טבילה בשבת בבוקר
מעלת הטבילה
א – טוב ויפה לטבול במקווה טהרה בבוקר יום השבת [כשם שטובל בערב יום השבת] אפילו אם לא נטמא, משום שיש קדושה יתירה ביום השבת[1].
חיוב טבילה
ב – הנטמא בליל שבת, אזי הטבילה בבוקר יום השבת היא מוכרחת[2].
טבילה בשבת בבוקר
ג – טוב לטבול ב' טבילות אף בשבת בבוקר, ובדיעבד מספיק לו שיטבול טבילה אחת כדי להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת [ואינו צריך לטבול שתי טבילות כפי שעושה בערב שבת[3].
טבילה בערב שבת לשבת
ד – לכתחילה אין לטבול בערב שבת ולכוון על הטבילה של שבת בבוקר מכמה טעמים: א. מכיון שכוונת הטבילה בערב שבת שונה מכוונת הטבילה בשבת בבוקר[4], ב. מכיון שהטבילה בשבת בבוקר חשובה עד מאוד בפני עצמה.
טבילה מער"ש לשבת בבוקר
ה – מי שאינו יכול לטבול בשבת בבוקר או שמחמיר לא לטבול במים חמים בשבת[5] – יכול לטבול בערב שבת ולכוון על טבילת שבת בבוקר, ויכול לעשות כן אפילו אם טובל בערב שבת טבילה אחת בלבד[6].
תקנה במקום טבילה
ו – מי שאינו יכול לטבול במקווה בבוקר יום השבת[7] – ישפוך על גופו תשעה קבין מים שאובים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה, ואם אינו יכול לשפוך על עצמו ט' קבין שאובים – ייטול ידיו ארבעים פעם ויכוון שם ע"ב[8].
מקווה שהוחם מערב שבת
ז – מותר לטבול ביום השבת במים שהוחמו מערב שבת[9].
אמירת "שלום" לפני התפילה
ח – הפוגש את חברו בשבת בבוקר לפני התפילה – לא יברך את חברו בברכת "שבת שלום" אלא בברכת "שבתא טבא"[10].
זמן תפילת שחרית
תפילה בנץ החמה
ט – זמן התפילה הטוב ביותר גם בשבת הוא עם הנץ החמה, ועל כן ראוי לאדם שיתגבר כארי וישכים להתפלל עם הנץ החמה גם בשבת[11].
שחרית מאוחרת
י – הנוהגים להתפלל תפילת שחרית בשבת מאוחר יותר מימות החול [עפ"י דברי הרמ"א[12]] – צריכים להיזהר לא להפסיד את זמן קריאת שמע [ובמיוחד יש להיזהר בקיץ אז הם עלולים להפסיד גם את הזמן שאפשר לברך בו את ברכות ק"ש][13]. וכן יש ליזהר (בפרט בחורף) לא לאחר לסעוד את סעודת השבת אחרי חצות היום[14].
כיסוי הראש בטלית
יא – בימות החול צריך להיזהר שתהיה הטלית על ראשו כל הזמן שתפילין בראשו[15], ובמיוחד בזמן תפילת שמונה עשרה [כדי שיתפלל באימה][16]. אמנם, בשבת וביום טוב שאין מניחים בהם תפילין – אפשר להוריד את הטלית על הכתפיים אחרי תפילת העמידה. ומכל מקום, גם בשבת וביום טוב, טוב שהטלית תישאר על הראש כל זמן התפילה[17].
תוספת אחר ברכות התורה
יב – לאחר ברכת התורה טוב ונכון לומר קצת דברים מתורה שבכתב, לצאת ידי חובת כל הדעות, ולכן אומרים פרשת "ברכת כהנים"[18] מתורה שבכתב[19], ורצוי לומר אחרי ברכות התורה גם קטע מתורה שבע"פ, ובשבת מוסיף: "יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ"[20], ואין צריך להשלים את כל המשנה[21].
יג – ביו"ט יוסיף: "ביצה שנולדה ביו"ט, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל"[22].
מזמורי השבת
יד – מוסיפים בתפילת שחרית בשבת ובימים טובים מזמורים בין "ה' מלך" ל"ברוך שאמר" כפי שמופיע בסידורים[23].
מעלת המזמורים
טו – אותם המזמורים שמוסיפים בשבת – מעלתם חשובה מאוד, ויש בהם סודות גדולים, כיון שהם מדברים מעניין מעשה בראשית שנגמר ביום השבת, ובעניין מתן תורה שהיה ביום השבת, ועוד עניינים הקשורים ליום השבת[24].
טז – תוכן המזמורים:
* – "השמים מספרים"[25] – הלל על הבריאה, ושיבחה של התורה.
* – "רננו צדיקים"[26] – השגחת ה' בבריאה כולה. ויש בו כ"ב פסוקים המרמזים על התורה שניתנה בכ"ב אותיות.
* – "לדוד בשנותו"[27] – מזמור זה נאמר על הצלתו של דוד מידי אכיש מלך גת, ואותו מעשה היה בשבת. ובנוסף שינה אז דוד את דרכו והתנהג בצורה משונה, וגם אדם בשבת משנה את מלבושו. גם במזמור זה יש כ"ב פסוקים כנ"ל.
* – "תפילה למשה"[28] – נצחיות הבורא יתברך עוד קודם מעשה בראשית. אפסות האדם, וערכה של התשובה.
* – "ויהי נועם"[29], ו"יושב בסתר"[30] – שיר נגד המזיקים השולטים בלילי שבת. ובגמרא[31] נקרא: "שיר של פגעים", או "נגעים".
* – "מזמור שירו לה'"[32] – רומז על הגאולה העתידה, ליום שכולו שבת.
* – ארבע "שיר המעלות"[33] – מוסיפים אותם על פי הסוד.
* – "הללויה הללו את ה'"***[34] – רומז על מתן תורה ועל מעשה בראשית.
"הודו"[35] – עוסק בכך שהקב"ה זן את העולם בחסדו. ומעבר לכך, יש בו כ"ו פסוקים כנגד שם הויה, וכנגד כ"ו דורות מבריאת העולם עד מתן תורה [ולכן הוא נקרא: "הלל גדול"][36].
* – "השמים מספרים" – כתבו המקובלים שבאמירת מזמור "השמים מספרים" יש סגולה נפלאה להכניע אויביו העליונים והתחתונים[37].
* – "רננו צדיקים", "לדוד בשנותו" – במזמורים "רננו צדיקים" ו"לדוד בשנותו" יש סודות גדולים ועמוקים, ואם יחסר מהם תיבה אחת – יאבד טובה הרבה ח"ו, ועל כן צריך לדקדק מאד באמירתם[38].
אמירת מזמורים על ידי קטנים
יז – במקומות שנוהגים שבתפילת שחרית בשבת ויו"ט עומדים ילדים ליד התיבה ואומרים את המזמורים [מ"הודו" ועד סוף "אז ישיר"] בקול רם – צריך להיזהר שאת פסוקי "ה' מלך" וכו' יאמר החזן או גדול אחר[39].
שכח לומר מזמורי שבת
יח – התחיל לומר "ברוך שאמר" לפני שאמר את מזמורי השבת[40], ולא הגיע ל"ברוך אתה ה'" הראשון, ונזכר שלא אמר מזמורי שבת – יכול להפסיק באותו מקום, לומר את מזמורי השבת על הסדר עד ברוך שאמר, וכשמגיע ל"ברוך שאמר" יאמר אותו מתחילתו[41].
"ויברך דוד"
יט – בשבת ויו"ט יכול לקיים מצות צדקה שרגילים ליתן ב"ויברך דוד" ע"י שייקח מערב שבת שתי מטבעות ויעטוף אותם בנייר ויסמנם, וייקח עוד מטבע אחת ויעטפה בנייר אחר ויסמנה, ויניח שתי ניירות אלו בביתו רחוקים זה מזה, וכשאומר בשבת או ביו"ט מזמור "ויברך דוד" ומגיע לתיבות: "ואתה מושל בכל" – יכוון במחשבתו במילת "בכל" לתת צדקה, קודם את שתי המטבעות שהכין, ואח"כ את המטבע האחת, ולמחר (לאחר השבת והיו"ט) יתנם לצדקה. ולא יכוון את הכוונות הנוספות עפ"י הסוד בשבת[42].
"נשמת כל חי"
מעלת "נשמת כל חי"
כ – "נשמת כל חי" הנו שבח יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה[43].
סגולת "נשמת כל חי"
כא – "נשמת כל חי" מסוגל לכל צרה שאדם עומד בה. ועל כן, אדם הנמצא בצרה – יכול לנדור נדר לומר שבח זה של "נשמת כל חי" אחרי שינצל מן הצרה, ויועיל לו[44].
כוונת "נשמת כל חי"
כב – כשאומר את ג' התיבות הראשונות "נשמת כל חי" – יכוון לקבל תוספת נפש יתירה של בחינת היום של שבת. כמו כן, יכוון שראשי התיבות שלהם עולים בגמטרייא: ג' הויו"ת (78). וכן ששתי תיבות "כל חי" עולות בגמטרייא: אהי"ה יהו"ה אהי"ה, והם מספר חיים[45].
