מבית דרכי הוראה לרבנים

תוכן הספר

מקור חובת עונג שבת

חיוב עונג שבת

א – חייב אדם לענג את השבת במאכל משובח ובמשקה. הגמ' בפסחים אומרת[1]: "ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. ר' יהושע אומר: חלקהו – חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש… רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ור' יהושע סבר: חלקהו – חציו לה' וחציו לכם… אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם" (כלומר שצריך גם לענג את גופו). יש אומרים שחיוב זה הוא מדאורייתא, ויש אומרים שחיוב זה מדרבנן[2] (ראה בהרחבה פרק מ' סעי' ב' "תענית בשבת").

שכר המענג את השבת

ב – המענג את השבת שכרו גדול מאוד, כפי שאומרת הגמרא במסכת שבת[3] : "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: 'אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך' וגו'; לא כאברהם, שכתוב בו: 'קום התהלך בארץ לארכה' וגו' [ומסביר רש"י: "ארץ זו ולא יותר"], ולא כיצחק, שכתוב בו: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' [ומסביר רש"י: "ותו לא"] אלא כיעקב, שכתוב בו: 'ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה'", ללא גבולות. גם ארצות לוט ועשיו ניתנות ליעקב. "ורב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משיעבוד גליות… אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו". והביא הבית יוסף[4] בשם מהר"י אבוהב: "דנותנין לו נחלה בלא מצרים היא מדה כנגד מדה, שכשם שהוא מפזר מעות בלא שעור לצורך שבת, כן יתנו לו נחלה בלא שעור. וכן מה שאמרו ניצול משעבוד מלכויות – לפי שמקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו עול מלכויות, כן נותנין לו משאלות לבו כדי שיוכל למלא חפצו מכל עונג שירצה".

ובעל "שער החצר" (סי' מ') מלמדנו את גודל המענג את השבת, שזוכה לישוב ארץ ישראל בהרחבה כהבטחה ליעקב. עוד מדייק בעל "שער החצר" בלשון הגמרא: "כל המענג את השבת" וכו' – כל אפילו בכל שהוא. כל מעשה קטן נקרא עונג שבת.

כיצד מענג את השבת

עונג במאכל ומשקה

ג – חייב אדם לענג את השבת במאכל משובח ובמשקה משובח[5], וכמו שכתב השו"ע[6]: "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו[7] ", ומ"מ אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין אלא בכל מקום יענגו את השבת במאכלים ובמשקאות שנחשבים עונג שם[8]. ומכל מקום אדם שמצטער באכילת בשר ובשתיית יין – לא חייב לאכול בשר אלא מה שמתענג בו[9].

ד – בפרטי דיני חיוב אכילה בשבת – [ראה פרקים י"ט, כ"א – "סעודות שבת"].

עונג לשם שמים

ה – צריך להיזהר לאכול בשבת לשם שמים, כדי לקיים מצות "עונג שבת" ולא כדי למלאות כריסו, משום שיש מעלה גדולה באכילה לשם מצות "עונג שבת". וכמו כן, האוכל לשם מצות "עונג שבת" מרוויח פעמיים: נהנה ומקבל שכר[10]. ולכן, טוב לומר לפני האכילה: "הריני אוכל כדי לקיים מצות עונג שבת"[11].

מנוחה ושינה בשבת

ו – מצוה לנוח ולישון בשבת משום "עונג שבת"[12].

ז – ובחובת עונג שבת במאכל ומשתה ושינה הדברים אמורים בעיקר לגבי תלמידי חכמים העמלים בתורה משך כל השבוע[13]. אך בעלי בתים שבמשך השבוע אין להם פנאי לעסוק בתורה – צריכים לעסוק יותר בתורה בשבת, כי "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה"[14]. ולכן, תלמידי חכמים – ינוחו בשבת יותר מן הרגיל ובשאר הזמן יעסקו בתורה, אך בעלי בתים – ינוחו רק מעט ובשאר הזמן יעסקו בתורה[15].

