פרק י – הדלקת נרות – הקדמה

טעמי הדלקת נרות שבת

חובת ההדלקה

א – חייב אדם להדליק נרות לכבוד שבת קודש. וכתב הרמב"ם[1]: "הדלקת נר בשבת אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצווה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה, כגון: עירובי חצרות או נטילת ידיים לאכילה, אלא חובה. אפילו אין לו מה יאכל – שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת"[2].

טעמי ההדלקה

ב – ישנם שלושה טעמים להדלקת נרות שבת[3]:

1 – משום כבוד שבת – בשבת אוכלים סעודה חשובה משום כבוד שבת, וסעודה לאור הנר מוגדרת סעודה חשובה, על כן צריך נר דולק במקום הסעודה[4].

2 – משום עונג שבת – ומדליקים נרות כדי שיהיה אור בבית, שהרי כשאין אור בבית – אין שלום בית כיון שעלול למעוד בחשיכה וליפול, וכשאין שלום בית – אין עונג שבת. ועל כן, תקנו חכמים להדליק נר כדי שיהיה שלום בית ויהיה עונג שבת[5].

3 – טעם על פי הקבלה[6] כפי שכתב רבנו האר"י[7] ז"ל – אשה המדלקת נרות למטה כאילו מדלקת נרות בשמים (בינה ומלכות) ומבטלת כוחות של הסט"א. ובתיקוני הזוהר[8] כתוב שכאשר האשה מדליקה נרות למטה, גורמת להדלקת הנרות למעלה (=בבית המקדש של מעלה), "ואיתחשיב לה כאילו תקנה מנרתא בדרום ופתורא בצפון" [ונחשב לה כאילו תיקנה מנורה בדרום והשולחן בצפון][9].

מעלת הדלקת נרות שבת

מעלת ההדלקה

ג – במעלת הדלקת נרות שבת מובא בגמ'*[10]: "אמר רב הונא: הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים". ומספרת הגמ'***^%%%יא[11]: "רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי. חזא דהוה רגיל בשרגי טובא. אמר: גברא רבא נפק מהכא. נפק מינייהו רב שיזבי" [תרגום: רב חסדא רגיל היה לעבור על פתח ביתו של אביו (או חמיו) של רב שיזבי. ראה שהיה רגיל להדליק הרבה נרות שבת. אמר: אדם גדול יצא מכאן. יצא מהם רב שיזבי].

הדלקה בשמחה

ד – מעלה גדולה להדליק נרות שבת בשמחה. ומובא בזוהר הקדוש[12] שאשה צריכה להדליק נרות שבת בשמחה ובטוב לבב, משום שזהו כבוד גדול עבורה, ובזכות הדלקת נרות שבת זוכה לבנים קדושים שיאירו במאור התורה והיראה וירבו שלום בעולם [כי "ת"ח מרבים שלום בעולם"[13]]. וגורמת לתת לבעלה חיים ארוכים טובים ומתוקנים, עי"ש.

על מי חל חיוב ההדלקה

חיוב ההדלקה לאיש ולאשה

ה – החיוב להדליק נר שבת מוטל על האיש ועל האשה כאחד, כפי שכתב הרמב"ם[14]: "ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת". אמנם, ההדלקה בפועל ניתנה לאשה משתי סיבות: א. מפני שהיא זו שעסוקה בצרכי הבית[15]. ב. מפני שגרמה לכבות אורו של עולם[16].

הדלקת האיש במקום אשתו

ו – איש שאשתו בבית – אינו יכול לקחת ממנה את מצות ההדלקה ולהדליק נרות שבת במקומה. אמנם, כאשר אשתו אינה בבית או שאינה יכולה להדליק – החובה להדליק נרות שבת חלה על האיש[17].

הדלקה לאחר הלידה

ז – כאשר האשה אחרי לידה  בביתה – יכול הבעל להדליק נרות שבת, אמנם אם יכולה האשה להדליק – עדיף שתדליק היא ולא בעלה גם אחרי לידה[18].

הדליק לפני אשתו

ח – בעל שהקדים את אשתו והדליק נרות שבת בברכה – אין האשה יכולה לתובעו על כך שהפסיד ממנה ברכה[19], מפני שגם כאשר היא מדליקה היא כשלוחת הבעל[20].

