פרק יג – ברכת ההדלקה

נוסח הברכה

א – נוסח ברכת הדלקת נרות בשבת הוא: "ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת"[1]. ביום-טוב נוסח הברכה: "… להדליק נר של יום-טוב"[2]. וכאשר חל יום-טוב בשבת מברכים: "ברוך… להדליק נר של שבת ויום-טוב"[3] [וראה להלן סעי' כ"ב].

ציווי על ההדלקה

ב – החובה להדליק נר שבת ויו"ט היא חובה מדרבנן, ואעפ"כ אומרים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", משום שהקב"ה ציווה אותנו לשמוע בקול דברי חכמים ולגזרותיהם ולתקנותיהם והם שתיקנו להדליק נרות אלו[4].

נוסח הברכה לפני כניסת שבת

ג – בשעת ההדלקה, אומרים בנוסח הברכה: "להדליק נר של שבת", למרות שעדיין לא נכנסה שבת ועדיין לא נהנים מאור הנרות בשבת עצמה, משום שאין אפשרות להדליק נרות בשבת עצמה.

תוספת המילה: "קודש"

ד – אין להוסיף בנוסח הברכה את המילה: "קודש" כך שיהיה נוסח הברכה: "להדליק נר של שבת קודש"[5].

הדלקה לאשה שאינה טהורה

ה – אשה שאיננה טהורה – יכולה להדליק ולברך על נרות שבת וכן על נרות חנוכה, ויכולה להתפלל ולקרוא בתורה כמנהגה. ולמרות שיש אומרים שאינה יכולה להדליק ולברך על נרות שבת וחנוכה – אין הלכה כמותם[6].

כוונה על אור החשמל

ו – בברכת הדלקת נרות שבת צריך לכוון גם על אור החשמל שבחדרים השונים ובמטבח[7].

מתי מברכים על הדלקת הנרות

זמן הברכה

ז – יש אומרים שכדי שהברכה תהיה "עובר לעשייתן" צריך לברך ואח"כ להדליק את הנרות, כמו בכל המצוות שבהן מברכים לפני מעשה המצווה[8]. ויש חולקים ואומרים שצריכה להדליק ורק אחר כך לברך, משום שבברכה על הנרות האשה מקבלת שבת ואז אסור לה להדליק את הנרות. אמנם, כדי שתהיה הברכה "עובר לעשייתן", אחרי ההדלקה צריכה לכסות את הנרות בכפות הידיים או לעצום עיניים [כדי לא להנות מאור הנרות], ואחרי הברכה להסיר את הידיים או לפקוח את העיניים ובכך יתקיים "עובר לעשייתן"[9]. אנו פוסקים שבליל שבת אשה קודם תדליק נרות שבת, ותעצום את עיניה ותשים את כפות ידיה מול הנרות ותברך, ואחר-כך תפקח עיניה ותראה את הנרות [ותתפלל על כל משפחתה], מכיון שכך פסק הבא"ח[10], על-פי הסוד.

ומעבר לכך, על פי הסוד[11] דבר טוב הוא שאשה המדליקה נרות שבת תעצום את העיניים בשעת הברכה, מלבד עניין "עובר לעשייתן"[12]. וכך נהגו אמותינו ואמות אמותינו, וברכת טוב תבוא על המחזיקות במנהגן, ואין לשנות.

ברכה לבעל שמדליק

ח – כאשר הבעל מדליק נרות שבת [כגון כאשר אשתו אינה יכולה להדליק מסיבות רפואיות וכדו'] – אינו נוהג כמנהג הנשים להדליק ולכסות את הנרות ולעצום את עיניו ואח"כ לברך, משום שאינו מקבל שבת בהדלקה זו אלא בבית הכנסת. ולכן – יברך ואח"כ ידליק[13].

ברכה סמוך להדלקה

ט – אשה המדליקה נרות שבת כמנהג גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי" ומברכת אחרי ההדלקה – צריכה להיזהר לברך מיד אחרי ההדלקה ולא לעשות שום פעולה אחרת בינתיים[14]. וכן אשה שעושה כמנהג אימה ומברכת ואחר כך מדליקה – צריכה להיזהר לא לדבר אחרי הברכה עד שמסיימת להדליק את כל הנרות, כדי שהדיבור לא יהווה הפסק בין הברכה למעשה המצווה.