ח – אמנם גם התלמידי חכמים לא ירבו בשינה כי עמי הארצות תולים בו את עיניהם ומתבוננים בכל צעד ושעל שלו, ויכולים להגיע בנקל ח"ו לידי חילול ה'[16].

אכילה שמביאה לעייפות

ט – אין ראוי לאכול בשבת עד כדי עייפות שמונעת לימוד תורה[17], ועל כן, צריך אדם לאכול בכמות הראויה, כך שלמרות האכילה יוכל ללמוד תורה בעיון[18]. ועל זה היה אומר מו"ר ועט"ר ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי עזרא עטייא ע"ה, שמי שיכול ללמוד חושן משפט אחרי אכילת החמין בשבת הוא תלמיד-חכם שיודע לקבוע עתים לתורה.

לימוד עם ילדיו

י – צריך אדם להקדיש זמן בשבת ללימוד תורה עם בניו ובנותיו[19].

מעלת לימוד תורה בשבת

יא – מעלת לימוד תורה בשבת גדולה ועצומה, ולפי הקבלה שעה אחת של לימוד תורה בשבת שווה אלף שעות של לימוד תורה ביום חול[20].

מה ללמוד

יב – לימוד תורה בשבת צריך להתמקד בשני מישורים: האחד – בדברי אגדה המושכים את הלב ומדריכים את האדם ליראת שמים. והשני, והוא העיקרי יותר – לימוד הלכות שבת האסור והמותר, הלכה למעשה[21].

לחדש חידושים

יג – מצווה על כל אדם להשתדל לחדש חידוש תורה בשבת[22], ומי שאינו בר הכי לחדש חידושים בתורה, ילמד דברים חדשים עבורו, שלא למד לפני כן[23].

קביעת שיעורי תורה

יד – מצווה לקבוע שיעורי תורה לרבים[24] במוסר ובהלכה לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, משום שזמן זה נוח לציבור ויבואו רבים ללמוד תורה[25]. ולמרות שכתב הרמ"א[26], וז"ל: "נהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה לערבית, אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף, וכל מקום כפי מנהגו", כבר כתבו האחרונים[27], שכיון שאיסור קביעת מדרש הוא מנהג ולא דין, ומנגד יש מצוה להגדיל תורה ולהאדירה, ובזמן זה [לפני ערבית] אפשר להגדיל תורה עד למאוד, יש מצוה לקבוע שיעורי תורה לפני תפילת ערבית.

עונה

טו – דרך תלמידי חכמים לשמש בליל שבת משום קדושתה המרובה[28]. ומצווה לפקוד את אשתו בליל שבת[29]. וסמכו זאת חז"ל[30] על הפסוק[31]: "אשר פריו יתן בעתו".

 


 

[1] פסחים (ס"ח ע"ב), והביאה הטור (סי' רמ"ב) ובב"ח (שם ס"ק א') ובכה"ח (שם ס"ק ה'). ועיין בב"י (סי' רפ"ח): "גרסינן בירושלמי (שבת פט"ו ה"ג) רבי חגי אמר: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה. רבי ברכיה אמר: לא ניתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה. ובתנחומא מפרש: לא פלגין מה דאמר רבי ברכיה לתלמוד תורה – אלו הפועלים שהם עסוקים במלאכתם כל ימות השבוע ובשבת הם באים ומתעסקים בתלמוד תורה, ומה דאמר רבי חגי להתענג – אלו תלמידי חכמים שהם יגעים בתורה כל ימות השבוע ובשבת הם מתענגים. והא דאמר (רבא) [רבה] (שם) הכל מודים בשבת דבעינן לכם, כמו שנתבאר בסימן רמ"ב, יש לומר התם לרבי אליעזר ורבי יהושע קאמר, אי נמי התם בעונג קצת והכא לעסוק כל היום בתענוג". ועיין כה"ח (שם ס"ק ו').

[2] עיין משנ"ב (סי' רמ"ב ס"ק א') ובשער הציון (שם ס"ק א') ובכה"ח (ס"ק ו' ובסי' רפ"ח ס"ק ד') ובבה"ל (ד"ה "אסור"). וראה בהרחבה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ב).