הכנת הנרות להדלקה

ט – טוב שהבעל יעסוק בערב שבת בתיקון הנרות, בהנחת השמן והפתילות, ואם מדליקים נרות שעווה [או פרפין וכדו'] – ידביק את הנרות*[21].

הדלקה על ידי סומא

י – אשה עיוורת (סומא): יש אומרים שאם היא לבדה – תדליק בלי ברכה. וי"א שיכולה להדליק נר שבת בברכה, ונהגו לברך. ומכל מקום, אם יש לה בעל והוא פיקח [רואה] – נכון שהוא יברך וידליק[22].

הדלקה על ידי קטנה

יא – מנהג חב"ד ללמד את הבנות להדליק נרות שבת בברכה. אמנם נראה למעשה שיכולות הבנות להדליק עם ברכה מדין חינוך רק עד גיל שתים עשרה ויום אחד, אבל לאחר מכן – לא תברכנה, כיון שזו ברכה לבטלה*[23]. ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וכדי להסתלק מידי כל ספק – רצוי שתדליק באותו מקום שאמה מדליקה[24]. וכל זה לבנות ספרדיות, אך לבנות אשכנזיות – הנח להן במנהגן לברך[25].

חיוב הדלקה לעני

יב – מי שאין לו מספיק כדי לקנות נר שבת וגם יין לקידוש[26] – יקנה נר שבת ולא יין לקידוש[27], משום שנר שבת שומר על שלום הבית, ועוד כיון שיכול לקדש על הפת[28]. וע"כ צריך לחזר על הפתחים לנר שבת, אך לקידוש – לא הצריכוהו לחזר על הפתחים[29] [וראה בפרק ט"ז סעי' ק"ז-ק"ט].

הנהגות טובות לפני ואחרי הדלקת נרות

רחיצה ולבישת בגדי שבת להדלקה

יג – טוב שהאשה תרחץ לכבוד שבת ותחליף בגדים לבגדי שבת לפני הדלקת נרות, כדי לקבל שבת דרך כבוד. אמנם, כאשר הזמן מצומצם – אפשר להדליק נרות בבגדי החול ואח"כ להחליף לבגדי שבת[30].

צדקה קודם ההדלקה

יד – טוב לתת שלש פרוטות לצדקה לפני הדלקת נרות שבת ולחלקם, שתי פרוטות יחד ואחר כך את השלישית[31]. ומכיון שבד"כ אין עניים מצויים בקרבת מקום – אפשר לשים את המטבעות בקופת צדקה.

צדקה כשמדליקה מאוחר

טו – אשה שהתאחרה וצריכה להדליק נרות במהירות – די שתחשוב בלבה לתת סכום מסוים לצדקה[32] ולאחר השבת תיתן את הכסף בפועל.

"לשם יחוד" קודם ההדלקה

טז – טוב לומר נוסח "לשם יחוד" קודם נתינת הצדקה, וקודם הדלקת נרות שבת[33].

תפילה בהדלקה

יז – מנהג טוב לאשה המדליקה נרות שבת להתפלל בעת ההדלקה על בעלה ועל בניה שיהיו בני תורה ויראי שמים. ותפילה זו רצויה ומתקבלת, משום שנאמרת בשעת רצון[34].

נוסח התפילה בהדלקה

יח – לתפילת האשה בשעת הדלקת הנרות אין נוסח קבוע, ומעבר לבקשות על בעלה ובניה יכולה כל אישה להתפלל לפי נטיית ליבה ולהוסיף על הנוסח הרגיל בקשות פרטיות לעת הצורך. כמו כן, ראוי להוסיף תפילות על הכלל, ואם עם ישראל נמצא בצרה – תוסיף ותתפלל שהקב"ה ירחם על עמו ישראל וירחיק מהם כל צרה ומצוקה וכל מיני מחלות, וידבר שונאינו תחתינו ולא ירעו ולא ישחיתו בהר הקודש, וארץ ישראל ותורת ישראל יהיו שלמים ויצילנו מכל מיני גזירות קשות ורעות, ובמיוחד תתפלל על ביאת משיח צדקנו: "ונזכה לביאת הגואל ולבניין אריאל בב"א".