התרה – שינוי מנהג

י – אשה שנהגה לברך אחרי הדלקת נרות שבת, כפי שכתב בעל ה "בן איש חי", ושינתה ממנהגה והייתה מברכת לפני ההדלקה ורוצה לחזור למנהג ה"בן איש חי" ולברך אחרי ההדלקה – אינה צריכה התרת נדרים[15].

כיבוי הגפרור אחר ההדלקה

יא – לאחר שתסיים הדלקת כל הנרות – תיכף ומיד תניח את הגפרור, או את הנר שהדליקה בו את הנרות, כדי שיכבה מאליו. ותניח ידיה על עיניה ותעצום עיניה ותברך, ומיד אחרי הברכה, תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא.

תנאי בכיבוי הגפרור

יב – אשה החוששת שהנחת הגפרור מידה תגרום שריפה וכדו' – יכולה להתנות לפני ההדלקה שאינה מקבלת שבת [או חג] עד אחרי שתכבה את הגפרור, ותפנה את צורכי ההדלקה המוקצים[16].

אשה ששכחה לברך או להדליק

ברכה בנרות דולקים

יג – אשה ששכחה לברך על הדלקת הנר – יכולה לברך כל זמן שלא קבלה עליה שבת ועדיין היא יכולה להדליק (מעט לפני השקיעה)[17].

הדלקה אחר ציבור שקיבל שבת

יד – אשה ששכחה להדליק נרות שבת ונזכרה לפני שקיעה, אך אחרי שבעלה או רוב הציבור קיבל שבת – יכולה לומר לנכרי להדליק עבורה את הנרות, ותברך על נרות אלה[18].

הדלקה בבין השמשות

טו – שכחה להדליק נרות שבת ונזכרה אחרי ששקעה החמה ולפני צאת הכוכבים [כ-13.5 דקות אחר השקיעה, והוא זמן הנקרא: בין השמשות] – יכולה לומר לנכרי להדליק עבורה את הנרות, אך לא תוכל לברך על נרות אלה[19] [והתירו לה לומר לנכרי להדליק את הנרות, משום שאמירה לנכרי הינה "שבות", ולא גזרו "שבות" בבין השמשות אם זה לצורך מצוה[20]].

הדלקה אחר צאת הכוכבים

טז – שכחה להדליק נרות שבת ונזכרה אחרי צאת הכוכבים – אסור לה לומר לגוי להדליק עבורה את הנרות.

ברכת "שהחיינו" על נרות שבת

"שהחיינו" בהדלקת הנר

יז – לא נהגו לברך "שהחיינו" על קיום מצוה ראשונה[21], ולכן גם כלה המדליקה נרות בפעם ראשונה – לא תברך "שהחיינו"[22]. אבל אם יש לה פמוטים חדשים ושמחה בהם – תברך "שהחיינו" לפני שמדליקה את הנרות[23]. וכמו כן, יכולה ללבוש בגד חדש ולברך עליו "שהחיינו" ולכוון לפטור את ההדלקה הראשונה של נרות שבת. ומכל מקום, גם הנוהגות לברך "שהחיינו" על ההדלקה הראשונה – יש להן על מה לסמוך.

נר של יום-טוב

סדר הדלקת הנר ביו"ט

יח – אשה המדליקה נר של יום-טוב – מברכת ואחר כך מדליקה, משום שאפילו שקיבלה קדושת יום-טוב בברכת הנר, מותר להדליק (ע"י העברה מאש לאש)[24]. וצריכה להזהר לא לדבר אחרי הברכה עד שתסיים להדליק את כל הנרות, כדי שהדיבור לא יהווה הפסק בין הברכה למעשה המצווה[25].

קבלת יו"ט בהדלקה

יט – אשה המדליקה נרות של יום-טוב לפני השקיעה מקבלת קדושת יום טוב בברכה, ואחרי שברכה אסור לה לכבות את גפרור ההדלקה. ועל כן, אשה המדליקה נרות בערב יום טוב [מברכת ואחר כך מדליקה] – לא תכבה את גפרור ההדלקה אלא תניחו מידה[26].

זמן הדלקת נר יו"ט

כ – בדיני זמן הדלקת נרות יום טוב ראה לעיל בפרק י"ב.