[3] קי"ח ע"א.

[4] סימן רמ"ב.

[5] וכתב הרמב"ם (הלכות שבת פ"ל הל' ז'): "איזהו עונג? זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת, הכל לפי ממונו של אדם. וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים – הרי זה משובח".

[6] סי' ר"נ סעי' ב'.

[7] ראה לבוש (סי' רמ"ב סעי' א') ומשנ"ב (שם ס"ק א'). וכתב הגר"ז בשו"ע שלו (סי' רמ"ב סעי' ב'): "במה מענגו? בימי חכמי הגמרא היו מענגין דגים גדולים ובתבשיל של תרדין, שמאכלים אלו היו חשובים עונג בימיהם. וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג, ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר בשאר מאכלים, ובשתית יין יותר מבשאר משקים, לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם".

[8] שבת (קי"ח ע"ב): "במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילה משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, דגים גדולים וראשי שומים". ומסביר שם רש"י (ד"ה "ראשי שומין") – חשובין היו להן.

[9] ולעניין אדם שהאכילה מזיקה לו ראה שו"ע (סי' רפ"ח סעי' ב'), ז"ל: "י"א שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא שלא לאכול – לא יאכל".

[10] ראה 'אבן שלמה' (שיר השירים פרק ז', פסוק ז') למרן הבא"ח: "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". במקום אחד (בר' א', א') נאמר: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", השמים רומזים לרוחניות וקדמו לארץ שרומזת לגשמיות, ובמקום אחר (בראשית ב', ד') נאמר: "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", החשיב את הארץ והקדימה לשמים, ללמדך שלפעמים יש חשיבות בגשמיות כאכילת בשר ושתיית יין בשבת לשם עונג שבת, ובפרט כשאומר בפיו שאוכל לכבוד עונג שבת.

[11] ראה סי' היעב"ץ (הנהגת ליל שבת, ח"ה, מטות זהב אות ה'), כה"ח (סי' רמ"ב ס"ק ה').

[12] וז"ל הרמ"א (סי' ר"צ סעי' א'): "הגה, ואם רגיל בשינת צהרים – אל יבטלנו, כי עונג הוא לו (טור)".

[13] ראה רמ"א (סי' ר"צ סעי' א' וסי' רפ"א סעי' א') וכה"ח (סי' ר"צ ס"ק ו').

[14] עיין ירושלמי (שבת פט"ו ה"ג). וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ((ח"ד סי' ל"ה): "וז"ל הרמ"א (סי' ר"צ סעי' א'): 'הגה, ואם רגיל בשינת צהרים – אל יבטלנו, כי עונג הוא לו (טור)'. וכתב על כך המשנ"ב (שם ס"ק ג'), וז"ל: "ומ"מ לא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לידי ביטול תורה, שאפילו ת"ח שלומדים כל השבוע, שמצוה שיתענגו ביותר וכדלקמיה בהג"ה, אין הפירוש שיבלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר בני אדם". ועוד כתב (שם ס"ק ד'): "אבל לא יאמר: נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במוצ"ש, שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול". נמצא לפ"ז שתלמידי חכמים ישנים ומכוונים בשנתם שיהא להם כח ללמוד, משא"כ עמי הארצות שמנהגם לישון כדי שיהא להם כח לעבודתם. וזהו שכתוב (הושע י"ד, י'): "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", כלומר יש שמקיים את המצוה ויש שנכשל בה.