נוסח "נשמת כל חי"
כג – בסידור "חוקת ישראל" נוסח השבח "נשמת כל חי" הוא: "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע"[46], ובסידורים אחרים מופיע נוסח אחר, שם המילה "מלך" נתונה בסוגריים[47]. וכל אחד ינהג כמנהגו[48].
שכח לומר "נשמת כל חי"
כד – אדם ששכח לומר "נשמת כל חי" ונזכר אחרי שברך ברכת "ישתבח"[49], אך לפני שהתחיל את ברכת "יוצר אור" – יכול לומר שם "נשמת כל חי" בלי ברכת "ישתבח"[50].
שכח "נשמת" ונזכר אחרי "יוצר"
כה – שכח לומר "נשמת כל חי" ונזכר אחרי שהתחיל ברכת "יוצר אור" – לא יפסיק לאומרה אלא יהרהר בליבו את המילים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלוקינו" ויכוון לקבל "תוספת נפש", ואחרי התפילה יאמר "נשמת כל חי" כולו, בלי ברכת "ישתבח"[51].
ברכת "יוצר אור"
טעה בברכת "יוצר אור"
כו – אדם שטעה בברכת "יוצר אור" בשבת, ובמקום לומר: "הכל יודוך" המשיך: "המאיר לארץ" [כמו בנוסח של יום חול], ונזכר לפני שאמר: "ברוך אתה ה'" של "יוצר המאורות" – חוזר ואומר: "עושה שלום ובורא את הכל, הכל יודוך" וכו'. נזכר אחרי שאמר: "ברוך אתה ה'" – אינו חוזר.
נזכר לאחר תיבת "ה'"
כז – נזכר אחרי שאמר מילת "ה" [ואינו חוזר לומר את נוסח השבת בברכת "יוצר אור"] – טוב שיהרהר בליבו את כל מה שהחסיר בברכת "יוצר אור" לפני שמתחיל את ברכת "אהבת עולם".
תפילת ה"עמידה" בשחרית של שבת
"ה' שפתי תפתח"
כח – באמירת "ה' שפתי תפתח" שבשחרית יכוון לתוספת רוח[52].
"ישמח משה"
כט – בנוסח "ישמח משה" בתפילת שמונה עשרה בשחרית של שבת יש רמזים עמוקים [ראה הערה[53]].
תשלומין לשחרית ביום שמתפללים בו מוסף
ל – טעה ולא התפלל שחרית בשבת או ביו"ט ועבר זמנה – יתפלל מנחה פעמיים, אחת לשם מנחה ואחת תשלומין לשחרית, ואינו מתפלל מוסף פעמיים. והטעם שאת תפילת התשלומין לשחרית משלים במנחה ולא במוסף, משום שיש להתפלל את תפילת התשלומין בתפילה הסמוכה לזו שהחסיר, ומכיון ששחרית ומנחה שתיהן במקום "תמידין", ומוסף הוא קרבן שונה לכן מנחה נקראת ה"סמוכה" לשחרית גם כשיש ביניהן תפילת מוסף[54].
נוסח תפילת התשלומין
לא – כאשר מתפלל מנחה ב' פעמים (השניה תשלומין לשחרית) – אומר בשתיהן: "אתה אחד" ולא יאמר: "ישמח משה" בתפילת התשלומין[55].
תוספות בתפילת שחרית בשבתות וימים מיוחדים
"מזמור שיר ליום השבת" ביום טוב
לב – אומרים "מזמור שיר ליום השבת" אפילו ביום טוב שלא חל בשבת, משום שגם יום טוב קרוי "שבת"[56].
שבת "שירה"
לג – בשבת פרשת "בשלח" [שבת "שירה"] מנהגינו לא לשנות כלום מסדר התפילה, לא בליל שבת ולא ביום השבת. אמנם, יש עדות[57] שנוהגות להוסיף אחרי "שירת הים" מספר פסוקים מפרשת בשלח[58]: "ותקח מרים הנביאה" וכו'. אך ברוב המקומות – לא נהגו למעשה כך. אמנם, אם היו רגילים להוסיף פסוקים אלה – יכולים להמשיך במנהגם, ובלבד שלא יעוררו מחלוקת בגלל הדבר.
שבת "שובה"
לד – בארץ ישראל אומרים "אבינו מלכנו" בשבת "שובה" ומדלגים על הקטעים שמוזכר בהם סליחה וחטא[59].
הלכות קריאת ספר תורה – יתבארו בהרחבה בפרקים כ"ח –ל"ד.
הפסקה בין קריאת התורה למוסף
לה – מעיקר הדין יש להתפלל תפילת מוסף סמוך לקריאת ס"ת, ואין להפסיק בין קריאת ס"ת לתפילת מוסף[60].
טעם לדרשה בין קריאת התורה למוסף
לו – טעם המנהג שנהגו רבנים לדרוש בין קריאת ס"ת לתפילת מוסף הנו – משום "עת לעשות לה'"[61].
תפילת מוסף של שבת
זמן תפילת מוסף
לז – לכתחילה יש להתפלל מוסף עד שבע שעות, ובדיעבד – מותר להתפלל עד שקיעת החמה[62].
לא להאריך כדי שלא יעבור הזמן
לח – אין להאריך בתפילת שחרית או בעולים לס"ת בשבת[63], כדי לא לאחר את תפילת מוסף אפילו חצי שעה אחרי חצות היום, וכל שכן שאין לאחר אותה שעה אחר חצות היום[64].
מוסף או מנחה – איזה יקדים?
לט – אדם שלא התפלל מוסף עד שש שעות ומחצה, ויש לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוסף – יקדים תפילת מוסף לתפילת מנחה, משום שלדעת רבנו האר"י ז"ל יש להקדים תמיד את תפילת המוסף[65]. ואם מדובר בציבור – גם בשו"ע יש דעה שיש להקדים את תפילת מוסף[66], וכן יש סברא נוספת לדעתו להקדים את מוסף, והיא, אם אינו מתכוון לאכול או להתפלל כעת מנחה[67].
תפילת מוסף או מנחה כשיכול להתפלל אחת
מ – מי שלא התפלל מוסף, ויש לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוסף, ויש לו זמן להתפלל רק תפילה אחת – יתפלל מוסף ולא יתפלל מנחה ואחר כך יתפלל ערבית פעמיים, תשלומין למנחה[68].
אין תשלומין למוסף
מא – לא התפלל מוסף ועבר זמנה – אין לה תשלומין[69].
קדושת "כתר" במוסף
נוסח הקדושה
מב – בתפילת מוסף אומרים קדושה בנוסח: "כתר יתנו לך"[70].
מג – בשבת, ביו"ט, ובר"ח הנוסח הוא: "כתר יתנו לך ה' אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה", כלומר, המלאכים טפלים לישראל. ביום חול נוסח הקדושה הוא "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש"[71], והמשמעות היא, שישראל טפלים למלאכים[72].
להאריך באמירת: "איה"
מד – באמירת: "איה מקום כבודו" יש להאריך באמירת מילת: "איה", ולכוון לתוספת נשמה של בחינת היום[73].
הוא אלוקינו
מה – בקדושת "כתר" במוסף צריכים גם הציבור וגם שליח הציבור לומר: "הוא אלוקינו"[74].
חזרת הש"ץ במוסף
מו – יש נהגו להתפלל מוסף ללא חזרת הש"ץ או להתפלל בקול רם מתחילת העמידה עד סוף ברכת "אתה קדוש" ומשם להמשיך בלחש. ומכל מקום, בארץ ישראל אנו פוסקים כדעת רבנו האר"י ז"ל, ולכן טוב לשנות מנהג זה ולהתפלל לחש וחזרה כדבעי, ובזה יזכו גם לברכת כהנים[75].
קידוש לפני או אחרי מוסף
קידוש אחרי מוסף
מז – ראוי להתפלל מוסף תחילה ואחר כך לקדש קידוש היום[76].
מוסף וקידוש לפני חצות היום
מח – אף על פי שסוף זמן תפילת מוסף לכתחילה הינו עד שבע שעות, ראוי להקדים להתפלל מוסף ולקדש לפני חצות היום[77].
כהן לא ישתה יין
מט – בבית כנסת שמאריכים בו בתפילת שחרית ולכן מקדשים קידוש היום לפני מוסף – ראוי שכהן לא יטעם מן היין, משום שצריך לשאת כפיו במוסף[78].
כהן ששתה יותר מרביעית
נ – כהן שקידש ושתה יותר מרביעית יין לפני מוסף, וכגון בשמחת תורה – אסור לו לשאת כפיו עד שיפוג יינו, ולכן כהן שנאלץ לקדש לפני מוסף – ישתה מעט פחות מרביעית[79].