הסתכלות בנרות שבת

יט – הבטה בנרות שבת היא סגולה להחזרת מאור העיניים שניזוק כתוצאה מפסיעה גסה[35] [שנוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של האדם]. וטוב שיהיה אדם בבחינת "תמים תהיה" ויביט בנרות ללא כוונות נוספות, ויועיל לו.

התבוננות בשתי נרות

כ – כשחוזר אדם לביתו בערב שבת יסתכל בשתי נרות דווקא, כנגד זכור וכנגד שמור, ואפילו אם האשה הדליקה יותר נרות[36] [וראה לקמן פרק י"ט סעי' ל"ט ואילך].

נרות לכבוד הצדיקים

כא – אשה המדליקה נרות לכבוד הצדיקים סמוך להדלקת נרות שבת תאמר בהדלקתן שנרות אלו הם לכבוד הצדיקים ואין הם נרות שבת ותוכל להדליק אחריהן את נרות השבת, מכיון שאינה מתכוונת להדליקם לכבוד שבת אלא לכבוד הצדיקים ואינה מקבלת שבת בהדלקתם (ופשוט שלא תדליק נרות לכבוד הצדיקים אחר הדלקת הנרות לכבוד שבת)[37].

תנאי מראש למדליקה בשמן

כב – בפעם הראשונה שאשה מדליקה בשמן, תאמר שעושה כך בלי נדר, שמא לעתים לא יזדמן לה שמן להדלקת נרות שבת, ומפני שלפעמים נמצאת מחוץ לביתה ואינה יכולה להדליק בשמן[38].

קדושת הנרות

הדלקה בגפרור

כג – יכין הבעל לאשתו קופסת גפרורים שלמה, כדי שאם יכבה גפרור אחד תוכל להדליק אחר, אכן אם לא הכינו גפרורים וכבה נר אחד – תדליק את הנר השני ישירות מהנר הראשון[39], אבל לא על-ידי קיסם או גפרור שמדליקה מהנר הראשון שלא יראה מפחית המצוה, ואם אי-אפשר בכך – תדליק ע"י קיסם או גפרור[40].

הדלקה בנר מיוחד

כד – יש מהדרים ומכינים נר נאה ומיוחד שבו ידליק את נרות השבת, ותבוא עליהם ברכת טוב (ותיזהר האשה מלכבותו לאחר ההדלקה)[41].

הדלקת נר שבת מנר חנוכה

כה – יש אומרים שמותר להדליק נרות שבת מנרות חנוכה ולהיפך, ויש אוסרים. וטוב לחוש לדעת האוסרים במקום שאפשר[42] (ומ"מ אשה שקיבלה שבת בהדלקת הנרות – לא תדליק נרות חנוכה, אף באופן שאין אחר שידליק).

נגיעה בנר אחר הדלקה

כו – אין לגעת בנרות שבת (אף שאינו מזיז אותם), אחרי שהודלקו, משום שהוקצה למצוותו[43].

שימוש בנרות שבת

כז – יזהר שלא להשתמש בנרות שבת אלא לצורך שיש בו קצת מצוה ולא דברי חולין. למשל, אם אשתו הדליקה נרות שבת מוקדם והוא רוצה להדליק אש מאותם נרות לצורך בישולי שבת, מותר, כיון שיש בזה צורך מצוה. אבל אם רוצה לשאוב אש להדליק לעצמו סיגריה – אסור, כיון שיש בנרות אלו קדושה.

החלפת חיתול ליד הנרות

כח – אסור להחליף חיתול לתינוק ליד נרות שבת בשעה שהם דולקים, מפני כבוד הנרות וקדושתם המיוחדת[44], אבל אם עומד וגבו אל הנרות באופן שהוא מסתיר את התינוק – מותר.

להתלבש כנגד הנרות

כט – אסור להתלבש ליד הנרות אם אין לגופו בגדים פנימיים, אבל אם יש לגופו בגדים פנימיים – מותר להחליף החיצוניים[45] [בעבר כשלא היו בגדים פנימיים אמרו שלא יחליף אדם בגדיו אלא תחת שמיכה, אבל כיום שלובשים בגדים פנימיים – אין להחמיר בבגדים חיצוניים].

[1] פ"ה מהל' שבת ה"א.

[2] ובמקום אחר הרמב"ם (פרק ל' הלכה ה') כתב: "מסדר אדם שולחנו בערב שבת, ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו. וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת. ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן".