ואף שבשבת מצוה לישון ולנוח, מ"מ לא ניתנו שבתות ומועדים אלא לעסוק בהם בתורה (עיין ירושלמי שבת פט"ו ה"ג), ועל כן נקבע בהלכה (ב"י סי' פר"ח, רמ"א סי' ר"צ סעי' ב') שבעלי בתים שעובדים ועמלים לפרנסתם כל השבוע, ואין להם פנאי להגות בתורה יומם ולילה – לא יבלו את רוב זמנם בשבת בשינה, אלא עליהם לקבוע את זמנם בלימוד תורה, כי יום זה הוא היום היחיד בו הם יכולים ללמוד תורה, וישנו מעט ביום שבת. אבל תלמידי חכמים שממיתים עצמם באהלה של תורה כל השבוע – יכולים לישון ולנוח ביום השבת יותר מהרגיל, והכל כדי לנוח ולענג את השבת.

ובמחזיק ברכה (קונטרס אחרון שם ס"ק א'), ז"ל: "מי שבכל השבוע עוסק בעסקיו אם בעל נפש הוא לא יישן בשבת וילמוד בתורה כפי ידיעתו דחיובא רמיא עליה לעסוק בתורה בשבת, כמ"ש בירושלמי והביאו מור"ם בהגהה בסמוך". ובמשנ"ב (שם ס"ק ג'), ז"ל: "ומ"מ לא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לידי ביטול תורה, שאפילו ת"ח שלומדים כל השבוע שמצוה שיתענגו ביותר וכדלקמיה בהג"ה, אין הפי' שיבלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר בני אדם. כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". וע"ע כה"ח (שם ס"ק ט'-י', ט"ו)".

[15] כתב הטור (סי' ר"ץ) והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ה') את דברי המדרש: "אמרה תורה לפני הקב"ה: רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" וראה בהערה קודמת ובהערה כ"א.

[16] ראה בהערה י"ד וראה ברמב"ם (הלכות שבת פ"ל ה"י), מתאר את סדר היום של אדם בשבת כך: "…אלא כך היה מנהג הצדיקים הראשונים: מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבית הכנסת, ויבוא לביתו ויסעוד סעודה שניה, וילך לבית המדרש – יקרא וישנה עד המנחה, ויתפלל מנחה, ואח"כ יקבע סעודה שלישית על היין ויאכל וישתה עד מוצאי שבת". וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ה): "ומכל מקום, יש לכל תלמיד חכם לחשב היטב את צעדיו, כי עמי הארצות תולים בו את עיניהם ומתבוננים בכל צעד ושעל שלו, ויכולים להגיע בנקל ח"ו לידי חילול ה', שאם יראו עמי הארצות שתלמידי חכמים ישנים בשבת, ילעגו להם ונמצא כבוד התורה מתבזה ח"ו, ואין גרוע יותר מחילול ה'. ועל כן אמנם אין הם צריכים למנוע עצמם מלקיים מצות שינה, אך לא ירבו בה. אבל בימינו ב"ה, ת"ח לא מקיימים את זה כי צריכים למסור שיעורים במספר מקומות. ובאמת יש אנשים שאוהבים לשמוע שיעורים, וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי שם) שלא ניתנו שבתות וי"ט אלא כדי לעסוק בהם בתורה. אבל יש אנשים שלא אוהבים לשמוע אלא דברים חדשים וקושיות חדשות ומעניינות, וצריכים הרבנים להכין עצמם לחידושים מעניינים לאותם אנשים, כי חידוש שנתחדש בשבת נלקח על ידי אליהו הנביא והוא משמיעו לפני הקב"ה (ועיין כה"ח סי' ר"צ ס"ק י'). ועל כן לא נתכוונו 'להרבות בשינה' אלא להוסיף מעט כמו חצי שעה או שעה אבל לא מעבר לכך. ומה שמצינו לרבינו האר"י הקדוש שישן בשבת שעתיים, היינו כיון שהוא למד תורה בלי הפסקה כלל במהלך כל ימות השבוע, ועוד, שלא היה בשנתו ח"ו ביטול תורה כלל, אלא אדרבא גם בשנתו היה לומד תורה בעליונים (מנהג האר"י הובא בכה"ח סי' ר"צ ס"ק ו')".

[17] כה"ח (סי' רמ"ב ס"ק ה').