מנחה של שבת
זמן תפילת מנחה בשבת
נא – למרות שבימות החול טוב להקפיד להתפלל מנחה בזמן מנחה קטנה[80], בשבת – יכול להתפלל מנחה בזמן מנחה גדולה, משום שאז נשאר זמן רב לאכול סעודה שלישית בנחת בעוד היום גדול [ודבר זה משמעותי בפרט בימות החורף], ומלבד זאת בשבת יש ענין להקדים את תפילת מנחה על פי הסוד, וממנה מתברך כל השבוע[81].
"ואני תפילתי"
נב – לפני הוצאת ספר תורה אומרים פעמיים פסוק מתהלים[82]: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלוקים ברוב חסדיך ענני באמת ישעך"[83].
מנחה ביום טוב
נג – ביום טוב שחל בחול, שאין קורין בתורה – אין אומרים: "ואני תפילתי", אבל בשבת, אף על פי שאין ספר תורה לקרות – מכל מקום אומרים אותו. ואומרים אותו קודם החצי קדיש, כדי שלא להפסיק בין הקדיש לתפילת שמונה עשרה[84].
טעם אמירת "ואני תפילתי"
נד – טעם אמירת "ואני תפילתי" במנחה של שבת, הוא על פי מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק: "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר", וכתיב אחריו: "ואני תפלתי" וגו'. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אין אומה זו כשאר אומות העולם, אומות העולם כשהם שותים ומשתכרים – הולכין ופוחזין, ואנו לא כן אלא אף על פי ששתינו – "ואני תפלתי" וגו'. ולכן אומרים אותו לפני קריאת התורה, להודות ליוצרנו שלא שם חלקנו כהם, ואפילו הריקים שבנו באים לשמוע תורה. ועל פי הסוד הטעם, שבזמן זה מתגלה בחינה עליונה ומתפשט אור עליון שנקרא: "רצון", ולכן אומרים פסוק זה פעמיים[85].
נה – בדיני "בריך שמיה" – ראה בהרחבה פרק כ"ח סעי' ל"ב-ל"ז.
קריאת ס"ת של מנחה
נו – עולים שלשה לס"ת, והעולה השלישי אינו אומר קדיש[86].
לאחר קריאת התורה
נז – אחרי קריאת התורה אומרים: "מזמור שיר ליום השבת", "חצי קדיש" ועמידה[87].
"צדקתך"
נח – אחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים[88]: "צדקתך כהררי אל"[89] וכו', "וצדקתך אלוקים"[90] וכו', "צדקתך צדק"[91] וכו'. ובטור נתן טעם לדבר[92].
שבת שאין אומרים בה "צדקתך"
נט – אין אומרים "צדקתך" בשבת אם באותו תאריך לא היו אומרים תחנון ביום חול[93].
מקום שאין אומרים "צדקתך"
ס – בבית כנסת שיש בו חתן ואבי הבן – לא אומרים "צדקתך", וכן בבית האבל – אין אומרים "צדקתך", אך כשיש סנדק בבית הכנסת – אומרים "צדקתך"[94].
ראש השנה בשבת
סא – ר"ה שחל בשבת – נהגו שאין אומרים "צדקתך" במנחה[95].
ערב ת"ב שחל בשבת
סב – ערב ת"ב שחל בשבת – אין אומרים "צדקתך", משום שנחשב כערב יום טוב, וגם בתשעה באב אין אומרים וידוי, כמו יו"ט, דכתיב: "קרא עלי מועד"[96].
כשאין אומרים "צדקתך"
סג – כאשר לא אומרים "צדקתך" – אומרים: "יהי שם" וכו' וממשיכים את התפילה על הסדר[97].
תשלומי מנחה
סד – מי ששכח או נאנס ולא התפלל תפילת מנחה בשבת – יתפלל במוצאי שבת תפילת ערבית של חול פעמיים, הראשונה עבור תפילת ערבית והשנייה תשלומין למנחה, ומזכיר "אתה חוננתנו" בראשונה ואינו מזכיר בשנייה, כיון שהראשונה עבור תפילת ערבית והשנייה תשלומין למנחה[98].
כשלא הזכיר "אתה חוננתנו"
סה – טעה והזכיר "אתה חוננתנו" בשתיהן או שלא הזכיר באף אחת מהן – יצא[99].
כשהזכיר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשניה
סו – לא הזכיר "אתה חוננתנו" בראשונה והזכיר בשנייה, גילה דעתו שהראשונה היתה תשלומין והשנייה חובה. ולכן, תפילה שנייה – עולה לו לשם תפילת ערבית, אך הראשונה – אינה עולה לו כלל וצריך לחזור ולהתפלל שוב, תשלומין למנחה[100].
פרקי אבות
פרקי אבות
סז – אומרים פרקי אבות בשבתות שבין פסח ל"שבועות", החל מן השבת שאחרי חג הפסח ועד לשבת שלפני חג ה"שבועות"[101], ובכל שבת אומרים פרק אחד[102].
סדר חלוקת הפרקים
סח – ברוב השנים ישנן שש שבתות בין "פסח" ל"שבועות" ובכל שבת אומרים פרק אחד מששת הפרקים של פרקי אבות[103]. אמנם, כאשר חל שביעי של פסח ביום שישי ישנן שבע שבתות בין פסח לשבועות, ועל כן מנהג קדום היה בצפת לקרוא בשבת השביעית פרק ראשון ממסכת "דרך ארץ זוטא", ובמקומות אחרים היו אומרים פרק זה בשבת שחלה ב-כ"ב בניסן[104]. ובירושלים נהגו להתחיל לומר "פרקי אבות" בשנה זו בשבת שחלה ב-כ"ט ניסן[105] ולסיים את ששת הפרקים בשבת שחלה ב-ה' בסיון[106].
בקשת רחמים, הזכרת חטאים ואמירת "יהי רצון" בשבת
זעקה בשבת
סט – אין זועקים בשבת כביום חול, כפי שכתב מרן בעל השו"ע: "אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה", אמנם "זועקים ומתחננין בתפילות שבת"[107].
הזכרת וידוי וכפרה
ע – אין מזכירין בשבת וידוי ולא בקשת כפרה[108].
דבר הנאמר תדיר בתפילה
עא – למרות האמור לעיל, כל דבר שנאמר תדיר בתפילה כדי "לעורר הרחמים העליונים" – מותר לאומרו בשבת, כדלהלן:
* – "והוא רחום" – אומרים פסוק: "והוא רחום יכפר עוון" בפסוקי דזמרה [במזמור "יהי כבוד"] וב"קדושא דסדרא", למרות שיש בו הזכרת עוון[109].
* – "יהי רצון" לפני פרשת ה"תמיד" – נוהגים לומר "יהי רצון" שלפני פרשת "התמיד" ואת הנוסח: "שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל עוונותינו" גם בשבת, משום שעניינו לעורר את הרחמים העליונים למחילה ולסליחה[110].
* – תפילה על הפרנסה – אין אומרים בתפילות השבת תפילה על הפרנסה שנוהגים לומר ביום חול בברכת "שומע תפילה"[111]. אמנם, בערבית של מוצאי שבת – יכול לאומרה[112].
* – שאלת צרכיו בתפילת העמידה בשבת – מי שיש לו עגמת נפש בעניין מסוים – רשאי להוסיף את בקשתו בעניין זה בתפילת השבת, אם על ידי כך ירגיש שלוות הנפש וירווח לו, אבל אם אינו מרגיש עגמת נפש ומוסיף את הבקשה לא בשביל שירווח לו וירגיש שלוות הנפש בשבת – אסור[113].
* – "יהי רצון" לפני "עושה שלום" – נוהגים לומר "יהי רצון" שלפני "עושה שלום במרומיו" בתפילות השבת ובתוכו את המילים: "שלא תעלה קנאת אחרים עלי"[114], משום שאין בו הזכרת חטא.
* – הזכרת "חטא" בקריאת שמע על המיטה – אין אומרים בקריאת שמע שעל המיטה בליל שבת את המילים: "ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים" ומדלגים תיבות אלו.
* – וידוי בקריאת שמע על המיטה – אין אומרים בקריאת שמע שעל המיטה בליל שבת וידוי[115].
* – "יהי רצון" לפני "תהלים" – אין אומרים ב"יהי רצון" שלפני אמירת תהלים את המילים: "לכפר פשעינו ועוונותינו וחטאותינו". וטוב לומר את נוסח "יהי רצון" של גאון עוזנו בעל "בן איש חי"[116].
בקשת רפואה
"מי שברך" לחולים
עב – מנהג ישראל לברך את החולים בשבת. למרות שגם השו"ע וגם הרמ"א[117] כתבו שבשבת מברכים חולה מסוכן דווקא, מכל מקום כבר כתבו האחרונים שהמנהג לברך גם חולה שאינו מסוכן[118].
"שבת היא מלזעוק"
עג – כתב המג"א[119] שיש להנהיג לומר בנוסח "מי שברך לחולה" בשבת את המילים: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"[120].