[3] להלכה ישנם כמה נ"מ בין הטעמים, ובהם: כמה זמן צריך שהנרות ידלקו, ובמקום ההדלקה, ואם צריך להדליק בכל החדרים, ויבואר כל אחד במקומו בעז"ה. ולמעשה, מחמירים כמו שני הטעמים (ועיין למג"א ס"ק כ"א, וכן לשו"ע סעי' ו', ולבא"ח ש"ש פרשת נח סעי' ב').

[4] רש"י (שבת כ"ה ע"ב ד"ה "חובה") כתב: "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא". וראה רמב"ם (הל' שבת פרק ל' הל' ה'), ועיין ערוך השולחן (סי' רס"ג סעי' א'-ב'), וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ב'). והסביר הבא"ח בספרו "בניהו" (על הגמ' שם) שכשרואים את האוכל יש יותר תענוג באכילתו. וכך נוהגים לומר שכשאדם אוכל בחושך הוא אינו שבע, כמו שאמרו אבותינו במדבר: 'בלתי אל המן עינינו', כלומר, שכשאדם רואה את המאכל שהוא אוכל, הוא נהנה יותר ויש לו מזה תאוה. אבל במדבר התלוננו על כך שהם לא רואים כלל את המאכלים שלהם שלא ראו אלא מן כל הזמן. ולכך האור שיש בבית בליל שבת הוא מצוה גדולה, ויש בו משום עונג שבת ושמחה (עיין יומא ע"ד ע"א ורש"י שם). וכאמור לעיל ברש"י, כל חיוב ותקנת חז"ל להדלקת נרות שבת כדי שיאכל בשמחה ובעונג, וכשיש אור יש שמחה ועונג.

[5] על הפסוק באיכה (ג', י"ז): "ותזנח משלום נפשי" נאמר בגמ' (שבת כ"ה ע"ב): "אמר רבי אבהו: זו הדלקת הנר בשבת". וכתב רש"י (שם ד"ה "הדלקת נר בשבת"): "ובמקום שאין נר – אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה". והרמב"ם (שבת פ"ה הל' א') כתב שהדלקת נרות שבת היא משום "עונג שבת". וע"ע ערוך השולחן (אור"ח סי' רס"ג סעי' א'), שו"ע הגר"ז (סי' רס"ג סעי' א'). וראה במחזיק ברכה (סי' רס"ג ס"ק א').

[6] ראה בא"ח (ש"ש בהקדמת פרשת נח). וע"ע לבא"ח שם סעי ד' שכתב נ"מ לפי הסוד, וז"ל: "אף על פי שאוכל ומקדש על הגג, שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב, עם כל זאת מדליקין נר שבת בברכה, יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית, יש בו חיוב על פי הסוד".

[7] פרי עץ חיים (שער שבת פ"ד) וז"ל: "הדלקת נר בשבת חובה, הסוד הוא, כי ב' נרות הם, בינה ומלכות, ותכוין לכבות ב' הנרות של הס"א".

[8] תיקון כ"ד.

[9] על כן אם אפשר להניח את הנרות בצד דרום של החדר ואת השולחן בצד צפון כמו שהיה בבית המקדש הדבר חשוב מאוד, וראה כה"ח (סי' רס"ב ס"ק א'), ואם לאו – בכל מקום שנוח לה להדליק יכולה להדליק ואין זה מעכב, וע"ע כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ', ס"ח).

[10] מסכת שבת (כ"ג ע"ב). ובמדבר רבה (ט"ו, ו') נאמר: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר: 'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות', הקרבנות, כל זמן שבהמ"ק קיים – הם נוהגים, אבל הנרות – לעולם, 'אל מול פני המנורה יאירו', וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם". הרמב"ן והמפרשים על במד"ר במקום הסבירו שהכוונה על תקופת החשמונאים, שנרות חנוכה אינם בטלים לעולם. אבל בזית רענן על ילקוט שמעוני (במ' רמז תשי"ט) הסביר שהכוונה גם על נרות שבת.

[11] מסכת שבת שם.

[12] בראשית (דף מ"ח ע"ב): "ואתתא בעיא" וכו'.

[13] ברכות (דף ס"ד ע"א) ועוד.

[14] שבת (פ"ה ה"א).