[18] ראה ברמ"א (סי' ר"צ סעי' ב') ובמחזיק ברכה (סי' ר"צ ס"ק ד'-ו'), ז"ל שם: "הגהה: והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בענג אכילה וכו'. ואחרי כן הת"ח יאזרו חיל לעסוק בתורה ואשריו למי שזוכה לחדש איזה חידושים בתורה ביום ש"ק. וכתב הרב החסיד בעל דעת חכמה שער השבת סוף פרק עשירי משם האר"י זצ"ל: מי שעוסק בתורה בשבת ומחדש איזה חידוש בה מעטרין לאביו באותו עולם. לכן נסמכו ב' ציוויים הללו להדדי, כבד את אביך זכור את יום השבת, וכן איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו. ודע שיש מן הראשונים שכתבו דהתלמידי חכמים מוזהרים יותר לעסוק בתורה בשבת, כמ"ש הרב בעל ספר הבתים כ"י. כתב שם הרב הנז' דמאן דלאו בר הכי לחדש מעצמו איזה חידוש בתורה ילמוד איזה דברים שלא למדם עד הנה. ראיתי להרב יעב"ץ בסדורו שת"ח העוסק בעיון בשבת מחלל השבת. ומייתי ראיה ממ"ש פרק כל כתבי (שבת קי"ט ע"ב): ר' זירא כי הוה חזי זוזא דרבנן אמר: לא תחלוניה עש"ב. ועם האדון הסליחה שכונת הש"ס היא שעל ידי כן היו נמנעים מלכבד השבת כמו שפירש"י, ול"ש אם היו גורסים או מעיינים. אבל הת"ח המענג שבת באכילה ושתיה. וקודם חצות עד שלא יסעוד או אחר שסעד יוכל לעיין ולפלפל. הס כי לא להזכיר שהוא מחלל שבת ח"ו. ואין ראיה כלל מהש"ס. ובעיר גדולה לאלהים קושטנדינה רבתי בזמן גדולי הדור היו באיזה מקומות קובעים ישיבה בש"ס ומפלפלים ביום שבת קודם חצות כמה ת"ח שבכפר ההוא. ושמענו כי הן עוד היום כה יעשו. וכן בעה"ק ירושלם ת"ו לימים ראשונים בישיבת הרב פרי חדש אבותנו ספרו לנו שהיו מפלפלים בעומקא דדינא בערב, וכן ראיתי שנהגו אחריו ראשי ישיבה הנז' הרבנים ז"ל וסיעתם שהיו מפלפלים בספיקא דדינא כפעם בפעם. וכבר כתב הר"ן פרק אעפ"י (כתובות ס"א ע"ב סוד"ה "עונה") דטעם שלא הזכיר התנא עונת ת"ח כי לפעמים יתחדש אליהם בתלמודם וצריכים לנדד שינה מעיניהם ולטרוח בתלמודם ע"ש. ובש"ס (שם ס"ב ע"ב) מפורש דעונת ת"ח מע"ש לע"ש".

[19] גמ' קידושין (ל' ע"א), שו"ע (יו"ד סי' רמ"ה סעי' א'). וראה עוד בסעי' י"א י"ב וי"ד.

[20] וגם יש לידע שמעלת לימוד התורה בשבת רבה ועצומה מאוד, והבא"ח (בהקדמה לפרשת שמות, ש"ש) כתב בשם המקובלים ששעה אחת של לימוד תורה בשבת שווה אלף שעות לימוד תורה ביום חול. ועוד כתב המשנ"ב (שם ס"ק ג'): "כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". זאת ועוד, רמ"א (סי' ר"צ סעי' ב') כותב שבשבת קובעים דרשות ושיעורים אחר סעודת שחרית, ואסור לקבוע באותה שעה סעודה, וז"ל: "אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה, ואסור לקבוע סעודה באותה שעה". וכתב על כך המשנ"ב (שם ס"ק ה'), וז"ל: "דאיתא במדרש: אמרה תורה לפני הקב"ה: רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך", עכ"ל.