שינוי שם
עד – מותר לעשות "שינוי השם" לחולה מסוכן גם ביום השבת[121].
הטבת חלום
עה – מי שחלם חלום בליל שבת ונפשו עגומה – יאמר בברכת כוהנים[122] את נוסח הטבת החלום המופיע בסידורים[123].
נוסח הטבת חלום
עו – מותר לעשות הטבת חלום בנוסח: "חלמא טבא חזאי"[124] בפני שלושה, גם בשבת[125].
י"ג מידות
עז – אומרים י"ג מידות בשבת בעת ברית מילה.
"ברכת הלבנה" בשבת
"ברכת הלבנה" בליל שבת
עח – אין לקדש את הלבנה בלילי שבתות וימים טובים[126].
כשחל לילה אחרון בשבת
עט – מי שלא ברך "ברכת הלבנה" והגיע לילה אחרון שאפשר לברך בו את הלבנה והוא ליל שבת או ליל יום טוב – יקרא את נוסח "ברכת הלבנה" מתוך הגמרא[127] ויכוון לשם מצות תלמוד תורה[128].
תפילת השל"ה בשבת
פ – בערב ראש חודש סיון נוהגים לומר תפילה מיוחדת שתיקן השל"ה הקדוש, וגם בשנה שערב ראש חודש סיון חל ביום שבת – יאמר תפילה זו[129]. ומכל מקום מי שצם ביום חמישי – ראוי שיאמר אז את תפילת השל"ה, כיון שמקובלת יותר ביום הצום.
חנוכת הבית
פא – נהגו שלא לעשות חנוכת הבית בשבת, כיון שאין זה ניכר שלשם כך נעשית השמחה[130].
תפילה בקברים
בתי קברות בשבת
פב – אין מבקרים בבתי קברות בשבת, היות והנשמות אינן נמצאות בבתי הקברות בשבת[131]. וראה עוד בפרק ל"ט סעי' נ"ח.
קברי צדיקים
פג – מותר לבקר בשבת בקברים שמתפללים בהם, כמו: קבר הרשב"י, קבר רחל, קבר רבי מאיר בעל הנס, מערת המכפלה וכיו"ב, ומותר גם להתפלל שם בשבת[132].
[1] בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' ט"ז), ז"ל: "וגם ביום שבת בבוקר קודם תפלת שחרית, טוב ויפה מאד לטבול, כדי לקבל תוספת נפש רוח נשמה דיום שבת, כי תוספת נפש רוח נשמה של היום הם גדולים יותר משל לילה שהם בחינת דוכרא. ואם שמש מטתו בליל שבת – יטבול בבוקר שתים, אחת להעביר רוח טומאה, והשניה לקבל תוספת שבת של היום. ונראה לי אף על פי שלא שימש, גם כן נכון לטבול שתים, כי אולי נטמא בטיפה קטנה בהשתנה ולאו אדעתיה. והרב הגאון מהר"א מני נר"ו כתב לי: מנהג החסידים בעיר הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לטבול בשחרית של שבת שתים, האחת להעביר רוח טומאה, והשניה לקבל תוספת שבת, כפשט דברי רבינו זכרונו לברכה. ויש נוהגין לטבול בקבלת תוספת שבת חמש, כנגד פרטי נפש רוח נשמה חיה יחידה, ויש מוסיפין עוד שתים כנגד חיה ויחידה דכללות". וע"ע בכה"ח (סי' ר"ס ס"ק ו').
[2] שער הכוונות (דרושי קידוש ליל שבת' דרוש א'), וז"ל: "ענין הטביל' דשחרית דשבת, הנה אם נטמ' בקרי או בתשמיש המטה – אין צורך להזכיר כי הטבילה אז מוכרחת", בא"ח שם. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה ו') ושם (פרק כ"ב שאלה ח').
[3] העניין הוא, שכמו שצריך לטבול בערב שבת כך גם צריך לטבול בשבת בבוקר. אמנם, בערב שבת טובל כדי להבדיל בין החול לשבת, ובשבת בבוקר אינו צריך להבדיל בין חול לשבת, אך ביותר צריך לטבול בשבת בבוקר, משום שיש בה קדושה יתירה, שהרי יש הבדל גדול בין קדושת ליל שבת לקדושת יום השבת, וקדושת יום השבת גדולה מקדושת ערב שבת. אמנם ישנו הבדל בין הטבילות, שבערב שבת צריך לטבול לפחות ב' טבילות, הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו, והב' להתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת. אך בשבת בבוקר אינו צריך להפשיט מעליו את קדושת ליל שבת ח"ו, ולכן מספיקה טבילה אחת כדי להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת. אך הבא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' ט"ז) הצריך אף בבוקר לכתחילה ב' טבילות, והובא לעיל הע' א'. וראה בכה"ח (סי' ר"ס ס"ק ד') שיש לטבול בער"ש לפחות ב' טבילות.
[4] בענין פירוט כוונת הטבילה בערב שבת – ראה בפרק ט': "רחיצה טבילה ותספורת בערב שבת" סעי' כ"ו. וראה עוד כה"ח (סי' ר"ס ס"ק ה'-ו') שהביא כוונות הטבילות.
[5] ראה להלן סעי' ז', ובהערות שם.
[6] ראה כה"ח (שם ס"ק ו') שכתב, שמי שאינו מחויב לטבול בשבת (שאינו בעל קרי) ואינו יכול לטבול בשבת מפני הצינה וכדו' – יכול לטבול בע"ש ולכוון גם על טבילה של יום השבת. וע"ע שו"ת קול אליהו (פרק א' שאלה ו').
[7] ראה בהרחבה – פרק ט': "רחיצה טבילה ותספורת בערב שבת" סעי' ל"ו.
[8] ראה פירוט הכוונה – פרק ט': "רחיצה טבילה ותספורת בערב שבת" סעי' ל"ז. ועיין בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' ט"ז). ועוד מהמובא בפרי עץ חיים (שער השבת פ"ג) ובטהרת הקודש (ח"ב דף תפ"ב ע"ב).
[9] איתא בגמרא (שבת מ' ע"א): "חמין שהוחמו מער"ש – למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר".
וכך פסק השו"ע (סי' שכ"ו סעי' א'): "אסור לרחוץ כל גופו, אפילו כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מע"ש", ומכיון שכתב: "כל גופו" מוסיף הבן איש חי (פרשת תצוה ש"ש סעי' י'): "אסור לרחוץ כל גופו או רובו", כלומר, לא רק כל גופו אלא אפילו רוב גופו , וכ"כ הכנה"ג (בהגב"י) והמג"א (שם ס"ק ב') שהאיסור לא רק על כל גופו אלא אפילו רוב גופו (וכ"כ בשמו במשנ"ב ס"ק ב').
ובכלל גזירתם הן רחיצה, דהיינו, שהיו נכנסים לתוך באר או לתוך בור או בתוך מקוה חם ורוחצים, וכך היה דרכם, והן שטיפה, דהיינו, שהיו לוקחים מים חמים ושופכים על כל גופם (וכמ"ש בשו"ע שם).
ולא יאמר אדם: אנחנו מקילים, כי לא שייך הדבר הזה היום, אלא אם חז"ל גוזרים אין כח היום בידינו להקל מה שחז"ל פסקו וגזרו, ואין בי"ד כיום שגדול כמו הבית דין של אותו הדור שיכול לבטל את הגזירה שלהם.
ובחידושי רעק"א (שם) כתב להקל למצטער שלא מרגיש טוב (אף שאין בו סכנה), כשאינו מתקלח ולא מתרחץ במים חמים, לרחוץ במים חמים שהוחמו מערב שבת.
ומ"מ כל זה בתנאי שהוא אדם חולה ולא סתם שיפנק אדם עצמו וירצה להתרחץ במים חמים.
ואמנם למעשה נחלקו בפוסקים, בין בטבילת איש ובין בטבילת אשה, אם מותר להם לטבול בחמין בליל שבת.
יש מי שאומר, שאף לצורך טבילת אשה לא הקלנו, ולכן מותר לה להקדים ולטבול בליל שבת בבין השמשות ולא תטבול בלילה ממש, בשביל שלא תבוא לאיסור של טבילה במים חמים, אבל לא נוהגים כך. ואם היא רוצה לטבול בבין השמשות בלאו הכי מותר לה, אבל מדין טבילה במים חמים בשבת, אין נפקא מינה בזה, ומותר לטבול במים חמים, וראה עוד בכה"ח שם ס"ק ל"ג).
ויש שאומרים שאף שאנו מקילים לטבילת אשה, לצורך טבילת איש לא נקל. ובקרבן נתנאל (פרק במה מדליקין סי' כ"ב ס"ק ק') כתב להתיר לאיש לטבול ביום שבת במקוה חם, שחז"ל לא גזרו אלא רק על רחיצה ועל שטיפה, ולא גזרו על טבילת מצוה, שטבילה זה משהו חדש ואינו בכלל הגזירה.