[15] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ג') כתב, וז"ל: "הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית". וכתב בעל הטורים (שמות כ"ז, כ'), רמז בדבר על הפסוק: "ואתה תצווה" שמדבר על המנורה, וז"ל: "ואתה תצווה – בגימטריא 'נשים צוה' – רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת".

[16] ראה ירושלמי (שבת פ"ב ה"ו), ז"ל: "ובהדלקת הנר. אדם הראשון נרו של עולם היה, שנאמר (משלי כ', כ"ז): 'נר ה' נשמת אדם'. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני רבי יוסי אומר: ג' דיבקי מיתה הן, ושלשתן נמסרו לאשה, ואלו הן: מצות נדה, ומצות חלה, ומצות הדלקה".

חובת – האשה להדליק את נרות שבת באה ללמדנו עוד שלא רק את נר השבת בלבד, אלא גם את נר המצווה ואור התורה: "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג). כאשר האשה מכניסה לביתה שמחה, טהרה וקדושה – כל מעשיה הם בבחינת "הדלקת הנר". אל לה לסמוך על בעלה שידליק נר זה בבית, אלא תהיה היא זו שמדליקה אותו, זו ששואלת את בנה האם התפלל והאם בירך, היא תדליק את האור ותכניס במעשיה את השמחה לבית.

[17] ראה מג"א (סי' רס"ג ס"ק ו'), וכך כתב הבא"ח (ש"ש, פרשת נח סעי' ה'): "ונהגו באשה יולדת מדליק הבעל במקום שלחן ומברך בשבת ראשונה שאחר הלידה". וע"ע משנ"ב (שם ס"ק י"א), כה"ח (שם ס"ק כ"ב-כ"ג).

[18] אף שהיה מנהג שהבעל מדליק בשבת הראשונה שלאחר הלידה. ראה מג"א (סימן רס"ג ס"ק ו') ובא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ה').

[19] מחזיק ברכה (סי' רס"ג אות ג'), והוסיף שם דזה שלא כדעת ה'משנה לחם' להרב יעב"ץ (על מס' חלה), שכתב שאם קדם הבעל והפריש חלה – מחויב לתת לאשתו שכר מצוה וברכה עשרה זהובים, כדין חוטף מצוה מחבירו, ע"ש. וראה כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"ב). ובדין גזילת מצוה ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג חלק חו"מ סי' י"ב).

[20] שו"ע הרב (סי' רס"ג בקו"א ס"ק ב'), ז"ל: "…דהא ודאי האשה אינה אלא שלוחו של הבעל, כמ"ש העולת שבת בס"ג, וכן בדין, דעיקר הטלת שלום בבית עליה דידיה רמיא שהוא הבעל הבית, ועוד שהיא בכלל בני ביתו עיין מ"ש לקמן, א"כ אם הוא מקבל שבת מיד הוא נפטר בהדלקתה והיא לא בירכה לבטלה, אע"פ שהיא לא היתה נפטרת בהדלקה זו אם היתה חייבת בה חיוב בפני עצמו. דכהאי גוונא ממש אשכחן במברך על השופר והולך לו".

[21] שער הכוונות (ס"ד ע"א, דרושי סדר שבת דרוש א'), וז"ל: "גם תזהר בתיקון הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע וגם זה הוא ענין מעשה". מג"א (סי' רס"ג ס"ק ז') בשם כתבים (להאריז"ל), משנ"ב (שם ס"ק י"ב). בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ו'), וז"ל: "וכן אנחנו נוהגים בבתינו לערוך ולתקן הנרות שבידינו". כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"א). ועיין לרבי עקיבא איגר (תוס' רעק"א על פ"ב בשבת אות מ"ב) שדקדק דקדוק נפלא מהמשנה בשבת (ל"א ע"ב): "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר", שאילו היתה מצוותה גם על ההכנה היתה המשנה אומרת: על מצות נרות שבת, שזה כולל הכל, כמו ב"נדה וחלה" אלא המשנה רצתה להדגיש שמצוותה של האשה בהדלקה של הנר דווקא, ומצוותו של הבעל בהכנה של הנרות. ומכיון שהתקנת הנר מוטלת על הבעל, המשנה שינתה, בתחילה הזכירה את הנדה, שכל המצווה כולה מוטלת על האשה, וכן על החלה, שהאשה עושה הכל. אבל בנרות היא רק מדליקה, וכשהאיש מכין את הנרות נחשב לו לזכות כמו הכהן שמיטיב את הנרות בבית המקדש, וראה לעיל פרק א' הכנות לשבת סעי' ה'.