[21] שו"ע (סי' ר"צ סעי' ב') ומשנ"ב (סי' ר"צ ס"ק ו') וכה"ח (שם ס"ק ט', י"ב). לשון הב"ח (סי' ר"צ): "נראה דדעת רבינו לבאר דקביעות מדרש אינו לדרוש באגדה אלא לדרוש דינין והלכות, והכי משמע בילקוט ריש פרשת ויקהל דאמר הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת וכו' ולהורות לישראל איסור והיתר וכו' הלכות פסח בפסח וכו', והכי משמע פרק אלו נאמרין (סוטה מ' ע"א) בעובדא דרבי אבהו דדריש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתתא וכו', ולא איפייס דעתא דרבי חייא משום דעבד רבי אבהו שלא כתיקון משה רבינו ע"ה לדרוש דינין והלכות. ומקרוב נתפשט לדרוש כל דרשות באגדות ולא בדינין והלכות כל עיקר נגד דת תורתינו, דעיקר הדרשה צריך שתהיה ללמד את חוקי האלהים ואת תורותיו להורות הלכות שבת והאסור והמותר לפי מה שקורין בשבת בספר תורה, גם להמשיך את לב השומעים באגדה המדריכם ליראת השם למנעם מחטוא לפניו יתברך ולתשובה, לא שיכוין להראות את עצמו שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים".

[22] נאמר בזוהר הקדוש (במדבר, שלח קע"ג ע"ב) שכאשר הנשמה יתרה שבאה לאדם ביום שבת חוזרת במוצ"ש, שואלים אותה בשמים: למדת תורה, מה החידוש שיש לך? והיא אומרת: כן, התחדשה לי הלכה, או פירוש בתורה או במדרש. באותה שעה הקדוש ברוך הוא אוסף את כל המלאכים ופמליא של מעלה ואומר: בואו ותשמעו דברי תורה שאמרו עם ישראל ביום שבת, לכן אשרי המשתדלין בכך, אך איזו בושה תהיה לנשמה שלא יהא לה מה לענות בעניין לימוד התורה. וע"ע בכה"ח (סי' ר"צ ס"ק י') ובהערה הבאה.

[23] משנ"ב (סי' ר"צ ס"ק ג'): "כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". וע"ע כה"ח (שם ס"ק י').

[24] ראה לעיל בהערה כ"א. ובמדרש תנחומא, הביאו בית יוסף (סי' ר"צ) כתוב: "'ויקהל משה' – בעלי אגדה היו אומרים: מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בה קהלה בראשה אלא פרשה זו בלבד. ולמה כך? אמר הקב"ה למשה: רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת, להיכנס בבתי כנסיות ובתי מדרשות ללמד בהם תורה לרבים. דבר אחר: 'ויקהל משה', אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים, מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי" וגו'.

[25] וראה לבעל הטורים והאור החיים הקדוש שכתבו רמז בפסוק (שמות ל"ה, א'): "ויקהל משה" – אמר להם לישראל: תקהילו קהילות ותלמדו תורה בשבתות, ולא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לקבוע בהם לימוד תורה.

[26] רמ"א (סי' רצ"ב סעי' ב'). וטעמו: מפני שחכם שמת כל העם בטלים, וכיון שמת בזמן זה משה, רבן של ישראל, לפיכך מבטלים בו מדרש.

[27] עיין משנ"ב (סי' רצ"ב ס"ק ח'-ט'), כה"ח (שם ס"ק כ"א).

[28] שו"ע (אה"ע סי' ע"ו סעי' א'-ב' ואו"ח סי' ר"מ סעי' א').

[29] שו"ע (או"ח סי' ר"פ סעי' א'). וראה בהרחבה מש"כ בדרכי טהרה פרק כ"ב סעי' י"ב .

[30] כתובות (ס"ב ע"ב). ועיין כה"ח (סי' ר"פ ס"ק ד'). וע"ע דרכי טהרה השלם (פרק כ"ב סעי' י"ב) שכן ראוי אף לכל אדם ובפרט אחר חצות, עיי"ש.

[31] תהלים (א', ג').

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה