו"ט אומרים גם את פסוקי השבת: "ושמרו" וכו' וגם את פסוקי המועדות: "אלה מועדי" וכו' "וידבר משה" וכו'.
פסוק יום הכיפורים
נו – ביוה"כ אומרים אחרי ברכת: "הפורש סוכת שלום" וכו' פסוק יוה"כ מפרשת "אחרי מות"[74]: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו"[75]. וביום הכיפורים שחל בשבת אומרים גם את פסוקי השבת: "ושמרו" וכו' וגם את פסוק יוה"כ: "כי ביום" וכו'.
אחר תפילת הלחש
"ויכולו השמים והארץ"
נז – אחרי תפילת הלחש אומר הש"ץ עם הקהל שלושה פסוקי שבת מפרשת בראשית[76]: "ויכולו השמים והארץ וכו' אשר ברא אלוקים לעשות" בקול רם ומעומד[77].
"ויכולו" עם הציבור
נח – טוב להשתדל לסיים את תפילת הלחש לפני שהחזן מתחיל לומר: "ויכולו" כדי לאומרו עם הציבור, מכיון שאמירתו בעשרה עדיפה[78].
"ויכולו" כשנמצא בתפילת לחש
נט – היה באמצע תפילת הלחש והחזן התחיל לומר: "ויכולו" – לא יפסיק בתפילתו כדי לומר: "ויכולו" עם הציבור, אלא ימשיך בתפילתו, ויאמר: "ויכולו" אחרי תפילת הלחש, ביחיד[79]. ויש נוהגים שיחיד האומר: "ויכולו" יאמר בטעמים[80].
"ויכולו" למתפלל ביחיד
ס – המתפלל תפילתו ביחיד גם אומר[81]: "ויכולו"[82].
"ויכולו" בעמידה או בישיבה
סא – יש אומרים שהמתפלל ביחיד יאמר "ויכולו" בעמידה, ויש אומרים שיכול לאומרו בישיבה. ומנהגינו לאומרו בעמידה[83].
"ויכולו" לנשים
סב – נשים המתפללות ערבית של שבת – יאמרו "ויכולו" גם בתפילה וגם לאחריה. ואשה המקדשת – תאמר "ויכולו" שוב בקידוש[84] (וראה עוד בדיני אמירת "ויכולו" בהלכות קידוש פרק ט"ז, ל"ד- ל"ה)
ברכת "מעין שבע"
חשיבות ברכת "מעין שבע"
סג – חשיבותה של ברכת "מעין שבע" רבה ויש בה צורך גדול על פי הסוד, והיא במקום החזרה[85]. כיצד? "מגן אבות בדברו" – כנגד ברכת "מגן אברהם" "מחיה מתים במאמרו" – כנגד ברכת "מחיה המתים". "האל הקדוש שאין כמוהו" – כנגד ברכת "האל הקדוש". "המניח לעמו" – כנגד "רצה נא במנוחתנו". "לפניו נעבוד ביראה ופחד" – כנגד "רצה" בעבודה. "ונודה לשמו" – כנגד "מודים". "אדון השלום" – כנגד "שים שלום"[86].
"מגן אבות"
סד – מנהגנו שהציבור לא אומר עם החזן "מגן אבות" וכו'. אמנם, במקום שנהגו הציבור לומר "מגן אבות" וכו' עם החזן – ימשיכו במנהגם, משום שתקנו כך כדי שלא יבואו לדבר בזמן זה[87].
הפסק בברכת "מעין שבע"
סה – צריך כל אדם להיזהר לא לדבר בשעת ברכת "מעין שבע", כפי שכתב בשו"ע[88]: "אין לדבר בשעה שאומרים: 'ויכלו', ולא בשעה שאומר ש"צ ברכה 'מעין שבע'"[89].
זהירות באמירת "מעין שבע"
סו – במקומות שהציבור אומר עם החזן חלק מברכת "מעין שבע" – צריכים להיזהר מאוד לא להימשך בזה ולומר את הברכה החותמת: "ברוך אתה ה'", כדי לא להוציא שם שמים לבטלה[90].
בעמידה
סז – עומדים בשעת אמירת ברכת "מעין שבע"[91].
ביחיד
סח – המתפלל ביחיד – אינו אומר ברכת "מעין שבע" או חלק ממנה[92].
בעשרה
סט – אומרים ברכת "מעין שבע" בכל מקום שיש בו עשרה[93].
כשאין ס"ת
ע – אומרים ברכת "מעין שבע" גם במקום שאין בו ספר תורה, וכן פשט המנהג בירושלים לאומרה אף על פי שאין שם ספר תורה[94]. וכן ראוי לנהוג בכל המקומות. ובכל מקרה – אין לעשות על כך מחלוקת.
ברכת "מעין שבע" בשדה וכדו'
עא – ספרדים והנוהגים כדעת המקובלים – אומרים ברכת "מעין שבע" גם כאשר מתפללים בשדה וגם בבית חתנים או בבית האבל וכיו"ב, אפילו שאין שם ספר תורה, בתנאי שיש שם מניין[95].
ברכת "מעין שבע" בחוץ לארץ
עב – גם בחו"ל צריכים בני קהילות הספרדים, והנוהגים כדעת המקובלים, לומר ברכת "מעין שבע", אפילו במקום שאין בו ספר תורה, ובתנאי שיש שם מניין[96].