ומכיון שהאר"י הקדוש כותב שזו טבילה חשובה ביום שבת, לכן אדם יכול לטבול ביום שבת, ובלבד שיזהר מאיסור טלטול וסחיטה בשבת, וכדלקמן.
וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' צ"א) בכל מה שהרחבנו בדיני רחיצה בשבת. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה ו' ושם פרק כ"ב שאלה ט').
[10] ע"פ שו"ע (סי' פ"ט סעי' ב'), מאמר מרדכי הלכות לימות החול (פרק ט' סעי' ל"ג).
[11] ראה כה"ח (סי' רפ"א ס"ק ג') בשם המחזיק ברכה להחיד"א ומשנ"ב (שם ס"ק א') [וכך נהג מרן הרב זצ"ל].
[12] כתב הרמ"א (סי' רפ"א סעי' א'): בשבת מאחרין יותר לבוא לביכ"נ מבחול "דבתמיד של ימות החול נאמר: 'בבוקר', ואצל שבת נאמר: 'וביום השבת', דמשמע איחור". ועיי"ש במשנ"ב (שם ס"ק א') שהוסיף: "וברש"י מגילה כ"ג משמע שגם בשבת מצוה למהר לקרוא ק"ש כותיקין". זאת ועוד, מחמת שמאחרים מפסידים זמן סעודה שלישית כי כל סדר יומם משתבש.
[13] ראה משנ"ב (סי' רפ"א ס"ק א'), ואפילו על תפילת מוסף, שניתן להתפלל מאוחר, כתוב שמי שמתפלל אחר שבע שעות – נקרא פושע (עיין ברכות כ"ח ע"א). ולא עוד, אלא שכיון שתפילתם מסתיימת מאוחר – הם מתירים לעצמם לשתות קודם התפילה והדבר אינו לכתחילה, כיון שיש אומרים לדעת הרמב"ם שאיסור אכילה לפני התפילה (פרק ו' מהלכות תפילה הלכה ו') הוא מהתורה (עיין ספר המפתח, מהדורת הרב פרנקל, שם).
[14] ראה בהרחבה בפרק י"ט "סעודות שבת" סעי' נ"ט.
[15] מפני שצריך להיזהר שהטלית תכסה את התפילין של ראש, ראה בהרחבה בכה"ח (סי' ח' ס"ק י"א).
[16] כיסוי הראש מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים ראה מש"כ הגמ' קידושין דף ח' ע"א ובב"ח סי' ח'.
[17] עוד יוסף חי (בראשית סעי' ו'), כה"ח (סי' ח' ס"ק י'-י"א), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק ז' סעי' מ"ג).
[18] במדבר (ו', כ"ב-כ"ז).
[19] שו"ע (סי' מ"ז סעי' ט').
[20] שבת (פ"א משנה א').
[21] עוד יוסף חי (פרשת וישב סעי' י"ז).
[22] ביצה (פ"א משנה א'), עוד יוסף חי (פרשת וישב סעי' י"ז).
[23] עיין ברמ"א (סי' רפ"א סעי' א'), כה"ח שם (ס"ק ד', ז').
[24] זוה"ק (תרומה קל"ז ע"א, שם ויקהל קל"ו ע"ב), לבוש (סי' רפ"א סעי' א'), אבודרהם, בא"ח (ש"ר פרשת ויגש סעי' ה'), עוד יוסף חי (פרשת ויגש סעי' ג', ד'), אהלי יעקב (עמ' ע"ח), כה"ח (סי' נ' ס"ק ז').
[25] תהלים (י"ט).
[26] תהלים (ל"ג).
[27] תהלים (ל"ד).
[28] תהלים (צ').
[29] תהלים (צ', ט"ז).
[30] תהלים (צ"א).
[31] (שבועות ט"ו ע"ב).
[32] תהלים (צ"ח).
[33] תהלים (קכ"א-קכ"ד).
[34] תהלים (קל"ה).
[35] תהלים (קל"ו).
[36] עיין בכ"ז מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י' סעי' נ"ט-ס"ד).
[37] עוד יוסף חי (פרשת ויגש סעי' ג'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י' סעי' ס').
[38] בא"ח (ש"ר, פרשת ויגש סעי' ה').
[39] בן איש חי (שנה ראשונה פרשת ויגש סעי' ג'), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י' סעי' נ"ו).
[40] בין בשבת ובין ביום טוב.
[41] בא"ח (ש"ר, פרשת ויגש סעי' ט'), כה"ח (סי' נ"א ס"ק י"א), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י' סעי' ק"ה).
[42] עוד יוסף חי (פרשת ויגש סעי' י"ב).
[43] בא"ח (ש"ש, פרשת תולדות סעיף ג'). וע"ע כה"ח (סי' רפ"א ס"ק ז'-ח').
[44] בן איש חי (שנה שניה, תולדות סעיף ג'). ועיין עוד כף החיים (סימן רפ"א ס"ק ח"י בשם החסד לאלפים).
[45] בא"ח (ש"ש, תולדות סעי' א'). וע"ע כה"ח (סי' רפ"א ס"ק ח"י).
[46] כמובא בסדר רב עמרם גאון, מחזור ויטרי, סדר התפילות לרמב"ם ואבודרהם.
[47] עיין בא"ח (ש"ש, פרשת תולדות סעי' ד').
[48] שו"ת הרה"ר (תשמ"ח-תשמ"ט סי' ל"ו).
[49] כלומר, אמר "ישתבח" מיד אחרי "שירת הים" כמו שאומר ביום חול.
[50] עיין כה"ח (סי' רפ"א ס"ק ז') בשם הרב מכתב לדוד (סי' י"ג) והבא"ח. וע"ע שע"ת (ס"ק א') בשם הברכ"י.
[51] ראה סידור קול אליהו (עמ' תק"ד סעי' ג').
[52] בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' י"ב).
[53] מבאר האבודרהם (דף מ"ו ע"ב דפוס ורשא תרל"ח, שחרית של שבת ד"ה "ישמח") באריכות את תפילת העמידה של שחרית של שבת, המתארת את קדושתה ומעלתה המיוחדת של השבת, וז"ל: "אומר שלש ראשונות ואחר כך 'ישמח משה במתנת חלקו' ע"ש: 'יראו צדיקים וישמחו'. 'במתנת חלקו' – ומה היא 'מתנת חלקו'? 'כי עבד נאמן קראת לו' שנאמר: 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא'. והטעם שתקנו לומר 'ישמח משה' בשבת, משום דאמרינן בפ"ק דשבת: 'לדעת כי אני ה' מקדשכם', אמר הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני רוצה ליתנה לישראל, לך והודיעם. ולכך תקנו 'ישמח משה' באותה מתנה טובה של שבת שניתנה על ידו.
עוד טעם אחר: לפי מה שאומר במדרש (שמו"ר פ"א ל"ב, ועי"ש פ"ה ח') שבשעה שיצא משה אל אחיו וראה בסבלותם, ולא היה להם מנוחה, נתקשה לו הדבר הרבה, והלך ואמר לפרעה: אדוני המלך דרך העולם אדון שיש לו עבדים הוא רוצה בקיומם, ואתה רוצה לכלות את עבדיך?! אמר לו: היאך, אמר לו: מתוך שאתה משתעבד בהם תמיד ואין להם מנוחה – יכלו. אלא תן להם יום א' בשבוע שינוחו בו ויתחזקו ויוכלו לסבול השעבוד אמר לו בחר להם אי זה יום שתרצה למנוחה בכל שבוע אמר לו: תן להם יום השבת מפני שכל מלאכה שיעשו בו אין בהם סימן ברכה לפי ששולט בו שבתאי. והיו נוחין בו בכל שבוע מסבלותם. וכשיצאו ממצרים ניתן להם השבת וכיון שראה משה שהסכימה דעתו לדעת יוצרו שמח שמחה גדולה ולכך תקנו ישמח משה במתנת חלקו לפי שהשבת ניתן להם בלשון מתנה שנאמר (שמות ט"ז, כ"ט) ראו כי ה' נתן לכם השבת", עיי"ש באורך [וכלשון הטור (סי' רצ"ב): "ומה שתקנו בשבת ג' תפלות, 'אתה קדשת', 'ישמח משה', 'אתה אחד', וביו"ט לא תקנו אלא 'אתה בחרתנו', מפני שאלו שלוש תפלות תקנום כנגד שלוש שבתות. 'אתה קדשת' – כנגד שבת בראשית, כמו שמוכיח מתוכו. 'ישמח משה' – כנגד שבת של מתן תורה, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. ו'אתה אחד' – כנגד שבת של עתיד" (ועיין צלותא דאברהם עמוד תק"ה)].