"שהחיינו" בהדלקה

כא – ביו"ט שמברכים "שהחיינו" בקידוש, מברכים בהדלקת הנר שתי ברכות: "להדליק נר של יום-טוב" וכן "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"[27] [ובשביעי של פסח שלא מברכים "שהחיינו, בקידוש גם בהדלקת הנרות – לא תברך]. ומ"מ אם מדליקה נרות אחר הקידוש – אינה מברכת "שהחיינו".

כב – גם בראש השנה יש לברך: "להדליק נר של יום טוב", ולא "של יום הזכרון" (מלבד מנהג חב"ד), ואם ברכה "של יום הזיכרון" – יצאה ידי חובה[28].

כג – ביום הכיפורים מדליקים נרות כמו בשבת, ומברכים על הנרות (אחר ההדלקה): "להדליק נר של יום הכיפורים"[29].

[1] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ה'). מדברי התוספות (שבת כ"ה ע"ב בד"ה "חובה") רואים שהיתה הו"א שלא לברך על נרות שבת משום שאין בהם מצוה אלא חובה ואין מברכים על חובה כשם שאין מברכים על מים אחרונים, וז"ל: "לגבי רחיצת ידים בחמין קרי ליה חובה דלא הוי כל כך מצוה, ומים אחרונים קרי ליה חובה משום סכנה דמלח סדומית ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשונים. ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת נר מדקרי ליה חובה, כדאמרינן (חולין ק"ה ע"א) מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ואומר ר"ת דשיבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוי אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא חובה של מצות עונג שבת וכמה חובות הן דטעונין ברכה. ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת, אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם פ"ז ע"א) אם כסהו הרוח פטור מלכסותו אפ"ה כשמכסה צריך לברך, וכן נולד מהול איכא למ"ד דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכשמל תניא בשלהי פר' ר' אליעזר דמילה (שבת קל"ז ע"ב) המל אומר כו'. ובסדר רב עמרם יש: המדליק נר בשבת מברך אשר קדשנו כו'. ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק, כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר" (שם כ"ג ע"ב)", עכ"ל.

[2] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ה').

[3] משנ"ב (סי' רס"ג ס"ק כ"ד), כה"ח (שם ס"ק ט"ל).

[4] גמ' שבת (כ"ג ע"א). רמב"ם (הלכות שבת פרק ה' הל' א'), וז"ל: "וחייב לברך קודם הדלקה: 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת', כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים".

[5] מחשש שהמילה: "קודש" מהווה הפסק [לא מבעיא לנוהגים לברך לפני ההדלקה, דהוי הפסק בין הברכה להדלקה, אלא גם למנהגינו הוי הפסק בין הברכה להנאת האור]. ובענין אי שייך הפסק בדבר השייך לברכה עיין שדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ברכות סי' ג' אות ד'), שו"ת קול אליהו (שבת ח"א שאלה ט"ז). וע"ע בסידור קול אליהו (עמ' תתקי"ד [914] סעי' ג' ועמוד תתקכ"א [921]) לענין תוספת אמירת: "ומצליח" בחתימת ברכת "אשר ברא". וע"ע בעניין זה ב"דברי מרדכי" על חומש בראשית, פרשת בראשית, בהלכה בפרשה בעניין אמירת "בסימנא טבא".

[6] כף החיים (סי' רס"ג ס"ק כ"ג), וע"ע דרכי טהרה השלם (פרק ה' סעי' צ"ז).

[7] עיין בפרק י"א זמן הדלקת נרות (סעי' י"ב-י"ד) ובהערות שם נתבאר שישאיר אור חשמל דולק בכל מקום שיצטרך במשך הלילה, כיון שעיקר תקנת חז"ל בהדלקת נרות שבת היתה כדי להנות מאור הנרות ולמנוע עגמת נפש, קטטה או מריבה.

[8] עיין רמב"ם (הל' שבת פרק ה' הל' א') ועיין שו"ע ורמ"א (סי' רס"ג סעי' ה').

[9] עיין לרמ"א (סי' רס"ג סעי' ה') ובערוך השולחן (שם סעי' י"ג) ובנו"כ שם.