שינוי מנהג
עג – קהילות הספרדים, והנוהגים כדעת המקובלים בחו"ל, שנהגו לא לומר ברכת "מעין שבע" כשאין ספר תורה – צריכים לשנות מנהגם ולומר ברכת "מעין שבע"[97].
ברכת "מעין שבע" בימים מיוחדים
"שבת שובה" ויום כיפור
עד – אומרים ברכת "מעין שבע" ב"שבת שובה" וביום הכיפורים[98], ואומרים: "המלך הקדוש שאין כמוהו" במקום: "האל הקדוש שאין כמוהו"[99].
חזן שטעה ב"שבת שובה"
עה – חזן שטעה ואמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה ואמר: "ברוך אתה", אך עדיין לא הזכיר שם ה' – חוזר ואומר: "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר עד לסוף הברכה[100].
נזכר לאחר שאמר תיבת "ה'"
עו – אמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה, והזכיר שם ה' [אמר: "ברוך אתה ה'"] ולא סיים: "מקדש השבת" – יאמר: "למדני חוקיך" ויחזור ויאמר: "המלך הקדוש שאין כמוהו" וימשיך על הסדר עד לסוף הברכה[101].
סיים ברכת "מעין שבע"
עז – אמר: "האל הקדוש" והמשיך עד לחתימת הברכה, וחתם: "ברוך אתה ה' מקדש השבת" – יחזור לתחילת ברכה "מעין שבע"[102].
פסח
עח – חל ליל יו"ט ראשון של פסח בשבת, לדעת המקובלים (וכן הוא גם ע"פ הפשט[103]) – אומרים ברכת "מעין שבע", אך בכל מקרה אין לעשות מחלוקת בשל כך[104].
"יהי שם ה' מבורך"
עט – יש מוסיפים לפני קדיש "תתקבל" ארבעה פסוקי תהילים[105]: "יהי שם ה'" וכו', "ממזרח שמש" וכו', "רם על כל גויים" וכו', וכן: "ה' אדוננו" וכו'.
"יגדל אלוקים חי"
פ – יש נוהגים לומר אחר התפילה את הפיוט: "יגדל אלוקים חי"[106], ומנהג רבינו האר"י ז"ל לא לאמרו[107].
קידוש בבית הכנסת אחרי ערבית
פא – בזמן הקדום נהגו לעשות קידוש אחרי תפילת ערבית של שבת בבית הכנסת, לצורך האורחים האוכלים בבית הכנסת. אבל טוב יותר להנהיג שלא לעשות קידוש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל. אמנם, יש מקומות בחו"ל בהם עדיין ממשיכים במנהג זה[108].
שתיית רביעית
פב – המקדש בבית הכנסת צריך להיזהר לשתות רביעית לפחות[109] כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה[110].
לימוד מקרא בליל שבת
פג – לפי חכמי המקובלים אין ללמוד מקרא בלילה בימות החול וכן לא קוראים תרגום בלילה, אך נוהגים לקרוא תהילים אחר חצות לילה.
כשאינו יודע ללמוד תושב"ע
פד – למרות שאין קוראים מקרא בלילה בימות החול – מותר לאדם שלא יודע ללמוד תורה שבעל פה לקרוא תהילים בלילה גם לפני חצות לילה[111].
מקרא בליל שבת ויום טוב
פה – בליל שבת ויום טוב – מותר לקרוא מקרא, תורה נביאים וכתובים, אבל בלילי ר"ח – אסור[112].
וידוי בק"ש שעל המיטה
פו – בשבת בקריאת שמע על המיטה לא יאמר וידוי[113].
[1] בדין חינוך ראה גמ' סוכה (מ"ב ע"'א). דודי ראש ישיבת "פורת יוסף" הגאון הרב רבי יהודה צדקה ע"ה היה אומר (קול יהודה פר' ויגש, דברי מרדכי עמ' שס"ג): "הילד איננו, ואני אנה אני בא" (בראשית ל"ז, ל') – אם אתה לא לוקח את הילד איתך ואני אנה אני בא. והיה מוסיף: "כי איך אעלה אל אבי, והנער איננו איתי" (בראשית מ"ד, ל"ד) – איך אעלה לשמים ויאמרו לי: מדוע לא לקחת את בנך להתפלל, מדוע לא חינכת אותו בתפילה ובתורה ומצוות.
[2] השל"ה הובא במגן אברהם (או"ח סי' צ"ח ס"ק א'). ועיין עוד במשנה ברורה (שם ס"ק ג'). וראה משנה ברורה (סי' קכ"ד ס"ק כ"ח), ז"ל: "וצריך שיחנכם שיעמדו באימה ויראה. והקטנים ביותר הרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק – מוטב שלא להביאם, דהרגל נעשה טבע וגם שמטרידים להצבור בתפילתם". ועיין עוד כף החיים (שם ס"ק ט"ל). וראה עוד שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה א'). ועיין עוד בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' קל"ד).
[3] שימושא רבה הם תפילין לפי סברת רב שר שלום גאון, ונקרא כן על שם חיבור קטן על הלכות תפילין, ונקרא בשם: שימושא רבה, ונתיחס לגאונים. והמיוחד בתפילין דשימושא רבה הוא, ששיעור גודל הבתים צריך להיות אצבעים על אצבעים בדיוק (2 ס"מ). סדר הפרשיות של תפילין שימושא רבא כדברי רש"י. ושער הכוונות (דרושי תפילין, דרוש ו') כתב שעולה כשתי הסברות (רש"י, ור"ת) וז"ל: "בבוקר היה לובש שני זוגות, דרש"י ור"ת, ובמנחה של שמושא רבה לבד. והיה או' דתפילין אלו דשמושא רבה הם כפי שני הסברות דרש"י ור"ת ועולי' במקום ב' הסברות". ואינו אלא רק בזמן תפילת המנחה.