[22] עיין מחזיק ברכה (סי' תרע"ה אות ה'), בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י"ב וע"ע שם (פרשת וישב ש"ר הלכות חנוכה סעי' ט"ו), כה"ח (סי' רס"ג ס"ק כ"ח).

[23] ראה שו"ע (סי' רס"ג סעי' ו'), ז"ל: "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם – צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו – א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו", ועיין מש"כ בשו"ת קול אליהו, שבת (פרק ו', שאלה י"ח, ובהערה מ"ג).

[24] עיין בשו"ע (או"ח סי' רס"ג סעי' ח').

[25] עיין בדברי הרמ"א (או"ח סי' רס"ג סעי' ח').

[26] ומספיק נר אחד, עיין מג"א (סי' רס"ג ס"ק ט'), משנ"ב (שם ס"ק י"ד), כה"ח (שם ס"ק כ"ז), בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ג'), שו"ת תורה לשמה (סי' פ"ט).

[27] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ג') כתב, ז"ל: "אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום – נר שבת קודם. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה – נר שבת קודם משום שלום הבית, דאין שלום בבית בלא נר". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ט'), ז"ל: "ומי שיש לו מעות מצומצמין – מצות לחם לסעודת שבת קודם לכל, ונר לשבת קודם ליקח משאר מאכלים, דאף דשאר מאכלים ובשר הוא ג"כ בכלל עונג שבת, מ"מ נר עדיף יותר משום שלום בית, וכדלקמן", עכ"ל, ועיין שם בכה"ח (ס"ק טו"ב).

[28] חז"ל (שבת כ"ג ע"ב) אומרים שנר שבת קודם לנר חנוכה וכן לקידוש על היין "משום שלום ביתו". והסביר רש"י (שם ד"ה "נר ביתו"): אם הוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר שבת ולנר חנוכה, רק יש לו לקנות נר אחד – יקנה לכבוד שבת, וכן אם אין לו כסף לקנות נרות לשבת ויין לקידוש – יקנה נר לשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך. וראה במקור דברי הגמ' (כ"ה ע"ב) והובא לעיל: "ותזנח משלום נפשי", ושם ביאר רש"י (שם) דנכשל בחושך, וא"כ אין הכוונה רק על משפחתו, אלא אפי' הוא לבד, אעפ"כ נר שבת קודם.

ועיין – להרש"ש (שם) שכתב שהכוונה של רש"י בני ביתו, היא כמו שאומר ר' יוסי (שבת קי"ח ע"ב): "מימי לא קריתי לאשתי אשתי וכו' אלא לאשתי ביתי". והסביר רש"י שהאשה היא עיקר של הבית. וע"כ אם אדם יש לו אפשרות לקנות יין לקידוש או נר להדלקה לליל שבת, אם הוא יקנה יין לקידוש תבוא אשתו-ביתו ותריב עמו, ותאמר לו: הרי אמרו חז"ל (שבת ל"א ע"ב): על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ואחד מהם מי שלא זהירה להדליק נר לשבת, ואתה רוצה לקדש על היין לשתות ולשמוח, ואני האשה, שאני עקרת הבית, אמות כי לא הדלקתי נר, וע"כ משום שלום בית יקנה נר ולא יין.

[29] רמב"ם (הלכות שבת פרק ה' הל' א): "אפילו אין לו מה יאכל – שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת".

[30] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ט'), ובחוקי הנשים (פרק מ"א) כתב שישנן נשים שמדליקות נרות שבת כשסינר מלוכלך עליהן, ואין זה מכובד. וע"ע כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ה).

[31] כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ד), וע"ע קיצור שו"ע (סי' ע"ה סעי' ב').

[32] וע"ע לרמ"א יו"ד (סי' רנ"ח סעי' י"ג), ז"ל: "הגה – אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה – חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה, אלא דאם אמר – מחייבין אותו לקיים. וי"א דאם לא הוציא בפיו – אינו כלום. והעיקר כסברא הראשונה". וראה בנו"כ שם.