[10] גאון עוזינו ותפארתנו רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי (בא"ח ש"ש פרשת נח סעי' ח') פסק: "האשה לא חל עליה קבלת שבת בהדלקת נרות שבת אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השולחן ששם תהיה הברכה שלה. ואחר שתסיים כל הנרות תכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות ותניח ידה על עיניה ותעצום עיניה ותברך תיכף. ויש טעם ע"פ הסוד בעצימת עיניה באותה שעה. ואחר סיום הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורו במקום ההוא. ואם המקום הוא פרוס בו סדינים על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ – תעמיד אחד אצלה כדי שתכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה', עכ"ל.

הראת לדעת כי לדעת הבא"ח הברכה צריכה שתהיה לאחר הדלקת נרות שבת, וכן אנו נוהגים אף על פי שבשו"ע (סי' רס"ג סעי' ה') לא פסק כך.

וצריך לדעת שכיון שמרן הבא"ח כתב שיש עניין לעשות כסדר הזה על פי הסוד, על כן אין להרהר ואין לשנות. ואמנם יש שחולקים על כך, וכנראה שאינם יודעים את הטעם ע"פ הסוד – סוד ה' ליראיו.

ועוד, מכיון שאמותינו ואמות אמותינו נהגו כך, לכן אנו ממשיכים במנהגן. וכן ראוי לנהוג ותבוא על הנוהגות כך ברכת טוב. וראה עוד שו"ע (סי' תרע"ט סעי' א'): "ערב-שבת מדליקין נר חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת", וראה במשנ"ב (שם ס"ק א'), ז"ל: "כדי לצאת דעת הי"א דס"ל דאי ידליק של שבת תחלה קבליה לשבת ואיתסר עליה מלאכה, אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלקת הנר. וע"כ אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו – יכול להדליק אח"כ. וכ"ז באיש המדליק, אבל אשה המדלקת, כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקתה, א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך אקב"ו להדליק בשבילה, אבל ברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום א' – יכולה בעצמה לברך". ובכה"ח (שם ס"ק א') כתב משום שחש למ"ד שבהדלקת נר שבת האשה מקבלת עליה שבת, ומשמע שמרן חש לסברה זו ולכן הנוהגות כהבא"ח אינן עושות נגד השו"ע.

[11] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ח').

[12] עיין פרי עץ חיים (פ"א ע"ג), ותורף דבריו שבשעת קבלת שבת צריכים האנשים לעצום עיניהם. ולפי זה כשם שאנשים עוצמים עיניהם בעת שמקבלים שבת כך תעצום האשה את עיניה בשעת הדלקת הנר שאז היא מקבלת שבת.

[13] שו"ת "קול אליהו" (שבת פרק ו' שאלה ג').

[14] עיין שו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' ח').

[15] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ו' שאלה י"ג).

[16] עיין שו"ע (סי' רס"ג סעי' י') ובא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ח').

[17] "כתב המג"א (סי' רס"ג ס"ק י"א): "כתב מהר"ש בשם מהר"מ ז"ל: כשיש חופה בע"ש ומאחרים בה עד אחר שקיעת החמה והאשה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה אז תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה ואחר כך בחשיכה תפרוש ידיה על הנרות ותברך או תאמר לעכו"ם להדליק אחר החופה והיא תברך, עד כאן. ותמוה הוא דלא שייך ברכה בדלוקה ועומדת, ועוד דאמירה לעכו"ם שבות. ומיהו בין השמשות לא גזרו אשבות (עסי' רס"א). וע' במהרי"ו שהתיר להדליק בעוד היום גדול ואח"כ לפרוס ידיהם ולברך וכו'. ומ"ש שנמצא בקובץ שמברכין על הנרות בשבת אחר יציאת בה"כ לא ס"ל ולא מר בריה דרבינ' חתים עליה (מהרמ"מ הגמ"נ). ומיהו בדיעבד אם שכחה מלברך עד שחשיכה יש לסמוך אמהר"ש. ועסי' רע"ו ס"ב בהג"ה. ומ"מ סגי בנר א", עכ"ל.