[4] בא"ח (ש"ר פרשת וירא סעי' כ"ג), והביא הטעם: "ודע כי הנוהגין להתפלל מנחה בתפילין – לא יניחום במנחת ערב שבת, כי כבר נתנוצץ קדושת שבת, שהוא עצמו אות, וכמו שכתב רבינו חיד"א (מחזיק ברכה סימן כ"ה), בשם המקובל מהר"ם פאפירש ז"ל, ושומר אמונים, עיין שם", עכ"ל. וכן הביא כה"ח (סי' כ"ה ס"ק ק'). ועוד כתב (סי' כ"ט ס"ק ב'): "ועיין שער הכוונות (דף ס"ב ע"א) שכתב דמשעה חמישית ואילך מתחלת תוספת קדושת שבת, יעו"ש".
[5] שו"ע (סי' רס"ז סעי' א').
[6] תהילים (צ"ג).
[7] תהילים (ס"ז).
[8] וראה לעיל פרק י"א, י"ד, לגבי הזמן שמקבל על עצמו הציבור את השבת.
[9] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ט"ו-ט"ז), ז"ל: "מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת – לא יתפלל מנחה באותה בהכ"נ אלא ילך חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול, והוא שלא קבל שבת עמהם, אבל אם ענה וקבל שבת עמהם – אינו יכול להתפלל תפלת חול, אלא יתפלל ערבית שתים. אם בא לבהכ"נ סמוך לקבלת הצבור שבת – מתחיל להתפלל מנחה, ואע"פ שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת – אין בכך כלום, הואיל והתחיל בהיתר". וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ח' ובהערות שם).
[10] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ד סעי' נ"ו).
[11] עיין שו"ע (סי' קכ"ט סעי' א'-ב'), כה"ח (שם ס"ק ז'), בא"ח (ש"ר פרשת תצוה סעי' כ"ג), שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ה'), לוח אר"י, מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ט סעי' פ"ג), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ד סעי' כ"ב).
[12] אף על פי שאומרים בשמו של החזון איש שהתיר אפילו במנחה גדולה, אין אנו נוהגים כן. ועיין מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ט סעי' פ"ג), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ד סעי' כ"ב).
[13] מכל מקום אין לאכול לפני קידוש גם כשעשרה בטבת חל ביום שישי.
[14] אחרונים. ועיין בא"ח (פרשת נשא ש"ר סעי' ח'). וראה בהרחבה בפרק ט"ז סעי' ע"ז בענין זה.
[15] בא"ח (ש"ר פרשת וישב הל' חנוכה סעי' כ'), וז"ל: "וצריכין להזהר בערב שבת, שיתפלל מנחה, ואחר כך מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים, שמדליקין נר חנוכה ואחר כך מתפללים, דהוי תרתי דסתרי".
[16] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ל"ו סעי' ל"ג-ל"ד).
[17] כה"ח (סי' ר"ס ס"ק כ"ז), ילקוט מעם לועז (שה"ש דף י'). ועיין בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' כ"ג). וראה בפתח הדביר (סי' ר"ס אות ח') שהאריך בענין זה ובטעמו.
[18] מפני שכל שיר השירים מדבר על יציאת מצרים ועל הכנה למתן תורה. ועיין סי' קול אליהו (עמ' שד"מ).
[19] בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' כ"ג).
[20] עיין בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' כ"ג), כה"ח (סי' ר"ס ס"ק כ"ז).
[21] תהילים (כ"ט).
[22] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'), כה"ח (סי' רס"א ס"ק כ"ח).
[23] תהילים (צ"ה-ק').
[24] עיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ו').
[25] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[26] שו"ע (סי' ע"ר סעי' א'). והטעם הביא המשנ"ב (סי' ע"ר ס"ק א'): "לפי שיש בו דין הדלקה, ושלושה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה".
[27] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[28] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[29] עיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ו').
[30] ראה בגמ' ברכות (כ' ע"ב). ועוד עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ה').
[31] ובעבר נהגו לצאת לחצר בית הכנסת להפנות פניהם לכיוון המדבר ולומר "קבלת שבת". ובבא"ח (ש"ש, וירא, סעי' ב'), כתב: "ואם א"א לעשות בשדה – טוב לצאת בקבלת שבת לחצר במקום פנוי ומגולה", וראה להלן הערה לד לענין המנהג כיום.
[32] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב') ע"פ האר"י בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א', ענין קבלת שבת), וז"ל: "סוד קבלת שבת – יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה, ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין". כה"ח (סי' רס"ב ס"ק ל"ב). ומה טוב אם יעשו את הכניסה לבית הכנסת מצד מערב, כדי שכשעומדים ואומרים: 'בואי כלה' יהיו פניהם לצד מערב (בעיר צפת על יד ביכ"נ האר"י הספרדי והאשכנזי, ישנה חצר שנקראת: "בואי כלה של האר"י הקדוש", וממנה ניתן לראות את מירון ואת הזריחה והשקיעה, והאר"י הקדוש היה עומד שם ואומר: "בואי כלה בואי כלה").
[33] שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ו').
[34] הגמרא אומרת במסכת קמא (ל"ב ע"א) וגם במסכת שבת (קי"ט ע"א): "דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא, ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא. רבי ינאי מתעטף וקאי, ואמר: בואי כלה בואי כלה".
יש מפרשים שזו מחלוקת בין רבי חנינא לבין רבי ינאי, אם צריכים לצאת לקראת שבת או רק לעמוד במקום ולומר: "בואי כלה בואי כלה".
אמנם בשו"ע (סי' רס"ב סעי' ג') לא מובן כך, שהרי כתב בצורה מפורשת שילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מתעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר: "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא", ורבי ינאי אומר: "בואי כלה בואי כלה". משמע שאת שני הדברים אנחנו צריכים לעשות.
פעם היו נוהגים לצאת מחוץ לבית הכנסת לשדה ולומר: "בואי כלה" או חלק מהאנשים היו נוהגים ללכת לעזרת נשים ושם היו אומרים: "בואי כלה בואי כלה" או שיצאו לחצר בית הכנסת ואמרו שמה: "בואי כלה בואי כלה" או "בואו נצא לקראת כלה", אבל לא כולם נוהגים בדבר הזה, והיום אי אפשר, ובפרט בבתי הכנסיות שלנו שהם נמצאים בתוך העיר.
על כן נוהגים, כשאומרים: "בואי בשלום" או "בואי כלה בואי כלה" הקהל מפנה את פניו לכיוון מערב ואומר: "בואי כלה בואי כלה".
ויש נוהגים שמקפידים לא רק לכיוון מערב אלא לכיוון הפתח של הבית הכנסת, שמה מסתכלים ואומרים: "בואי כלה בואי כלה" כאילו להקביל פני חתן וכלה.
[35] בענין סגירת עיניו כתב הבא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'): "ודע שסגירת העינים בעת קבלת שבת הוא צורך גדול ויש בזה סוד, לכן צריך ליזהר בזה. ורק אותם בני אדם שמוכרחים לומר קבלת שבת מתוך סידור תפילה, הם מוכרחים לפתוח עיניהם לראות בספר שבידם, ואין למחות בידם בעבור זה".
[36] עפ"י בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב', ה').
[37] יש אומרים שמה שכתוב בגמ' בבא קמא (ל"ב ע"א) ובגמ' שבת (קי"ט ע"א) שרבי ינאי היה אומר: "בואי כלה בואי כלה", אומרים פעמיים ולא יותר – אחת כמו קידושין, ואחת כמו נישואין. ולפי האר"י הקדוש צריכים לומר פעם שלישית בלחש, כמ"ש בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א', ענין הבו לה'), וז"ל: "אבל באי כלה שבת מלכתא צריך לאמרה בלחש ולא בקול רם". ויש בזה הרבה פירושים, וכמו שמאריך הרב בן יהוידע בספרו על ההגדות על מסכת שבת (שם). וכל אחד ואחד ינהג כמנהגו.
ומ"מ צריכים להקפיד אלה שנוהגים לומר: "בואי כלה בואי בשלום עטרת בעלה" או שנוהגים לומר: "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה", שכשאומרים: "בואי בשלום עטרת בעלה" – שיעמדו. ולאלה שנוהגים לומר בעמידה את כל הפיוט של ה"לכה דודי", אז כשהם אומרים "בואי כלה בואי כלה תוך אמוני עם סגולה בואי כלה" – לזוז קצת קדימה, אפילו צעד אחד כאילו יוצא לקראת כלה, שלא יראה שהדיבור שהוא אומר לא נכון.
[38] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ב'), וז"ל: "ויש סמך לצידוד ימין שמאל ואמצע מדברי רבינו ז"ל בשער הכוונות". ועי' כה"ח (סי' רס"א ס"ק כ"ח). וכשאומר: "בואי כלה" יכוון להתרומם מהגשמיות ובכך ירגיש קדושה. ועיין סי' קול אליהו (עמ' שס"א).
[39] כתב השו"ע (סי' רס"ב סעי' ג'): "וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה". היום ברוך ה' כולם שרים את ה"לכה דודי" בצורה נאה כל אחד ואחד לפי המנגינה שהוא אוהב ומשנים בכל קטע וקטע, אבל זה צריך לדעת, שצריך לקבל את השבת בשמחה! כמו שאדם הולך לחתונה בשמחה, או יוצא לראות פני מלך בשמחה, ולכן כשאומרים את ה"לכה דודי" לפחות באחד מהקטעים של הפיוט, יאמר את זה בשמחה ובצהלה, ובעיקר כשאומרים: "והיו למשסה שוסיך, ורחקו כל מבלעיך… ונשמחה ונגילה", או "בואי כלה עטרת בעלה גם ברינה…" ויש מוסיפים גם: "בשמחה ובצהלה".
[40] עיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ב).
[41] ראה שו"ע (סי' צ"ד סעי' ג'), ז"ל: "מי שאינו יכול לכוון הרוחות – יכוון לבו לאביו שבשמים". ועיין כה"ח (שם ס"ק א') שכתב, וז"ל: "ואע"פ שזה המתפלל אינו רואה את א"י, כוונת לבבו והפיכת פניו כנגדה תיהני ליה במקצת". וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה ג').
