פרק ז – מלאכה הנעשית מאליה בשבת

מלאכה מער"ש בשבת

א – מותר בד"כ להתחיל בערב שבת מלאכה אשר היא נמשכת ונגמרת מאליה בשבת[1].

מכונת כביסה מער"ש

ב – אסור להפעיל מכונת כביסה בערב שבת כך שתמשיך פעולתה בשבת, מכמה טעמים: א. משום שהיא משמיעה קול ויש בזה "זילותא דשבת"[2]. ב. משום שהשומעים עלולים לחשוד שהפעילו את המכונה בשבת. ג. יש חשש שמתוך כך שהאדם רגיל לבדוק את מצב המכונה תוך כדי פעולתה, ויש חשש שישכח שהיום שבת ויפעילה או ישנה את פעולתה בשבת[3].

שימוש במכונת כביסה בדיעבד

ג – בדיעבד, במקום שיש הכרח, אם יכסה את הכפתורים ויכסה את השעון ויכסה את המכונה שלא תשמיע קול – מותר.

שעון שבת

ד – מותר לכוון בערב שבת שעון שבת כך שידליק את התאורה או המזגן בשבת[4].

שעון שבת לפלטה

ה – כיוון שעון שבת בערב שבת עבור חימום אוכל על הפלטה – אסורה, ויתבאר בהלכות הטמנה.

שעון שבת לרדיו וכדו'

ו – כיוון שעון שבת בערב שבת עבור הפעלת רדיו, מכונת כביסה, מדיח כלים וכדו' – אסורה, וטעם הדבר משום גזירת חשש שמא יטה [וראה בחלק "שמור" בפרק "איסור עיון לאור הנר"].

שעון שבת לממטרה

ז – אסור לכוון שעון שבת מערב שבת בבית פרטי כדי להפעיל ממטרה שתשקה את הצמחייה בשבת, מפני שעלולים לחשוד בו שהפעיל את הממטרה בשבת. אבל בקיבוצים ובמושבים או במקומות שרוב התושבים הם חקלאים והם מרוחקים מן העיר – מותר לכוון שעון שבת שיפעיל את הממטרה בשבת, מכיון שגם ביום חול מערכת ההשקיה פועלת ע"י שעון שבת וכולם יודעים שהמערכת עובדת ע"י שעון שבת[5].

השארת פקס דלוק בשבת

ח – בדין השארת מכשיר פקס דלוק בשבת ראה בחלק "שמור" בפרק מכשירי חשמל בשבת[6].

[1] עיין שו"ע (סי' רנ"ב סעי' א').

[2] עיין רמ"א (סי' רנ"ב סעי' ה') ובכה"ח (שם ס"ק ס"ו, ס"ט), ועיין כלכלת שבת לגבי עובדין דחול.

[3] וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' א'). וראה שם לעצם הכיבוס בימי שישי ועיין בפרק א "הכנות לשבת" ובשו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה י"א) .

[4] ועיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"א), וז"ל: "המשנה (שבת מ"ז ע"ב) אומרת: 'נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה'. אומרת הגמרא שם: 'ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה; לימא תנן סתמא כרבי יוסי דאמר: גורם לכיבוי – אסור! ותסברא, אימור דאמר רבי יוסי בשבת, בערב שבת מי אמר? וכי תימא הכא נמי בשבת, והתניא: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת, ואין צריך לומר בערב שבת, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה מערב שבת, ואין צריך לומר בשבת. אלא אמר רב אשי: אפילו תימא רבנן, שאני הכא, מפני שמקרב את כיבויו'. רש"י (שבת מ"ז ע"ב ד"ה "אלא") כתב: 'דלא דמי לגרם כיבוי, דהתם כי מטי דליקה לכלים, דליקה הוא דפקע להו, וגרמא בעלמא הוא. אבל זה שנתן המים ממש תחת הנר מכבה ממש הוא, וגזירה מבעוד יום אטו משחשכה'.

ואח"כ הוסיף (בד"ה "שמקרב כיבוי"): 'זימן כיבוי להדיא, והוה ליה מכבה ממש אי הוה יהיב ליה בשבת' וכו', וכן נפסק בשו"ע (סי' רס"ה סעי' ד'): 'נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות מפני שאין בהם ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנו; אבל לא יתן לתוכו מים אפי' מבע"י, מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות'.

התוס' (שבת מ"ז ע"ב ד"ה "מפני") הקשה: מדוע אסרו אף מערב שבת אטו שבת, הרי מותר לשרות דיו וסממנים וכן לפרוס מצודה מע"ש כמבואר במשנה (שם י"ז ע"ב)? ותירצו, וז"ל: 'ותירץ הרב פור"ת דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דהא אב מלאכה הן, אבל הכא איכא למיחש דלא דמי איסור כל כך במה שמניח כלי תחת הניצוצות ואיכא למיחש שמא יבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות כדפרישית. ואף על גב דבאותו כיבוי אין בו חיוב חטאת לר' שמעון, דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, החמירו אטו כיבוי דחיוב חטאת. ואע"ג דהוי גזירה לגזירה, קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי'.