טעם נוסף לאמירתו הוא על ה"תוספת נשמה יתרה" שבכל שבת ושבת. כשהקב"ה ציוה על השבת למשה רבנו, נתן לו מתנה – תוספת בנשמתו, והיה מקבל את השבת בשמחה עצומה מאוד. וידוע שמשה רבנו שקול כנגד כל ישראל, לכן אמר משה רבנו לקב"ה שיחלק את אותה מתנה שקיבל לכל ישראל, ומאז אנו מרגישים בשמחה ובעונג מיוחד ביום השבת. יש שאומרים שכשאמרו ישראל: נעשה ונשמע, ירדו המלאכים ונתנו לכל אחד מישראל שני כתרים רוחניים, אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע. וכשחטאו ישראל בחטא העגל – ניטלו מהם, רצה הקב"ה ליתנם למשה כי בשמים "מיהב יהבי ומשקל לא שקלי" (נותנים דבר אבל לא לוקחים אותו בחזרה), אך משה סירב לקבלם. לקחם הקב"ה וחילקם לישראל כנשמה יתירה (עיין "שלמי חגיגה" דף כ"ט דפוס ישן ודף מ"ה דפוס חדש).
[54] בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' ט'), כה"ח (סי' ק"ח ס"ק י"ב-י"ג). וראה מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' כ"א).
[55] כתב הכה"ח (סי' ק"ח ס"ק ל"ז) וז"ל "מי ששכח ולא התפלל ערבית של שבת שמתפלל שחרית שתים יאמר בשתיהן ישמח משה, שנוסח אתה קדשת לא שייך בתפלת שחרית כל כך שהרי מי ששכח ולא קידש בלילה שדינו לקדש ביום לא יאמר ויכולו. חינוך בית יהודה סימן ז', עיקרי הד"ט סימן י"ב אות י"ז, זכור לאברהם אות ת', חסד לאלפים אות א' וכתב דהוא הדין במנחה יתפלל בשתיהן אתה אחד, בן איש חי פרשת משפטים אות י"ב". מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' כ"א).
[56] ראה כה"ח (סי' נ"ב ס"ק מ"ט), סידור קול אליהו (עמ' תפ"ז).
[57] כמובא בסידור בית מנוחה, סידור תפלת החודש ועוד.
[58] שמות (ט"ו כ'-כ"א).
[59] שו"ע (סי' תקפ"ד סעי' א'), ז"ל: "אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים. הגה: ונוהגין לומר 'אבינו מלכנו' על הסדר, ואם הוא שבת – אין אומרים אותו". וע"ע כה"ח (שם ס"ק ח', סי' תקפ"ב ס"ק ט"ז). ובשו"ת תורה לשמה (סי' קס"א), ז"ל בתשובה שם: "מ"ש בשו"ע שאין אומרים א"מ ביוה"ך שחל בשבת, הנה הטעם של בעלי סברה זו הוא חלוש מאד, ובדברים כאלו אין לנו אלא מה שנראה לנו מדברי רבינו הגדול האר"י זצ"ל ותלמידו רבינו מהרח"ו זצ"ל. ומוכח מדבריו מספר הכונות בכ"י אשר בידינו, שאפילו בשבת שובה נמי יש לאומרו, ורק שצריך לדלג מה שנזכר בו ענין סליחה וחטא, שכן כתב בספר הכוונות האמיתי שהעתיק מהרש"ו ז"ל". וע"ע במאמר מרדכי, למועדים וימים, פרק ל"ו סעי' ל"ד.
[60] ראה בטור (סי' רפ"ו), ז"ל: "זמן תפלת המוסף מיד אחר תפלת השחר, שזמנה מתחיל בבוקר, שהוא כנגד קרבן מוסף, שזמנו מיד בבקר, דבמסכת יומא (ל"ג ע"א) מצריך פסוק לומר שנסכים קודמין למוספין, ואם לא היה הפסוק היו מוספין כשרין לקדם, אע"ג דכתיב בנסכים: 'בבקר', אלמא דקרבן מוסף זמנו מיד בבקר". וכ"כ השו"ע (שם סעי' א'): "זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר".
[61] וע"ע בכה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ו').
[62] שו"ע (סי' רפ"ו סעי' א).
[63] ויש להיזהר במיוחד לא לאחר את תפילת המוסף אחרי שבע שעות בר"ה שחל להיות בשבת.
[64] עיין שו"ע (סי' רפ"ו סעי' ד') ובכה"ח שם. וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ב). וראה עוד לעיל הערה ע"ז.
[65] עי' כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ל"ו) בשם האר"י.
[66] אומרת הגמ' בברכות (כ"ח ע"א): "ת"ר: היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף – מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ר' יהודה אומר: מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. א"ר יוחנן: הלכה – מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף". ובשו"ע (או"ח סי' רפ"ו סעי' ה') פסק: "היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף – יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. אבל בציבור – יקדים להתפלל מוסף ואח"כ מנחה, כדי שלא יטעו". ולמעשה, כך נוהגים ביום הכיפורים שמאריכים בתפילת שחרית בסליחות, וכשמגיעים למוסף כבר עברה חצי שעה ויותר מחצות היום, ואעפ"כ מתפללים מוסף ואח"כ מנחה (ועיין כה"ח (סי' תר"כ ס"ק ח'-י') ובמשנ"ב (שם ס"ק ב').
בשו"ע (סי' רפ"ו סעי' ד') ישנה מחלוקת בין מרן להרמ"א בדין הגיע זמן מנחה קטנה – האם יקדימו מוסף למנחה (וע"ע כה"ח שם ס"ק ל"ח). וכתב המשנ"ב (סי' תר"כ ס"ק ב') שאם הגיע זמן מנחה קטנה – יש להתפלל מנחה לפני מוסף אפילו בציבור. אך לפי השו"ע – אין הבדל בין מנחה גדולה לקטנה (ע"ש בכה"ח). וכתב הטור (סי' רפ"ו) שאביו הרא"ש כאשר ראה שהש"צ התפלל שחרית לאט וסרב להזדרז, הוא התפלל מוסף יחיד כדי שלא יאחר להתפלל אחר שבע שעות. לכן צריך להשתדל מאוד להתפלל מוסף לפני ז' שעות בכל שבת ובפרט בימים הנוראים, ויקצרו בפיוטים וכן בעליות כדי להתפלל מוסף לפני שבע שעות, ואעפ"כ גם לאחר שבע שעות – צריך להתפלל תפילת מוסף.
[67] ראה שו"ע (סי' רפ"ו סעי' ד') בשם: "ויש אומרים". וראה במג"א (שם ס"ק ג'), ז"ל: "אע"ג דפסק בסימן רל"ג דאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה י"ל דהכא כיון שצריך להתפלל מוסף – צריך להקדים מנחה תחלה, דעכ"פ זמנה היא, וכמ"ש שם אם רוצה לאכול, וא"כ האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ – א"צ להתפלל עתה מנחה". וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ל"ד-ל"ה).
[68] שו"ע (סי' רפ"ו סעי' ד'), כה"ח (שם ס"ק ל"ו, ושם סי' ק"ח ס"ק י"ד), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ד).
[69] שו"ע (סי' ק"ח סעי' ו'), כה"ח (שם ס"ק כ"ז), שו"ע (סי' רפ"ו סעי' א'), בא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' י"א). ועיין מאמר מרדכי הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ג).
[70] "כתר יתנו לך" לפי נוסח הספרדים. אמנם לפי חלק מן האשכנזים הנוסח שונה: "נעריצך ונקדישך כסוד שיח שרפי קודש". וע"ע בזוהר פרשת פנחס (רמ"ב ע"ב) ואבודרהם. וע"ע בערוך השולחן (סי' רפ"ו סעי' ג').
[71] "נקדישך ונעריצך" לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח. אמנם, לפי חלק מן האשכנזים הנוסח שונה : "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום".
וראה בב"י (סי' תכ"ג), ז"ל: "כתב רבינו בסי' רפ"א (עמ' ק"י) בשם רב נטרונאי מנהג בשתי ישיבות לומר בקדושה כתר יתנו לך, ממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול, ובמוסף של שבת ויום טוב ויום הכיפורים ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים אבל בראש חדש ובחולו של מועד – אין אומרים אותו, ע"כ. ונראה שעל זה סמכו בספרד להתחיל במוסף ראש חדש: כתר, ותיכף שאומר: מלוא כל הארץ כבודו אומרים: לעומתם משבחים כמו בקדושת שחרית. ואח"כ מצאתי מבואר זה יותר בשבלי הלקט סימן מ"ה, וז"ל: מצאתי לגאונים אין אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים בקדושה אלא במוספי שבת ויום טוב, אבל במוספי ראש חדש וחול המועד – לא, וכן מנהג פשוט. ולמה נהגו לומר פעמים ולהיות לכם לאלהים בקדושה? מצאתי בתשובת הגאונים: לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע. מה עשו חכמים שבאותו הדור? תקנו להבליעו בין הקדושות, רישא: שמע ישראל וסיפא: אני יי' אלהיכם. ולמה תקנו לומר בהבלעה כך? כדי שלא תשתכח קריאת שמע מפי התינוקות. ובקשו רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר מלך פרס בבית משכבו, ובטלה הגזירה. אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל שלא לאמרה בקדושה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפילת המוספין ובתפילת נעילה שאין שם קריאת שמע כלל, וכן מנהג בשתי ישיבות, עכ"ל".