[42] פרי עץ חיים (שער השבת, פרק ז'), וז"ל: "זה נעשה סוד תוספות שבת, שזו התוספות בליל שבת שיש לז"א, ותכוין לקבל תוספת נפש יתירה". וראה שער הכוונות ("ענין ערבית ליל שבת" דף ס"ח ע"ד באורך).
[43] כה"ח (סי' רס"ז ס"ק י"א). ועיין בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ג').
[44] שו"ע (סי' ע"ר סעי' ב'). והטור שם כתב הטעם – מובא במשנ"ב (שם ס"ק ג'): "לפי שאינו יכול לומר: 'עשרתם'?, שאין מעשרין ביו"ט". ועיין בב"י שם.
[45] משנ"ב (סי' ע"ר ס"ק א'), הטעם – משום לא פלוג.
[46] כה"ח (סי' תרי"ט ס"ק ל"ח, שם סימן רס"ב ס"ק ל"ה, שם סימן ע"ר ס"ק ה').
[47] וצריך להיזהר לומר "קבלת שבת" לפני השקיעה, ולכן אם רואים שהזמן עובר ואם ימתינו עד אחרי "כל נדרי" לא יספיקו לומר "קבלת שבת" לפני השקיעה – עדיף לומר "קבלת שבת" לפני "לך אלי" ו"כל נדרי". ויש להיזהר בכך במיוחד במקומות שנהוג למכור את המצוות ועלולים להתאחר הרבה. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ"ד סעי' ע"ב).
[48] כה"ח (סי' ע"ר ס"ק י'. סימן תרי"ט ס"ק ל"ו).
[49] רמ"א (סי' ע"ר סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק י"ב), והטעם – משום לא פלוג. ועיין סי' קול אליהו (עמ' שס"ג).
[50] שו"ע (סי' ע"ר ס"ב), והטעם הביא המשנ"ב (שם ס"ק ד') והכ"ח (שם ס"ק ט'): "מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה". ועיין סידור קול אליהו (עמ' שס"ג).
[51] כתב כף החיים פלאג'י (סי' ל"ד סעי' י"ד) שגם בליל שבת ור"ח תלוי במנהג, שיש מקומות שאומרים "ברכי נפשי" אחר קבלת שבת
[52] כתב ה'כתר שם טוב' (להרה"ג שם טוב גאגין זצ"ל ח"א עמ' צ"ח): "ומנהג הספרדים שלא לומר מזמור זה בר"ח שחל בשבת. ואולי יתכן לומר בטעם שהשמיטוהו מפני שכתוב בו: 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב', ולא יתכן לומר זה בשבת".
[53] בית יוסף (יו"ד סי' שצ"ט) בשם הכל בו, כה"ח (סי' ע"ר ס"ק י"א).
[54] תוס' (ברכות ב' ע"א ד"ה "מאימתי"), שו"ע (סי' רס"ז סעי' סעי' ב'), שו"ת קול אליהו (שבת פרק ה' שאלה י'). ולחישוב זמני "פלג המנחה" – ראה לקמן סעי' מ"ז-מ"ט.
[55] ראה לעיל (פרק י"ד סעי' כ"ה
[56] וראה בכה"ח (סי' רל"ג ס"ק י"א). ואם נמצא במקום שמתפללים קבלת שבת וערבית קודם "פלג המנחה" – ישתתף עם הקהל בתפילה אך לא יתפלל איתם (שו"ת תרומת הדשן סי' א').
[57] מאז ומתמיד נהגו להתפלל ערבית בליל שבת מוקדם, וכלשון השו"ע (סי' רס"ז סעי' ב'): "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול". למעשה נוהגים להתפלל מנחה מוקדם, כדי שתהיה קבלת שבת ביום ולהוסיף מחול על הקודש ולהתפלל ערבית בלילה. אולם לדעת המשנ"ב (עי' בה"ל ד"ה "ומפלג") – טוב להחמיר להתפלל ערבית בין השמשות. ולדעת הרב כה"ח (שם ס"ק ג') אפשר להתפלל ערבית מיד אחרי "פלג המנחה", וכל זה כאשר קשה להתפלל כרגיל. אם הציבור יכולים להתפלל מנחה וקבלת שבת לפני השקיעה, וילמדו או ישמעו דרשה ואחר כך יתפללו ערבית – תבוא עליהם ברכה.
צריך לזכור שני דברים: אם מתפללים מוקדם – כשיגיע לילה ודאי יקראו בבית שוב קריאת שמע ויזכרו לברך על העומר. ולפיכך טוב להנהיג להתפלל ערבית כדעת המשנה ברורה, עם השקיעה ממש, כדי שעד שיגיע לביתו יוכל לברך על העומר ולקרוא ק"ש.
[58] עיין בא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ז'). וראה מש"כ באריכות לעיל פרק ט"ז בהערה כ'.
[59] כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ב).
[60] ראה ביאור השיטות השונות בחישוב זמני היום באורך בפרק י"ד: "זמן איסור מלאכה".
[61] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ח' סעי' א').
[62] ראה כה"ח (סי' רל"ג ס"ק ז') ובדרכי משה (סי' רל"ה סק"א).
[63] ראה בפרק י"ד סעי' א'-ה' "זמן איסור מלאכה".
[64] בא"ח (ש"ר פרשת פקודי סעי' א'). ועי' כה"ח (סי' רל"ה ס"ק ז' וסי' רס"ו ס"ק ד' וה'). וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ו סעי' ט"ז).