ומכאן עלינו לדון בכיוון שעון שבת מערב שבת. בענין זה השתנתה הטכנולוגיה, ואינו דומה שעון שבת של היום לשעון של פעם. שאלת הכוונת השעון מערב שבת כבר נשאלה בין הפוסקים בדור אחד שלפנינו. בזמנם היה ה'שעון שבת' שלהם עשוי מקפיץ שהיה נמתח בעזרת סיבוב הכפתור המחובר אליו מבחוץ, וכשהיה מצלצל היה משתחרר ומסובב את אותו הכפתור בכיוון ההפוך. לשם שימוש יעיל גם בתור שעון שבת, היו קושרים חוט בקצה אחד למתג התאורה, ואת צידו השני לכפתור הקפיץ של צלצול השעון, וכשהיה מגיע לשעה היעודה לצלצול, היה מסתובב ומותח עמו את החוט, ובאופן זה היה מכבה את מתג התאורה. ואכן בזמנם, אסרו הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל ע"ה (משפטי עוזיאל ח"א בהשמטות לאו"ח סי' א' על סי' רנ"ב-רס"ה עמוד רכ"ג ובכרך ג' מהדו"ת סי' ל"ב) ועוד רבנים נוספים לערוך שעון זה מערב שבת לפי שעושה פעולה מערב שבת שתפעל בשבת. טעם האוסרים היה, שכמו שחוששים בענין הנחת מים בע"ש בכלי, משום שיש חשש שיעשה כן בשבת ויחשוב שזו לא מלאכה ומותר, גם כאן יחשוב שעריכת שעון שבת ביום שבת אינה אסורה וזה רק חומרא וכו'. וע"כ אסרו לערוך שעון שבת אפילו מערב שבת. ועוד טעם לדידהו, שכל מה שהתירו לעשות פעולה מע"ש הגם שמתמשכת ביום שבת, זה רק בפעולה שהתחיל לעשותה מע"ש ונמשכת לתוך השבת, אבל פעולה האסורה בשבת והוא מכין אותה מע"ש, אולם הפעולה מתחילה בשבת – זה אסור. והוכיח דבריו מדברי הנימוקי יוסף (ב"ק י' ע"ב בדפי הרי"ף).

והחולקים עליהם אומרים: מאחר שחז"ל התירו לעשות מערב שבת מלאכות האסורות בשבת, ואפי' אם פורס מצודה מע"ש – מותר, אע"פ שהמצודה לא תיצוד בע"ש, וכן על זה הדרך. ומה שאסרו בענין מים בצלוחית, זה גזרה מיוחדת שהיא גזרה לגזרה ע"פ התוס' (שבת שם). ומאחר וכל עם ישראל יודע דבר שאסור לערוך שעון שבת בשבת – על זה לא גזרו (עיין ישכיל עבדי ח"ד סי' י"ז וח"ז סי' כ"ג, אג"מ או"ח ח"ד סי' ס', וחזו"א סי' ל"ח ס"ק א'-ג', ועוד אחרונים שכתבו בזה ואין להאריך, "וכן עמא דבר") [ואמנם אף שבתחילה כתב הרב עוזיאל שדבר זה אסור, העירו את תשומת ליבו לכך שיצאו שעונים חשמליים מיוחדים, והתיר ואמר שלא חוששים לדבר זה]".

[5] בשו"ע (סי' רנ"ב סעי' ה') נפסק שמותר לפתוח בערב שבת מים לגינה והם נמשכים מאליהם והולכים בכל השבת. כלומר, שאדם שיש גינה או שדה – מותר בערב שבת לפתוח צינור המים כדי שישקה את השדה בכל יום השבת.

ויש לדון לגבי הפעלת ממטרות ע"י שעון שבת המפעיל את הממטרה בשעה מסוימת בשבת ויפסיק את הפעולה בשעה מסוימת, האם זה דומה לפתיחת מים לגינה מערב שבת כמוזכר לעיל, או שהדין בזה הוא למעשה שונה, כי כשאדם פותח ברז מערב שבת והפעולה נמשכת כל השבת – אין חשש שאנשים יחשדו בו שהוא הפעיל את זה בשבת כי ראו בערב שבת שהמים פתוחים לגינה, ולכן ככה הנוהג. אבל ממטרות המתחילות לפעול ביום שבת, זה דבר שהוא לא כל כך שכיח.

אמנם מותר להשתמש בשעון שבת לצורך תאורה, ואנו לא חוששים שאדם שיעבור ברחוב יחשוד שאדם הדליק את האור ביום שבת, היינו משום שכבר פשט המנהג וכולם יודעים שיש שעון שבת ולמעשה לא רואים פה הדלקה אלא רואים תוצאה שהאור דולק. אבל בענין הממטרות, אין הכל יודעים שיש שעון שבת מיוחד לממטרות. ובפרט, כיום החקלאים משתמשים עם מחשב מיוחד המדייק ומווסת את זמן ההשקאה.

וע"כ בבתים פרטיים בעיר – אין לאדם להכין שעון מערב שבת כדי שהממטרה תתחיל לפעול בשבת מפני שיבוא לידי חשד. אבל במושב, ישוב, קיבוץ, מקום שרובו חקלאים – והוא נמצא במרחק מהעיר, מאחר וכל אנשי המקום יודעים שיש שעון המכוון את ההפעלה, וכן ביום חול משתמשים בו – אפשר להקל ולכוון את השעון מערב שבת שיפסיק ויתחיל את הממטרות שימטירו מים בשבת.

[6] עיין בשו"ת מאמר מרדכי (חלק א' או"ח סימן ט').