[72] עוד יוסף חי (פרשת תרומה סעי' ג') עפ"י תוספות (סנהדרין ל"ז ע"ב ד"ה "מכנף"), מאמר מרדכי הלכות לימות החול (פרק י"ח סעי' כ"ה).
[73] בא"ח (ש"ש פרשת תולדות סעי' כ"ג), ז"ל: "וכשאומר החזן תיבת: איה יאריך בה הרבה, כדי שכל אדם יכוין אותה שעה לקבל תוספת נשמה של בחינת היום, וקבלה זו צריכה להיות בתיבת איה דוקא, לכן צריך השליח ציבור להאריך בה בניגון. ואם האדם עודנו בעמידה בלחש, ושמע ששליח ציבור אומר קדושה – ישתוק וישמע ויכוין בהרהור הלב בקבלת תוספת נשמה בתיבת: איה. וכשיאמר פסוק: שמע ישראל בקדושת מוסף – יכוין לקבל עליו למסור עצמו על קדוש השם, ואשרי הזוכה לעשות קבלה זו באמת ובתמים, ועליו תבא ברכת טוב". וע"ע כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק י"ד, י"ט, כ').
[74] עיין כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ט"ז).
[75] ראה בב"י (סי' רפ"ו), ז"ל: "כתב שבלי הלקט (סי' מ"ה) בשם ה"ר (הושעיא) [ישעיה] (פסקי רי"ד ברכות ל' ע"א ד"ה "מתני'"): אין טוב לעשות כמו שנהגו בהרבה מקומות, להתפלל שליח צבור תפלת המוספין בקול רם והציבור אומרים עמו בלחש על כל דיבור ודיבור (וענין) [ועונין] קדושה אלא צריכין להתפלל אותה ביחיד תחלה ככל התפלות, ואחר כך יאמר אותה שליח צבור בקול רם, עכ"ל". ועיין שו"ע (סי' רפ"ו סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק י"ג).
[76] ראה שו"ע (סי' רפ"ו סעי' א'), ז"ל: "זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת השחר", כה"ח (שם ס"ק ד').
[77] כך כתב הלבושי שרד, והובא בבה"ל (סי' רפ"ו ד"ה "מיד אחר"). ופסק מרן (סי' רפ"ח סעי' א'): "אסור להתענות בשבת עד ו' שעות. הגה: ואפילו לומד ומתפלל – אסור (מרדכי פ"ק דשבת)". והעיר המשנ"ב (שם ס"ק ב'): "ולפ"ז הש"ץ שמנגן ואין יוצאין מבהכ"נ עד אחר שש, שלא כהוגן הוא, ובפרט בחורף שהימים קצרים, ומכ"ש ביו"ט, מלבד בר"ה [ב"ח]", לכן יש להתפלל מוסף מוקדם, על מנת שיוכלו המתפללים לעשות קידוש ולאכול לפני חצות היום. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב סימן י"ב)
[78] שהרי כתוב בשו"ע (סי' קכ"ח סעי' ל"ח): "שתה רביעית יין בבת אחת – לא ישא את כפיו; שתאן בשני פעמים, או שנתן לתוכו מעט מים – מותר. ואם שתה יותר מרביעית, אע"פ שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים – לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו". ושם (סימן צ"ט) נתבאר שעניין סר יינו משתנה מאדם לאדם. והנה המקדש צריך לכתחילה לשתות רביעית יין, וכהן ששותה רביעית יין בבת אחת – לא ישא כפיו, ואם שתה יותר מרביעית, אף על פי שהיין מזוג ושתאו בכמה פעמים אסור לו לעלות לדוכן. וכן כתב המשנ"ב (סי' תרס"ט ס"ק י"ז): "ואין נוהגין לעלות לדוכן מפני דשכיחי שכרות [לבוש]. ובא"ר כתב שבפראג נוהגין לעלות במוסף, ויש עולין בשחרית, וכל מקום לפי מנהגו, ויזהרו שלא ישתו". ועי' גם כה"ח (שם ס"ק מ'). ואמנם בביאור הלכה (סי' רפ"ו ד"ה "אכילת פירות") כתב שגם כהן שצריך לשאת כפיו – ישתה רביעית יין אם אין לו עוגה לאכול כשעושין קידוש לפני מוסף, דודאי יש בו מים, וכיון שהוא מזוג – מותר. זה דוקא במזיגה שלהם שהיו נותנים חמישית יין, אבל היינות של ימינו הם חזקים ומהם כהן לא יכול לשתות רביעית או יותר ולשאת כפיו. וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (חלק ב' סימן י"ב) ובמאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ט סעי' ח').
[79] ראה בשו"ת מאמר מרדכי (או"ח ח"ב סי' י"ב) ובמאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ט סעי' ח').
[80] לשון הב"י (סי' רל"ג): "אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ב): כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה, והיא הנקראת: מנחה קטנה. ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל אחר שש שעות ומחצה – יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה, והיא הנקראת: מנחה גדולה. נראה מדבריו שעיקר תקנת זמן תפלת המנחה דלכתחלה היא מתשע שעות ומחצה ולמעלה, וזמן מנחה גדולה שאמרו, היינו לומר שאם התפלל תפלת המנחה משהגיע אותה שעה – יצא ידי חובתו. וכן נראה ממה שכתב אחר כך (שם ה"ג) שהורו הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן, מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום". וכ"פ בשו"ע (סי' רל"ג סעי' א'): "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה – יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק א'): "ועל כן עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום. ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן. ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה. ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מנחה קטנה לא יהיה לו מנין – לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה". כלומר, לכתחילה יתפלל מנחה קטנה, ורק במקרים מיוחדים, כגון בערב פסח שחל להיות בע"ש (כפי שהובא ברמב"ם לעיל) או כשיוצא לדרך וכדו' (כפי שהובא במשנ"ב לעיל) – רשאי להתפלל מנחה גדולה. כמו כן, בישיבות נוהגים להתפלל מנחה גדולה, וטעמם עמם, כדי לא להפריע לרצף הלימוד, ובכגון זה הדבר – מותר.
[81] עיין 'יין הרקח' (על אדרא זוטא (החדש) דף כ"ב) בשם רבי מנחם דיליזאנו בספרו "עומר המן". שער הכוונות דף נ"ב, נתיבי עם (סי' רל"ג), בא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ג'), ארץ חיים (סי' רל"ג) וכה"ח (סי' רל"ב ס"ק ז'). וע"ע במאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ה סעי' כ"ב) [וכך היה מנהג מרן הרב זצ"ל].
[82] תהלים (ס"ט, י"ד).
[83] שו"ע (סי' רצ"ב סעי' א'), כה"ח (שם ס"ק ה').
[84] עיין כה"ח (סי' רצ"ב ס"ק ו').
[85] עיין בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' א'-ב').
[86] עיין שו"ע (סי' רצ"ב סעי' א') ובמשנ"ב וכה"ח (שם).
[87] עיין בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' ג'-ד').
[88] עיין טור (סי' רצ"ב), ז"ל: "ונוהגים בכל המקומות לומר ג' פסוקים של צדקתך. וכתב רב שר שלום הטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות, משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין. ומזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה. ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה שעה. ומה שאומרים צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש", וכך פסק השו"ע (שם סעי' ב'). וראה בכה"ח (שם ס"ק ט"ו), ז"ל: "ועיין ב"ח שהרבה להוכיח דבערב שבת מת משה אלא שנקבר בשבת בעת מנחה יעו"ש. ועיין בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו ע"א שכתב דגם יוסף ודוד מתו באותה שעה יעו"ש. וכתב עוד שם בזוהר, וז"ל: בגיני כך תלת צדוקי דיני הכא, חד איהו דיוסף זכאה קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל וכו' דא יוסף דאיהו בלחודוי כהררי אל ככולהו טורין עלאין. וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וכו' בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא, וחד איהו דוד מלכא, ודא איהו דכתיב צדקתך צדק לעולם וכו'. יעו"ש. ועיין בטור שכתב דמנהג בני אשכנז להפכם, אלא שכתב דמנהג ספרד יותר נכון שבזה הסדר כתובות בספר תהלים, יעו"ש. וכן כתב בשער הכוונות (דף ע"ה ע"ד) כי סדרם הם כמנהג ספרד – צדקתך כהררי אל וכו' וצדקתך אלהים עד מרום וכו' צדקתך צדק וכו', ושלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה, ויעו"ש טעם בסוד".
[89] תהלים (ל"ו, ז').
[90] תהלים (ע"א, י"ט).
[91] תהלים (קי"ט, קמ"ב).
[92] עי' בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' ט').
[93] עיין שו"ע (סי' רצ"ב סעי' ב').
[94] עיין כה"ח (סי' רצ"ב ס"ק ח', י"ח).