[65] עיין שו"ע (או"ח סי' רס"א סעי' ד') ומשנ"ב (שם ס"ק כ"ח) וכה"ח (שם ס"ק כ"ז-כ"ח). ועיין בספר "פקודת אלעזר" (להרה"ג רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו זצ"ל) (סימן רס"א) בענין זה. ועיין בספר בדי השולחן שדן בזה ומסיק שאי אפשר לעשות תנאי מעין זה. אלא שדן במקרה שיש ציבור שמתפלל מנחה במקום שיש ציבור שקיבל שבת, וכתב: "לפ"ז יש לדון דצבור שלם שלא התפללו מנחה וענו ברכו עם צבור אחר, דכיון דאין צבור אחד נגרר אחר הצבור השני – יכולין להתפלל מנחה אח"כ. ועובדא זו מצוי' פעה"ק ת"ו אצל שארית פליטת חמדתנו כותל המערבי ת"ו בב"א, שמתפללים שם מנינים הרבה ובצד זה מתפללים צבור ערבית במוקדם ואומרים ברכו כי כן מנהג אחינו הספרדים להתפלל ערבית של שבת בעוד יום, ובצד השני אומרים: אשרי להתפלל מנחה – דרשאין לענות ברכו עם הצבור האחר ולהתפלל מנחה אח"כ, וכן המנהג, ולא שמענו מי שיערער ע"ז".
[66] אבל אם כבר התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ואז קיבלו הציבור שבת – אינו חייב לצאת וימשיך בתפילתו כפי שהתבאר בסעיף ח' לעיל.
[67] עיין שו"ע (סי' רס"ז סעי' ג').
[68] עיין כה"ח (סי' רס"ז ס"ק טו"ב).
[69] משנ"ב (סי' רס"ז ס"ק ט').
[70] שמות (ל"א, ט"ז – י"ז).
[71] עיין טור (סי' רס"ז). שער הכוונות (דרושי קידוש ליל שבת, דרוש א'), משנ"ב (שם ס"ק ט'), כה"ח (שם ס"ק ט"ז).
[72] ויקרא (כ"ג, ד', מ"ד).
[73] עיין כה"ח (סי' רס"ז ס"ק טו"ב).
[74] ויקרא (ט"ז, ל').
[75] עיין כה"ח (סי' רס"ז ס"ק טו"ב).
[76] בראשית (ב', א'-ג').
[77] שו"ע (סי' רס"ח סעי' ז'). מכיון שבו אנו מעידים לקב"ה שהעולם נברא בששת ימי בראשית, וברא את יום השבת כיום מנוחה, ודין עדים בעמידה ככתוב: "ועמדו שני האנשים". אומרים שלוש פעמים "ויכולו": בתפילת הלחש בערבית בליל שבת, פעם באמצע העמידה בלחש ופעם מיד לאחר העמידה לפני ברכת 'מעין שבע', ופעם שלישית בקידוש. ויש טעמים עפ"י הסוד לאמירתו ג' פעמים. עי' כה"ח (שם ס"ק ג') [הטעם לאמירת "ויכולו" ג' פעמים – ראה לעיל פרק ט"ז הערה נו].
[78] כתב המשנ"ב (סי' רס"ח ס"ק י"ט): "וטוב לומר אותה ביחד בציבור, דעדה שלימה בעינן, להעיד להקדוש ברוך הוא".
[79] נחלקו הפוסקים האם יחיד יכול לומר: "ויכולו". דעת הט"ז (סי' רס"ח ס"ק ה') שיחיד יכול לאומרה לא מדין עדות אלא כקורא בתורה. דעת הא"ר (שם אות י"ג) שיחיד יכול לאומרה, ולדעת המשנ"ב (שם ס"ק י"ט) יאמר כקורא בתורה (עי' מג"א שם ס"ק י', כה"ח שם ס"ק ל"ה).
[80] ראה משנ"ב (סי' רס"ח ס"ק י"ט), כה"ח (שם ס"ק ל"ה).
[81] בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' ט').
[82] ראה להלן סעי' ס"ו.
[83] כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ו).
[84] וראה כה"ח (שם ס"ק ל"ג, ל"ו) בשם הרב פתח הדביר.
[85] וכתב כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ח) שברכה זו נתקנה משום סכנת המזיקים, שבתי כנסיות שלהם היו בשדות, ותיקנו את הברכה לאותם אלה שמאחרים לבוא לבית הכנסת שיסיימו את התפילה כשהש"ץ בברכת "מעין שבע" (ע"ע שבת כ"ד ע"ב). אמנם זהו הטעם עפ"י הפשט. אך בשעה"כ גילה רבינו האר"י שטעם לברכת מעין שבע הוא כמו חזרת העמידה, ולפיכך מי שלא התפלל ערבית – יכול לשמוע רק "מעין שבע", וראה בהרחבה פרק כ"ז סעי' כ'.
[86] כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ט).
[87] עיין ערוך השולחן (סי' רס"ח סעי' י"ז).
[88] שו"ע (סי' רס"ח סעי' י"ב).
[89] וכתוב בספר חסידים (סי' נ"ח): מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו (פי' בחלום) ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בויכלו בשעה שהיה הצבור אומרים ובמגן אבות וביתגדל, עכ"ל. ומובא במשנ"ב (סי' רס"ח ס"ק כ"ו), כה"ח (שם ס"ק ב"ן)). וכתב הרב כלבו על מעשה זהה שאם הדבר נאמר על ברכת מעין שבע ק"ו בן בנו של ק"ו על תפלה שהיא קבועה (כלומר באמצע חזרה של עמידה), שחמור הדבר מאד וגוערין בו. ועיין שו"ע (סי' קכ"ד סעי' ז').