וכתב המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק כ"א): 'י"א כשיש חופה בע"ש ומאחרין בה עד אחר שקיעת החמה, והאישה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה פן תצטרך לעשות עוד איזה דבר האסור בשבת, ע"כ תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה ואח"כ בחשיכה תפרוס ידיה על הנרות ותברך, או כשהוא עדיין בין השמשות אחר החופה תאמר לא"י להדליק דלא גזרו על שבות בה"ש לצורך מצוה וכנ"ל בסימן רס"א, והיא תברך. ותמהו האחרונים ע"ז דלא שייך ברכה בדלוקה ועומדת, ובפרט דעתה הוא זמן איסור להדליק ואיך תאמר וציוונו להדליק. ועל אידך תקנה דתאמר לא"י להדליק ג"כ קשה הא אין שליחות לא"י וא"כ היא אינה מדלקת ואיך תברך, ואפילו ישראל המצוה לחברו להדליק ג"כ דעת הדה"ח דהמצווה לא יברך רק המדליק, כ"ש בזה דהאישה לא תברך. ומסקי האחרונים עצה אחרת לזה דהיינו לפי מה דקיי"ל דיכולה לברך ולהתנות, עכ"פ בלצורך, שאינה מקבלת שבת בהדלקה, ה"נ בעניננו הוי לצורך ותדליק ותברך קודם שהולכת לחופה ותתנה, וה"ה נמי באשה שחל ליל טבילתה בע"ש תדליק ותברך קודם הליכתה לבית הטבילה, ותתנה שאינה מקבלת שבת עד אחר רחיצה וחפיפה", עכ"ל.

ובכה"ח (שם ס"ק ל"ו) מביא מחלוקת בדבר בין מהר"י ברונא לבין מהר"ש, שלמהר"י ברונא במקרה שהדליקה ושכחה לברך, אם נזכרה קודם זמן האיסור, היינו קודם השקיעה – מברכת, כי עדיין לא נכנס שבת, והמהר"ש – מתיר לברך אף בחשכה, והביא שם משם א"ר שאין לסמוך על מהר"ש ולברך בחשכה שהרי אינה יכולה כעת להדליק, ודלא כדברי המג"א שסומך על המהר"ש בדיעבד.

אמנם בהסבר דברי המהר"ש נראה לומר דהנה כתב הרמב"ם (הלכות ברכות פי"א הל' ה'-ו'): "העושה מצווה ולא בירך, אם המצווה שעדיין עשייתה קיימת – מברך אחר עשייתה, ואם דבר שעבר הוא – אינו מברך. כיצד? הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה, חוזר ומברך אחר שנתעטף: אשר קדשנו במצוותיו וציונו להתעטף בציצית, וכן מברך אחר שלבש תפילין ואחר שישב בסוכה, וכן כל כיוצא באלו. אבל אם שחט בלא ברכה – אינו חוזר אחר שחיטה ומברך: אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על השחיטה, וכן אם כיסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או טבל ולא בירך – אינו חוזר ומברך אחר עשייה, וכן כל כיוצא בזה".

וא"כ במצות נרות שבת, המצווה אינה ההדלקה אלא שיהיה אור בלילה, והמצווה מתחילה בהדלקה וממשיכה בלילה, וזה כמו קביעת מזוזה שלא בירך עליה שחיוב המזוזה ממשיך הלאה, וכן כמו תפילין שהניח תפילין ולא בירך, מכיון שהתפילין מונחות על ידו כל הזמן, יכול לברך: "להניח תפילין" (אומנם יכול להכניס את החולצה מתחת לבית של התפילין כדי שיהיה חציצה ויוציאנה ויברך, אבל מעיקר הדין יכול לברך), וכמו ישיבה בסוכה שלא בירך לישב בסוכה המצווה נמשכת עדיין (ועיין לכה"ח סי' ח' ס"ק מ' ובסי' כ"ה ס"ק מ"ט). ולכן, אומר המהר"ש, שיכולה לברך בלילה כי עיקר ההשתמשות בלילה והמצווה נמשכת.

והחולקים עליו ס"ל דדוקא בהנחת תפילין יכול לברך כל זמן שעדיין התפילין עליו, אבל לומר: "להדליק נר של שבת" – א"א, שהרי מלבד שכבר הדליקה עתה אסור להדליק. וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י').

[18] וראה בהערה הקודמת בענין זה.

[19] וראה בהערה י"ז בהרחבה בענין זה.

[20] שו"ע (סי' רס"א סעי' א') ומשנ"ב (שם ס"ק י"ג).

[21] עיין שו"ת פאר הדור להרמב"ם (סי' מ"ט).