[33] עי' סידור "קול אליהו" (עמ' שמ"א), וע"ע כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ד), ובחשיבות אמירת "לשם יחוד" ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"א סי' ב').

[34] כתב רבינו בחיי (פרשת יתרו, שמות י"ט, ג'): "כה תאמר לבית יעקב"- "ועוד שהאשה הטובה היה סיבה לתורה… ולכך ראויה להתפלל לה' יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה המוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנא': 'כי נר מצוה ותורה אור'. רז"ל (שבת כ"ג ע"ב) אמר רב הונא: הרגיל בנר הוין ליה בנים תלמידי חכמים". והביאו כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ד), והמשנ"ב (שם ס"ק ב') בשם האחרונים.

[35] כתב הדרכי משה (סי' רע"א אות ח'): "כתב מהרי"ל (מנהגים הל' שבת סי' ב'): 'בשעת הקידוש יתן עיניו בנרות ויראה בהן כי ב' פעמים נר עולה ת"ק והיא רפואה לפסיעה גסה (ברכות מ"ג ע"ב) שנוטל אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם". והביא זאת להלכה בהגהותיו על השו"ע (סי' רע"א סעי' י'). וראה משנ"ב (שם ס"ק מ"ח), וז"ל: "יתן עיניו בנר – והוא סגולת רפואה לעינים שכהו על ידי פסיעה גסה, מיהו אין מדקדקין בזה כ"כ (א"ר)".

[36] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ה'): "אפילו המדליקין ז' נרות – עם כל זה כשיבא לביתו יסתכל בשתי נרות דוקא, ויכוין שהם אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. גם יכוין אחד כנגד ה"א ראשונה (=שבשם הוי"ה) ואחד כנגד ה"א אחרונה (=שבשם הוי"ה). גם יכוין שיאירו נרות שבקדושה למעלה". ולכן אפילו מי שגר לבד ואין לו חשש מחלוקת, והלבנה זורחת לו ואוכל בכבוד במרפסת – חייב להדליק נרות שבת כי גם בשמים מדליקים נרות להאיר השבת.

[37] ראה מה שהביא הב"י (סי' רס"ג) את דברי מהר"י אבוהב בענין זה. וכידוע "נר ה' נשמת אדם חופש חדרי בטן" וכיון שהנשמה צריכה לחול על משהו ע"כ מדליקים נר כדי שתחול עליו. ומעשה בדודי חכם יהודה צדקה ע"ה ראש ישיבת פורת יוסף ת"ו שהיה רגיל לעשות לימוד בחודש ניסן לעילוי נשמת מרת אמו שנפטרה בחדש זה, והיו מגיעים כל המשפחה ולומדים ועושים סיום מסכת, ולפני שכולם היו מגיעים היה מדליק נר נשמה לכבודה. פעם אחת שכח להדליק נר, ובאמצע הלימוד באה אשתו של חכם יהודה ואמרה לו: אמא שלך באה – אני רואה אותה. וגם הוא הרגיש בכך ומיד תלה בזה ששכח להדליק נר לכבודה. ומיד הדליקו את הנר.

[38] ולמעשה, הרגילה להדליק בשמן או שמן זית ולא אמרה שיהיה בלי נדר ורוצה לעבור לנרות שהם יותר נקיים וטובים, או שאחד מבני הבית לא סובל את הריח הזה – היא צריכה התרת נדרים. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ו' שאלה כ"ב).