[90] וכן מצוי הדבר בחתונות באמירת שבע הברכות, ששרים הקהל עם המברך את הברכה, ויש להיזהר בזה מאד.
[91] כה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ט).
[92] שו"ע (סי' רס"ח סעי' ח').
[93] עיין שו"ע (סי' רס"ח סעי' ח').
[94] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ז), וז"ל: "בגמ' (שבת כ"ד ע"ב) נאמר ששליח ציבור יורד לפני התיבה בערבית של שבת, ואומר רש"י (שם ד"ה "ש"צ"): "היורד ערבית – המתפלל ברכת מעין שבע, קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו". ובגמרא (שם) נאמר שאפילו בשבת לא צריך, ורבנן הוא דתיקוני משום סכנה. והסביר שם רש"י שבימי החול התפללו בשדה כיון שהתאחרו "אבל לילי שבת באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאין ממהרים לבוא ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת ציבור". ועל כן פסק מרן (סי' רס"ח סעי' ח'): "ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע". והטור (שם) כתב: אף על פי שחז"ל תקנו אותה בגלל סכנה (כמבואר שם ברש"י (ד"ה "משום"- סכנת מזיקין), גם בימינו שאין סכנה אומרים את ברכת "מעין שבע". עיין כה"ח (שם ס"ק נ') בא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' י').
והנה, מרן הבית יוסף כתב בשם הגאון מהרי"א והריב"ש שאין לומר את ברכת "מעין שבע" בבית חתנים ואבלים, כיון שאין אנשים מאחרים למקומות אלו, והברכה הרי נתקנה בשביל המאחרים. וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (סי' רס"ח סעי' י'): "אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין". וכך העלה שם הט"ז (שם ס"ק ז').
והמשנ"ב (שם ס"ק כ"ה) הביא את דברי המגן אברהם בשם הרדב"ז שבמקום שנוהגים לומר – אין למחות בידם, אך "הפרי מגדים מפקפק בזה, דהוי ספק ברכה לבטלה". וכן מצוי בתקופה של שעון קיץ, שרבים נוהגים לעשות מנין בביתם או בחדר הכניסה לבנין להתפלל שם מנחה וקבלת שבת ותפילת ערבית של שבת מוקדם, כדי שיוכלו לשבת יחד עם הילדים בדברי תורה ובזמירות על השולחן, וכתב השכנה"ג (שם הגב"י אות ט') שכל שהתפללו במקום שאינו בהכנ"ס קבוע בס"ת – אין לאומרה.
אולם כתב הרב מזבח אדמה, שאף שמתחילה כך סבר, אחר כך הוא שמע שבירושלים נוהגים לאומרה גם בזמן שמתפללים לא בבית כנסת ולא במקום שיש שם ספר תורה. והוסיף שם: "הטעם הוא, שכל מקום שמתפללים בעשרה ובפרט בירושלים היא יוצאת מן הכלל, מכיון שירושלים נקראת: 'בית שיש בו מלא ספרים'. ומעלת ירושלים קדושתה וחשיבותה…", אז אין צורך בבית הכנסת ולא צריך ספר תורה. וכך משמע מהרב טיקוצ'ינסקי בספרו "מנהגי ארץ ישראל". וכך משמע מהרב יעקב גליס, מנהגי ארץ ישראל, שהאשכנזים נהגו כך.
ולפי זה רק בירושלים שמעלתה וחשיבותה גדולה, וכמו שכותב הגר"ח פלאג'י (ארצות החיים שער ב' מ"ב) שירושלים יש לה חשיבות מיוחדת כמו ספר תורה, אבל אלה שמתפללים מחוץ לירושלים ובכל ארץ ישראל ובפרט בחוץ לארץ, בנידון דידן – לא יאמרו ברכת "מעין שבע". אף על פי כן, כתב ג"ע ותפארתנו הבא"ח (ש"ש פרשת וירא סעי' י') זיע"א, וז"ל: "ברכה מעין שבע אין עיקר טעם שלה הוא מ"ש רז"ל שנתקנה בשביל המתאחרין בבית הכנסת שבשדה, אלא באמת יש בה צורך גדול על פי הסוד והוא במקום החזרה, לכן גם אם מתפללים ציבור בבית חתנים ואבלים וכיוצא, שאין שם ספר תורה – חייבין לומר מעין שבע, וכן פשט המנהג בירושלים לאומרה בכל מקום שמתפללים בעשרה אע"פ שאין שם ס"ת. וזה המנהג נתפשט מזמן רבינו הרש"ש ז"ל וכמ"ש בספר פרי האדמה, וכן הנהגתי פה עירנו יע"א בעזה"י".