[22] עיין שו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי קל"ט), פתח הדביר (ח"ג סי' רס"ג ס"ק ג'), כה"ח (סי' רס"ג ס"ק מ'), דרכי טהרה השלם (פרק י"ח סעי' ז') ובמצויין שם.

[23] כדין "שהחיינו" על כלים חדשים – עיין שו"ע (סי' כ"ב סעי' א' וסי' רכ"ג סעי' ג'). ובכה"ח (סי' כ"ב ס"ק ב', ושם (סי' רס"ג ס"ק מ') כתב שטוב שתברך "שהחיינו" על בגד חדש לפני שמדליקה נרות בפעם הראשונה.

[24] כן נהגה אם הדרישה (=הסמ"ע, ומובא בהקדמה לטור יו"ד). בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י'), כה"ח (סי' רס"ג ס"ק מ"ג ובסי' תקי"ד ס"ק ק"י) שכן המנהג ביו"ט. מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' ט'). ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' סי' י"א) שביום טוב המנהג הוא שהאשה מברכת להדליק נר יו"ט ו"שהחיינו" לפני הדלקת הנר, עיי"ש.

[25] עיין בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י'), כה"ח (סי' רס"ג ס"ק מ"ג).

[26] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"א).

[27] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י').

[28] בעניין זה, פעם אחת דרשתי בבית כנסת צופיוף שצריך לברך בראש השנה "להדליק נר של יום טוב". והנה ישב זקן אחד שזכה לשמוע דרשה מבעל הבן איש חי בעצמו והתחיל לבכות. שאלתיו למה אתה בוכה והוא אמר לי מה אעשה עכשיו, הבן איש חי היה רבי ואתה רבי, הוא דרש ואמר לברך על הנר: "של יום הזכרון" ואתה אומר לברך: "של יום טוב".

אמרתי לו, אם כך שמעת ממנו תעשה כך אולי אני טועה. הלכתי לחכם ניסים כדורי ע"ה, שאומרים עליו שהיה השני לבן איש חי, ושאלתי מה אמר הבן איש חי. אמר לי: "להדליק נר של יום טוב". הלכתי לחכם סלמאן חוג'י ושאלתי אותו האם הבן איש חי אמר לברך: "של יום הזכרון", ואמר לי כן! כך אמר, אך שמע מה היה המעשה.

הבן איש חי דרש בשנת תרס"ו לפני ראש השנה ואמר: בערב יום הזכרון, ערב ראש השנה צריך לברך על הדלקת הנרות. כולם הבינו שצריך לברך "של יום הזכרון". הלכה אשה אחת לאשתו של הבן איש חי ושאלה אותה מה ברכת והיא אמרה לה" "של יום טוב", אמרה לה האשה: אינך עושה כדעת בעלך שהוא אמר לברך: "של יום הזכרון". הלכה הרבנית לבא"ח ושאלה אותו: מה מברכים? אמר לה: "של יום טוב". אמרה לו: והלא משמך אומרים של "יום הזכרון"!. הלך הבן איש חי ושאל את האנשים, מה ברכו הנשים וכולם אמרו: "של יום הזכרון". בשנה הבאה, לפני ראש השנה דרש הבן איש חי ואמר לקהל: אני חוזר בתשובה, כיון שלא הבינו את דברי. הריני לומר לכם שיש לברך בראש השנה: "להדליק נר של יום טוב". אמר לי חכם סלמאן חוג'י: הזקן הזה היה בשנה הראשונה ולא שמע את דרשת השנה השניה…! אמרתי לזקן הזה: אשריך, כמה אתם מדקדקים בדרשות הבן איש חי, באים לדרשה כדי לשמוע מילה במילה!

[29] נחלקו הראשונים בדין ברכה על הדלקת נרות בערב יום הכיפורים. דעת הרא"ש (מובא בטור סי' תר"י) שיש לברך על ההדלקה אבל דעת המהרי"ל (הל' ערב יוה"כ סימן י"א עמ' ש"כ) שאין לברך. והשו"ע (סי' רס"ג סעי' ה') כתב: "וביום הכיפורים בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך, ועיין סי' תר"י". ובסי' תר"י (סעי' ב') פסק: "יש מי שאומר שמברך על הדלקת נר יוה"כ". ומ"מ למעשה כבר פסק מרן הבא"ח (ש"ר פרשת וילך הל' ט') שמברכים על הדלקת הנרות.