[95] תב השו"ע (סי' תקצ"ח): "ר"ה שחל להיות בשבת – אומרים צדקתך במנחה", והטעם – משום שהוא יום דין שנאמר: "ויגבה ה' צבאות במשפט" – אנו מצדיקים עלינו הדין, אבל הרמ"א (שם) חולק: "ויש אומרים שלא לאמרו, וכן אנו נוהגים". וע"ע כה"ח (שם ס"ק א'), והטעם שהרי על כל פנים הוא יום טוב, ועפ"י מנהגי ירושלים (ראה בנתיבי עם אות ה') ומנהג בית-אל אין אומרים צדקתך, וכן התפשט המנהג, אלא אומרים מיד: "יהי שם". וראה עוד במאמר מרדכי, למועדים וימים (פרק ל"ז סעי' ל"ד).
[96] וראה עוד במאמר מרדכי, למועדים וימים (פרק כ"ח, סעי' ה').
[97] עיין שו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' ד'), סידור קול אליהו (עמ' תרכ"ג).
[98] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י'), בא"ח (משפטים סעי' י"ב). וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ז).
[99] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י'), בא"ח (פרשת משפטים סעי' י"ב). וע"ע מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ז).
[100] שו"ע (סי' ק"ח סעי' י'), בא"ח (ש"ש פרשת משפטים סעי' י"ב), מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"א סעי' י"ז).
[101] ומנהג האשכנזים לומר פרקי אבות בשבת בין מנחה למעריב בכל חודשי הקיץ (רמ"א או"ח סי' רצ"ב סעיף ב'). וכאשר חל ט' באב בשבת [והוא נדחה לראשון] – אין אומרים פרקי אבות בשבת (רמ"א סי' תקנ"ג סעי' ב').
[102] ראה כה"ח (סי' רצ"ב ס"ק כ"ג). וע"ע בסידור קול אליהו (עמ' תרכ"ז).
[103] פרק שישי של פרקי אבות נקרא: "קנין תורה" ואינו חלק ממסכת אבות, והוא מתחיל במילים: "שנו חכמים בלשון המשנה". ופירש רש"י": "בלשון המשנה, כלומר ברייתא היא ובלשון המשנה היא שנויה אבל אינה משנה". כלומר, פרק שישי של המסכת אינו משנה כשאר הפרקים אלא ברייתות ומאמרי חז"ל שהוסיפו לחמשת הפרקים של המסכת.
[104] שבת הצמודה לפסח מיד אחריו.
[105] שבת שאחרי זו הצמודה לפסח.
[106] וראה סידור קול אליהו (עמ' תרכ"ז).
[107] שו"ע (סי' רפ"ח סעי' ט').
[108] קח עיין פתח הדביר (ח"ג סי' ר"פ ס"ק א').
[109] כה"ח (סי' נ"א ס"ק י"ד, שם סי' רס"ז ס"ק ה') והביא כן בשם החיד"א (מחזיק ברכה אות ג'), שלא כדעת היעב"ץ, עיי"ש. והוסיף: "ומ"ש בשער הכוונות שאין לומר א"מ חטאנו לפניך וכו' בשבת, הוא מפני שאין זה מתוקן בנוסח התפילה הרגיל בכל יום אבל דבר המתוקן בנוסח התפילה הרגיל בכל יום – צריך לומר, והוא פשוט", ועוד עיין שו"ת תורה לשמה סי' ק"ג.
[110] ראה באריכות מחזיק ברכה (סי' רס"ז ס"ק ג').
[111] ראה בירושלמי (שבת פט"ו ה"ג), שו"ת תורה לשמה (סי' ק"ג).
[112] קיב כתב בפרי עץ חיים שער התפילות (ר"ה שער ז') ונהגו בר"ה ויוה"כ לומר לפני "עלינו לשבח" מזמור ותפילה על הפרנסה.
[113] כתב הרמ"א (סי' רפ"ח סעי' ב') בשם האגור שרשאי לבכות בשבת כדי שילך הצער מליבו. וראה בט"ז (שם ס"ק ב') שמתיר רק באופן שבוכה מחמת דבקות בקב"ה. וראה בשו"ת תורה לשמה סי' ק"ג שמיקל באופן שיהא לו מנוחה ושלווה ע"י בקשתו, והרי הוא לו כמו עונג, משום שגם בשבת יכול אדם לבקש על מנוחתו, והיא עיקר הבקשה והתפילה של "רצה והחליצנו" שמוסיפים בשבת בברכת המזון וע"ע כה"ח (שם ס"ק ט' י').
[114] כפי שהובא ב"בית מנוחה" בליל שבת.
[115] קטו כה"ח (סי' רל"ט ס"ק ב').
[116] מובא בתהלים "נר חיים".
[117] (סי' רפ"ח סע' י').
[118] שו"ע (סימן רפ"ז סעיף א') ומשנ"ב (סימן רפ"ח ס"ק כ"ח) כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק ע"ח). ושם כתב שיברך בקיצור, כעין מה שכתב הרמב"ן: "המקום ירחם עליו בתוך שאר חולי עמו ישראל", אבל לומר יותר מזה – לכולי עלמא אסור וראה עוד מש"כ בשו"ת אבקת רוכל סי' י"א- י"ד ובשו"ת הלכות קטנות סי' ס"ב .
[119] (סי' רפ"ח ס"ק י"ד).
[120] עי' שו"ע (או"ח סי' רפ"ז) בענין ביקור לחולים, וראה בהרחבה פרק ל"ח.
[121] כה"ח (סי' רפ"ח ס"ק פ"א).
[122] ראה משנ"ב (סי' ר"כ ס"ק ג'), כה"ח (שם ס"ק ח'), ויסיים לאמרו עם סיום ברכת הכהנים, כדי שהציבור יענה אמן גם על בקשתו. וראה עוד בספר מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק י"ט סעי' נ"ט). וראה עוד במש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ד) שאין בזה בעיה של בקשה בשבת עיי"ש.
[123] ראה בסידור קול אליהו (עמ' קנ"א), וראה בהרחבה פרק מ' בפרטי הדין של תענית חלום.
[124] ראה נוסח הטבת חלום בסי' קול אליהו (עמ' תתק"ג).
[125] כה"ח (סי' ר"כ ס"ק כ' וסי' רפ"ח ס"ק כ').
[126] כה"ח (סי' תכ"ו ס"ק ל"ב), ולכן יזהר שלא יפסיד הזמן. וראה מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ז סעי' י').
[127] סנהדרין (מ"ב ע"א), ז"ל: "ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: 'החדש הזה' וכתיב התם: 'זה אלי ואנוהו'. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד. מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי. אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי: ברוך מחדש חדשים. אמר ליה: האי נשי דידן נמי מברכי! אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה: ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת, שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, ברוך אתה ה' מחדש חדשים".
[128] אחרונים, מאמר מרדכי, הלכות לימות החול (פרק כ"ז סעי' י"א) ודלא כהכה"ח סי' תכ"ו ס"ק ל"ב בשם הב"ח.
[129] אף שיש מי שכתב שלא אומרים את תפילת השל"ה בשבת, מכיון שאין לאדם לשאול צרכיו ביום שבת, ואנו מנועים מלבקש דברים פרטיים ואישיים בפיו (אבל במחשבה – מותר). מ"מ כיון שתפילת השל"ה הינה על דברים רוחניים (על חינוך בניו) – יכול לאומרה בפיו, ורק על דברים גשמיים אין לבקש בפיו ביום השבת; ואף שמוזכר בתוכה כפרת עוונות, הואיל וזה בתוך התפילה – מותר, כמו שאנו מזכירים לפני פרשת הקורבנות בקשה על כפרת עוונות.
ויש להוסיף שבכל השנה על האדם להשתדל ולהתפלל ולבקש רחמים על חינוך בניו ובנותיו, שבזה עיקר ההצלחה בגידול הילדים. וכאן המקום להזכיר את דברי השל"ה, שטוב שאדם ירגיל עצמו תמיד לומר את הפסוק: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", וכן את הפסוק: "אין עוד מלבדו".
[130] שו"ת הרה"ר (תש"ן-תשנ"ג סי' כ"ב), וז"ל: "בענין חנוכת הבית (=בחול המועד) – עיין בשדי חמד (מערכת בית כנסת אות מ"ה) שדן אם בחנוכת ביכנ"ס במועד יש משום 'אין מערבין שמחה בשמחה', ומותר לחנוך ביהכ"נ בחוה"מ, לפיכך הוא הדין גם בחנוכת הבית. אבל בשבת – לא נהגו לעשות חנוכת הבית, כיון שאין זה ניכר (=בסעודה) שלשם זה נעשית השמחה".
[131] עיין גשר החיים (ח"א סי' כ"ט אות ו'), שו"ת הרה"ר (תש"ן-תשנ"ג סי' ק"א).
[132] עי' שו"ת הרה"ר (תש"ן-תשנ"ג סי' ק"א).