וראה בכה"ח (סי' רס"ח ס"ק ל"ח) שהסביר זאת: "אבל כבר כתבנו לעיל או' ג' דכל דברי רז"ל שבגמ' הם מסודרים ע"פ הסוד, וגם האר"י ז"ל בשער הכוונות נתן טעם בסוד לברכה מעין ז', ושצריך לאומרה אחר תפילת ערבית של שבת כמו שאומרים חזרה אחר תפלת שחרית ומנחה יעו"ש. וא"כ לפ"ז לא יש חילוק בין בית חתנים ובין בית אבלים ובין בית שאינו בהכ"נ קבוע ואין בו ס"ת, אלא כל שיש עשרה מתפללין ביחד, בכל מקום שיהיה – צריך לומר אותה. וכ"כ בסידור חס"ל למהר"א טובייאנה דק"ג ע"א, דלפי סודן של דברים אין למנוע מלאומרה בכ"מ שמתפללין, יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דקצ"ח ע"ב, בן א"ח פ' וארא או' י'. וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות", וכן הביא (שם ס"ק נ') בשם סידור חס"ל והשלמי ציבור והבא"ח (שם): "כל שיש עשרה מתפללין ביחד, בכל מקום שיהיה – צריך לומר אותה".
ביחס לטענה שאין לומר את הברכה משום ספק ברכות להקל, כתב שם (ס"ק נ'): "וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות". למעשה – בירושלים כמעט כולם נוהגים ברכת "מעין שבע" בכל מקום שיש בו מנין, ויש חלק מאנשי ירושלים שלא אומרים. ומ"מ לפוסקים כדעת האר"י, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ – אומרים אותה בכל מקום שיש שם מנין, ואחרים פוסקים שרק אם יש ספר תורה או בבית כנסת קבוע.
על כן בני קהילות הספרדים והנוהגים כדעת המקובלים – אומרים "מעין שבע" בכל מקום שיש מנין גם אם מתפללים בשדה או בבית חתנים וכיוצא בזה. וגם קהילות הספרדים שנהגו בחו"ל שלא לאמר את "מעין שבע" בבית חתנים – צריכים לומר, וכפי שהבא"ח שינה בזאת את מנהג עירו, ואין לחוש לברכה לבטלה, ואדרבה מי שמבטל את ברכת "מעין שבע" הריהו כמבטל שבע ברכות. ובפרט שגם לפי הפשט אם בליל שבת טעה והתפלל של חול שחייב לחזור – כותב השו"ע (שם סעי' י"ג) שישמע אותה ויצא ידי חובה. וראה בהרחבה פרק כ"ז סעי' כ'.
[95] ראה הערה קודמת.
[96] ראה בהערה צ"ד.
[97] לנוהגים כדעת האר"י הקדוש. וה"בן איש חי" (ש"ש פרשת וירא סעי' י') פסק כמו האר"י הקדוש, וכמו שכתב הבא"ח (שם) ששינה את המנהג בעירו.
[98] שו"ע (סי' תרי"ט סעי' ג').
[99] ראה מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ל"ו סעי' י"ג). ועיין עוד כה"ח (סימן תרי"ט ס"ק ט"ל).
[100] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ל"ו סעי' י"ג).
[101] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ל"ו סעי' י"ג).
[102] בא"ח (ש"ר פרשת נצבים סעי' י"ח). ועיין כה"ח (סי' תקפ"ב ס"ק י"ח), לסוברים עפ"י הפשט שברכת מעין שבע היא מטעם בני אדם שמאחרים לבית הכנסת – אינו צריך לחזור. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ל"ו סעי' י"ג).
[103] ראה תשובת הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סי' קמ"ח).
[104] מנהג ירושלים מקדמת דנא, וכן המנהג בכל העולם ההולכים לאורו של האר"י הקדוש והרש"ש זיע"א, לומר ברכה זו. ועי' מה שכתב הגאון הר"ח פלאג'י בספרו "חיים לראש" שהציע לומר את הברכה גם במקום שלא נהגו לומר. וכ"ד אבודרהם (סדר תפלות הפסח), והרש"ש בספרו נהר שלום, וכן מנהג ירושלים. ועיין ב"לב חיים" (הנד"מ דף כ"ה ע"ב) להרה"ג ר' חיים פלאג'י זצ"ל, ולמנהגי בית-אל המובא בכה"ח (סי' רס"ח ס"ק מ"ו וסי' תפ"ז ס"ק כ"ב). וראה מש"כ בענין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ט"ז). ועיין הערה צה.
[105] תהילים (קי"ג, ב'-ד'. ח', ב').
[106] חברו ר' דניאל בן יהודה דיין ובו שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם.
[107] שער הכוונות (דרושי נוסח התפילה), וז"ל: "דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים, כגון ר' שלמה בן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים, וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלהים חי וכו'". כה"ח (סי' ס"ח ס"ק א'). ועיין סי' קול אליהו (עמ' ש"צ).
[108] שו"ע (סי' רס"ט סעי' א').
[109] ובימינו שיש מיץ ענבים ניתן לשתות רביעית בנקל, משא"כ בימיהם שלא היה להם מיץ ענבים.
[110] ראה בהרחבה בענין 'קידוש במקום סעודה' פרק י"ח סעי' ל"ב ובהערות שם.
[111] עיין שו"ת חיים שאל (ח"ב ס' כ"ה), שו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' ב'), בא"ח (ש"ר פרשת פקודי סעי' ז'), כה"ח (סי' רל"ז סעי' ט'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק א' סעי' ט"ז-כ"ב).
[112] כה"ח (סי' ד' ס"ק נ"ח), שער הכוונות (ענין סעודת שחרית של שבת דרוש א'), שו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' ב'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק א' סעי' י"ז).
[113] עיין חסד לאלפים (סי' קל"ה סעי' ח'), בא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז'), סידור קול אליהו (עמ' שכ"ד), כה"ח (סימן ר"פ ס"ק ד').