[39] בנרות חנוכה נחלקו בגמרא (שבת כ"ב ע"א) אם מותר להדליק נר חנוכה אחד מחברו או שיש בזה בזיון לנר שדולק, ובמיוחד אם מעביר את האש בקיסם לנר השני שמחזי יותר כזלזול. וכתב בשו"ע (סי' תרע"ד סעי' א') שמדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודווקא להדליק זה מזה בלי אמצעי, אבל מזה לזה על-ידי נר של חול – אסור, ויש מתירין גם בזה. והרמ"א שם מחמיר בשאר הנרות. ובענין להדליק מנר לנר בנרות שבת כתב המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק ד'), וז"ל: "ומותר להדליק מנר לנר בין אם מדליק שנים או יותר, ואין בזה משום ביזוי מצוה, דכולן של מצוה הם. אבל אסור להדליק קיסם או נר של חול מנר של שבת משום בזוי מצוה. ונהגו להחמיר בזה, אפילו אם כוונתו כדי להדליק בו נר אחר של שבת, ועיין בבה"ל", עכ"ל. ובביאור הלכה (שם ד"ה "שתי פתילות") כתב, וז"ל: "עיין במ"ב במש"כ דמדליקין מנר לנר. כן איתא בסימן תרע"ד בב"י בשם בעה"ת. ומש"כ דנהגו להחמיר ע"י קיסם, אף דבמ"א בסי' תרע"ד כתב בסתמא דנהגו להחמיר גם בשבת שלא להדליק מנר לנר, כבר כתב שם הפמ"ג דהמנהג להחמיר הוא ע"י קיסם בלחוד אבל מנר לנר – לית מנהג, וגם בימינו ראינו שהמנהג להדליק מנר לנר. וכן בח"א כתב שבשבת מדליקין מנר לנר וכו', ואולי משום דלכל מה דמיתוסף אור יש בו יותר שלום בית ושמחה יתירה הכל הוא בכלל עונג שבת ומקרי נר של מצוה". וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י"ג).

[40] ואם צריכים את האש כדי להדליק את הכיריים (ה"גז") ואזלו הגפרורים – מותר, כיון שההדלקה נעשית לכבוד השבת. ופשוט שרק אדם שעוד לא קיבל שבת יכול להדליק.

[41] בביאור הלכה (שם ד"ה "שתי פתילות") כתב, וז"ל: והא"ר כתב בשם פענח רזא שטוב שיהיה נר מיוחד להדליק בו תמיד כל הנרות של שבת", עכ"ל.

[42] שו"ע (סי' תרע"ד סעי' ב'), וז"ל: "יש מי שאומר שנר של בהכ"נ ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה מזה". ועיין כה"ח (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ועוד י"ל מפני שכתב הר"ן דלא שרינן אלא מנר לנר דמצוה חדא אבל שאר מצוות נראה כמבטלות זה את זה וכ"כ הרשב"א בחידושיו יעו"ש, ע"כ כתב בשו"ע בשם יש מי שאומר ודוק". ובמשנ"ב (שם ס"ק ט') כתב: "עיין בביאור הגר"א שכתב דלדעה ראשונה לעיל בסימן תרע"ג ס"א דאפילו תשמיש קדושה אסור להשתמש לנר חנוכה, וכתבו הטעם שאינו דומה להא דקי"ל דמדליקין מנר לנר, דהתם כולהו נרות חדא מצוה היא, משא"כ ללמוד הוא מצוה אחרת ונראות כמבטלות זו את זו גם בענינינו אסור, ועיין בספר חמד משה דדעתו ג"כ דאין להדליק שאר נרות מנר חנוכה, ע"ש". וע"ע מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' צ"ב).

[43] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י"ג), וז"ל: "אסור ליגע בנר שבת שברכו עליו אחר שהודלק, מפני שהוקצה למצותו, אף על פי שזה הנוגע לא קבל שבת עדיין, דמותר לעשות מלאכה, ואפילו נגיעה בלא נדנוד אסור". ודבריו עפ"י דברי מרן (סי' רס"ג סעי' י"ד), וראה בכה"ח (שם ס"ק צ').

[44] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ט"ו): "וצריכים ליזהר לכסות ערות הקטנים בפני נרות שבת שברכו עליהם". והתורה הקפידה גם על דבר דומם, כמו שכתוב: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ', כ"ג), וכ"ש שצריך להזהר בכבוד חברו ובכל דבר שבקדושה (עיין רש"י שם). וראה לרמ"א (סי' רע"ה סעי' י"ב) ובכה"ח (שם ס"ק מ"א). וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"א חיו"ד סי' י"ד).

[45] עיין סי' רמ"א (סעי' י"ב) ובמשנ"ב ובכה"ח שם, שו"ת מאמר מרדכי (ח"א יו"ד סי' י"ד). ולמרות שבימינו אין דין של איסור קריאת שמע כנגד אדם שאינו לבוש בחולצה ובמכנסיים, מכיון שהוא מכוסה בבגדיו התחתונים, אעפ"כ לא יעמוד כך מול נרות שבת, משום שיש בזה דרך בזיון.